סשן 34 - "כשמלאכים נופלים"
ורין קורא לאבוט להפסיק לתקוף. האבוט דורש שכל החבורה תניח את נשקה.
ורין מבצע Disengage ונסוג לאחור.
סקוטץ' מנסה להפנט ולהפחיד את ואזיליקה, שמחזיקה את מרווין כבן ערובה, אך נכשל.
קיילן פונה אל האבוט ומבקש שיעצור ויעזור להם.
האבוט משיב שואזיליקה היא התשובה.
קיילן אומר שלסטראהד כבר יש את האישה שהוא רוצה – טטיאנה.
הוא מכניס את חרבו לנדן, פוסע קדימה, מתחנן בפני האבוט לעצור ואומר שהוא רוצה לדבר.
במקביל, קיילן מורה לארגנט לנסות להעיף את ואזיליקה אל חצר המנזר, אך היא מצליחה להתחמק.
האל יוצא אל החצר ומטיל משב רוח עוצמתי, שמעיף את ואזיליקה ואת האבוט. שניהם נזרקים לכיוונים שונים.
האבוט מכין פעולה וממתין לראות כיצד החבורה תגיב.
ורין מרפא את עצמו וממתין.
סקוטץ' מרים את מרווין על גבו של ארגנט, נתלה על האוכף וצועק: "קח אותנו מפה!"
ארגנט לוקח אותם אל צדה השני של החצר.
קיילן נוחת, מושיט יד אל האבוט ואומר: "בוא... נדבר. בבקשה."
ואזיליקה רודפת אחרי ארגנט ובריצה מהירה מצליחה להגיע אליו.
האל רודף אחריה ומטיל עליה לחש נקרוטי.
אזמרלדה מתרחקת מהקרב.
האבוט שואל את קיילן היכן חבריו והיכן החפצים שגנבו ממנו.
קיילן מבטיח שהם יחזירו לו הכול.
האבוט עף אל מחוץ למבנה כדי לראות מה מתרחש, מרפא את עצמו ואומר: "תורידו את מרווין."
ורין יוצא החוצה ואומר: "מרווין שלנו. תשחרר אותו."
האבוט מסכים, בתנאי שיחזירו לו את מה שנגנב.
ורין עונה בכעס:
"אנחנו התשובה! אנחנו אלה שינצחו את סטראהד! אתה צריך להצטרף אלינו, לא להפך!"
האבוט דורש שוב את החפצים.
סקוטץ' מוציא את התליון ואת השיקוי וזורק אותם לעברו. בינתיים הם נותרים מונחים על הקרקע.
קיילן עף אל האבוט ואומר:
"אנחנו צריכים את התליון כדי להילחם בסטראהד.
תן לנו אותו ושתף איתנו פעולה."
ואזיליקה ממתינה בדריכות.
האלדרין תוקף את ואזיליקה וצועק:
"חייבים לטהר את העולם מהתועבה הזאת!"
האבוט מזדעזע וצועק:
"מה אתה עושה?! היא התקווה האחרונה של הארץ הזאת!"
האל משיב בקצרה:
"קפוץ לי."
אזמרלדה יוצאת החוצה אך אינה מתערבת. נראה שהיא מבולבלת ממעשיה של החבורה.
האבוט מתפרץ בזעם ויורה קרן אור לעבר האל. הקרן גורמת לנזק משמעותי, אך נדמה שהיא מוכתמת בכתמים אפלים.
ורין מביט בקיילן כדי להבין אם הגיע הזמן לתקוף.
הוא רואה את הזעם על פניו של קיילן, משתמש ב"זעם הים" כדי להפיל את האבוט ארצה ולאחר מכן תוקף באמצעות Flaming Sphere.
סקוטץ' מסתער קדימה.
הוא יורה חץ שמחטיא, ואז דוקר בפגיון, אך מרגיש שהפגיעה חלשה מהרגיל.
קיילן צועק בזעם:
"מה אתה עושה?!"
הוא עף אל האל, מרפא אותו, ואז מסתער על האבוט ותוקף אותו פעמיים באמצעות Divine Smite. נדמה שהקסם שלו כבר אינו כסוף וטהור, אלא מעורב באור אדמדם של זעם.
האבוט מביט בו ואומר:
"קיילן... אני מקווה שביום שבו תיאלץ לבחור בין חסד לבין צדק, תבחר טוב יותר ממני."
לאחר מכן הוא נופל ומת.
ואזיליקה צורחת בזעם ותוקפת בלי לחשוב.
היא מסתערת לעבר סקוטץ'.
קיילן מנצל את ההזדמנות, מבצע התקפת הזדמנות ופוצע אותה שוב.
ואזיליקה מגיעה אל סקוטץ' ומנחיתה עליו מכה קשה.
האל מרפא את עצמו.
ורין מזיז את כדור האש לעבר ואזיליקה, ולאחר מכן מכה בה במטה והורג אותה.
ברחבי המנזר מתחילים הפעמונים לצלצל בעוצמה. החבורה שומעת את קולות כל היצורים שבמנזר הולכים ומתגברים.
סקוטץ' רץ לסגור את הדלת, וקיילן ניגש אליו ומרפא אותו.
לאחר מכן סקוטץ' ניגש אל גופתה של ואזיליקה, מביט בפניה ואומר:
"הקסם שלי... והאישיות שלי... לא עבדו עלייך. זה היה יכול להיגמר אחרת."
הוא תולש את שיניה ושומר אותן בכיסו.
משם הוא ניגש אל גופת האבוט, נותן לו אגרוף, ולאחר מכן לוקח ממנו כמה שיניים ונוצות.
קיילן, לאחר שסיים לרפא את סקוטץ', נועץ את חרבו ברצפה, נופל על ברכיו ואינו זז.
הוא מרגיש מן החרב תחושה כבדה של אשמה וכאב.
סקוטץ' אומר לו:
"אתה לא מבין? הכול פה מקולקל.
כל מה שמרפא הורג.
כל מי שבא לעזור רק מקלקל."
החבורה מנסה לנחם את קיילן ולשכנע אותו שאין זו אשמתו.
קיילן מתעקש שזו הייתה בחירה שלו.
הוא אינו כועס על חבריו, אלא על עצמו ועל המצב שנקלעו אליו.
ורין מנסה להסביר לו שלא הייתה להם ברירה.
סקוטץ' והאל טוענים שהאבוט כבר היה מושחת, שבבארוביה הכול רקוב ושאי אפשר להציל את כולם.
קיילן משיב שזו הייתה החלטתו להרוג את האבוט, ולכן האחריות עליו.
הוא כועס ועצוב בעיקר משום שלא הצליחו אפילו לנסות לתת לאבוט הזדמנות אמיתית להשתנות.
באותו רגע קלווין בלוויו רץ אל החבורה וצועק:
"מה עשיתם?! מי יאכיל עכשיו את כל המשפחה?"
סקוטץ' מטיל קסם כדי לשכנע את קלווין ואומר שהם יחזרו בקרוב עם אוכל.
לאחר שכל החבורה מתחילה לעזוב, קיילן קם, ניגש אל קלווין ואומר:
"אני מצטער... אוכל לא יגיע."
הוא מצביע לעבר גופותיהם של האבוט ושל ואזיליקה ומוסיף:
"זו רק ההתחלה."
לאחר מכן קיילן מצמיד את חרבו אל מצחו ומבקש ממנה סליחה.
הוא חש שהחרב השתנתה מעט – היא פחות בוהקת, כהה יותר.
בנוסף הוא מרגיש שהיא רוטטת קלות כאשר היא מופנית לכיוון דרום-מזרח.
החבורה ממהרת לעזוב את קרזק.
קיילן מתעכב לרגע, פונה אל אנשי בלוויו ואומר:
"האבוט מת.
הוא היה מושחת.
הבלוויו חופשיים, אבל הם צריכים אוכל.
מצטערים... ובהצלחה."
מיד לאחר מכן הוא דוהר בעקבות חבריו, לפני שמישהו מספיק להגיב.
