מלאכי-על-האגם לא נראה מורשם. זקן העדר מסתכל סביבו, על המון אזרחי, פצועים וחבושים. מעטים מהם הצליחו לשמוע את דבריה של סראף, התשישות שבקולה גרמה להם לאבד את מה שנותר מתקוותם. אך אחרים לוקחים את מקומם ומצטופפים לעבר השיחה.
"אנחנו נראים כאילו אנחנו יכולים לדהור?" מלאכי מרים את קולו, הוא מחווה סביבו עם ידו הפנויה. "הסתכלי על האנשים, עין-ירח. אני עצמי בקושי יכול לעמוד - ולרבים מהם יש רגליים שבורות או גרוע מכך. אנחנו מתים לא פחות מכסופי הרעמה!" עיניו של האלף הזקן נעות בתזזיתיות, לחייו סמוקות.
"לפחות בניגוד לעדר שלך, נמות ביער. גופותינו יזינו את האדמה, כפי שהיא הזינה אותנו כל ימינו." דבריו מתחילים התלחששויות בקרב הקהל. ויכוחים מהוסים. לא כולם מסכימים עם הטענה שלו, אך מעטים חולקים על דבריו.