אני רואה את היער, היער המקיף את ההר. אני רואה את אורדן, עיר גדולה מלאה חיים והומת אדם.. ולפתע אני נמצא בתוכה. יושב על כיסא עץ ישן בבית הארחה ושותה משקה המעלה אדים. מעלי, מעל העיר כולה נמצאת עין ענקית ששולחת ברקים שחורים קטלניים, אבל אני לא חש בפחד או אפילו בהפתעה קלה.. אני יושב באדישות ושותה מכוס המשקה שלי, יחד עם כל העיר הומת האדם שמתנהגת כרגיל. אני נעלם לפתע ומופיע שוב ביער אחר, יער שמעולם לא ראיתי. איני שומע משק כנפיים ואיני רואה תנועה המבשרת על החיים. דממת מוות. השמש עולה במזרח ומאירה אט-אט את אדמת היער, אבל הוא מבחינתי נמצא בתרדמה מזה זמן רב. לפתע אני מזהה תנועה מימיני, אני מסב את ראשי, לעיני נגלה רקשאסה לבוש בגדים שחורים עם פסים אדומים. בידו האחת מוחזק כדור בדולח קטן. אני ממש מטרים ספורים ממנו, אבל הרקשאסה לא נראה כאילו הוא מבחין בי. הוא ממשיך ללכת אל תוך היער הסבוך ואני הולך אחריו בשביל אשר מפלסות רגליו החתוליות. לפתע כדור הבדולח מתחיל לזהור באור כחול כהה. הרקשאסה מתבונן בכדור ומתחיל לצחוק צחוק מרושע, מאיים. אני מוצא את עצמו לפתע במקום אחר, דולק אחר הראקשאסה ועוקב אחריו. היצור החתולי עוצר, הוא מסתובב לאחור, מביט הישר בפני.. לרגע אחד נדמה שהוא רואה אותי, אבל הוא ממשיך להתבונן לכל הכיוונים, ואז בועט באדמה ברגלו הימנית. הוא עושה טקס משונה בידיו ואומר מילים מבלי להשמיע קול. קטע עגול בקוטר של כשני מטרים מתרומם מהאדמה, יחד עם עץ גדול ורקוב וצמחים קטנים אחרים, הוא עולה לגובה של מעל מטר באוויר והרקסאשה מתכופף ונכנס מתחתיו. אני אחריו. לרגלי אני רואה מדרגות אבן חשוכות ואנחנו יורדים בהן בעוד דלת האדמה נסגרת מעל. אני נעלם, ומופיע שוב. עכשיו אני מסתכל מנקודת מבט אלוהית, ממעל. אני רואה חדר ובו שוכב רקסאשה לבוש בגדים שחורים עם פסים אדומים. על צווארו תלויה שרשרת עם סמלו של הקסטור וכך גם על האבן שנמצאת במטה העץ שמונח לידו. הוא לא נע..
אני מתעורר
.
