"ראשית כל, הרשה לי להתנצל עבור כולנו על הופעתנו הלא מכבדת." אומר ריוסקה ומתיישב אל מול ראן-וו, אחרי שכולם נכנסו אל ביתו. עברו ימים מאז שריוסקה ואשיגה יצאו למקדש לברר אם השמועות אודות המכשפה היו נכונות, ובגדיו היו קרועים, מכוסים דם ומסריחים מסיבות ברורות. הגשם הקל וטל-הבוקר עזרו מעט עם הריח והלכלוך, אך הוא היה זקוק ליום שלם של ניקיונות וטיפוח על מנת להיראות במצב סביר.
הבעתו של ריוסקה הייתה הדבר המרושל ביותר בו. עיניו היו עייפות, מתחתיהן נתלו שקים קטנים מחוסר שינה טובה, פניו היו מעט קמוטים מדאגה ולחץ, וזיפים החלו לגדול על פניו שהיו מגולחות למשעי. הוא עדיין שמר על תנועות נוקשות ונימוס, אך הוא היה בקצה גבול היכולת שלו, וסימנים זעירים של עצבנות נראו בו מאז אשר נודע לו כי הוואנארה הזקן רצה לפגוש אותם מיד.
"הסיפור עצמו אינו ארוך מדי. היינו בדרכנו עם שיירה לעיר גוקה, כל אחד מאיתנו מסיבותיו האישיות שלו, כאשר האחד אשר קורא לעצמו "היורש" תקף את השיירה בחיפושו אחרי עתק עוצמתי." ריוסקה עוצם את עיניו, נזכר באירועים שהתרחשו, מעלה אותם מול עיניו ומספר אותם לראן-וו. "אחרי שהוא מצא את מבוקשו, הוא פוצץ את צוק ההר ושלח את כולם למותם, אך שרדנו, ואחרי מספר ימים של נדודים הגענו לכפר הקטן למרגלות ההרים, בו הדיירים ראו לנכון לכבד אותנו בהכנסת אורחים. שמועות מדאיגות גרמו לנו לרחרח סביב הכפר ומחוצה לו, וגילינו 2 עובדות חשובות. הראשונה הייתה שמכשפה עוצמתית השתלטה על המקדש של דסנה ועל חיות הבר בסביבה, דבר שמנע מאנשי הכפר להקריב קורבנות לאלה זה זמן רב. השנייה הייתה נוכחותם של ארגון הצפעים, אשר מכרו לאנשי הכפר תבואה במחיר מופקע, תבואה אשר הייתה פגומה ונועדה להשמיד את עצמה תוך זמן קצר, דבר שתקע את אנשי הכפר בלולאה אינסופית של קניית תבואה מהצפעים ודילדול משאביהם. כאשר הלכנו לחקור את המקדש עצמו, עקב חדשות שהצפעים ביצעו עסקים עם המכשפה, גילינו כי קרב התפתח ביניהם והמכשפה נפצעה קשות, ואחרי-כן מתה מולנו. מילותיה האחרונות כללו נבואה מאיימת אשר כוונה אליהן, אך איני יודע את משמעותה בעצמי. את מידרה פגשנו במקדש עצמו, בעודו היה כלוא על ידי המכשפה ונשמר על ידי אחד מהשדים הכפופים לה. זו התמונה הגדולה, לא ראיתי נחיצות להוסיף את כל הפרטים הקטנים. האם שכחתי משהו?"
את השאלה האחרונה הוא מפנה אל השאר היושבים לצידו.
