פרחח שרלטן בלי ניסיון שמחפש קבוצת גיבורים עם מניעים שקונצנזוס המוסר מטיל בהם ספק, יושב בפינה החשוכה של הפונדק.. זאת שאפילו באור היום קצת קשה לזהות את תווי פניו הצנומים מהצל שמוטל בכבדות, מסביב רעש פטפוטים של כמה מיושבי הפונדק הקבועים שובר את הדממה הניצחת בעיירה שכוחת האל הזאת לצד צליל הניגוב הטרחני והבלתי פוסק של המוזג שמחליא אפילו את עצמו, עוד ניגוב אחד, הכוסות כבר יעלמו, בתחינה נסתרת של משאלת לב קודרת "הלוואי וכל זה יגמר אחת ולתמיד ומחר כבר לא תזרח השמש".