בלילה האחרון של החורף, הגשם נלחם על חייו.
הוא הלם בגגות כדי להזכיר שהוא עוד שם, להביע את מורת רוחו מלוח השנה, ולנסות להאריך את שהותו ביבשת. הוא לא בחל באף אמצעי - שלג כיסה את הרי תהומות, הופך בקעים באדמה לבריכות של מים מבעבעים. כדורי ברד הלמו במעוז כנף, שוברים חתיכות מעצמותיה של הדרקונית העתיקה. ברקים הכו בשלג עד, יוצרים חורים ומכתשים בעצי הקרח החי. אך גם בשאגת הסופה הדממה נותרה, ואף רעם לא נשמע.
היא הופרעה בידי קול אחר. דומה, אך שונה. שאגת כאבה של האדמה. היא רעדה בכאב מהפגיעה, מקריסה מכרות עתיקים בדורבנים וקוברת את תכניהם. מפילה עשרות עצים מיער השרכים וגורמת לקומות הבינוניות של עין גלים להתמלא מים. הרוחות והגשם העלימו את העשן במהרה, אך הפצע עוד נותר. מכתש, במקום בו כוכב נפל.
ביום למחרת, באור השמש האביבית, קיבלתם את הקריאה.
"נערי, הנה אתה. חיפשתי אותך בכל מקום." קולו של תיאודור קטע את חוט המחשבה של ארז'אן, מלווה בהתנשפויות. הכוהן אינו צעיר כשהיה, אם אי פעם היה צעיר, והמדרגות הלולייניות החצובות בעצם דרשו ממנו מאמץ לא מבוטל גם כשידו השמאלית מונחת על מקל הליכה. הוא נעמד לצידו של דם הדרקון, סוקר יחד איתו את מראה של עירם ממרום זיז בחוליות השדרה של שומאר. הסערה הלילית גבתה מחיר מהעיר, תשלום נוסף עבור הקיום בתקופה הזו. חלונות שבורים וגגות סדוקים, ואף בית או שניים שהיציבות שלהם נפגעה. מהנדסי העיר עוברים ממקום למקום, בודקים את רמת הסכנה, בעוד השאר עסוקים בלייבש ולהמליח את הדרכים.
"העיר שרדה לילה נוסף, נס אמיתי בהתחשב במצבה של הדרקונית הקשישה." למרות החיוך שלו, קולו נוטף עצב. הוא מבין יותר מהשאר שהעיר נמצאת בדמדומיה.
"אבל אין דבר, היא תשרוד עוד מספר שנים לפחות. מה שלא בטוח שניתן להגיד עלינו." הכוהן מפנה את מבטו מהעיר כשהוא אומר זאת, נושא אותו לכיוונה של עין גלים. משתהה על מראהו של המכתש העצום שהיווצרותו מבודדת את מעוז כנף אף יותר.
"המסדר זקוק לך, ארז'אן נערי, ואין זמן להתמהמה."
"העיר שרדה לילה נוסף, נס אמיתי בהתחשב במצבה של הדרקונית הקשישה." למרות החיוך שלו, קולו נוטף עצב. הוא מבין יותר מהשאר שהעיר נמצאת בדמדומיה.
"אבל אין דבר, היא תשרוד עוד מספר שנים לפחות. מה שלא בטוח שניתן להגיד עלינו." הכוהן מפנה את מבטו מהעיר כשהוא אומר זאת, נושא אותו לכיוונה של עין גלים. משתהה על מראהו של המכתש העצום שהיווצרותו מבודדת את מעוז כנף אף יותר.
"המסדר זקוק לך, ארז'אן נערי, ואין זמן להתמהמה."
"סראף, אנחנו צריכים אותך."
מילותיו של נתנאל הדהדו במוחה של סראף כמו שיר דביק שלא מוכן לעזוב. בניגוד למי שאמר אותן - שנעלם בלי אזהרה.
''מסדר הזכוכית צריך, הכנסיה, אולי האלים כולם. העולם צריך אותך. זה משהו גדול הפעם, באמת.''
כל שיר זקוק לקצב, והמילים הללו השתלבו עם הלמות הפטישים וצעקות הבנאים, הסופה פגעה בתריסר אתרי בנייה לפחות. חלקם הוצפו, חלקם התמוטטו, וחלקם זכו לחוות את שני הדברים גם יחד. אבל מכשול כזה הוא לא מה שיכבה את האופטימיות של תושבי רמת פז. הם הגיעו לכאן כדי לרדוף אחרי החלום שלהם, ומכשול נוסף לא יעצור אותם.
האם מכשול כזה יעצור את סראף?
למרות השמש, היא מרגישה צינה שמתחילה להיות כטבע שני לה. למרות שהוא לא מראה את עצמו בפניה כרגע, היא יודעת שהעדר שלה מאחוריה. מקולל לדהור לנצח בין חיים ומוות בידי הידעוני. צחוק אחרון, הבטחה מעוותת מצידו השני של הקבר - שהיא לא תהיה לבד.
הצינה התחזקה כשרעמה-כסופה התגשם לצידה, שקוף למחצה. "כסופי הרעמה לא ימתינו לעולם שיכלה." הוא חוזר על מילים שאמר לפני שנים, בפגישתם הראשונה. "זוהי חובתנו. העולם זקוק לנו, עין-ירח. עלי על גבי, ואקח אותך למקום בו אנו צריכים להיות."
מילותיו של נתנאל הדהדו במוחה של סראף כמו שיר דביק שלא מוכן לעזוב. בניגוד למי שאמר אותן - שנעלם בלי אזהרה.
''מסדר הזכוכית צריך, הכנסיה, אולי האלים כולם. העולם צריך אותך. זה משהו גדול הפעם, באמת.''
כל שיר זקוק לקצב, והמילים הללו השתלבו עם הלמות הפטישים וצעקות הבנאים, הסופה פגעה בתריסר אתרי בנייה לפחות. חלקם הוצפו, חלקם התמוטטו, וחלקם זכו לחוות את שני הדברים גם יחד. אבל מכשול כזה הוא לא מה שיכבה את האופטימיות של תושבי רמת פז. הם הגיעו לכאן כדי לרדוף אחרי החלום שלהם, ומכשול נוסף לא יעצור אותם.
האם מכשול כזה יעצור את סראף?
למרות השמש, היא מרגישה צינה שמתחילה להיות כטבע שני לה. למרות שהוא לא מראה את עצמו בפניה כרגע, היא יודעת שהעדר שלה מאחוריה. מקולל לדהור לנצח בין חיים ומוות בידי הידעוני. צחוק אחרון, הבטחה מעוותת מצידו השני של הקבר - שהיא לא תהיה לבד.
הצינה התחזקה כשרעמה-כסופה התגשם לצידה, שקוף למחצה. "כסופי הרעמה לא ימתינו לעולם שיכלה." הוא חוזר על מילים שאמר לפני שנים, בפגישתם הראשונה. "זוהי חובתנו. העולם זקוק לנו, עין-ירח. עלי על גבי, ואקח אותך למקום בו אנו צריכים להיות."
"אשקה קוראתעולם, העולם קורא לך." קולו המחוספס של רבין נשמע באוזניה של אשקה, מעיר אותה בפתאומיות. קריאת השכמה מוכרת, אך אחת שלא שמעה זה שנים. הקול מגיע משלולית שהתאספה בפתח המערה ודמותו נגלית אליה שם, נראית כמו בפעם הראשונה בה הם נפגשו. הזיפים שאיכשהו נותרו באותו האורך כל יום, מלווים בשפם ארוך ומסולסל. גם דרך הבבואה, העיניים שלו נוצצות כשהוא מדבר. חיוכו מתרחב כשאשקה בוחנת את הלחש.
"אני אחתוך לעניין, אני עובד עכשיו בשביל מסדר הזכוכית. חוקי לגמרי, לא שאכפת לך. משהו גדול קורה שם עכשיו אשקה, משהו רציני. הם קוראים לגיבורים מכל היבשת, אנשים חשובים, חזקים. הם זקוקים גם לך."
טיפת מים מגג המערה מפריעה לתמונה רגע, גורמת לאדווה להתפשט על גבי השלולית ומעוותת את דמותו של חצי האלף. הוא נראה קצת שונה כשהתמונה חוזרת לסדרה, הבדלים מזעריים - הוא שפוף יותר, החיוך שלו נפל קצת, וקמטים מסביב לעיניו משדרים דאגה. רגע לאחר מכן הוא חוזר לעצמו, החיוך מתרחב והקמטים נעלמים כשהוא מביט היישר קדימה לתוך עיניה של אשקה.
הוא רואה את ההתלבטות שלה, את חוסר הרצון שלה להתקרב למסדר שוב, להכנס לפוליטיקה שלו. האם זה שווה את זה?
ועם חמש מילים, הוא מטה את כף המאזניים.
"השמועה היא שזה קשור לרונות."
"אני אחתוך לעניין, אני עובד עכשיו בשביל מסדר הזכוכית. חוקי לגמרי, לא שאכפת לך. משהו גדול קורה שם עכשיו אשקה, משהו רציני. הם קוראים לגיבורים מכל היבשת, אנשים חשובים, חזקים. הם זקוקים גם לך."
טיפת מים מגג המערה מפריעה לתמונה רגע, גורמת לאדווה להתפשט על גבי השלולית ומעוותת את דמותו של חצי האלף. הוא נראה קצת שונה כשהתמונה חוזרת לסדרה, הבדלים מזעריים - הוא שפוף יותר, החיוך שלו נפל קצת, וקמטים מסביב לעיניו משדרים דאגה. רגע לאחר מכן הוא חוזר לעצמו, החיוך מתרחב והקמטים נעלמים כשהוא מביט היישר קדימה לתוך עיניה של אשקה.
הוא רואה את ההתלבטות שלה, את חוסר הרצון שלה להתקרב למסדר שוב, להכנס לפוליטיקה שלו. האם זה שווה את זה?
ועם חמש מילים, הוא מטה את כף המאזניים.
"השמועה היא שזה קשור לרונות."
האש הקדושה של סיילרה חיממה את העיר. גובהה של מרום צור הציל אותה מההצפות שפקדו את הואדיות והעמקים שלמטה, אבל הרוח והכפור הכו בה במלוא העוצמה. גם כשהשמש פילסה את דרכה בין העננים, הקור נותר ואיתו הקרח.
אנשיה של העיר התאספו בפונדקים ובבתי מרזח, מחממים את עצמם עם משקה חם ומרק מהביל. אבל אף פונדק לא היה סואן כמו מטבחה של התכסיסנית. בית התמחוי מעולם לא היה בעדיפות גבוהה, הוא נותר מזכרת מהימים בהם מקדשיהם של האלים השונים התחרו ביניהם על לבם של האנשים. תחרות שהם כולם נטשו, מותירים את אל התכסיסים בתור המנצח הבלתי מעורער.
אבל היום, לאחר הסופה החזקה ביותר שהעיר חוותה, הוא היה העדיפות הראשונה. להבותיה של סיילרה - ששימשו בעבר כדי לצלות את אויביהם של ילדי החושן, יהיו אשר יהיו - חיממו כעת את הקדרה הגדולה. מבשלות את המרק מבלי צורך בחומר בעירה יבש, מצרך שאינו נפוץ היום בעיר ספוגת הגשם.
הדלת נפתחה במעט, ואשמר - כמעט בלתי נראה בקהל האנשים - נכנס פנימה. שיערו המדובלל צץ מדי פעם בגובה כתפיהם של אנשים גבוהים ממנו כשהוא רקד ביניהם, חומק מדחיפות מרפק ומהתנגשויות כמו עכבר שמתרוצץ על הרצפה.
"הבוס שלח אותי להזהיר אותך." הוא אומר בחיוך כשהוא מופיע בראש התור, חושף שיניים לבנות מושלמות. "הוא רוצה לשלוח אותך לאיזו משימה, תסיימי את המשמרת ותפני את הימים הקרובים. הוא יקרא לך כשהשאר יגיעו."
"ואני אקח את שלי עם גבינה." הנער מרים יד, מחכה לקערת המרק שלו, לפני שהוא נעלם בלי להסביר דבר נוסף.
אנשיה של העיר התאספו בפונדקים ובבתי מרזח, מחממים את עצמם עם משקה חם ומרק מהביל. אבל אף פונדק לא היה סואן כמו מטבחה של התכסיסנית. בית התמחוי מעולם לא היה בעדיפות גבוהה, הוא נותר מזכרת מהימים בהם מקדשיהם של האלים השונים התחרו ביניהם על לבם של האנשים. תחרות שהם כולם נטשו, מותירים את אל התכסיסים בתור המנצח הבלתי מעורער.
אבל היום, לאחר הסופה החזקה ביותר שהעיר חוותה, הוא היה העדיפות הראשונה. להבותיה של סיילרה - ששימשו בעבר כדי לצלות את אויביהם של ילדי החושן, יהיו אשר יהיו - חיממו כעת את הקדרה הגדולה. מבשלות את המרק מבלי צורך בחומר בעירה יבש, מצרך שאינו נפוץ היום בעיר ספוגת הגשם.
הדלת נפתחה במעט, ואשמר - כמעט בלתי נראה בקהל האנשים - נכנס פנימה. שיערו המדובלל צץ מדי פעם בגובה כתפיהם של אנשים גבוהים ממנו כשהוא רקד ביניהם, חומק מדחיפות מרפק ומהתנגשויות כמו עכבר שמתרוצץ על הרצפה.
"הבוס שלח אותי להזהיר אותך." הוא אומר בחיוך כשהוא מופיע בראש התור, חושף שיניים לבנות מושלמות. "הוא רוצה לשלוח אותך לאיזו משימה, תסיימי את המשמרת ותפני את הימים הקרובים. הוא יקרא לך כשהשאר יגיעו."
"ואני אקח את שלי עם גבינה." הנער מרים יד, מחכה לקערת המרק שלו, לפני שהוא נעלם בלי להסביר דבר נוסף.
היכל המראה השבורה נמצא במרום מגדל בזיליקת הצלולית. מקדש שבעשורים האחרונים הפך לחשוב מכל המקדשים ביבשת עצמה. זהו מקום מושבו של הכוהן הגדול אריסטאי, נבחרו של התכסיסן עלי אדמות, אם כי כרגע הוא נטוש.
"אני לא יודעת למה הוא הזמין אותכם לפה עכשיו." הכוהנת אומרת בכניסה, אישה צעירה בשם שקף שמתפקדת כעוזרת האישית של אריסטאי, "הוא נכנס לפני רבע שעה לפגישה עם נציגי פורבאד. היא אמורה לקחת עד הלילה." היא נושכת את שפתה התחתונה, מסתכלת על הדפים שבידיה ועוברת עליהם פעם נוספת. רביעית במספר.
"אתם יכולים לחכות בזמן שאני אברר את העניין. ההיכל בהחלט מוכן לפגישה, מה שאומר שזו כנראה לא סתם טעות. שבו ותתכבדו בינתיים, יש קנקן תה על השולחן."
שקף עוזבת ומותירה אותכם לבד בהיכל. חלון של זכוכית צבועה משקיף אל הרחוב, מציג את האלוהות הופכת לנחש כדי לחנוק מפלצת קדומה מלפני שהיממה הייתה מחולקת ליום וליל. אור השמש חודר דרכו, צובע את החדר בירוק, כחול וסגול. הוא משתקף מרסיסי המראה שמעטרים את הקירות, ויוצרים פסיפס של בבואות.
במרכז החדר, שולחנו העגול של אריסטאי עומד וסביבו כסאות. מגולפים כולם בעיצוב חינני מעץ שחור עם טבעות לבנות. מגש כסף מונח על השולחן, עליו קנקן תה וכוסות עשויים קריסטל זהוב ולצידם עוגיות קינמון יבשות.
אף אחד מכם לא יודע בדיוק מדוע אתם כאן - מה גרם למסדר הזכוכית לקרוא לכם? איזה מין דבר גדול הוא מתכנן? אלו השאלות שליוו אותכם במהלך הימים האחרונים של מסעכם אל מרום צור, ובין אם בכוונה ובין אם לא - המסדר נותן לכם זמן נוסף להתבשל בתוכן.
OUT
הבה נתחיל.
השחקנים:
גרגויל משחק את ארז'אן מפולת-פלדה, דם דרקון לוחם.Y yds משחק את סראף עין-ירח, אלפית גששית.
מרתוס משחק את אשקה קוראתעולם, גוליית'ית כוהנת רונות.
העוג הברברי משחק את סיילרה עלמת השמש, בת אנוש עותרת/כוהנת.
עריכה אחרונה:
