לדעתי זה קריטי. בעיקר אם אתה רוצה להוסיף קוראים שלא עקבו אחרי העץ מההתחלה (כמוני למשל - גיליתי אותו רק בשלב מאוחר יחסית). ממש יעזור אם תהיה גישה נוחה לטקסט, בלי צורך לדפדף בין תגובות שונות, תיקונים ועוד.
(עולם מערכה) הממלכה המעופפת- עדכון אחרי הרבה זמן- המאגוקרטיה של ט'ירסטאליס
- מחבר/ת הנושא פלדריק
- תאריך התחלה
מה עם תוכן עניינים? קח את ההודעות הרלבנטיות ותוסיף אותם כקישור ליד הכותרות שלהם בעמוד הראשון. זה יחסוך זמן בחיפוש.
לעדכן את העמוד הראשון. אחרי הכל, אתה מתכוון לפרסם כאן את ההודעות, לא?
אהבתי את האכות של המפה, ושאלה: סילת'ורן בא מסלית'רין?
אז בשעה טובה, אני מקפיץ כי אני מעלה עדכון חדש!
לאחר הרבה זמן שבו הקמפיין והעולם התקדמו מבלי שכתבתי, אני מעלה היום מפה של כלל ממלכת ארסיין בה ממוקמת הדוכסות, ושל חלקים משכונתיה[מפה של ארצות המזרח כבר חצי מוכנה גם היא, לעדכון הבא]. בנוסף, אני מעלה עדכון עם תמצות קצר של הממלכה, של התרבות הארסיינית כפי שאני חושב שהמנחה והשחקנים צריכים לחוש אותה, ותיאורים קצרים יחסית של הממלכות הסובבות אותה והעמים שלהן, עם דגש יחסית על המאגוקרטיה של ט'ירסאטיאליס- כנראה האזור הבא שאפרט עליו אחרי שאסקור בקצרה את חלקיה השונים של ארסיין.
עוד לא החלטתי על איזו ממלכה או אזור אפרט אחרי שאסיים עם ארסיין- אז אם יש משהו שמעניין מישהו לשמוע עליו, הוא יותר ממוזמן [:
אז, ברוכים הבאים ל... ממלכת ארסיין!
ארסיין לפני מסעי הרעם
עד לפני מאתיים שנה, היה האזור, כמו מרבית היבשת, תחת שליטתו של הגזע האלפי ומשרתיו- במישורים, התקיימו עריהם המבהיקות מקסם של אלפי המישור, בהם בני אדם וגובלינים שירתו כעבדים; ביערות הנרחבים, ששטחם היה כפול פי חמישה, שלטו הקלאנים של אלפי היערות; ובגבעות, שרצו שבטים של אורקים פראיים וגזעים שכוחים נוספים, סוגדים לאלפים הרמים כאלים.
אלא שמאבק האיתנים שבין האלפים והגמדים נכנס לשלב חדש, ובני האדם, שממלכותיהם העתיקות יותר שבצפון הצליחו אט אט להתבסס ולהדוף את האלפים, צברו בטחון ועוצמה. הם הפכו כוח משמעותי יותר ויותר, ותחת ניצוחו של האל החדש, צ'אטאר, הם החלו להתאגד למסדרים נחושים, שמטרתם אחת- לנתץ את העריצות חובקת היבשות של האלפים הרמים וממלכתם המעופפת.
כך נולדו מסעי הרעם- חמישה במספר[אם מפסיקים לספור איפה שהכריזו עליהם בעיקר טיפוסים מוזרים], מסעי הרעם היו שילוב בין מלחמת קודש אפית נגד הרוע, מאבק עד שחרור אחרון העבדים, מסע להפרחת השממה, הזדמנות עסקית, ויש שיאמרו, גם רצח עם פרוע.
ארסיין לפני הנפילה
המלחמות היו מרות וארוכות, אבל בתהליך שנמשך כמעט מאה שנה, דחקו מסדרי האבירים והנספחים שבאו איתם את האויב, ביראו את היערות, הכו את המפלצות ושרפו עד האחרונה את הערים המבהיקות.
תחתן, הם הקימו מדינה שהייתה שילוב בין הארצות הפיאודליות מהן הגיעו ל"מסדר אבירים עם מדינה"; ארסיין שלפני הנפילה הייתה ארץ ירוקה של טירות, חוות ועיירות קטנות, שצומחות במהירות בין חורבותיהן של ערים לבנות.
האבירים, האצילים והסוחרים שהקימו את ארסיין ניהלו אותה יחד במעין שילוב מוזר בין מסדרי אבירים חזקים, אצולת חרב מחוספסת וגילדות סוחרים עם זיקה דתית, שכולם כפופים למלך שהוא גם "ראשון האבירים" וגם מלך פיאודלי.
המארג המוזר הזה עבד היטב היות שארסיין הייתה מדינה שחיה על חרבה, ופשוטי העם העריכו את האצילים, האבירים והסוחרים, כל עוד היו תורמים את הברזל או הזהב שלהם להגנתם מפני האופל שביערות.
יש שיאמרו שהדברים החלו לחרוק בעשורים אחרי שתמו מסעות הרעם, שהאצולה "התברגנה" והאבירים החלו לאבד כיוון, אבל לעולם לא נדע, כי בדיוק אז, הכתה הנפילה.
ארסיין בנפילה ומאז
אלפי התהומות, שבנפילתם מהשמים ריסקו את העיירות הצעירות, השחיתו את השדות החדשים ואספו אל דגלם את המפלצות מהאגדות, נראו לרבים כעונש מהאלים או כהתגשמות מלחמת סוף העולם. בתחילה הממלכה המרוסקת לא הצליחה לעמוד אל מול האויב האגדי, ובכאוס והפחד ערים מרכזיות נפלו זו אחר זו, כולל הבירה החדשה, ראסיליה הנאדרה.
רבים, בארסיין ומחוצה לה, חשבו שהממלכה אבודה, כמו שכנתה נאלידן, שהוכתה בידי צונאמי ומפלצות מהים, ואכן התפרקה והפכה לארץ שבר-ים. העזרה המועטה שנשלחה משאר הממלכות[שספגו גם הן מכה קשה, על אף שלא כמו ארסיין ונאלידן] תרמה מעט מאוד, אבל לארסיין עמדו שתי סיבות טובות להשרדותה-
הראשונה, שאלפי התהומות אמנם גרמו נזק רב, אבל לא באמת תכננו את הנפילה, והגיעו אליה פגועים וללא תוכניות, וגרוע מזה, ללא מנהיג. הקרב נגד הארסיינים נוהל במידה רבה בבריתות של הרגע, שהאגו והמאבקים חיבלו בהם יותר ויותר.
השנייה היא שארסיין התנוונה פחות משחשבו. מסדרי האבירים ששרדו אספו מתנדבים, משפחות האצולה ששרדו שלפו שוב חרבות מכושפות שטעמו דם אלפים, ולאחר שהמלך נפל, שושלת המלוכה שרבים הספידו העמידה מלך אביר, אחיין של המלך, שאסף סביבו את המסדרים לקרב נואש על הבירה הישנה[שהפכה לבירה החדשה שוב] ארסין, ולאחר שלוש שנות מצור הצליח לנפץ אותו בקרב המגנים השבורים ולהסיג, סוף סוף, את האלפים לאחור.
ארסיין כיום
מאז, ארסיין היא ארץ שבורה, שממש בליבה יושב האויב האגדי, בזמן שסביבו שרידי הממלכה מנסים להתארגן מחדש. על אף שגם בקרב בני האדם אין יורש מוסכם למלך[כשלפחות עוד דוכס אחד הכריז על עצמו מלך], עד כה לפחות הם השכילו להניח את המחלוקות בצד ולהתמקד באויב המשותף.
פשוטי העם חיים במצב של מלחמה מתמשכת- רבים מהצעירים בדוכסויות התגייסו למלחמת הקודש ולא חזרו הביתה שנים, בין אם כי הם עודם בקרבות על הבירה ובין אם כי נפלו.
בשטח, בהעדר שליט ברור[במיוחד לפני קרב המגנים השבורים], כל אציל או מסדר מגן מיוזמתו על האנשים שבאזור ומנסה לבסס מידה כלשהיא של סדר, אבל לרוב מחוץ לגבולות העיירות החוק יחסית פרוע, ושבטים של מפלצות או אלפי יער משתוללים.
למרות זאת, בשנים הבודדות מאז קרב המגנים השבורים הארסיינים שבים ומראים את החיוניות הידועה[יש שיאמרו לשימצה שלהם]- הרפתקאנים יוצאים לחורבות, פשוטי עם חופרים בזהירות מכרות נטושים, והאצילים כורתים בריתות ומתככים תככים, לטוב או לרע;
על אף שכולם יודעים שזה רק עניין של זמן, עד שתגיע שוב שעת מבחן.
הערת הכותב- בחלק הבא ובזה שאחריו בחרתי לשים דגש על תיאור האופי של הממלכות והעמים שמקיפים את ארסיין. הממלכה המעופפת נכתבה על מנת להוות עולם מערכה ימי ביניימי אפי וצבעוני, וככזה בחרתי ביודעין לכתוב את הסטריאוטיפ הנפוץ על העמים המרכזיים בדגש על האופנות, הצבעים, ההתנהגויות והפרסונות, שיעזרו למנחה להבין כיצד דבש או דמות ממלכה מסוימת יכולות להראות ולהרגיש. מובן שהמציאות מורכבת בהרבה ושכל אדם וכל כפר בממלכה מסוימת נראים שונה לחלוטין- אולם רציתי לתת למנחה ולשחקנים את "הטעם והריח" של התרבויות השונות, ורעיונות לדמויות, הרפתקאות, מיקומים וכו.
כמו כן, בחלק מהארצות יובאו תיאורים של מעמדות מגדריים או סטריאוטיפים על עמים וגזעים- השתדלתי שלא יהיה שום דבר טריגרי או פוגעני, וחשוב להבהיר שהגזענות והיחס למעמד האשה בממלכות השונות[בממלכות האלפים וה"הרעים"- בעיקר מעמד שווה אם לא מעמד השליט, בארצות הגמדים ובני האנוש- בעיקר מעמד נמוך, מוכפש ומדוכא יותר] הן לא עמדה אלא בחירה קונספטואלית של המערכה, בכדי להוסיף מורכבות לתרבויות השונות, ולהראות גם את הצדדים הרעים של מי שברוב המערכות ישוחקו כ"הטובים".
הארסיינים הם עם צעיר מאוד, שנוצר למעשה במסעות הרעם.
כאמור, המסעות היו שילוב מוזר בין אידיאליזם, תאוות בצע והזדמנות לחיים חדשים- וככאלו, הם משכו בעיקר אנשים צעירים- הרפתקנים נועזים, אצילים צעירים שחיפשו תהילה ונחלה, מתיישבים אמיצים, שכירי חרב חמדנים, פלדינים אידיאליסטים וסוחרים שהאמינו במטרה או לפחות בתוצאה.
הם הגיעו בעיקר ממלכת טאליאן הפיאודלית, במיוחד מהדוכסות העתיקה והנוקשה הולדאיין, ומערי דאלקנל החילוניות והעשירות יותר.
בהתאם, האופי הארסייני נראה לשכניהם כתערובת של ניגודים- אנשים מהירים לצחוק ומהירים לשפוך דם, אנשי כבוד ונואפים, נמרצים במלחמה ועצלים בעבודת כפיים, דרמטיים במילים ופרגמטיים במעשים, קנאים וגזענים אך אדיבים גם אל הזר, בעיקר ליד כוס יין או מאטה[חליטת עלים שהם למדו לשתות מאלפי היער, על אף שלא יודו בכך לעולם].
חובביהם יגידו שהם במידה רבה אנשים נמרצים ויסודיים בדברים שמעניינים אותם, ועצלנים ורשלנים בכל מה שלא, ובין כה וכה אי אפשר להכחיש שהם ככלל אנשים אופטימיים ופעמים רבות שובי לב.
האופי הארסייני המורכב מופעל במידה רבה על ידי הדיסוננס בין תרבות דתית וקנאית מאוד של כבוד, לבין תרבות יום יום של הנאות קטנות, הכנסת אורחים ומזג חם.
למרות זאת, ארסיין, למטרות האווירה, היא ארץ של נשים אדוקות וצדקניות, ששולטות ביד רמה במשפחתן; אנשי ונשות כבוד שחשים אשמה נוראה אך בכל זאת נואפים; איכרים אדיבים שיושיטו יד לזר מוחלט אבל ישרפו על המוקד כופרים ואלפים; גברים ונשים שישפכו דם על כבודם או על אהבתם, אבל יצחקו עם אויב ישן מעל מדורה, ואבירים קנאים שיהרגו אלף לא חמוש בקרב אבל יחלקו עם אלף חמוש מאטה, אם יזדמן איתם לפונדק.
מראה ולבוש
הארסייני הממוצע יתואר לרוב כאדם בהיר, אך ברמה גבוהה או נמוכה של שיזוף, עם שיער חום כהה או שחור מבהיק, גלי או מתולתל לרוב, עיניים חומות [שנאמר עליהן שהן מבריקות ומרתקות] או ירוקות במקרים נדירים, וקומה ממוצעת, אולי פחות, אך מבנה גוף אתלטי. לרוב ארסיינים מתוארים כדקי שפתיים אך רחבי חיוך, וקמטי צחוק נפוצים אצל המבוגרים יותר.
גברים ארסיינים יגדלו לרוב זקן קצוץ[אך לא מגולח] או קצר ומחודד, ושיער באורך בינוני. נשים לרוב יאספו את שיערן בצמה, כי שיער פזור נחשב למאפיין אלפי ומופקר, אך יגדלו אותו לאורך רב.
אצילים או לוחמים ילכו כמעט לכל מקום עם חרב או סיף, מנהג שנראה מטופש לפני הנפילה והיום הרבה פחות, על אף שהוא עדיין משמש ראייה בעיני אנשים להיותם חמומי מוח.
ככלל ארסיינים אוהבים בגדים בצבעים חמים ובולטים- אדום או צהוב באירועים חגיגיים, חום בהיר או כתום לבגדים זולים יותר. כמו כן, רוב מוחלט של הארסיינים יענוד את סמל הברק של צ'אטאר על צווארו.
גברים לרוב ילכו במגפיים ומכנסיים וחולצה ומעליה ז'קט[פתוח, אם הם לא חייבים], כשביום יום הם עשויי עור ובאירועים חגיגיים מבד עדין יותר.
הנשים הארסייניות זכו לסטריאוטיפ הלא מחמיא של נשים דומיננטיות וחשקניות בשל הלבוש הקצר יחסית בארסיין[ובשל הסטירואטיפ הכללי על ארסיינים כאנשים חמי דם] שכולל לרוב מחשופים יחסית רחבים ומרובעים ושרוולים קצרים. השמלות הארסניות נוטות להיות חלקות ופשוטות, ולא מנופחות כפי שנהוג בטאליאן, גם המהודרות יותר.
חשוב לומר שבארסיין, למרות האדיקות והאידאל החזק של "הרעייה הטובה", בפועל נשים עושות לרוב ככל העולה על רוחן בתחום הלבוש, ומכנסיים הן פריט נפוץ מאוד גם בקרבן.
דוכסות הולדאיין- ארץ עתיקה וכבושה
לשעבר ממלכה עתיקה ועצמאית, שמחשיבה את עצמה כנצר לממלכות הגמדים. בעבר דוכסות מחלוקת בין טאליאן וארסיין, אך כבר מספר עשורים בידי טאליאן. הולדאיין היא דוכסות דועכת של נפחים ולוחמים גאים, מקום שבו המסורת מעל הכל והאלים הישנים של הגמדים עודם נסגדים לצד אלי האדם. כיום היא מחפשת הזדמנות להתנתק מטאליאן המשוסעת, ובו זמנית מתמודדת עם איומים תת קרקעיים חמורים.
בני הולדאיין מחשיבים עצמם בגאווה רבה בעלי דם גמדים אצילי. הם דומים לארסיינים אך מעט שזופים יותר, נמוכים יותר וחסונים הרבה יותר. הם לובשים לרוב בגדי עבודה חומים והבגדים החגיגיים שלהם מיושנים ולבנים או אפורים לרוב. הם נחשבים לאנשים יסודיים, קנאים למסורת, אמיצים בקרב ויצירתיים באמנות, אבל מיושנים ומרובעים בכל דבר אחר.
הדוכסות היא ארץ של מורדים אצילים בעלי מטרה אבודה; ארץ של עמקים ירוקים ובהן טירות מפוארות מתפוררות; של נפחיות עתיקות שחפורות אל תוך הגבעה כמו מחפורות; של ידע עתיק ועבוד על תורת המלאכה; ארץ עתיקה שמאוימת מכוחות אפלים לא מוכרים; ארץ שתופי המלחמה מאיימים לפרוץ בה כל רגע; מקום שצלקות העבר ניכרות בו מכל עבר
ממלכת טאליאן- מלחמת אלף השנים
הממלכה הצפונית הגדולה, ערש האנושות בעיני עצמה, הראשונה שפרקה את עולם של האלפים. טאליאן היא הממלכה האנושית בה' הידיעה, לפחות לשעבר, גדולה ועשירה מארסיין. לפי האגדות, פעם במאה שנה הייתה עוברת הממלכה מהעופפת בדיוק מעליה, הופכת אותה לזירה המרכזית בעימות הכלל עולמי בין אלפים ובני אנוש.
כיום טאליאן היא מדינה פיאודאלית אבל תרבותית, ששקועה במאבקים בין המלוכה המנוונת לאצילים ובין האצילים לבין עצמם, חלקם בצללי הנשפים וחלקם בשדה הקרב, דווקא כשיש אומרים שהאנושות זקוקה לה יותר מתמיד, גזע מסתורי פושט על חופיה, והשמועות אומרות שאי שם במזרח, הממלכה המעופפת שוב נראתה. טאליאן היא מקור הפנתיאון של ארץ נמוך, ששולט גם בארסיין, אך מוקירה יותר את אברלון, המלך הזהוב, מאשר את בנו צ'אטאר.
הטאליאנים בהירים צנומים וגבוהים יחסית, בעלי שיער שחור או חום לרוב, ועיניים ירוקות או חומות. הלבוש שלהם פעמים רבות כולל תסרוקות מורכבות ושמלות או מכנסיים נפוחים ומהודרים. הם נחשבים בעיני שונאיהם בארסיין למתנשאים ומרגיזים, עם שעברו מאחוריו, אך למרות זאת הארסייני הממוצע לא יכחיש שאחיו הגדולים הם שילוב מרשים בין אנשים תרבותיים, מרתקים ומסוגננים לפרגמטיים ורבי תושייה. הטאליאנים אדוקים הרבה פחות מהארסיינים, אך גאים מאוד בעצמאות האנושית[שהיא בזכותם, כמובן].
טאליאן היא ממלכה של משתאות מפוארים של שושלות מנוונות; הרעלות ותככים בין בני האצולה; כאוס שלטוני בו בעלי טירות נלחמים אלו באלו; מקום בו איכרים עניים מתלבשים בגדים יפים ומצטטים שירה עתיקה; מקום בו ערים מבוצרות וכפריים משגשגים מותקפים מין הים בידי גזע מסתורי; ושושלת מלוכה מאכזבת שמייחסת עצמה לאברלון בעצמו ולעתקים רבי עוצמה, שנאבקת על חייה מול שושלת שאפתנית ממנה.
ערי דאלקנל- פוליטיקה קטנה, סכנות גדולות
אוסף תוסס של ערים שטאליאן ושושלות המערב נאבקו עליהן רבות, אך יותר מזו נאבקו זו בזו. הדאלקנלים היו פעם בראשה של ממלכה שהתפוררה מעט לפני הנפילה, ונדמה שהם אינדיווידואליסטים מכדי להקים אחת חדשה בזמן הקרוב, כך שיוצא דאלקנל כיום היא אוסף של ערי מדינה ודוכסויות שסוחרות עם כל העולם ונמצאות במלחמה מתמדת, מה שהופך אותה פגיעה לאיומים חיוצניים, במיוחד לכך שנראה שחלק מהסאהוגינים החלו להפנות את עינם צפונה, ולכך שאלפי היערות לא מאושרים מכריתת העצים שלהם.
הדאלקנלים דומים לארסיינים אך מעט גבוהים ורזים מהם. שיער ועיניים בהירים נפוצים ביניהם יותר וככלל הם מגוונים בהרבה. הלבוש שלהם נוטה לרוב לצבעים צעקניים ולדוגמאות פסים או משולשים, והם ידועים כמשקיעים מאוד בכובעים במגפיים, וחובבי סיף. הם נחשבים לסוחרים ממולחים שמגיעים לכל פינה באזור, אנשים סקרנים והרפתקאניים, נועזים מול סיכונים אך פחדנים מול סכנה. הם נחשבים לחילוניים ומתירניים מאוד, ומוכירים יחסית את שאלאן, אבל בחלק מעריהם מקובל לסגוד בדלתיים סגורות לכל אל כמעט. אם זאת, טבעם ההפכפך משתנה מאוד מעיר לעיר וגם בין שליט לשליט- ישנן גם ערים וגם דאלקנלים שידועות כאדוקות ונחרצות מאוד.
ערי דלקאנל הן ערי נמל קטנות ותוססות של הפיכות שלטוניות ססגוניות אך עקובות מדם; של דיונים אילקטואלים שנגמרים בהצלבת חרבות; של פטרונים עשירים וגילדות שתומכים במסעות מלחמה דתיים; של עולם תחתון ססגוני ומסוכן; ושל רומנים פרועים ופומביים.
ארץ שבר-ים- תחת גלי המפלצות
לשעבר ממלכת נאלידן, ארץ שבר ים היתה הממלכה התאומה של ארסיין, ונוצרה באופן כמעט זהה במסעות הרעם, למעט העובדה שבארצות הללו הן אלפי המישור והן בני האדם נלחמו הרבה מהמלחמה בספינות. נאלידן הייתה ממלכה קטנה יותר, שאביריה ואציליה התגאו בכישוריהם כימאים והוקירו במידה רבה לצד, [ולעיתים אף מעל] צ'אטאר את אחותו, אלת המזל, הנדיבות והים שאליאן.
הנפילה פגעה בנאלידן בצורה שונה אך קטלנית- רסיסי הממלכה המעופפת פגעו בעיקר בים המערבי, ויצרו צונאמים שהטביעו חלקים גדולים בערי החוף העשירות של הממלכה.
אם זה לא מספיק גרוע, בעקבות הצונאמים עטו על נאלידן נחילים של טריטונים, אויבים משכבר הימים, ולצידם אויב חדש- הסאהוגינים המעוותים, ויחד כבשו והחריבו חלקים גדולים מהממלכה.
שרידי הישובים, ששרדו בעיקר ברמות הגבוהות יותר, בין היתר בעזרת הגמדים, מכונים כיום ארץ שבר ים. כיום, מדובר בכאוס של מאבקים בין שרידי בני האדם, הטריטונים והסאהוגינים, שיש אומרים שיש אויב אפל מאחוריהם-לפי חלק מהשמועות, שאנשים בארסיין רועדים מלשמוע, זן נוסף של אלפים רמים, שטווים את כשפיהם המעוותים במצולות.
בני ארץ שבר ים[או נאלדיאנים] הם דומים מאוד לארסיינים, אולי עם מעט יותר דם דאלקנלי, מה שהופך אותם רזים ובהירים יותר, ויש שיאמרו לטרחנים ודרמטיים מעט פחות. גם הלבוש דומה, למרות שהם ילבשו גם גוונים קרים יותר כמו תכלת או ורדרד, והם ירשו את החיבה הדאלקנלית למגפיים וכובעים. הארסיינית והנאלידנית כה דומות שנאלידנים מבינים בקלות ארסיינית, וארסיינים מבינים במאמץ להפך. הנאלידנים נחשבו בעבר אנשים חביבים ונועזים, שאוהבים אמנות, כסף, בגדים יקרים ויין טוב, אבל יחלקו ביד נדיבה ויהיו חביבים לכל אורח, ולפתוחים יותר מהארסיינים.
כיום, מטבע הנסיבות, רובם אנשים רדופים או במנוסה- אולם יש אומרים שלמרות זאת, החיוך השבר-ימי הנצחי עדיין שומר על חלקם מלהתייאש.
ארץ שבר ים היא ארץ של פליטים מיואשים על גבעות פראיות; היא ארץ של פורעי חוק שאיבדו את הכל;
של ערי נמל מפוארות ששקועות במי הים, או שורצות מפלצות; של אצילים פרועים שמנסים לתפוס מה שאפשר ממה שנשאר; של גמדים אידאליסטים שמתפעלים מחנות פליטים אנושיים; ושל קהילות איכרים פשוטים שהפכו לשורדים אכזריים, אך עדיין שומרים על שמץ של תקווה.
חמשת ערי הגמדים- שריד להוד קדום
אחת הסיבות למסעות הרעם הייתה להגיע אל הערים העתיקות והמכובדות הללו- בעבר ממלכות אדירות, היום שרידים מוכים של עוצמה, שהאלפים שצרו עליהן מאות שנים לא הצליחו להכריע אבל כן החלישו לתמיד.
חמשת הערים שונות זו מזו מאוד, אך כולן היו בנות ברית חשובות של ארסיין לפני הנפילה. כיום, לא הרבה ידוע על מצבן; כן ידוע שדראוגר, המחוברת לבני האדם מכולן, הושמדה בידי רוע כלשהו ואיתה הנתיב לדרום,
וכן שראג-ארום, הצפונית שבהן, מסייעת במידת מה למאבקם של שרידי היישובים בארץ שבר-ים, לא בלי צפי לרווח. כך או כך, מי שמצליח להגיע לשם עדיין חוזר עם הסחורה המשובחת ביותר, וזוכה בהצצה לפאר ימים עברו, וגם למעברים לארצות האבודות שבדרום.
גמדי ההרים נחשבים בעיני מרבית הארסיינים ל"אחים גדולים" מכובדים ונערצים, אלופי הלחימה ברוע ובעלי ברית נגד הרשע, וכמובן כאמנים ראשונים במעלה. עמים ופרטים שפחות מעריצים אותם רואים בהם שריד עצוב לגזע שהיה כל כך אדיר פעם, ומביטים בחשש על ההסתגרות ותאוות הבצע שמאיימות לתפוס שליטה על בעלי בריתה של האנושות.
חמשת הערים הן מקומות של הוד קדמוני; של פסלים אדירים של אלים ומלכים על רקע מפלי לבה; של ערים עצומות וחשוכות שנטושות למחצה בבטן ההר; של מחילות עמוקות בהן שורצות מפלצות אפלות, שמובילות לארצות אבודות בדרום; של ידע אבוד על עידנים שעברו מזמן, ושל גמדים זקנים שזוכרים לבני האדם חסד נעורים לצד גמדים ציניים ומיואשים.
היער האחרון - האויב הותיק מהרהר
פעם היערות כיסו את כל ארסיין, היום כמעט רק הוא נותר. אף אחד לא יודע ממש כמה היער הכמעט טרופי הזה מתמשך דרומה. היער האחרון הוא הבית ללפחות עשרה שבטים של אלפי יערות שמתחככים לעיתים עם בני האדם, ובוודאי יש עוד אי שם במעמקי הדרום. מאז סיום מסעות הרעם, השבטים חיים כדרכם, כל אחד לעצמו, כשהדרואידים שלהם מייישבים ביניהם את רוב הבעיות. על אף משקעי העבר, לפני הנפילה התקיים מסחר משגשג בבתבלינים והפרות שמגיעים מארצות הדרום, היכן שהיער הופך טרופי ופראי, ומרבית השבטים לקחו בו חלק, באופן כזה או אחר.
אלא שבשנים האחרונות הנפילה והשמועות על הממלכה המעופפת שבות וקורמות עור וגידים, והשבטים אלפים נקרעים בין הרצון לשוב ולנקום בבני האדם, החשש מאחיהם הזועמים, והרצון להניח את העבר המדמם מאחוריהם, שמא יסיימו כמו אחיהם אלפי המישור.
האלפים של היער האחרון הם שחומים מאוד, עם שיער בגווני הבלונדיני הדהוי והחום בעיקר, ועיניים ירוקות או כתמתמות כמעט תמיד. הם אתלטיים וחזקים ביחס לאלפים, ולובשים יחסית מעט, על אף שהלבוש משתנה משבט לשבט. נפוץ אצל גברים לסדר בצמות מורכבות את שיערם הפרוע או חלקים ממנו, בעוד שהאלפיות, שהן על פי רוב ראשות השבטים, משאירות אותו פרוע לחלוטין. הם נחשבים בידי הארסיינים לאנשים לא צפויים, עצמאיים וקנאים לעצמאותם מאוד, חסרי מעצורים, חשקנים ואף אכזריים, אך במקביל לכך הארסייני הממוצע יראה בהם תכונות רבות שמתנגשות אמנם עם אמנותיו אבל מעוררות הזדהות- נאמנות, סקרנות, ליברליות מינית והכנסת אורחים.
היער האחרון הוא מקום של שבטים עתיקים שמתמודדים עם עולם משתנה בעיניים פקוחות; מקום פראי של רוחות יער ודינוזאורים; מקום שבו מועצות מלחמה מתכנסות; מקום שבו דרואידים זקנים וציידות-מנהיגות מתווכחים כיצד להתמודד עם בני האדם; מקום מסוכן שמאחוריו מסתתרות ארצות עתיקות שרגל אדם לא דרכה בהן; מקום שבו מסדר אבירים קנאי מקים בסיס ומנסה לנהל ממנו מסע רעם רצחני משל עצמו.
האימפריה הט'ירסטינית - כשגונדור פגשה את ביזנטיום
אולי העיר הגדולה בעולם, טירסט'אל היא העיר שבה קיבלו בני האדם את התרבות ואת הקסם, הקיסרות האנושית העתיקה מכולן- לדעת האלפים, או אימפריה מנוונת של עבדי אלפים מתרפסים- לדעת הארסיינים.
כך או כך, טירסט'אליס, העיר הזוהרת שעל המייצרים, היא בירתה של אימפריה דועכת, אך עדיין גדולה ומגוונת. האימפריה היא מעין מאגוקרטיה מורכבת ומקיאוולית, כשהקוסמים הגדולים ביותר מרכיבים בתי אצולה דקדנטיים שנאבקים זה בזה באולמות הנשפים ובסמטאות החשוכות, והקוסם האדיר ביותר זוכה לשבת על הכס לצידה של "השגרירה השמיימית"- בעבר בת אצולה מהממלכה המעופפת, וכיום ביתה חצי האלפית דמט'ריה.
האימפריה היא רב לאומית ורב גזעית, ובעבר שלטה על חלקים נרחבים מארסיין ומהמזרח, אבל קריסת הממלכה המעופפת, הזדקנות הקיסרית והמאבקים הבלתי פוסקים בין המכשפים גרמו להזנחה ולדעיכה איטית של האימפריה.
הט'ירסטינים [כלומר, תושבי העיר ודומיהם] הם אנשים בעלי גוון בהיר אך מעט שזוף, עיניים מעט ענבריות, בעלות גוון ירקרק או כחלחל כהה לרוב, ושיער חום דבש, בלונדיני או שטני. הם אנשים רזים וצרי כתפיים, אבל שידועים בגמישותם. ט'ירסטינים ממוצאים "טהורים יותר" יהיו בהירים יותר, גבוהים יותר, ובעלי עיניים בגוונים מהממים של ורוד סגול או טורקיז. הם נחשבים בארסיין עם כופר, מתנשא, מנוון מופקר, ערמומי, תאב בצע והדוניסטי, אולם ידועים גם כמלומדים גדולים, אנשים שקולים, נבונים ואמנותיים, והוגן לומר שעל אף שהם בהחלט מעריכים אלוהיות רשע כמו קורום וואלריון, כל הדתות והאלים חוקיים באימפריה.
הלבוש באימפריה לשני המינים הוא לרוב של מעין חצי טוגות על הרגליים, לרוב בלבן, וחולצות קצרות בגווני הסגול והכחול בעיקר על פלג הגוף העליון, בעוד בגדים חגיגיים הם מעין טוגות שלמות מהודרות ומגוונות.
הט'ירסטינים מתגאים מאוד באלפים הרמים שדמם נמהל בדמם, ובמיוחד בדם השושלות הגבוהות שלהם, ומחשיבים את עצמם לאלפים למחצה, ואפילו עליונים על אלפי המישור. העיסוק הט'יסרטיני בטוהר הדם של השושלות השונות, שקשור בקשר ישיר לכח המאגי, גובל באובססיה, והזמנים המשתנים לצד שפיכות השמים המתמשכת בתוך השושלות צמצמו והחלישו את הדם, דבר שט'יסרטינים רבים רואים בו את הסיבה לדעיכת האימפריה.
האימפריה היא מקום של שלטונות מושחטים ששולטים על עמים משונים; של פוליטיקת צללים אכזרית; של כישוף גדול מהחיים מוחזק בידי אצולה מנותקת; של כנסיות של אלי אופל עשויות שיש יפייפה; של שווקים ססוגניים שמוכרים סחורות אזוקטיות בידי גזעים אקזוטיים לא פחות; של פסטיבלי מסיכות מרהיבים ומסוכנים; של פערי מעמדות קיצוניים ושל מעמד שליט דקדנטי, מרתק ואכזרי.
לאחר הרבה זמן שבו הקמפיין והעולם התקדמו מבלי שכתבתי, אני מעלה היום מפה של כלל ממלכת ארסיין בה ממוקמת הדוכסות, ושל חלקים משכונתיה[מפה של ארצות המזרח כבר חצי מוכנה גם היא, לעדכון הבא]. בנוסף, אני מעלה עדכון עם תמצות קצר של הממלכה, של התרבות הארסיינית כפי שאני חושב שהמנחה והשחקנים צריכים לחוש אותה, ותיאורים קצרים יחסית של הממלכות הסובבות אותה והעמים שלהן, עם דגש יחסית על המאגוקרטיה של ט'ירסאטיאליס- כנראה האזור הבא שאפרט עליו אחרי שאסקור בקצרה את חלקיה השונים של ארסיין.
עוד לא החלטתי על איזו ממלכה או אזור אפרט אחרי שאסיים עם ארסיין- אז אם יש משהו שמעניין מישהו לשמוע עליו, הוא יותר ממוזמן [:
אז, ברוכים הבאים ל... ממלכת ארסיין!
ממלכת ארסיין וסביבותיה
על ארסיין-
"על אדמה שנקנתה בדם, שומרים בדם. ואדמה שהייתה מעוז הרשע,
חייבת להיות מעוז הטוב, או להיכחד"
ממלכת ארסיין היא הממלכה האנושית הצעירה ביותר בעולם, יחד עם ארץ שבר-ים, תאומתה ממעבר להרים, שנוסדה בערך באותו הזמן.
על ארסיין-
"על אדמה שנקנתה בדם, שומרים בדם. ואדמה שהייתה מעוז הרשע,
חייבת להיות מעוז הטוב, או להיכחד"
ממלכת ארסיין היא הממלכה האנושית הצעירה ביותר בעולם, יחד עם ארץ שבר-ים, תאומתה ממעבר להרים, שנוסדה בערך באותו הזמן.
ארסיין לפני מסעי הרעם
עד לפני מאתיים שנה, היה האזור, כמו מרבית היבשת, תחת שליטתו של הגזע האלפי ומשרתיו- במישורים, התקיימו עריהם המבהיקות מקסם של אלפי המישור, בהם בני אדם וגובלינים שירתו כעבדים; ביערות הנרחבים, ששטחם היה כפול פי חמישה, שלטו הקלאנים של אלפי היערות; ובגבעות, שרצו שבטים של אורקים פראיים וגזעים שכוחים נוספים, סוגדים לאלפים הרמים כאלים.
אלא שמאבק האיתנים שבין האלפים והגמדים נכנס לשלב חדש, ובני האדם, שממלכותיהם העתיקות יותר שבצפון הצליחו אט אט להתבסס ולהדוף את האלפים, צברו בטחון ועוצמה. הם הפכו כוח משמעותי יותר ויותר, ותחת ניצוחו של האל החדש, צ'אטאר, הם החלו להתאגד למסדרים נחושים, שמטרתם אחת- לנתץ את העריצות חובקת היבשות של האלפים הרמים וממלכתם המעופפת.
כך נולדו מסעי הרעם- חמישה במספר[אם מפסיקים לספור איפה שהכריזו עליהם בעיקר טיפוסים מוזרים], מסעי הרעם היו שילוב בין מלחמת קודש אפית נגד הרוע, מאבק עד שחרור אחרון העבדים, מסע להפרחת השממה, הזדמנות עסקית, ויש שיאמרו, גם רצח עם פרוע.
ארסיין לפני הנפילה
המלחמות היו מרות וארוכות, אבל בתהליך שנמשך כמעט מאה שנה, דחקו מסדרי האבירים והנספחים שבאו איתם את האויב, ביראו את היערות, הכו את המפלצות ושרפו עד האחרונה את הערים המבהיקות.
תחתן, הם הקימו מדינה שהייתה שילוב בין הארצות הפיאודליות מהן הגיעו ל"מסדר אבירים עם מדינה"; ארסיין שלפני הנפילה הייתה ארץ ירוקה של טירות, חוות ועיירות קטנות, שצומחות במהירות בין חורבותיהן של ערים לבנות.
האבירים, האצילים והסוחרים שהקימו את ארסיין ניהלו אותה יחד במעין שילוב מוזר בין מסדרי אבירים חזקים, אצולת חרב מחוספסת וגילדות סוחרים עם זיקה דתית, שכולם כפופים למלך שהוא גם "ראשון האבירים" וגם מלך פיאודלי.
המארג המוזר הזה עבד היטב היות שארסיין הייתה מדינה שחיה על חרבה, ופשוטי העם העריכו את האצילים, האבירים והסוחרים, כל עוד היו תורמים את הברזל או הזהב שלהם להגנתם מפני האופל שביערות.
יש שיאמרו שהדברים החלו לחרוק בעשורים אחרי שתמו מסעות הרעם, שהאצולה "התברגנה" והאבירים החלו לאבד כיוון, אבל לעולם לא נדע, כי בדיוק אז, הכתה הנפילה.
ארסיין בנפילה ומאז
אלפי התהומות, שבנפילתם מהשמים ריסקו את העיירות הצעירות, השחיתו את השדות החדשים ואספו אל דגלם את המפלצות מהאגדות, נראו לרבים כעונש מהאלים או כהתגשמות מלחמת סוף העולם. בתחילה הממלכה המרוסקת לא הצליחה לעמוד אל מול האויב האגדי, ובכאוס והפחד ערים מרכזיות נפלו זו אחר זו, כולל הבירה החדשה, ראסיליה הנאדרה.
רבים, בארסיין ומחוצה לה, חשבו שהממלכה אבודה, כמו שכנתה נאלידן, שהוכתה בידי צונאמי ומפלצות מהים, ואכן התפרקה והפכה לארץ שבר-ים. העזרה המועטה שנשלחה משאר הממלכות[שספגו גם הן מכה קשה, על אף שלא כמו ארסיין ונאלידן] תרמה מעט מאוד, אבל לארסיין עמדו שתי סיבות טובות להשרדותה-
הראשונה, שאלפי התהומות אמנם גרמו נזק רב, אבל לא באמת תכננו את הנפילה, והגיעו אליה פגועים וללא תוכניות, וגרוע מזה, ללא מנהיג. הקרב נגד הארסיינים נוהל במידה רבה בבריתות של הרגע, שהאגו והמאבקים חיבלו בהם יותר ויותר.
השנייה היא שארסיין התנוונה פחות משחשבו. מסדרי האבירים ששרדו אספו מתנדבים, משפחות האצולה ששרדו שלפו שוב חרבות מכושפות שטעמו דם אלפים, ולאחר שהמלך נפל, שושלת המלוכה שרבים הספידו העמידה מלך אביר, אחיין של המלך, שאסף סביבו את המסדרים לקרב נואש על הבירה הישנה[שהפכה לבירה החדשה שוב] ארסין, ולאחר שלוש שנות מצור הצליח לנפץ אותו בקרב המגנים השבורים ולהסיג, סוף סוף, את האלפים לאחור.
ארסיין כיום
מאז, ארסיין היא ארץ שבורה, שממש בליבה יושב האויב האגדי, בזמן שסביבו שרידי הממלכה מנסים להתארגן מחדש. על אף שגם בקרב בני האדם אין יורש מוסכם למלך[כשלפחות עוד דוכס אחד הכריז על עצמו מלך], עד כה לפחות הם השכילו להניח את המחלוקות בצד ולהתמקד באויב המשותף.
פשוטי העם חיים במצב של מלחמה מתמשכת- רבים מהצעירים בדוכסויות התגייסו למלחמת הקודש ולא חזרו הביתה שנים, בין אם כי הם עודם בקרבות על הבירה ובין אם כי נפלו.
בשטח, בהעדר שליט ברור[במיוחד לפני קרב המגנים השבורים], כל אציל או מסדר מגן מיוזמתו על האנשים שבאזור ומנסה לבסס מידה כלשהיא של סדר, אבל לרוב מחוץ לגבולות העיירות החוק יחסית פרוע, ושבטים של מפלצות או אלפי יער משתוללים.
למרות זאת, בשנים הבודדות מאז קרב המגנים השבורים הארסיינים שבים ומראים את החיוניות הידועה[יש שיאמרו לשימצה שלהם]- הרפתקאנים יוצאים לחורבות, פשוטי עם חופרים בזהירות מכרות נטושים, והאצילים כורתים בריתות ומתככים תככים, לטוב או לרע;
על אף שכולם יודעים שזה רק עניין של זמן, עד שתגיע שוב שעת מבחן.
הערת הכותב- בחלק הבא ובזה שאחריו בחרתי לשים דגש על תיאור האופי של הממלכות והעמים שמקיפים את ארסיין. הממלכה המעופפת נכתבה על מנת להוות עולם מערכה ימי ביניימי אפי וצבעוני, וככזה בחרתי ביודעין לכתוב את הסטריאוטיפ הנפוץ על העמים המרכזיים בדגש על האופנות, הצבעים, ההתנהגויות והפרסונות, שיעזרו למנחה להבין כיצד דבש או דמות ממלכה מסוימת יכולות להראות ולהרגיש. מובן שהמציאות מורכבת בהרבה ושכל אדם וכל כפר בממלכה מסוימת נראים שונה לחלוטין- אולם רציתי לתת למנחה ולשחקנים את "הטעם והריח" של התרבויות השונות, ורעיונות לדמויות, הרפתקאות, מיקומים וכו.
כמו כן, בחלק מהארצות יובאו תיאורים של מעמדות מגדריים או סטריאוטיפים על עמים וגזעים- השתדלתי שלא יהיה שום דבר טריגרי או פוגעני, וחשוב להבהיר שהגזענות והיחס למעמד האשה בממלכות השונות[בממלכות האלפים וה"הרעים"- בעיקר מעמד שווה אם לא מעמד השליט, בארצות הגמדים ובני האנוש- בעיקר מעמד נמוך, מוכפש ומדוכא יותר] הן לא עמדה אלא בחירה קונספטואלית של המערכה, בכדי להוסיף מורכבות לתרבויות השונות, ולהראות גם את הצדדים הרעים של מי שברוב המערכות ישוחקו כ"הטובים".
על הארסיינים-
"אם אתה פוגש ארסייני, חשוב להזמין אותו לבירה לפני שהוא יזמין אותך לדו-קרב.
אלא אם היא בחורה, ואז מישהוא בודאות יזמין אותך לדו קרב."
"אם אתה פוגש ארסייני, חשוב להזמין אותו לבירה לפני שהוא יזמין אותך לדו-קרב.
אלא אם היא בחורה, ואז מישהוא בודאות יזמין אותך לדו קרב."
הארסיינים הם עם צעיר מאוד, שנוצר למעשה במסעות הרעם.
כאמור, המסעות היו שילוב מוזר בין אידיאליזם, תאוות בצע והזדמנות לחיים חדשים- וככאלו, הם משכו בעיקר אנשים צעירים- הרפתקנים נועזים, אצילים צעירים שחיפשו תהילה ונחלה, מתיישבים אמיצים, שכירי חרב חמדנים, פלדינים אידיאליסטים וסוחרים שהאמינו במטרה או לפחות בתוצאה.
הם הגיעו בעיקר ממלכת טאליאן הפיאודלית, במיוחד מהדוכסות העתיקה והנוקשה הולדאיין, ומערי דאלקנל החילוניות והעשירות יותר.
בהתאם, האופי הארסייני נראה לשכניהם כתערובת של ניגודים- אנשים מהירים לצחוק ומהירים לשפוך דם, אנשי כבוד ונואפים, נמרצים במלחמה ועצלים בעבודת כפיים, דרמטיים במילים ופרגמטיים במעשים, קנאים וגזענים אך אדיבים גם אל הזר, בעיקר ליד כוס יין או מאטה[חליטת עלים שהם למדו לשתות מאלפי היער, על אף שלא יודו בכך לעולם].
חובביהם יגידו שהם במידה רבה אנשים נמרצים ויסודיים בדברים שמעניינים אותם, ועצלנים ורשלנים בכל מה שלא, ובין כה וכה אי אפשר להכחיש שהם ככלל אנשים אופטימיים ופעמים רבות שובי לב.
האופי הארסייני המורכב מופעל במידה רבה על ידי הדיסוננס בין תרבות דתית וקנאית מאוד של כבוד, לבין תרבות יום יום של הנאות קטנות, הכנסת אורחים ומזג חם.
למרות זאת, ארסיין, למטרות האווירה, היא ארץ של נשים אדוקות וצדקניות, ששולטות ביד רמה במשפחתן; אנשי ונשות כבוד שחשים אשמה נוראה אך בכל זאת נואפים; איכרים אדיבים שיושיטו יד לזר מוחלט אבל ישרפו על המוקד כופרים ואלפים; גברים ונשים שישפכו דם על כבודם או על אהבתם, אבל יצחקו עם אויב ישן מעל מדורה, ואבירים קנאים שיהרגו אלף לא חמוש בקרב אבל יחלקו עם אלף חמוש מאטה, אם יזדמן איתם לפונדק.
מראה ולבוש
הארסייני הממוצע יתואר לרוב כאדם בהיר, אך ברמה גבוהה או נמוכה של שיזוף, עם שיער חום כהה או שחור מבהיק, גלי או מתולתל לרוב, עיניים חומות [שנאמר עליהן שהן מבריקות ומרתקות] או ירוקות במקרים נדירים, וקומה ממוצעת, אולי פחות, אך מבנה גוף אתלטי. לרוב ארסיינים מתוארים כדקי שפתיים אך רחבי חיוך, וקמטי צחוק נפוצים אצל המבוגרים יותר.
גברים ארסיינים יגדלו לרוב זקן קצוץ[אך לא מגולח] או קצר ומחודד, ושיער באורך בינוני. נשים לרוב יאספו את שיערן בצמה, כי שיער פזור נחשב למאפיין אלפי ומופקר, אך יגדלו אותו לאורך רב.
אצילים או לוחמים ילכו כמעט לכל מקום עם חרב או סיף, מנהג שנראה מטופש לפני הנפילה והיום הרבה פחות, על אף שהוא עדיין משמש ראייה בעיני אנשים להיותם חמומי מוח.
ככלל ארסיינים אוהבים בגדים בצבעים חמים ובולטים- אדום או צהוב באירועים חגיגיים, חום בהיר או כתום לבגדים זולים יותר. כמו כן, רוב מוחלט של הארסיינים יענוד את סמל הברק של צ'אטאר על צווארו.
גברים לרוב ילכו במגפיים ומכנסיים וחולצה ומעליה ז'קט[פתוח, אם הם לא חייבים], כשביום יום הם עשויי עור ובאירועים חגיגיים מבד עדין יותר.
הנשים הארסייניות זכו לסטריאוטיפ הלא מחמיא של נשים דומיננטיות וחשקניות בשל הלבוש הקצר יחסית בארסיין[ובשל הסטירואטיפ הכללי על ארסיינים כאנשים חמי דם] שכולל לרוב מחשופים יחסית רחבים ומרובעים ושרוולים קצרים. השמלות הארסניות נוטות להיות חלקות ופשוטות, ולא מנופחות כפי שנהוג בטאליאן, גם המהודרות יותר.
חשוב לומר שבארסיין, למרות האדיקות והאידאל החזק של "הרעייה הטובה", בפועל נשים עושות לרוב ככל העולה על רוחן בתחום הלבוש, ומכנסיים הן פריט נפוץ מאוד גם בקרבן.
על שכנותיה של ארסיין ויושביהן
דוכסות הולדאיין- ארץ עתיקה וכבושה
לשעבר ממלכה עתיקה ועצמאית, שמחשיבה את עצמה כנצר לממלכות הגמדים. בעבר דוכסות מחלוקת בין טאליאן וארסיין, אך כבר מספר עשורים בידי טאליאן. הולדאיין היא דוכסות דועכת של נפחים ולוחמים גאים, מקום שבו המסורת מעל הכל והאלים הישנים של הגמדים עודם נסגדים לצד אלי האדם. כיום היא מחפשת הזדמנות להתנתק מטאליאן המשוסעת, ובו זמנית מתמודדת עם איומים תת קרקעיים חמורים.
בני הולדאיין מחשיבים עצמם בגאווה רבה בעלי דם גמדים אצילי. הם דומים לארסיינים אך מעט שזופים יותר, נמוכים יותר וחסונים הרבה יותר. הם לובשים לרוב בגדי עבודה חומים והבגדים החגיגיים שלהם מיושנים ולבנים או אפורים לרוב. הם נחשבים לאנשים יסודיים, קנאים למסורת, אמיצים בקרב ויצירתיים באמנות, אבל מיושנים ומרובעים בכל דבר אחר.
הדוכסות היא ארץ של מורדים אצילים בעלי מטרה אבודה; ארץ של עמקים ירוקים ובהן טירות מפוארות מתפוררות; של נפחיות עתיקות שחפורות אל תוך הגבעה כמו מחפורות; של ידע עתיק ועבוד על תורת המלאכה; ארץ עתיקה שמאוימת מכוחות אפלים לא מוכרים; ארץ שתופי המלחמה מאיימים לפרוץ בה כל רגע; מקום שצלקות העבר ניכרות בו מכל עבר
ממלכת טאליאן- מלחמת אלף השנים
הממלכה הצפונית הגדולה, ערש האנושות בעיני עצמה, הראשונה שפרקה את עולם של האלפים. טאליאן היא הממלכה האנושית בה' הידיעה, לפחות לשעבר, גדולה ועשירה מארסיין. לפי האגדות, פעם במאה שנה הייתה עוברת הממלכה מהעופפת בדיוק מעליה, הופכת אותה לזירה המרכזית בעימות הכלל עולמי בין אלפים ובני אנוש.
כיום טאליאן היא מדינה פיאודאלית אבל תרבותית, ששקועה במאבקים בין המלוכה המנוונת לאצילים ובין האצילים לבין עצמם, חלקם בצללי הנשפים וחלקם בשדה הקרב, דווקא כשיש אומרים שהאנושות זקוקה לה יותר מתמיד, גזע מסתורי פושט על חופיה, והשמועות אומרות שאי שם במזרח, הממלכה המעופפת שוב נראתה. טאליאן היא מקור הפנתיאון של ארץ נמוך, ששולט גם בארסיין, אך מוקירה יותר את אברלון, המלך הזהוב, מאשר את בנו צ'אטאר.
הטאליאנים בהירים צנומים וגבוהים יחסית, בעלי שיער שחור או חום לרוב, ועיניים ירוקות או חומות. הלבוש שלהם פעמים רבות כולל תסרוקות מורכבות ושמלות או מכנסיים נפוחים ומהודרים. הם נחשבים בעיני שונאיהם בארסיין למתנשאים ומרגיזים, עם שעברו מאחוריו, אך למרות זאת הארסייני הממוצע לא יכחיש שאחיו הגדולים הם שילוב מרשים בין אנשים תרבותיים, מרתקים ומסוגננים לפרגמטיים ורבי תושייה. הטאליאנים אדוקים הרבה פחות מהארסיינים, אך גאים מאוד בעצמאות האנושית[שהיא בזכותם, כמובן].
טאליאן היא ממלכה של משתאות מפוארים של שושלות מנוונות; הרעלות ותככים בין בני האצולה; כאוס שלטוני בו בעלי טירות נלחמים אלו באלו; מקום בו איכרים עניים מתלבשים בגדים יפים ומצטטים שירה עתיקה; מקום בו ערים מבוצרות וכפריים משגשגים מותקפים מין הים בידי גזע מסתורי; ושושלת מלוכה מאכזבת שמייחסת עצמה לאברלון בעצמו ולעתקים רבי עוצמה, שנאבקת על חייה מול שושלת שאפתנית ממנה.
ערי דאלקנל- פוליטיקה קטנה, סכנות גדולות
אוסף תוסס של ערים שטאליאן ושושלות המערב נאבקו עליהן רבות, אך יותר מזו נאבקו זו בזו. הדאלקנלים היו פעם בראשה של ממלכה שהתפוררה מעט לפני הנפילה, ונדמה שהם אינדיווידואליסטים מכדי להקים אחת חדשה בזמן הקרוב, כך שיוצא דאלקנל כיום היא אוסף של ערי מדינה ודוכסויות שסוחרות עם כל העולם ונמצאות במלחמה מתמדת, מה שהופך אותה פגיעה לאיומים חיוצניים, במיוחד לכך שנראה שחלק מהסאהוגינים החלו להפנות את עינם צפונה, ולכך שאלפי היערות לא מאושרים מכריתת העצים שלהם.
הדאלקנלים דומים לארסיינים אך מעט גבוהים ורזים מהם. שיער ועיניים בהירים נפוצים ביניהם יותר וככלל הם מגוונים בהרבה. הלבוש שלהם נוטה לרוב לצבעים צעקניים ולדוגמאות פסים או משולשים, והם ידועים כמשקיעים מאוד בכובעים במגפיים, וחובבי סיף. הם נחשבים לסוחרים ממולחים שמגיעים לכל פינה באזור, אנשים סקרנים והרפתקאניים, נועזים מול סיכונים אך פחדנים מול סכנה. הם נחשבים לחילוניים ומתירניים מאוד, ומוכירים יחסית את שאלאן, אבל בחלק מעריהם מקובל לסגוד בדלתיים סגורות לכל אל כמעט. אם זאת, טבעם ההפכפך משתנה מאוד מעיר לעיר וגם בין שליט לשליט- ישנן גם ערים וגם דאלקנלים שידועות כאדוקות ונחרצות מאוד.
ערי דלקאנל הן ערי נמל קטנות ותוססות של הפיכות שלטוניות ססגוניות אך עקובות מדם; של דיונים אילקטואלים שנגמרים בהצלבת חרבות; של פטרונים עשירים וגילדות שתומכים במסעות מלחמה דתיים; של עולם תחתון ססגוני ומסוכן; ושל רומנים פרועים ופומביים.
ארץ שבר-ים- תחת גלי המפלצות
לשעבר ממלכת נאלידן, ארץ שבר ים היתה הממלכה התאומה של ארסיין, ונוצרה באופן כמעט זהה במסעות הרעם, למעט העובדה שבארצות הללו הן אלפי המישור והן בני האדם נלחמו הרבה מהמלחמה בספינות. נאלידן הייתה ממלכה קטנה יותר, שאביריה ואציליה התגאו בכישוריהם כימאים והוקירו במידה רבה לצד, [ולעיתים אף מעל] צ'אטאר את אחותו, אלת המזל, הנדיבות והים שאליאן.
הנפילה פגעה בנאלידן בצורה שונה אך קטלנית- רסיסי הממלכה המעופפת פגעו בעיקר בים המערבי, ויצרו צונאמים שהטביעו חלקים גדולים בערי החוף העשירות של הממלכה.
אם זה לא מספיק גרוע, בעקבות הצונאמים עטו על נאלידן נחילים של טריטונים, אויבים משכבר הימים, ולצידם אויב חדש- הסאהוגינים המעוותים, ויחד כבשו והחריבו חלקים גדולים מהממלכה.
שרידי הישובים, ששרדו בעיקר ברמות הגבוהות יותר, בין היתר בעזרת הגמדים, מכונים כיום ארץ שבר ים. כיום, מדובר בכאוס של מאבקים בין שרידי בני האדם, הטריטונים והסאהוגינים, שיש אומרים שיש אויב אפל מאחוריהם-לפי חלק מהשמועות, שאנשים בארסיין רועדים מלשמוע, זן נוסף של אלפים רמים, שטווים את כשפיהם המעוותים במצולות.
בני ארץ שבר ים[או נאלדיאנים] הם דומים מאוד לארסיינים, אולי עם מעט יותר דם דאלקנלי, מה שהופך אותם רזים ובהירים יותר, ויש שיאמרו לטרחנים ודרמטיים מעט פחות. גם הלבוש דומה, למרות שהם ילבשו גם גוונים קרים יותר כמו תכלת או ורדרד, והם ירשו את החיבה הדאלקנלית למגפיים וכובעים. הארסיינית והנאלידנית כה דומות שנאלידנים מבינים בקלות ארסיינית, וארסיינים מבינים במאמץ להפך. הנאלידנים נחשבו בעבר אנשים חביבים ונועזים, שאוהבים אמנות, כסף, בגדים יקרים ויין טוב, אבל יחלקו ביד נדיבה ויהיו חביבים לכל אורח, ולפתוחים יותר מהארסיינים.
כיום, מטבע הנסיבות, רובם אנשים רדופים או במנוסה- אולם יש אומרים שלמרות זאת, החיוך השבר-ימי הנצחי עדיין שומר על חלקם מלהתייאש.
ארץ שבר ים היא ארץ של פליטים מיואשים על גבעות פראיות; היא ארץ של פורעי חוק שאיבדו את הכל;
של ערי נמל מפוארות ששקועות במי הים, או שורצות מפלצות; של אצילים פרועים שמנסים לתפוס מה שאפשר ממה שנשאר; של גמדים אידאליסטים שמתפעלים מחנות פליטים אנושיים; ושל קהילות איכרים פשוטים שהפכו לשורדים אכזריים, אך עדיין שומרים על שמץ של תקווה.
חמשת ערי הגמדים- שריד להוד קדום
אחת הסיבות למסעות הרעם הייתה להגיע אל הערים העתיקות והמכובדות הללו- בעבר ממלכות אדירות, היום שרידים מוכים של עוצמה, שהאלפים שצרו עליהן מאות שנים לא הצליחו להכריע אבל כן החלישו לתמיד.
חמשת הערים שונות זו מזו מאוד, אך כולן היו בנות ברית חשובות של ארסיין לפני הנפילה. כיום, לא הרבה ידוע על מצבן; כן ידוע שדראוגר, המחוברת לבני האדם מכולן, הושמדה בידי רוע כלשהו ואיתה הנתיב לדרום,
וכן שראג-ארום, הצפונית שבהן, מסייעת במידת מה למאבקם של שרידי היישובים בארץ שבר-ים, לא בלי צפי לרווח. כך או כך, מי שמצליח להגיע לשם עדיין חוזר עם הסחורה המשובחת ביותר, וזוכה בהצצה לפאר ימים עברו, וגם למעברים לארצות האבודות שבדרום.
גמדי ההרים נחשבים בעיני מרבית הארסיינים ל"אחים גדולים" מכובדים ונערצים, אלופי הלחימה ברוע ובעלי ברית נגד הרשע, וכמובן כאמנים ראשונים במעלה. עמים ופרטים שפחות מעריצים אותם רואים בהם שריד עצוב לגזע שהיה כל כך אדיר פעם, ומביטים בחשש על ההסתגרות ותאוות הבצע שמאיימות לתפוס שליטה על בעלי בריתה של האנושות.
חמשת הערים הן מקומות של הוד קדמוני; של פסלים אדירים של אלים ומלכים על רקע מפלי לבה; של ערים עצומות וחשוכות שנטושות למחצה בבטן ההר; של מחילות עמוקות בהן שורצות מפלצות אפלות, שמובילות לארצות אבודות בדרום; של ידע אבוד על עידנים שעברו מזמן, ושל גמדים זקנים שזוכרים לבני האדם חסד נעורים לצד גמדים ציניים ומיואשים.
היער האחרון - האויב הותיק מהרהר
פעם היערות כיסו את כל ארסיין, היום כמעט רק הוא נותר. אף אחד לא יודע ממש כמה היער הכמעט טרופי הזה מתמשך דרומה. היער האחרון הוא הבית ללפחות עשרה שבטים של אלפי יערות שמתחככים לעיתים עם בני האדם, ובוודאי יש עוד אי שם במעמקי הדרום. מאז סיום מסעות הרעם, השבטים חיים כדרכם, כל אחד לעצמו, כשהדרואידים שלהם מייישבים ביניהם את רוב הבעיות. על אף משקעי העבר, לפני הנפילה התקיים מסחר משגשג בבתבלינים והפרות שמגיעים מארצות הדרום, היכן שהיער הופך טרופי ופראי, ומרבית השבטים לקחו בו חלק, באופן כזה או אחר.
אלא שבשנים האחרונות הנפילה והשמועות על הממלכה המעופפת שבות וקורמות עור וגידים, והשבטים אלפים נקרעים בין הרצון לשוב ולנקום בבני האדם, החשש מאחיהם הזועמים, והרצון להניח את העבר המדמם מאחוריהם, שמא יסיימו כמו אחיהם אלפי המישור.
האלפים של היער האחרון הם שחומים מאוד, עם שיער בגווני הבלונדיני הדהוי והחום בעיקר, ועיניים ירוקות או כתמתמות כמעט תמיד. הם אתלטיים וחזקים ביחס לאלפים, ולובשים יחסית מעט, על אף שהלבוש משתנה משבט לשבט. נפוץ אצל גברים לסדר בצמות מורכבות את שיערם הפרוע או חלקים ממנו, בעוד שהאלפיות, שהן על פי רוב ראשות השבטים, משאירות אותו פרוע לחלוטין. הם נחשבים בידי הארסיינים לאנשים לא צפויים, עצמאיים וקנאים לעצמאותם מאוד, חסרי מעצורים, חשקנים ואף אכזריים, אך במקביל לכך הארסייני הממוצע יראה בהם תכונות רבות שמתנגשות אמנם עם אמנותיו אבל מעוררות הזדהות- נאמנות, סקרנות, ליברליות מינית והכנסת אורחים.
היער האחרון הוא מקום של שבטים עתיקים שמתמודדים עם עולם משתנה בעיניים פקוחות; מקום פראי של רוחות יער ודינוזאורים; מקום שבו מועצות מלחמה מתכנסות; מקום שבו דרואידים זקנים וציידות-מנהיגות מתווכחים כיצד להתמודד עם בני האדם; מקום מסוכן שמאחוריו מסתתרות ארצות עתיקות שרגל אדם לא דרכה בהן; מקום שבו מסדר אבירים קנאי מקים בסיס ומנסה לנהל ממנו מסע רעם רצחני משל עצמו.
האימפריה הט'ירסטינית - כשגונדור פגשה את ביזנטיום
אולי העיר הגדולה בעולם, טירסט'אל היא העיר שבה קיבלו בני האדם את התרבות ואת הקסם, הקיסרות האנושית העתיקה מכולן- לדעת האלפים, או אימפריה מנוונת של עבדי אלפים מתרפסים- לדעת הארסיינים.
כך או כך, טירסט'אליס, העיר הזוהרת שעל המייצרים, היא בירתה של אימפריה דועכת, אך עדיין גדולה ומגוונת. האימפריה היא מעין מאגוקרטיה מורכבת ומקיאוולית, כשהקוסמים הגדולים ביותר מרכיבים בתי אצולה דקדנטיים שנאבקים זה בזה באולמות הנשפים ובסמטאות החשוכות, והקוסם האדיר ביותר זוכה לשבת על הכס לצידה של "השגרירה השמיימית"- בעבר בת אצולה מהממלכה המעופפת, וכיום ביתה חצי האלפית דמט'ריה.
האימפריה היא רב לאומית ורב גזעית, ובעבר שלטה על חלקים נרחבים מארסיין ומהמזרח, אבל קריסת הממלכה המעופפת, הזדקנות הקיסרית והמאבקים הבלתי פוסקים בין המכשפים גרמו להזנחה ולדעיכה איטית של האימפריה.
הט'ירסטינים [כלומר, תושבי העיר ודומיהם] הם אנשים בעלי גוון בהיר אך מעט שזוף, עיניים מעט ענבריות, בעלות גוון ירקרק או כחלחל כהה לרוב, ושיער חום דבש, בלונדיני או שטני. הם אנשים רזים וצרי כתפיים, אבל שידועים בגמישותם. ט'ירסטינים ממוצאים "טהורים יותר" יהיו בהירים יותר, גבוהים יותר, ובעלי עיניים בגוונים מהממים של ורוד סגול או טורקיז. הם נחשבים בארסיין עם כופר, מתנשא, מנוון מופקר, ערמומי, תאב בצע והדוניסטי, אולם ידועים גם כמלומדים גדולים, אנשים שקולים, נבונים ואמנותיים, והוגן לומר שעל אף שהם בהחלט מעריכים אלוהיות רשע כמו קורום וואלריון, כל הדתות והאלים חוקיים באימפריה.
הלבוש באימפריה לשני המינים הוא לרוב של מעין חצי טוגות על הרגליים, לרוב בלבן, וחולצות קצרות בגווני הסגול והכחול בעיקר על פלג הגוף העליון, בעוד בגדים חגיגיים הם מעין טוגות שלמות מהודרות ומגוונות.
הט'ירסטינים מתגאים מאוד באלפים הרמים שדמם נמהל בדמם, ובמיוחד בדם השושלות הגבוהות שלהם, ומחשיבים את עצמם לאלפים למחצה, ואפילו עליונים על אלפי המישור. העיסוק הט'יסרטיני בטוהר הדם של השושלות השונות, שקשור בקשר ישיר לכח המאגי, גובל באובססיה, והזמנים המשתנים לצד שפיכות השמים המתמשכת בתוך השושלות צמצמו והחלישו את הדם, דבר שט'יסרטינים רבים רואים בו את הסיבה לדעיכת האימפריה.
האימפריה היא מקום של שלטונות מושחטים ששולטים על עמים משונים; של פוליטיקת צללים אכזרית; של כישוף גדול מהחיים מוחזק בידי אצולה מנותקת; של כנסיות של אלי אופל עשויות שיש יפייפה; של שווקים ססוגניים שמוכרים סחורות אזוקטיות בידי גזעים אקזוטיים לא פחות; של פסטיבלי מסיכות מרהיבים ומסוכנים; של פערי מעמדות קיצוניים ושל מעמד שליט דקדנטי, מרתק ואכזרי.
ברכותיי על העדכון ועל ההרחבה על העולם מעבר לדוכסות השבורה. המפה יפה. אני חושב שמבין המדינות החדשות שהוצגו: טאליאן ושבר ים נשמעות הכי מעניינות. אין הרבה מה לומר על ארסיין משום שכבר הראית שהיא יכולה להיות מעניינת. לגבי גיוון, היות וטאיליאן יותר צפונית לדלקנל לפי המפה, האם לא הגיוני שתושביה יהיו יותר בהירים ולא ההפך?
צונאמי זו תופעה זמנית למיטב ידיעתי. כוונתך שפני הים בממלכה הזו עלו והציפו את מישור החוף שלה, לא?
צונאמי זו תופעה זמנית למיטב ידיעתי. כוונתך שפני הים בממלכה הזו עלו והציפו את מישור החוף שלה, לא?
עריכה אחרונה:
אציין שהמפה נהדרת, אם כי עמוסה מדי לטעמי בפרטים.
א. תודה רבה
ב. אני עוד לא סגור על כל העממים האנושיים ביבשות וארצות רחוקות יותר, אבל ככלל ברור לי שהמעוז העיקרי של בני אנוש בהירים הוא בטאליאן ובטירסט'אל, במקומות אחרים לרוב פחות. הדלקנלים מגיעים ממוצא קצת שונה מהטאליאני(אולי גם כי בין היתר, יש להם גם דם של אלפי יער?), ולכן פחות בהירים מהטאליאנים.
ג. לגבי הצונאמי, המגה-צונאמי שהכה בממלכה היה אירוע חד פעמי(או אירועים חד פעמיים) שאירע בזמן הנפילה. אחריו מרבית הערים שבו להיות יבשות(למרות שחלקים מחלקן קרסו לתוך הים), אבל ישנם אזורים שהוצפו באופן קבוע כתוצאה משינוי הקרקע, או בהשפעת כשפים של האויבים מהים שהשתלטו עליהן.
תודה רבה
התלבטתי אם לעשות מפה כלל עולמית או ארסיינית בלבד. ככל הנראה הגזמתי ברמת הפירוט. אשתדל שבמפה של ארצות המזרח תהיה רזולציה סבירה יותר
מפה מקומית יותר יכולה להיות מועילה מאד, בהרבה מובנים.
לשם כך ישנה המפה בעמוד הראשון של העץ, של הדוכסות האבודה לבדה.
או שכוונתך למפה מקומית של אזור אחר?
אכן פספסתי את המפה בעמוד הראשון, אבל במחשבה שניה - גם היא מפה שמכילה לא מעט איזורי משנה.
אולי היה שווה לחשוב על איזור-משנה מתאים להתחלה, ולעשות לו מפה מקומית מפורטת?
אולי היה שווה לחשוב על איזור-משנה מתאים להתחלה, ולעשות לו מפה מקומית מפורטת?
בדוכסות האבודה? היא בעקרון אזור די קטן, פתח דרך וגבעת פלדה לדוגמא הן במרחק ארבעה או חמישה ימי מסע רגלי בקצב נוח.
נראה שבעיקר אני צריך להקטין את כמות הפריטים בשתי המפות, נכון? אני לוקח לצומת ליבי. אולי גם אשחרר מפות פחות עמוסות של שני האזורים.
אין ספק שעומס הפרטים נותן תחושה של איזור גדול בהרבה - לא בהכרח רע, אבל בהחלט משפיע על איך שזה נראה.
נוסף בעריכה: אבל עדיין, איזו השקעה ב'עיירת הולדת' (איזור התחלתי מאד, אולי בליווי איזו הרפתקאה בנויה), כולל אולי מפה של ישוב, היתה לדעתי מועילה מאד.
נוסף בעריכה: אבל עדיין, איזו השקעה ב'עיירת הולדת' (איזור התחלתי מאד, אולי בליווי איזו הרפתקאה בנויה), כולל אולי מפה של ישוב, היתה לדעתי מועילה מאד.
עריכה אחרונה:
וול, עברו כמעט שש שנים, אבל לקראת הגעתם הצפויה של השחקנים לארצות המזרח, הרגשתי שהגיע הזמן לעדכן את המערכה ולספר גם על אחת המדינות הכי חשובות ומשונות בעולם של הממלכה המעופפת- האימפריה המאגוקרטית של טי'רסטיאל! מקווה שתהנו!
הקיסרות הטירסט'אלית- דעיכה גונדוריאנית, פוליטיקה ביזנטית, ומאגיה פרועה
"...תושבי אינסרן התקבצו בהמוניהם כשהשיירה הקיסרית עברה. הרננדו, שלא הצליח לראות דבר דרך כל המבוגרים, אחז בידה של אחותו, ולקח אותם קדימה בקהל, משתמש בקסם קל בכדי להשתיק את ההמולה סביב. אימו קיללה את הקיסרות שהשתלטה על עירם. גם הכומר הנחמד ליאו אמר שהטירסת'אלים הם מתחזים, שסוגדים לאלים שטניים ושוכבים עם אלפים ושרצים, שמתחזים לבכורי האדם.
טפי, ירק הרננדו לעצמו, והחווה את סימן הברק.
אבל החיילים בתהלוכה, במדיהם הצבעוניים הבוהקים, היו מרשימים. בני אדם, גובלינים, ויצורים אחרים שהוא מעולם לא ראה. הם העמיסו את הזהב שנתן להם הדוכס על העגלה, תקעו בחצוצרות וירו אור מחניתותיהם לאוויר.
בעל כרוחו, הוא הרהר שוב בהחלטה להסתיר את כוחותיו…"
כללי:פרובינציות נרחבות ומשונות, ליגיונות מושחתים, רבי מאגים שמתקוטטים בנשפים מפוארים, ושושלות שמודדות טוהר דם הולך ומדלדל.
מכל הארצות המוכרות לארסיינים, האימפריה הטירסט'אלית היא ככל הנראה הממלכה האנושית השנואה ביותר. הממלכה הבכורה בעיני עצמה, ושפחה נרצעת של האלפים בעיני הארסיינים ושכניהם, הקיסרות הטירסט'אלית היא תזכורת כואבת לעוצמה האלפית. על אף שהיא צל בלבד של גדולתה הקודמת, הקיסרות הדועכת עודנה כנראה המדינה האנושית הגדולה ביותר, ועיר הבירה שלה, טירס'טאליס, היא העיר הגדולה והמגוונת ביותר בעולם הידוע.
שם, על המיצרים השוקקים, יושבים הרב מאג של האימפריה ולצידו, הקיסרית-הנצחית, שמושלת כבר כ-140 שנה. יחד, הם מושלים במאגוקרטיה החזקה ביותר בעולם, ואולי האיום הגדול ביותר על ארסיין, בימים שטרם ההתרסקות וגם אחריהם.
אלא שמאז שהובסו האלפים הרמים, הקיסרות נמצאת במשבר מתמשך, כשפרובניקיות רבות נמצאות בסכנה של כיבוש, או אף במרד גלוי. במקביל, האצולה של הקיסרות, שהאובססיה שלה לטוהר דם ולעוצמה מאגית הופכת נואשת ופרוורטית יותר בכל דור, עסוקה במאבק אכזרי על כוח והשפעה בבירה, ומשאירה את הקצינים של האימפריה עם פחות ופחות כוח קסם להיאבק באיומים בפריפריה.
למרות זאת, האימפריה היא עדיין איום רב עוצמה- רבי המאגים שלה הם עדיין כוח מטיל אימה, והליגיונות הפזורים שלה עדיין רבים, אם יושקטו הפרובינציות. כעת, כשארסיין שבורה ומרוסקת, האימפריה כבשה ממנה כבר את דוכסות אינסרן הצבאית הגאה- ובטוח שהתאבון שלה אינו מסתיים שם.
דמויות השחקן יוכלו למצוא בט'ירסטיל שווקים אדירים, ובהם חפצי קסם נדירים, ושמועות מארצות רחוקות; אויבים אכזריים ורבים ממון; גילדות גנבים רבות עוצמה שנלחמות ברחובות; רב מאגים אדירים שנלחמים בשמי העיר ואז משיקים יין בנשפים; ואיום רדום על ארסיין, שיכול להתעורר בכל רגע.
מפה חלקית של הקיסרות וסביבותיה, בסגול. ממערב לדוכסות נמצאת ממלכת ארסיין
רשמית, האימפריה היא רפובליקה מאגוקרטית, אולם בפועל היא מעין שילוב בין מאגוקרטיה למונרכיה. את האימפריה מנהל ההסנאט, שבו ניתן מקום רק למי שזכו לדרגת "מאג", אולם בפועל את מרבית ההחלטות החשובות מקבלת מועצת הרב-מאגים, בה חברים רק המאגים רבי העוצמה ביותר, לרוב בין 7 ל-9. מתוכם, נבחר המאג רב העוצמה ביותר, והוא זוכה להיות האימפרטור, ולהינשא, לפחות פורמאלית, לקיסרית-הנצחית. הקיסרית הנצחית עצמה אינה עומדת לבחירה, והיא הייתה במשך מאות שנים אלפית רמה שמונתה בידי המלך-הרם של האלפים הרמים בכבודו ובעצמו, שהטירסט'אלים מוכנים להשבע שהייתה ביתו החורגת של האל ואליריון בכבודו ובעצמו, ולאחריה ביתה, הקיסרית-הנצחית נהאסיה.
במאות השנים שלאחר מכן התחלפה הקיסרית הנעלה רק עוד פעם אחת, כשנהאסיה זכתה, לפי האגדה, לפרוש ולעבור לממלכה המעופפת, מותירה את הקיסרות לביתה.
זאת, כמובן, עד לאסונות שפקדו את הקיסרות במאתיים השנים האחרונות.
כיום, שולט בקיסרות הרב-מאג וולקסארן ה-11, לצד הקיסרית-הנצחית ואלריניסיה, ששולטת בה כבר כ-140 שנה. אולם על פי חלק מהשמועות, ואלריניסיה, שדמה אנושי במידה רבה, אינה צעירה וחזקה כפי שהיא נראית, ובפועל לגיל יש השפעה רבה עליה, מה שבתורו מייצר מתח מוגבר בין הבתים, שתוהים האם עליהם להתכונן למאבק ירושה גם על כס הקיסרית.
הקיסרות היא מגוונת מאוד מבחינה גזעית ודתית, וכוללת לא מעט גזעים, חלקם מפלצתיים, שרואים את עצמם כאזרחים מין המניין באימפריה. גם הקבוצה האתנית האנושית-בערך שאותה מכנים בארסייין "טירסט'יניאנים"(או 'טירסט'ים' בארסיין)- כלומר, בני האדם שחיים בבירת האימפריה ובעריה הגדולות- הינה מגוונת למדי.
עם זאת, בהכלל גסה, ניתן לו שהט'ירסטים הם אנשים רזים מאוד, בגוון עור שנע בין בהיר מאוד לשחום בהיר, ובצבעי שיער שלרוב נעים בין חום בהיר לבלונדיני, אם כי יש חריגות רבות, בעיקר בערי הפרובניקיות.
אולם מה שמבדיל באופן המובחן ביותר את הטירסט'ים, ובעיקר את החברה הגבוהה שלהם, הוא הנוכחות המסויימת של דם אלפי. הדם האלפי, בעיקר הדם האלפי הרם, הוא גאוותם, שלא לומר האובססיה קיצונית, של החברה הטי'רסאטלית. זאת, הן בשל הקשר שלו לעוצמה מאגית, והן משום שהוא מסמל קשר לאצולה הגבוהה, ודרכה לקיסרית-הנצחית הראשונה.
הדם האלפי מתבטא בקרב הטי'רסט'לים בין היתר בגווני עיניים בצבעים בלתי רגילים כמו סגול, כחול בוהק או ירוק זרחני, וכן באוזניים מחודדות במידת מה-החל מאוזניים כמעט-רגילות אך צרות, ועד לאוזניים אלפיות ארוכות של ממש, שנחשבות לאידיאל היופי. בעוד שגם בדלת העם יכולים להימצא גווני עיניים כאלו, התגלמויות "מובהקות" של דם אלפי נחשבות לסימן לדם אציל, גאווה גדולה, ופעמים רבות גם כ"סימן בטוח" לפוטנציאל מאגי, יכולות פיזיות, ואפילו תכונות אופי נאצלות.
מבחינת לבוש, הט'יראסטלים מחבבים מאוד בגדים צבעוניים, בעיקר בצבעים בוהקים יחסית דוגמאת סגול, תכלת, טורקיז, ירוק בהיר וארגמן. הט'ירסטאלים חיים ככלל באזורים חמים יחסית, ולכן פעמים רבות לובשים לבוש משוחרר שחושף את הזרועות. הגברים במעמדות הנמוכים לובשים לרוב מעין מכנסיים רפויים או חצאיות קצרות, שמעליהם מעין יריעת בד, דמויות פונצ'ו, עם מקום לראש, שמהודקת לצידי הגוף.
הנשים לובשות לרוב חצאיות או שמלות רפויות עם מחשופים עמוקים.
במעמדות הגבוהים, לובשים הט'ירסאלים מלבושים מורכבים, שנראים כמעין שילוב בין טוגה למדים משוחררים מאוד של צבא. בכל המעמדות, סנדלים נפוצים בקיץ, ומגפי ספנים בחורף, גם עמוק בתוך היבשה.
עוד מאפיין נפוץ של כל המעמדות הוא תכשיטים צבעוניים, מעוטרים אבני חן צבעוניות, ואם ידם משגת- גם כאלו שזוהרות באופן מאגי.
הארסייני הממוצע יתאר ככל הנראה את הט'ירסטאלים כאנשים מתנשאים, חלקלקים, שמתעסקים תמיד בתפל, ושאכפת להם יותר ממראה ורווח מאשר מרוח או אנשים אחרים. הדיבור הט'ירסטי נתפס כמהיר ומאנפף, ועל בוגדנות או פוליטיקה מלוכלכת נוהגים לומר שהיא 'פוליטיקה ט'ירסטאלית'. הארסייני הממוצע גם יניח שהט'ירסטים הם כולם נואפים, מתעניינים או לכל הפחות לא בוחלים בגילוי עריות, ופחדנים.
אלפי היער מתייחסים לט'ירסטים ביחס מסויג יותר. מצד אחד, הם יראו בהם בני אנוש מתורבתים ומתקדמים בהרבה, כאלו שלא כבולים בנורמות שמרניות חונקות, ויודעים להעריך חופש ואמנות. מאידך, אלפי היער לא שוכחים לט'ירסטים את ההגעה המאוחרת שלהם לסייע לאלפי המישור, שעבור חלקם התרחשה לא מזמן בכלל, ומתקשים לראות ב'בני האדם שראו את האור' בעלי ברית קרובים. גם העובדה שט'ירסטים תמיד התייחסו לאלפי יער בתור הנחותים והברברים שבאלפים לא חיממה את היחסים בין שני העמים, כך שבחדרי חדרים, חלקם אף ילחשו שהארסיינים, "אמנם לא מבינים באמנות, אבל כבוד יש להם".
הט'ירסטאלים עצמם, כמובן, רואים את עצמם בתור האומה המתורבתת והנעלה ביותר בעולם, אחרי האלפים הרמים, כמובן, וכעת כשמתחריהם מקרב אלפי המישור "הוכרעו, כמה מצער, בידי הברברים".
הכבוד בחברה הטי'רסטאלית נע סביב שני צירים- כוח מאגי, שמתורגם באופן ישיר גם להתקדמות בחברה הגבוהה, ו'טוהר דם'. על אף שלטוהר הדם לכאורה אין מעמד רשמי באידיאולוגיה או בחוקה, בפועל, טוהר הדם העסיק מאז ומתמיד את האצולה הטי'רסטאלית, ובעקבותיה גם את המעמדות הנמוכים. בדורות האחרונים, עקב הדלדותו של הדם הטוהר בקרב האוכלוסייה, הפך העיסוק בו לאובססיה של ממש.
כך יוצא שגם הט'ירסטאלי בן המעמד הנמוך פעמים רבות אוחז בהסבר מקיף, לרוב מוגזם, לגבי טוהר הדם שלו, ולאילו שושלות אצילות הוא מגיע. פסגת גאוותם של הטי'רסטאלים היא להתייחס לקיסרית-הנצחית כמובן, או לפחות לאחד ממשרתיה האלפים שירדו איתה אל בני האדם. בפועל, ככל הנראה, הרבה מהדם האלפי של הטי'סרטאלים מגיע בכלל מאלפים אחרים, כדוגמאת אלפי מישור, אלפי יער, או אחד מהזנים המסתוריים של המזרח. דמם של אלפי יער, אגב, נחשב כפחות מרשים מכולם, וכמעט "לא אלפי".
האליטה הטי'רסטאלית מורכבת, כתוצאה מכך, משתי שכבות- מעמד ה"אבירים", שכולל כל משפחה שיש לה קשר דם ישיר לאלף רם מהמעטים שירדו להתערבב בין בני האדם, ו"הבתים הנעלים", שמשייכים את עצמם ישירות לקיסריות הנצחיות ולזיווגיהן עם הרב מאגים השונים. הכבוד הגדול ביותר שבית יכול לזכות לו, כמובן, הוא להצליח להביא מאג נוסף להפוך לקיסר, ובכך להוסיף עוד כשרון קסם- ועוד דם טהור- לתוך המשפחה. כמובן שכעת, עם התחממות מאבק הירושה של הקיסרית הנצחית, נוצר ציר תחרות נוסף- לגבי טוהר הדם שיאפשר לרשת את הקיסרית-הנצחית- אם חלילה יקרה אסון, כמובן.
כך או אחרת, בחברה הטי'רסטאלית ינסה כל אדם שהפרוטה מצויה בכיסו להעניק לבנו או ביתו את ההזדמנות לקבל הכשרה מאגית בסיסית, בתקווה שיגלה כישרון כלשהו, גם אם פעוט. כשרון כזה בהגדרה יכול לקדם אותו בדרגות הפקידות, הצבא או הצי, ואולי אף לאפשר לו להינשא למשפחה עם דם טהור מעט יותר, שיעלה את הסיכוי שהקסם יעבור גם לבניו.
במובן זה, נטען לטעון שהחברה הט'ירסטית היא חברה מריטוקרטית יחסית- על אף שהסיכוי לכך נמוך, בן עניים שיגלה יכולת מאגית מרשימה בהחלט יכול, עם קצת מזל, להתקדם מאוד בהיררכיה החברתית, ואף למצוא את עצמו בין דרגות האצולה. עם זאת, כמובן שהשילוב בין טוהר הדם של המשפחות הגדולות, להשקעה הרבה מאוד שלהן בהכשרה מאגית, הופך את הסיכוי לכך לנמוך. אלו מהט'ירסטאלים שניחנו ביכולת קסומה נמוכה נאלצים לפלס את דרכם בהיררכיות הרגילות יותר של הפקידות והצבא, ולרוב תהיה תקרת התקדמות מוגבלת, משום שהתפקידים החשובים באמת, כמו הקצונה הגבוהה, מושלי הערים והפרובינציות, ניתנים תמיד בהגדרה לקוסמים רבי עוצמה.
כתוצאה מכך, גם מעמדן של נשים, באם הן מכשפות, הוא שוויוני כמעט לגמרי בחברה הטי'רסטית, דבר שהם מצידם גאים בו מאוד, ומעורר בוז רב משכניהם האנושיים.
החברה הט'ירסטאלית סובלנית מאוד לדתות, או יותר נכון לומר, מתירנית כמעט לחלוטין. למעט אלים שנחשבים לסיכון לחוק, דוגמאת כתות שדים ומוות למיניהן, כל הדתות מותרות באימפריה, ועיר הבירה העצומה שלה כוללת מקדשים לכמעט כל אל שניתן להעלות על הדעת, כולל אלים 'אויבים' מובהקים דוגמאת צ'אטאר, אברלון ואלי הגמדים הנשכחים, על אף שאלו מתקבלים בסלידה מסוימת.
עם זאת, ככלל מאמינים הט'ירסטאלים בפנתיאון האלפי, ובעיקר מכבדים את ואליריון, המלך העליון של הממלכה המעופפת ופטרון המכשפים והאצילים, שהם מאמינים שהוא אביה של הקיסרית הנצחית הראשונה.
עם זאת, הטי'רסטאלים אינם רואים לרוב בעיה מוסרית מובהקת בלבקש את עזרתם של אלים אחרים, עד וכולל מחילה מקרנרה או נקמה מצ'אטאר, אם זה מרגיש להם נחוץ. במובן זה, ניתן לומר שהטי'רסטאלים אכן מצליחים להוות מעין "דרך אמצע" של האנושות, שנותנת כבוד לשני הפנתיאונים. כמובן, שהאלפים יגידו שלסגוד לצ'אטאר היא בגידה בזכרם של אלפי המישור, והארסיינים יגידו שהגמישות האידיאולוגית מעידה על צביעות וניהליזם.
....
בפרקים הבאים- קצת גיאוגרפיה, העיר טירסט'ליס עצמה, הקמת הקיסרות, היסטוריה עדכנית, והמאבק בין הבתים הגדולים, ובין שני הזרמים הפוליטיים המשמעותיים.
הקיסרות הטירסט'אלית- דעיכה גונדוריאנית, פוליטיקה ביזנטית, ומאגיה פרועה
"...תושבי אינסרן התקבצו בהמוניהם כשהשיירה הקיסרית עברה. הרננדו, שלא הצליח לראות דבר דרך כל המבוגרים, אחז בידה של אחותו, ולקח אותם קדימה בקהל, משתמש בקסם קל בכדי להשתיק את ההמולה סביב. אימו קיללה את הקיסרות שהשתלטה על עירם. גם הכומר הנחמד ליאו אמר שהטירסת'אלים הם מתחזים, שסוגדים לאלים שטניים ושוכבים עם אלפים ושרצים, שמתחזים לבכורי האדם.
טפי, ירק הרננדו לעצמו, והחווה את סימן הברק.
אבל החיילים בתהלוכה, במדיהם הצבעוניים הבוהקים, היו מרשימים. בני אדם, גובלינים, ויצורים אחרים שהוא מעולם לא ראה. הם העמיסו את הזהב שנתן להם הדוכס על העגלה, תקעו בחצוצרות וירו אור מחניתותיהם לאוויר.
בעל כרוחו, הוא הרהר שוב בהחלטה להסתיר את כוחותיו…"
כללי:
מכל הארצות המוכרות לארסיינים, האימפריה הטירסט'אלית היא ככל הנראה הממלכה האנושית השנואה ביותר. הממלכה הבכורה בעיני עצמה, ושפחה נרצעת של האלפים בעיני הארסיינים ושכניהם, הקיסרות הטירסט'אלית היא תזכורת כואבת לעוצמה האלפית. על אף שהיא צל בלבד של גדולתה הקודמת, הקיסרות הדועכת עודנה כנראה המדינה האנושית הגדולה ביותר, ועיר הבירה שלה, טירס'טאליס, היא העיר הגדולה והמגוונת ביותר בעולם הידוע.
שם, על המיצרים השוקקים, יושבים הרב מאג של האימפריה ולצידו, הקיסרית-הנצחית, שמושלת כבר כ-140 שנה. יחד, הם מושלים במאגוקרטיה החזקה ביותר בעולם, ואולי האיום הגדול ביותר על ארסיין, בימים שטרם ההתרסקות וגם אחריהם.
אלא שמאז שהובסו האלפים הרמים, הקיסרות נמצאת במשבר מתמשך, כשפרובניקיות רבות נמצאות בסכנה של כיבוש, או אף במרד גלוי. במקביל, האצולה של הקיסרות, שהאובססיה שלה לטוהר דם ולעוצמה מאגית הופכת נואשת ופרוורטית יותר בכל דור, עסוקה במאבק אכזרי על כוח והשפעה בבירה, ומשאירה את הקצינים של האימפריה עם פחות ופחות כוח קסם להיאבק באיומים בפריפריה.
למרות זאת, האימפריה היא עדיין איום רב עוצמה- רבי המאגים שלה הם עדיין כוח מטיל אימה, והליגיונות הפזורים שלה עדיין רבים, אם יושקטו הפרובינציות. כעת, כשארסיין שבורה ומרוסקת, האימפריה כבשה ממנה כבר את דוכסות אינסרן הצבאית הגאה- ובטוח שהתאבון שלה אינו מסתיים שם.
דמויות השחקן יוכלו למצוא בט'ירסטיל שווקים אדירים, ובהם חפצי קסם נדירים, ושמועות מארצות רחוקות; אויבים אכזריים ורבים ממון; גילדות גנבים רבות עוצמה שנלחמות ברחובות; רב מאגים אדירים שנלחמים בשמי העיר ואז משיקים יין בנשפים; ואיום רדום על ארסיין, שיכול להתעורר בכל רגע.
מפה חלקית של הקיסרות וסביבותיה, בסגול. ממערב לדוכסות נמצאת ממלכת ארסיין
משטר: המאג החזק ביותר זוכה, הקיסרית תמיד נשארת
רשמית, האימפריה היא רפובליקה מאגוקרטית, אולם בפועל היא מעין שילוב בין מאגוקרטיה למונרכיה. את האימפריה מנהל ההסנאט, שבו ניתן מקום רק למי שזכו לדרגת "מאג", אולם בפועל את מרבית ההחלטות החשובות מקבלת מועצת הרב-מאגים, בה חברים רק המאגים רבי העוצמה ביותר, לרוב בין 7 ל-9. מתוכם, נבחר המאג רב העוצמה ביותר, והוא זוכה להיות האימפרטור, ולהינשא, לפחות פורמאלית, לקיסרית-הנצחית. הקיסרית הנצחית עצמה אינה עומדת לבחירה, והיא הייתה במשך מאות שנים אלפית רמה שמונתה בידי המלך-הרם של האלפים הרמים בכבודו ובעצמו, שהטירסט'אלים מוכנים להשבע שהייתה ביתו החורגת של האל ואליריון בכבודו ובעצמו, ולאחריה ביתה, הקיסרית-הנצחית נהאסיה.
במאות השנים שלאחר מכן התחלפה הקיסרית הנעלה רק עוד פעם אחת, כשנהאסיה זכתה, לפי האגדה, לפרוש ולעבור לממלכה המעופפת, מותירה את הקיסרות לביתה.
זאת, כמובן, עד לאסונות שפקדו את הקיסרות במאתיים השנים האחרונות.
כיום, שולט בקיסרות הרב-מאג וולקסארן ה-11, לצד הקיסרית-הנצחית ואלריניסיה, ששולטת בה כבר כ-140 שנה. אולם על פי חלק מהשמועות, ואלריניסיה, שדמה אנושי במידה רבה, אינה צעירה וחזקה כפי שהיא נראית, ובפועל לגיל יש השפעה רבה עליה, מה שבתורו מייצר מתח מוגבר בין הבתים, שתוהים האם עליהם להתכונן למאבק ירושה גם על כס הקיסרית.
הט'ירסטאלים:
הקיסרות היא מגוונת מאוד מבחינה גזעית ודתית, וכוללת לא מעט גזעים, חלקם מפלצתיים, שרואים את עצמם כאזרחים מין המניין באימפריה. גם הקבוצה האתנית האנושית-בערך שאותה מכנים בארסייין "טירסט'יניאנים"(או 'טירסט'ים' בארסיין)- כלומר, בני האדם שחיים בבירת האימפריה ובעריה הגדולות- הינה מגוונת למדי.
עם זאת, בהכלל גסה, ניתן לו שהט'ירסטים הם אנשים רזים מאוד, בגוון עור שנע בין בהיר מאוד לשחום בהיר, ובצבעי שיער שלרוב נעים בין חום בהיר לבלונדיני, אם כי יש חריגות רבות, בעיקר בערי הפרובניקיות.
אולם מה שמבדיל באופן המובחן ביותר את הטירסט'ים, ובעיקר את החברה הגבוהה שלהם, הוא הנוכחות המסויימת של דם אלפי. הדם האלפי, בעיקר הדם האלפי הרם, הוא גאוותם, שלא לומר האובססיה קיצונית, של החברה הטי'רסאטלית. זאת, הן בשל הקשר שלו לעוצמה מאגית, והן משום שהוא מסמל קשר לאצולה הגבוהה, ודרכה לקיסרית-הנצחית הראשונה.
הדם האלפי מתבטא בקרב הטי'רסט'לים בין היתר בגווני עיניים בצבעים בלתי רגילים כמו סגול, כחול בוהק או ירוק זרחני, וכן באוזניים מחודדות במידת מה-החל מאוזניים כמעט-רגילות אך צרות, ועד לאוזניים אלפיות ארוכות של ממש, שנחשבות לאידיאל היופי. בעוד שגם בדלת העם יכולים להימצא גווני עיניים כאלו, התגלמויות "מובהקות" של דם אלפי נחשבות לסימן לדם אציל, גאווה גדולה, ופעמים רבות גם כ"סימן בטוח" לפוטנציאל מאגי, יכולות פיזיות, ואפילו תכונות אופי נאצלות.
מבחינת לבוש, הט'יראסטלים מחבבים מאוד בגדים צבעוניים, בעיקר בצבעים בוהקים יחסית דוגמאת סגול, תכלת, טורקיז, ירוק בהיר וארגמן. הט'ירסטאלים חיים ככלל באזורים חמים יחסית, ולכן פעמים רבות לובשים לבוש משוחרר שחושף את הזרועות. הגברים במעמדות הנמוכים לובשים לרוב מעין מכנסיים רפויים או חצאיות קצרות, שמעליהם מעין יריעת בד, דמויות פונצ'ו, עם מקום לראש, שמהודקת לצידי הגוף.
הנשים לובשות לרוב חצאיות או שמלות רפויות עם מחשופים עמוקים.
במעמדות הגבוהים, לובשים הט'ירסאלים מלבושים מורכבים, שנראים כמעין שילוב בין טוגה למדים משוחררים מאוד של צבא. בכל המעמדות, סנדלים נפוצים בקיץ, ומגפי ספנים בחורף, גם עמוק בתוך היבשה.
עוד מאפיין נפוץ של כל המעמדות הוא תכשיטים צבעוניים, מעוטרים אבני חן צבעוניות, ואם ידם משגת- גם כאלו שזוהרות באופן מאגי.
הארסייני הממוצע יתאר ככל הנראה את הט'ירסטאלים כאנשים מתנשאים, חלקלקים, שמתעסקים תמיד בתפל, ושאכפת להם יותר ממראה ורווח מאשר מרוח או אנשים אחרים. הדיבור הט'ירסטי נתפס כמהיר ומאנפף, ועל בוגדנות או פוליטיקה מלוכלכת נוהגים לומר שהיא 'פוליטיקה ט'ירסטאלית'. הארסייני הממוצע גם יניח שהט'ירסטים הם כולם נואפים, מתעניינים או לכל הפחות לא בוחלים בגילוי עריות, ופחדנים.
אלפי היער מתייחסים לט'ירסטים ביחס מסויג יותר. מצד אחד, הם יראו בהם בני אנוש מתורבתים ומתקדמים בהרבה, כאלו שלא כבולים בנורמות שמרניות חונקות, ויודעים להעריך חופש ואמנות. מאידך, אלפי היער לא שוכחים לט'ירסטים את ההגעה המאוחרת שלהם לסייע לאלפי המישור, שעבור חלקם התרחשה לא מזמן בכלל, ומתקשים לראות ב'בני האדם שראו את האור' בעלי ברית קרובים. גם העובדה שט'ירסטים תמיד התייחסו לאלפי יער בתור הנחותים והברברים שבאלפים לא חיממה את היחסים בין שני העמים, כך שבחדרי חדרים, חלקם אף ילחשו שהארסיינים, "אמנם לא מבינים באמנות, אבל כבוד יש להם".
הט'ירסטאלים עצמם, כמובן, רואים את עצמם בתור האומה המתורבתת והנעלה ביותר בעולם, אחרי האלפים הרמים, כמובן, וכעת כשמתחריהם מקרב אלפי המישור "הוכרעו, כמה מצער, בידי הברברים".
חברה:
הכבוד בחברה הטי'רסטאלית נע סביב שני צירים- כוח מאגי, שמתורגם באופן ישיר גם להתקדמות בחברה הגבוהה, ו'טוהר דם'. על אף שלטוהר הדם לכאורה אין מעמד רשמי באידיאולוגיה או בחוקה, בפועל, טוהר הדם העסיק מאז ומתמיד את האצולה הטי'רסטאלית, ובעקבותיה גם את המעמדות הנמוכים. בדורות האחרונים, עקב הדלדותו של הדם הטוהר בקרב האוכלוסייה, הפך העיסוק בו לאובססיה של ממש.
כך יוצא שגם הט'ירסטאלי בן המעמד הנמוך פעמים רבות אוחז בהסבר מקיף, לרוב מוגזם, לגבי טוהר הדם שלו, ולאילו שושלות אצילות הוא מגיע. פסגת גאוותם של הטי'רסטאלים היא להתייחס לקיסרית-הנצחית כמובן, או לפחות לאחד ממשרתיה האלפים שירדו איתה אל בני האדם. בפועל, ככל הנראה, הרבה מהדם האלפי של הטי'סרטאלים מגיע בכלל מאלפים אחרים, כדוגמאת אלפי מישור, אלפי יער, או אחד מהזנים המסתוריים של המזרח. דמם של אלפי יער, אגב, נחשב כפחות מרשים מכולם, וכמעט "לא אלפי".
האליטה הטי'רסטאלית מורכבת, כתוצאה מכך, משתי שכבות- מעמד ה"אבירים", שכולל כל משפחה שיש לה קשר דם ישיר לאלף רם מהמעטים שירדו להתערבב בין בני האדם, ו"הבתים הנעלים", שמשייכים את עצמם ישירות לקיסריות הנצחיות ולזיווגיהן עם הרב מאגים השונים. הכבוד הגדול ביותר שבית יכול לזכות לו, כמובן, הוא להצליח להביא מאג נוסף להפוך לקיסר, ובכך להוסיף עוד כשרון קסם- ועוד דם טהור- לתוך המשפחה. כמובן שכעת, עם התחממות מאבק הירושה של הקיסרית הנצחית, נוצר ציר תחרות נוסף- לגבי טוהר הדם שיאפשר לרשת את הקיסרית-הנצחית- אם חלילה יקרה אסון, כמובן.
כך או אחרת, בחברה הטי'רסטאלית ינסה כל אדם שהפרוטה מצויה בכיסו להעניק לבנו או ביתו את ההזדמנות לקבל הכשרה מאגית בסיסית, בתקווה שיגלה כישרון כלשהו, גם אם פעוט. כשרון כזה בהגדרה יכול לקדם אותו בדרגות הפקידות, הצבא או הצי, ואולי אף לאפשר לו להינשא למשפחה עם דם טהור מעט יותר, שיעלה את הסיכוי שהקסם יעבור גם לבניו.
במובן זה, נטען לטעון שהחברה הט'ירסטית היא חברה מריטוקרטית יחסית- על אף שהסיכוי לכך נמוך, בן עניים שיגלה יכולת מאגית מרשימה בהחלט יכול, עם קצת מזל, להתקדם מאוד בהיררכיה החברתית, ואף למצוא את עצמו בין דרגות האצולה. עם זאת, כמובן שהשילוב בין טוהר הדם של המשפחות הגדולות, להשקעה הרבה מאוד שלהן בהכשרה מאגית, הופך את הסיכוי לכך לנמוך. אלו מהט'ירסטאלים שניחנו ביכולת קסומה נמוכה נאלצים לפלס את דרכם בהיררכיות הרגילות יותר של הפקידות והצבא, ולרוב תהיה תקרת התקדמות מוגבלת, משום שהתפקידים החשובים באמת, כמו הקצונה הגבוהה, מושלי הערים והפרובינציות, ניתנים תמיד בהגדרה לקוסמים רבי עוצמה.
כתוצאה מכך, גם מעמדן של נשים, באם הן מכשפות, הוא שוויוני כמעט לגמרי בחברה הטי'רסטית, דבר שהם מצידם גאים בו מאוד, ומעורר בוז רב משכניהם האנושיים.
דת:
החברה הט'ירסטאלית סובלנית מאוד לדתות, או יותר נכון לומר, מתירנית כמעט לחלוטין. למעט אלים שנחשבים לסיכון לחוק, דוגמאת כתות שדים ומוות למיניהן, כל הדתות מותרות באימפריה, ועיר הבירה העצומה שלה כוללת מקדשים לכמעט כל אל שניתן להעלות על הדעת, כולל אלים 'אויבים' מובהקים דוגמאת צ'אטאר, אברלון ואלי הגמדים הנשכחים, על אף שאלו מתקבלים בסלידה מסוימת.
עם זאת, ככלל מאמינים הט'ירסטאלים בפנתיאון האלפי, ובעיקר מכבדים את ואליריון, המלך העליון של הממלכה המעופפת ופטרון המכשפים והאצילים, שהם מאמינים שהוא אביה של הקיסרית הנצחית הראשונה.
עם זאת, הטי'רסטאלים אינם רואים לרוב בעיה מוסרית מובהקת בלבקש את עזרתם של אלים אחרים, עד וכולל מחילה מקרנרה או נקמה מצ'אטאר, אם זה מרגיש להם נחוץ. במובן זה, ניתן לומר שהטי'רסטאלים אכן מצליחים להוות מעין "דרך אמצע" של האנושות, שנותנת כבוד לשני הפנתיאונים. כמובן, שהאלפים יגידו שלסגוד לצ'אטאר היא בגידה בזכרם של אלפי המישור, והארסיינים יגידו שהגמישות האידיאולוגית מעידה על צביעות וניהליזם.
....
בפרקים הבאים- קצת גיאוגרפיה, העיר טירסט'ליס עצמה, הקמת הקיסרות, היסטוריה עדכנית, והמאבק בין הבתים הגדולים, ובין שני הזרמים הפוליטיים המשמעותיים.
נהניתי מהקריאה. קצת פחות אפית מארסייין. הם נשמעים כאילו יצקת כמה סטריאוטיפים של אלפים רמים וערבבת ביחד. מה ההרפתקנים שלך עוללו שם?
האם גם השמות שלהם יהיו בספרדית או שהקטע לדוגמא היה בארסיין?
האם גם השמות שלהם יהיו בספרדית או שהקטע לדוגמא היה בארסיין?
