ג'ינוורה מאלפוי פרק ארבע עשר

[דפני1234]

פאנדום: הארי פוטר
דירוג: PG
שיפ: דראקו/ג'יני
זאנר: אגנסט
AU לספר השביעי. הפרק הראשון מתרחש כשנתיים וחצי אחרי הספר השישי.
לפרקים קודמים:
http://blog.tapuz.co.il/betblack

פרק ארבע עשר
דברים חדשים

"ג'יני" אמר דראקו, "אנחנו צריכים לדבר".
ג'יני הרימה את מבטה מן הספר, מופתעת.
"בסדר", אמרה. "קרה משהו?"
"ובכן, סוג של" אמר דראקו. "חיפשתי לאחרונה במסמכים של בלטריקס מידע על הנדר הכובל שנדרת בזמנו, כשקיבלת את החנינה על תנאי. אם הבנתי נכון את נדרת את הנדר לבלטריקס והכובל היה אדם שלישי".
"כן" אמרה ג'יני, "אני לא יודעת מי זה. הפנים שלו היו מוסתרות".
"זה היה אוגוסטוס מור" אמר דראקו. "את שמעת בוודאי על מותו לפני ששה חודשים או משה כזה".
"הבחור שניסה לאכול ביצה של בסיליסק כדי להפוך להתגלמות של סלזאר סלית'רין?" אמרה ג'יני. "זה שעשע אותי כל כך".
"מאחר שגם הוא וגם בלטריקס מתים" אמר דראקו, "הנדר הכובל מבוטל למטיב הבנתי".
"ואתה רוצה שאני אדור אותו מחדש?" אמרה ג'יני.
"לא" אמר דראקו. "אם תרצי, אני מוכן להתגרש ממך. אני אוכל לסדר לך אפשרות לעזוב את אנגליה. אני גם אספק לך קצבה כספית. תוכלי לגור בנוחות בכל מקום בעולם".
"למה?" שאלה ג'יני.
"כי אני חושב שאת צריכה לבחור להיות נשואה לי" אמר דראקו. "ואני מוכן לתת לך את החופש כדי לבחור לכאן או לכאן. את לא חייבת להחליט עכשיו. תוכלי להחליט גם בעוד שבוע או חודש או שנה".
הוא רכן ונטל בידיו את ידה של ג'יני.
"אני אוהב אותך" אמר. "הייתי רוצה שתהיי אישתי. אך זוהי החלטה שלך".
היא לחצה על ידו לחיצה קצרה וחייכה.
"תודה" אמרה, "אני אחשוב על זה".

פעם זו הייתה החלטה קלה, חשבה ג'יני. היא כמהה לברוח מאנגליה. אבל בינתיים היא התרגלה לחיים הללו. הם היו נוחים ומוגנים. בחוץ לא המתין לה אף אחד.
דראקו אוהב אותה, היא ידעה, וזה מה שעשה את הבחירה לכה קשה. היא חיבבה אותו וידעה שהוא יעשה את הכל על מנת שתהא מוגנת.
היא נזכרה בתקופה ההיא, אחרי המלחמה, לפני החתונה. זה היה כה קשה לחיות בבית ריק. הבדידות הייתה נוראית.
זו הייתה הרגשה מוזרה, אחרי זמן כה רב של התמרדות להבין שהיא אוהבת את חייה כמו שהם כיום, שהיא בוטחת בדראקו.
תמיד אוכל לשנות את דעתי, חשבה. אתחרט, גם עוד שנה או עשור אוכל לעזוב אז. אולם בעומק ליבה ידעה כי לעולם לא תעזוב. אחרי הכל, אחרי שמסירים את הסורגים גם כלא יכול להיות מקום נעים.

"הגלימה הכחולה או הירוקה?" שאלה ג'יני כחודשיים לאחר מכן.
"זהב ולבן" אמר דראקו. "את צריכה להראות כמה שיותר מאלפוי".
"מזל שיש על הגלימות האלו קסם נגד כתמים" אמרה ג'יני. "אני לא מבינה איך מוגלגים מסוגלים ללבוש לבן".
"לא ידעת?" שאל דראקו "לבן וזהב הם הצבעים של משפחת מאלפוי כי היא עשתה את הונה מקסמי ניקיון".
"שקרן" אמרה ג'יני.
"נכון" אמר דראקו. "תוכלי לעזור לי עם החפתים?"
"אני לא מבינה איך אפשר לארגן מסיבה כשיש תינוק חדש בבית" אמרה ג'יני.
"זה עוזר כשיש גמדוני בית בבית" אמר דראקו. "אצלכם לא עשו מסיבה כשאתם נולדתם?"
"לא" אמרה ג'יני. "בחודש הראשון היו מגיעים הרבה מבקרים כדי לראות את התינוק ואת האמא. אבל הם היו עוזרים במטלות הבית; מביאים פשטידות או לוקחים את הילדים היותר גדולים לטיול או אפילו משגיחים על התינוק כדי לתת להורים שלו זמן לנוח".
"אז איך ראבסטאן ואלנור קראו לתינוק?" שאלה ג'יני.
"רודולפוס" אמר דראקו. "על שם אחיו של ראבסטאן, בעלה של בלטריקס, את יודעת. וכן, ראבסטאן בחר את השם הזה לבד".
"רק שם אחד?" שאלה ג'יני, "חשבתי שאצלכם מקובל לתת לכל תינוק לפחות שני שמות".
"השם המלא הוא רודולפוס ראבסטאן" אמר דראקו.
"מה בעצם הקירבה המשפחתית שלו אליך?" שאלה ג'יני.
"דוד שלו, רודולפוס היה נשוי לבלטריקס, שהיא דודה שלי" אמר דראקו. "אבל אני גם בן דוד מדרגה חמישית בערך של ראבסטאן ומדרגה שמינית של אלנור".
"סביר להניח שבאיזושהי דרגה אתה גם בן דוד שלי" אמרה ג'יני.
"מן הסתם" אמר דראקו.
"אז מה צפוי להיות שם?" שאלה ג'יני.
"הרבה אנשים" אמר דראקו, "מוזיקה, אוכל, ראבסטאן יציג את התינוק באופן רשמי, נתינת מתנות טקסיות".
"מה אנחנו מביאים?" שאלה ג'יני.
"חרב ימי ביניימית מכושפת" אמר דראקו.
"הייתי צריכה לנחש שלא דובי" אמרה ג'יני. "אתה חושב שבכל המסיבה הזו ראבסטאן יהיה כה טרוד עד שהוא לא ישים לב לכך שאני ואלנור נחליף כמה מילים?"
"אני אדאג שהוא יהיה טרוד" אמר דראקו.
"יצא לך לראות אותה לאחרונה?" שאלה ג'יני.
"לראות – כן" אמר דראקו. "לדבר איתה – לא. היא יוצאת מהבית רק לעיתים רחוקות וגם אז, תמיד בליווי ראבסטאן; והוא לא נותן לה לשוחח עם אחרים".
"אתה חושב שעכשיו כשהיא ילדה לו יורש הוא יקל עליה מעט?" שאלה ג'יני.
"לא" אמר דראקו. "אני חושש שלא".

האולם היה ענקי. הוא היה יכול להיות יפה אלמלא היה מקושט בצבעי משפחת לסטריינג', סגול כהה ובורדו.
"אני כל כך שמחה שצבעי הבית שלך הם זהוב ולבן" אמרה ג'יני.
"אבל אל תשכחי" אמר דראקו, "הילדים שלנו, לפחות הראשון, יהיו לבית בלק. צבעים מסורתיים – שחור וכסף".
"בבקשה תגיד לי שנוכל לשלב" אמרה ג'יני.
"כשנגיע לגשר נעבור אותו" אמר. "נלך לברך את ההורים המאושרים?"
בקצה האולם על בימה קטנה ניצבה עריסת עץ. לידה ישבה אלנור. במרחק שניים או שלושה צעדים מהם עמד ראבסטאן. דראקו וג'יני הלכו לעברם.
"מאלפוי" אמר ראבסטאן.
"לסטריינג'" אמר דראקו. "הרשה לי לברך אתך לרגל הולדת בנך".
"תודה" ענה ראבסטאן.
"מי יתן ויגדל להיות בו נאמן לבית אביו ולמסורת" אמר דראקו, "יתפאר בשם משפחתו ויוסיף לתהילתו".
"בני יהיה יורש ראוי" אמר ראבסטאן.
"כמובן" אמר דראקו, "הוא ילך בדרכי אביו ודודו".
גבר נוסף, לבוש חגיגית ניגש אל שניהם. הם דיברו בינהם, מתרחקים קמעה מן העריסה.
ג'יני התיישבה לצד אלנור.
"את נראית טוב" אמרה ג'יני.
"באמת?" שאלה אלנור בחיוך קל.
"יותר טוב ממה שציפיתי" אמרה ג'יני. "מה שלומך?"
"בחיים" אמרה אלנור, "אז אני מניחה שהכל בסדר".
פניה היו נוקשות, כמו פסל.
"יש משהו שאני יכולה לעשות כדי להקל עלייך?" שאלה ג'יני.
"לא" ענתה אלנור, "תודה. השמועה אומרת שלונה ביקרה בארץ לאחרונה".
"כן" אמרה ג'יני, "נפגשתי איתה".
"ברת מזל" אמרה אלנור. "היא מגדלת את אחייניתך, נכון?"
"כן" אמרה ג'יני.
בעריסה התינוק התחיל לבכות. אלנור רכנה אליו והרימה אותו.
"אל תבכה אהובי" היא מלמלה אליו. ג'יני הביטה בשניהם בזמן שאלנור הרגיעה אותו.
"הוא יפיפה" אמרה.
"כן" אמרה אלנור. פניה נראו כאילו הפשירו מעט.
"הוא הנחמה היחידה שלי" אמרה. "תמיד רציתי ילדים ועכשיו יש לי אותו. רודי שלי. הוא הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים".
היא החזיקה אותו קרוב אליה.
"ראבסטאן ודראקו חוזרים" אמרה ג'יני. "כדאי שאתרחק".
"תודה שבאת" אמרה אלנור.
ג'יני התרחקה אל מרכז האולם. איש לא דיבר אליה. דראקו הצטרף אליה לאחר רגעים מספר. הוא החזיק בידו שתי כוסות ובתוכן משקה בצבע תכלת עדין.
"אני חושב שתרצי משהו יותר חזק מיין זמן הנאום של ראבסטאן" , אמר.
"אני מבינה שהייתה לכם שיחה נעימה" אמרה ג'יני בחיוך קטן.
שקט השתרר באולם כשראבסטאן ניצב ליד העריסה. אלנור החזירה את רודי הקטן לתוכה. פניה היו ריקות.
"התכנסנו כאן היום" אמר ראבסטאן, "כדי להציג בפניכם את בני בכורי, היורש לבית לסטריינג', רודולפוס ראבסטאן לסטריינג'. בני נקרא על שם אחי שנקטל במלחמה בקרב מול בני עוולה אשר בגדו במורשתם במורך לב. הוא היה אדם אמיץ שלא הפגין רחמים כלפי אילו שלא היו ראויים להם. הוא קטל רבים בשדה הקרב ורבים מחוצה לו. מי יתן ובני כמותו יגדל להיות לוחם למען ערכי האמת והצדק אשר ינהיג בצדק את הנחותים ממנו ולא יחמול על הרשע ועל הבגידה במסורת שכן רחמים כלפי אלו שבגדו בדרך האמת הינן כבגידה שכן שורשי הרשע עמוקים הם. מי יתן ובני יעקור אותם וישלח בהם אש".
"הוא מדבר ככה בפני אישתו שילדה לו לפני שבוע בן?" שאלה ג'יני בלחש.
"חכי" אמר דראקו, "הוא עוד מעט יתחיל להעלות זיכרונות מהמלחמה".
ג'יני לגמה לגימה גדולה מהגביע שבידה.

"את בסדר?" שאל דראקו.
הם היו בפינה שקטה בגן אחוזת לסטריינג'.
"כן" אמרה ג'יני. "הטקסים הרשמיים לא היו גרועים כמו שחשבתי. ציפיתי מהם להקריב מוגל או משהו כזה".
היא שתקה מעט.
"למה הוא בכלל התחתן איתה?" שאלה. "ברור שהוא שונא אותה ואת כל מה שהיא מייצגת בעיניו. לו הייתה אפשרות בחירה. למה היא?"
"כי הוא שונא אותה" אמר דראקו. "מאז שהוא יצא מאזקבאן הוא חי למען הנקמה ועכשיו כשהמלחמה נגמרה יש לו נקמה משלו בבית. הוא נישא לה כדי להכאיב לה. אני יודע, זה לא הוגן".
"ממתי העולם הוגן?" שאלה ג'יני.
דראקו חייך.
"בואי נחזור פנימה" אמר. "אם נשאר כאן אנשים עוד יתחילו להגיד שברחנו".
"ולא ברחנו?" שאלה ג'יני.
"ובכן, קצת" אמר דראקו. "בואי נכנס ונראה לכולם את אישתי היפה הבוגדת בדם במסורת ובדרך הצדק".
הם נכנסו אל האולם. מוזיקה התנגנה בו.
"תרקדי איתי?" שאל דראקו והציע לה את ידו.
היא נטלה את ידו בידה. הם החליקו על פני רחבת הריקודים, בטוחים בעצמם, ראשיהם זקופים, מלאי הדר מלכות.

שבוע לאחר מכן כשדראקו נכנס הביתה ג'יני ישבה בסלון אל מול האח. היא לא החזיקה ספר בידה ומבטה ניראה חולמני. ידה הייתה מונחת ברישול על ביטנה.
היא הסתובבה אליו.
"דראקו" אמרה. אפילו הקול שלה נשמע שונה.
"ג'יני" הוא שאל, מנסה לשמור על חזות שלווה.
"חודש שני" אמרה.

 

[גארל]

פרק יפה.
באמת אין הרגשה שמאלפוי זה אותו מאלפוי בה"פ. היה צריך להישאר ממנו משהו...
בטח כבר נמאס לך לשמוע את זה, אבל שוב, אין אקשן.
כתוב יפה, כרגיל, אבל חסר משהו. למרות שהקטע עם הנדר היה התקדמות, לעשות פרק על כזה דבר זה די קצר.

 

[Ashardalon]

טוב. העלילה צפויה לדעתי. יותר מדי.

פחות מדי דגש עליה ויותר על הסובבים אותה. כתוב נהדר כרגיל.

עריכה: יש משהו בדבריו של גארל. נראה שהסיפור משתמש בשמות אבל לא באנשים עצמם.

זה בהחלט מציק לראות ג'יני כנועה. גם בתחילת הספר וגם בסופו. יצור שקט שעושה זאת מפחד או מכניעה או מהרגשת חופשיות. ודראקו... הרגיש, החמוד, הגברבר. זה לא אותו גזען יללני, שגם בגיל 16 וגם בגיל 18 התנהג כמו תינוק מטומטם. שינוי דראסטי שיעבור עליו בסיפור כמו שלך צריך לקבל ביטוי רציני הרבה יותר.

לב הסיפור הוא שיפ בין שתי דמויות. בתחילה לא אהבתי את זה. אחר כך ראיתי שאת מנסה לשדרג את זה, והשלמתי עם העניין. ועכשיו? חזרנו להתחלה. שיפ בלתי אפשרי בין שתי דמויות. ראי את מה שאמר גזעון על שיפים בין בלטריקס להארי. זוועה.

 

[הלדין]

פרק כתוב יפה. הבעיה כאן היא שמדובר במערכת יחסים חד-צדדית - דראקו משקיע חלק גדול מעצמו תמורת פירורים פה ושם שג'יני משליכה לעברו. לא מדובר במערכת יחסים המתאימה לדראקו הקאנוני. מתי ג'יני תמלא את תפקיד בת הזוג המבינה והמנחמת? רואים אותה נוהגת כך כלפי הארי בכמה נקודות. אם מערכת היחסים הזאת תימשך כך, לא אופתע אם ג'יני תגלה שלדראקו יש מישהי מהצד שמתפקדת עבורו כמו מירטל המייללת.

 

[דפני1234]

הסיבה שדראקו משקיע כל כך הרבה בג'יני היא בין השאר מתוך הרבה מעוד ריגשות אשמה (שהוא ראוי להם). הוא מודע לעובדה שחלק גדול מהאהבה שלו אליה קשורה לעובדה שהוא רואה בה את אשמתו.
בקשר לרומן מהצד.. אני מניחה שזה היה אפשרי, אבל לא חשבתי על זה בזמן. (אני משערת שזה נובע מהויקטוריאנית הסמויה שבי )

בקשר למאלפוי והמחסור בעוקצנות, הוא מפחד לפגוע. הוא רצח ועינה לא מעט אנשים במהלך המלחמה. גם אם זה עשוי להוציא מאנשים אחדים אלימות (ע"ע ראבסטאן) זה יכול לגרום לאחרים להתמתן מפחד לפגוע בעוד אנשים.

בקשר לניסיון ההשוואה בין דראקו/ג'יני לבין הארי/בלטריקס, אין דומים שני אנשים סתגלתנים שנוטים לישר קו לבין שני אנשים עקשניים שלא מסוגלים להתפשר, (שלא לדבר על הפרש הגילאים, הרקע וכו').

 

[Ashardalon]

טיעונים חלשים ביותר.

1. אפשר בהחלט להשוות בין בלה והארי לבין דראקו וג'יני - שניהם באים מצדדים שונים של המתרס, שניהם מתעבים אחד את השני. שניהם לא בני אותו הגיל... בסופו של דבר, זה מעיב על הפאנפיק [של שיפ בין שתי דמויות. ברור שהן לא יתחברו].
2. ובנוגע לדראקו - את מתחילה יותר מדי מוקדם את הסיפור. הספר השישי? הנקודה היא כזו - דראקו הוא לא מסוג האנשים שישנו את דעתם בצורה כזו גורפת. הוא יהיה סוג של "המלך ג'ופרי" משיר של אש ושל קרח [סליחה על ההשוואה, זה פשוט ספר הפנטזיה שנחשב לטוב בעולם], וייצג סוג מוזר של משוגע רצחני. האופי שלו לא יתמתן עם השנים. הוא לא התרכך גם מול דמבלדור, ואין לו סיבה לעשות זאת אחרי ג'יני.

ודבר אחרון - "רגשות אשמה נועדו ללוזרים כמו פוטר". מאלפוי היה אומר את זה על בטוח אם הוא היה שומע אותך.

 

[ItJustMe]

ששאוש"ק נחשב לטוב בעולם? אז איפה עומד שר הטבעות?

*נעלבת בשם גרר טולקין"

 

[דפני1234]

צר לי, אבל לא:

1. ג'יני ודראקו באים מצדדים שונים של המתרס, אבל ברור שדראקו אינו לוחם מתוך אידיאולוגיה אלא מחוסר ברירה. הפרש השנים בינהם הוא שנה, להבדיל משלושים השנה בין הארי לבלטריקס. ג'יני ודראקו בזים זה לזה מתוך יריבויות טיקסיות. לבלטריקס ולהארי יש חשבונות לא סגורים זה עם זה..

2. דראקו אינו ג'ופרי. אין שום סיבה להניח שהוא כזה. הוא עוקצני, לא פסיכופת. דראקו לא החליף צד מול דמבלדור מתוך החלטה אינטרסנטית שלא לסמוך עליו, לא בגלל אידיאולוגיה. דראקו הוא לא לוחם אידיאולוגי, הוא רוצה לשרוד.
והוא סובל מרגשות אשמה כבר בספר השישי (אם כי הוא לא מודה בפה מלא, רואים את זה עליו. הוא מתמוטט).

3. הפאנפיק מתחיל שנתיים וחצי אחרי הספר השישי. בשלב הזה כבר עבר מתחילת הפאנפיק כשלוש וחצי שנים. סכ"ה 6 שנים מהספר השישי. זה לא מעט זמן.

 

[ItJustMe]

דבר ראשון, הפרק כתוב טוב, יפה ואני לא מסכימה עם בניה, לדעתי חלה התקדמות.

דבר שני, בקשר לויכוח בינך לבין אשרלדון:
1. אני מסכימה איתך שיש הבדל גדול בין ג'יני/דראקו לבלטריקס/הארי, אבל עדיין אין לך קייס לקשר ביניהם. כלומר, בתשובות שלך לשאלות את מסבירה את זה אבל זה לא מובע מספיק בסיפור. אדם שרק היה קורה את הסיפור לא היה מבין מה הקשר.
2.

הסיבה שדראקו משקיע כל כך הרבה בג'יני היא בין השאר מתוך הרבה מעוד ריגשות אשמה (שהוא ראוי להם). הוא מודע לעובדה שחלק גדול מהאהבה שלו אליה קשורה לעובדה שהוא רואה בה את אשמתו.

דבר ראשון, כמו שאמרתי קודם, אולי הוא מודע, אנחנו לא. דבר שני, אני לא חושבת שרגשות אשמה יכולות להוביל לרוך בו הוא נוהג בג'יני, זה לא נשמע לי אמין.
3.

בקשר למאלפוי והמחסור בעוקצנות, הוא מפחד לפגוע. הוא רצח ועינה לא מעט אנשים במהלך המלחמה. גם אם זה עשוי להוציא מאנשים אחדים אלימות (ע"ע ראבסטאן) זה יכול לגרום לאחרים להתמתן מפחד לפגוע בעוד אנשים.

גם את זה כבר אמרתי קודם אבל, עוקצנות וסגנון דיבור שנון זה עניין של אופי, הוא לא חייב לפגוע כדי להיות שנון ועוקצני. את טוענת שבגלל רגשות האשמה שלו האופי שלו השתנה מקצה אל קצה? כי ככה זה נראה (מצטערת על החריפות, אני נוטה להתרגש בויכוחים )
4. בנוסף, גם ג'יני השתנתה. אני לא רואה בה מאפיינים שמקשרים אותה ולו קצת לג'יני של הספר. ברור שהיא אמורה להשתנות, השאלה עד כמה... אפילו שדווקא במקרה שלה יש קייס לשינוי מקצה אל קצה, היא עברה טראומה לא קטנה, אבל במקרה כזה זה צריך להיות ברור מהסיפור. 

 

[JustRain]

כמעט בכיתי בסוף... אני קצת רגישה מדי.

אשארדאלון, דראקו הוא בעיני האנטי-ג'ופרי. דראקו הוא בחור רגיש מאד וזו הסיבה היחידה שהוא מתייחס לאורך הספרים להארי ולחבר מרעיו כפי שהוא מתייחס אליהם - הוא מקנא, הוא מפחד מאביו, הוא רוצה להראות עליונות... ג'ופרי הוא פסיכופת, אגואיסט וחסר רגש. העובדה ששניהם יפים, באים ממשפחות אצולה ונחשבים לדמויות שליליות לא אומרת שהם דומים.

 

[Ashardalon]

כמעט בכיתי בסוף... אני קצת רגישה מדי.

אשארדאלון, דראקו הוא בעיני האנטי-ג'ופרי. דראקו הוא בחור רגיש מאד וזו הסיבה היחידה שהוא מתייחס לאורך הספרים להארי ולחבר מרעיו כפי שהוא מתייחס אליהם - הוא מקנא, הוא מפחד מאביו, הוא רוצה להראות עליונות... ג'ופרי הוא פסיכופת, אגואיסט וחסר רגש. העובדה ששניהם יפים, באים ממשפחות אצולה ונחשבים לדמויות שליליות לא אומרת שהם דומים.

דראקו רגיש?

מישהו צריך לשאול את רולינג איפה היא החביאה את הרגישות כשהיא כתבה על מאלפוי.

 

[JustRain]

איפה לא ראית את הרגישות של דראקו? הוא נפגע מזה שהארי סירב ללחוץ את ידו ברכבת, הוא מקנא בכך שהרמיוני והארי מצליחים יותר ממנו, הוא מקנא אפילו ברון בכך שיש לו משפחה שטוב לו איתה... הוא מפחד מוולדמורט, הוא מפחד שיפגע במשפחה שלו שהוא אוהב אחרי הכל... הבכי שלו בשירותים לא מספיק כדי להוכיח עד כמה הוא רגיש? או הפחד והגועל שלו כשראה את המורה התלויה וכשנאלץ לְענות? הוא דמות רגישה בצורה יוצאת דופן.

 

[Ashardalon]

מה שעשית כאן היה להלביש ערכים על מישהו בלי קשר לכלום. גם ני יכול לספר לך שדמבלדור נפגע אנושות מזה שהארי לא הסתובב עם משקפי חרמש דומים לשלו.

 

[הלדין]

איפה לא ראית את הרגישות של ג'ופרי? הוא נפגע מכך שסאנסה ראתה אותו בחרפתו, משוכנע שהיא ואחותה אריה תכננו את התרגיל הזה מכלתחילה, הוא נפגע מכך שאדארד הכריז עליו כחמס, ואחר כך נפגע מכך שרוב סטארק וחצי מהממלכה עשו זאת. הוא נפגע מכך אפילו שסבא טייוין הציע לו למחול על גאוותו ולסלוח לתומכי סטארק.
ולענייננו, דראקו הוא אדם גאה. היחידים שאכפת לו מהם הם משפחתו הקרובה - ייסורי המצפון שלו נבעו מהתחושה שכשלונו במשימה יביא למות משפחתו. כשהוא היסס להרוג את דמבלדור, צריך לזכור שמדובר באדם שכיבד מאד ורצה ממנו את הכבוד שהארי זכה לו מבלי להתאמץ בכלל לדעתו. למען האמת, הסבר אפשרי מאד להתנהגותו של דראקו היא שהוא רוצה לקחת את האישה של הארי. זה יכול להסביר את הסבלנות וההתחשבות שלו. אם הוא יצליח לעשותה אותה מאושרת, הדבר יראה לו שהוא עולה על הארי במשהו אחד.
במהלך שיחתו עם אביו בספר השני, ברור שלוציוס מכבד את הארי ורואה את התנהגות בנו כלפיו כחסרת פשר. ומלבד זאת, בהתחלת הפיק ראינו קטעים מנקודת מבטו של דראקו - האם יש סיבה לכך שכל הקטעים מנקודת מבטה של ג'יני?

 

[Ashardalon]

נפלא. עכשיו ג'ופרי הוא הרגיש.

תכף תספר לי שג'ון שלג הוא בעצם Warbalde ממשחק תפקידים כושל

 

[הלדין]

אשרה, ניסיתי להבהיר, דרך סרקסזם, שנפלה כאן חוסר הבנה לגבי מהי רגישות אמיתית. אף אחת מהדמויות לא מפגין רגישות אמיתית במובנה של סימפתיה - קרי הזדהות עם כאב הזולת. דראקו ניחן באמפתיה - היכולת לזהות את כאב הזולת - אבל הוא משתמש ביכולת זו כדי להתעלל באנשים. לא שג'יני מצטיינת בתחום הזה בעצמה - קודם ג'יני ואחר כך העולם.

 

[Ashardalon]

אה... זה לא באמת משנה. דראקו לא נפתח בכזו מהירות ובכזו רגשנות. אם כבר, הייתי מצפה שעד סוף הספר יהיה שינוי - אבל לא היה שינוי. דראקו בא ונשאר כרכרוכי ורגשני.

 

[דפני1234]

להלדין, אני חושבת שדראקו סבל מריגשות אשם במהלך הספר השישי ולא רק חשש לגורל משפחתו (אם כי גם זו פרשנות לגיטימית)

בקשר להעלמות נקודת המבט של דראקו - נקודת המבט היא מכעט תמיד משותפת, כי רוב הסיטואציות המתוארות מכילות את שניהם. יש פשוט יותר סיטואציות פוריות שמוכילות רק את ג'יני מאשר רק את דראקו.



ובקשר לג'ופרי - אני היחידה שחושבת שהוא פסיכופת במובן הקליני של המילה?

 

[Ashardalon]

ובקשר לג'ופרי - אני היחידה שחושבת שהוא פסיכופת במובן הקליני של המילה?

הוא בהחלט פסיכופת. ודארקו דומה לו, כמו שאני אומר. אין לך הוכחות שצורת התנהגות שלו מבוססת על מניעים שונים מאלה של ג'ופרי. חוץ מזה, הלדין רק חיזק אותי כשהוא אמר בסרקזם שג'ופרי עושה את הכל מטעמי רגישות.

אני יכול לעשות הכל איך שבא לי.

 

[הלדין]

דראקו וג'ופרי הם דווקא אנטיתזה במובן הזה - דראקו, לפחות הקאנוני, הוא תוצאה של חינוך - ולא נורא קשה לגלות כמה מקווי האופי להתנהגותו אצל אביו לוציוס התובעני והצבוע -לעומת ג'ופרי שסובל משכרון כח שגורם לו להתעלם מכללי אסור ומותר למרות שגם הוא נראה כגירסה חולנית יותר של אביו רוברט לטעמי. אפילו בפיק דראקו אינו עוזב את דרך החשיבה הזו לחלוטין - ג'יני היא טהורת דם שדודתו בלטריקס עצמה התירה לה לחיות.