תוצאות חיפוש

תרגום נשמע בהחלט כאפשרות מעניינת, אילו האנגלית שלי היתה ברמה גבוהה מספיק כמובן.. :P

בל נשכח שקיימת בעיה די חריפה שאמנם לא קשורה במישרין לנושא ספרות מעריצים, אבל אין ספק שהיא משפיעה גם עליו: הדימוי של ז'אנר המד"ב\פנטזיה כתחום בלעדי של פריקים\גיקים\וכו'.

ובכן, לפני שאתייחס לעצם העניין, אני מוכרח לציין שלרגע לא הבנתי למה הכוונה ב"בית הצדפים".. פשוט מעולם לא טרחתי לתרגם לעצמי את השם. :shock: (חוצמזה, זה לא בית, זה קוטג'..) ולעצם העניין, אכן, מדובר בעוד "חריר" קטן המצטרף למסננת הגדולה ששמה "הארי פוטר ואוצרות המוות". ואם כבר אנו מזכירים את כיכר...

MATu, לדעתי אתה טועה. אמנם, לבושתי כי רבה לא קראתי את הסילמריליון. אבל לא מדובר כאן בקרב ש"דומה בתיאורו לקרב אחר". מדובר כאן בניתוח קר של תוצאות קרב הנערך נגד כוחות עדיפים(בסופו של דבר), שלמותר לציין - ממש לא מלאים בסימפתיה כלפי אלו המעזים ברוב חוצפתם להשיב מלחמה נגדם, וכמובן אינם חתומים על...

יהיה ממש מיותר לציין שנהניתי מאוד.. :) במיוחד אהבתי את הדיאלוג (או אולי מונולוג) בין הדרקון לנימפדורה. לצערי הרב( :P ), אין לי הערות על הפרקים. ו..הרמיוני מתה??? :shock: עצוב. :(

ובכן, מבלי להכנס יותר מדי לפרטים, ישנם מספר מקומות שסגנון הכתיבה טעון ליטוש, לדוגמה: "צאדיה מצמץ בעיניו החומות כמנסה ללגום את אור היום הירקרק בין גבותיו.", יש כאן שימוש בביטוי לא ממש מקובל(חציו השני של המשפט), שגורם למשפט להישמע מסורבל.(לפחות באזני) או למשל: "צאדיה הרשה לעצמו להודות , מניח את...

והנה מאמר שקשור לעניין: הנה. מאמר עגום במקצת, או שמא המצב הוא זה שעגום.

באיחור. (כמובן.. :P ) אני מסכים בהחלט עם מפאלדה, המשפט ההוא מאוד "לונתי" וכמובן קולע אל המטרה, אהבתי. (למרות שלא כל כך הבנתי על מה לונה מדברת, האם מראה של מגנס הושחת כליל? האם היא עומדת למות?) והערה קטנה, נדמה לי שאהובנו כפרע-על-הב מפגין התנהגות קצת יותר מדי אנושית לאורך הפרק, יש לכך סיבה...

ודווקא אני חשבתי שהסצנה עם פיטר *כן* דומה לסופו של גולום שהביא בעקיפין לסופה של הטבעת. בדיוק כמו אצל גולום, אין מדובר כאן בקורטוב של טוב לב שעלה ממעמקי הרפש, אלא ב"תאונה" שסייעה בעקיפין לגיבורנו, רגע קל של היסוס (שלא משנה כרגע מהיכן בדיוק נבע), הביא אסון על בעליו. לגבי בריחתם של הארי וחבריו...

למה התחזית "לא משמחת"?.. :D

הלדין: "כל מעשי הרצח שביצע עד כה היו עקיפים. הוא לא בדיוק הסתכל לקורבן בעיניים". ממש - אבל ממש לא. שכחת שהוא פוצץ עשרים מוגלגים חפים מפשע כדי להפליל את סיריוס? לגבי הפרק - אגיב מאוחר יותר.

ובכן, הקטע נשאר מדהים בדיוק כמו בפעם הראשונה שבה הוא התפרסם.. :) אין ספק שהוא מלוטש יותר, אלא ש.. א. הקטע ההתחלתי בסגנון "הקונדסאים בהוגוורטס" לדעתי קצת לא קשור לאווירה.(או שזה רק אני) ב. בנוסף, לדעתי הקטע בסוף בו סוורוס כביכול מפנים ש"העסק אבוד" ומשהו נשבר בו, לא ממש "נכון" מבחינה קאנונית...

טוב נו.. לא מחדל, פוץ. טוב? :P

כן, שמתי לב לשרשרת של לבנדר.. :D

פרק מצויין, גרם לי לכאב לב.. מסכנה הרמיוני.. :cry: אני מניח שהמפגש בינה לבין קרימהילד, נדחה למועד בלתי ידוע.. (אם בכלל..) ושאלת הבהרה קטנה, מה בדיוק קרה לתלמידים חסרי המוח מבית גריפינדור? ואיך בדיוק נימפדורה היתה זו ש"עלתה" על העניין ראשונה? הרי תחושות דקות הן לא בדיוק שמה השני? אה ו..אני...

נשמע מעניין, מקווה רק שרמת הציפיות שנוצרה אצלי לאחר התיאור לא גבוהה מדי.. :) הספר המקורי באנגלית, כן? ודבריך מכוונים לגרסה האנגלית או לתרגום כלשהו?

פרק יפה מאוד :) אגב, אתה מתכוון להזביר לנו מתישהו איך זה שמנהל בית הספר הוגוורטס הוא המחדל המהלך פרסיוול וויזלי? :o

אממ.. נראה שכבר "גנבו" לי את כל ההערות.. :) בכל מקרה, נהניתי מאוד, מצפה להמשך.

:( גדעון? קצת עזרה לא תזיק כאן, איך מגיב סניגור שכתב ההגנה שלו הושלך חזרה בפרצופו?... :P (לא שאני רומז כאן למשהו.. :P ) קראתי את כתב האישום, נראה שאב בית הדין הנכבד לא סבל מאותה סחרחורת שתקפה אותי כשראיתי את אורכו של פסק הדין.. ולא בעיסוקי המרובים.. (הרי בסופו של יום הנני אחד מעורכי הדין...

:D לא יכול לומר שהבנתי ה-כ-ל, אבל יש בזה משהו משעשע, בעיקר בקצב המהיר.. ובחיבור הנושאים ההזוי..

:( אממ.. לא ממש התכוונתי להתבטא בבוטות.. למעשה התכוונתי לכתוב בעיקר על החלק שבו הסיפור *כן* טוב, כלומר החלק ה"פארודי" שלו. ו-Ashardalon, אם נפגעת, אני מתנצל.. לא זאת היתה כוונתי.

הזוי. ומצחיק למדי.. :) (או שאני פשוט לא רגיל לסגנון של משחקי-תפקידים)

אממ.. אם נצא מנקודת הנחה שהסיפור הזה אמור איכשהו להשתלב בסגנון 7 ספרי ה"פ, אין ספק שהסיפור גרוע. אין בו טיפת דרמה ו..בעצם אני לא יודע מאיפה להתחיל בכלל "לקטול" אותו.. אבל.. איכשהו, לא יודע אם בכוונה או לא, הסגנון הדי נאיבי הופך ברגעים מסויימים לכמעט ציני. שורה תחתונה, אולי ניתן להשתמש ברעיון...

ה"צד האפל"... :roll: לרדת מהפסים. סופית. אחד הדברים שמרגיזים אותי בכל פעם מחדש. עניין ה"צד האפל" יכול להתקבל בעולם מלחמת הכוכבים. בה"פ לעומת זאת, אין איזשהו "צד אפל בכוח". לכן, כל עניין המיתוג הזה בה"פ, אדיוטי לחלוטין וחסר ביסוס עלילתי. (לעניות דעתי הלא כובעט.. :D ) אה.. דברי מכוונים כלפי...

כן, אפשר לומר, סוג של.. אלא שכפי שאמרתי ישנה כאן אי אחידות מסויימת, לוולדמורט עם כל "עיוורונו" לא מתאים כך להתעלם מסכנות. (או שאולי גם זה נכלל בסוויצ' הגדול שנעשה בספר האחרון :roll: )

בנוגע לפרק 31, אין לי הרבה מה להעיר, טריסטייני אופייני.. בנוגע לפרק 32: א. הדרך בה קרימהילד מתוארת - לא רעה, אבל ישנן כמה נקודות שקצת הפריעו לי. קצת קשה לי להבין היכן היא עומדת כעת בסקאלה של קרימהילד< - >וולקירי. ואם אכן כל אלו הם פרי כשפיו של וארלי(?), מדוע היא קצת לא אנושית? מעניין אותי גם...

וכמוהם דמבלדור לדוגמה. בנוסף, וולדמורט יותר מעריך כוח מאשר אחוזי דם טהור.

נו באמת גדעון.. אני סבור שרובם (לפחות) של אלו שטרחו לקרוא את טרילוגיית הפעמון, מעריכים מאוד את מה שעשית, וכמדומני שאתה מודע לכך. (גם אנשים שלא מגיבים כלל, כן. יש לי למשל ידיד שמאוד נהנה לקרוא, אולם לא הצלחתי לשכנע אותו להגיב..) מצד שני, לפורום כאן יש מעלות, אבל יש גם חסרונות.. אחד החסרונות...

למרות כל זאת אני חש (הפרעה ב"כוח" :P ) שישנה כאן אי אחידות מסויימת. גאוותו של וולדמורט מביאה אותו לזלזל בכוחם של גמדונים לדוגמה, אולם הוא עדיין מודע לאיום שעלול להיות מוצב בפניו מצידם של קוסמים אחרים. הוא מעריך לדוגמה את כוחו של סלגהורן (טוב, סוג של..), את כוחו של סנייפ, גאוותו לא עיוורה אותו...

לעומת זאת שמעון, אי אפשר להתעלם מכך שבשעה שהוא חש שהאיום אל אוצרותיו מוחשי למדי, וולדמורט מודע לכך שדמבלדור "ידע יותר מדי" מבחינתו, וכי היתה לו לכאורה אפשרות לחדור את ההגנות.