האמת שדי קשה להבין את זה בלי דוגמאות קונקרטיות.
ההרפתקה, עד כמה שהבנתי, אמורה להיות אפוס כמומו"ד קרבי טיפוסי:
רק בתמונה של הקופסא ספרתי לפחות ארבעה כלי-משחית שונים ושני לחשים פיצוציים.
מה באמת הדמות של לא-יוצלח שלא יודע להילחם עושה שם, חוץ מלהפריע ולהיות טמבל מצחיק-חיק-חק?
השיטה כנראה תומכת את האפשרויות שעומדות בפני דמות כזאת יותר מאשר מו"ד/פאת'פיינדר המקוריות יודעות לעשות את זה, אבל איך זה מתבטא במשחק בפועל? כי ממה שעולה עד כה, זה נשמע כמו שחקן מעצבן ומיוחדג' עם דמות שמטרתה לעורר אנטגוניזם, שזה חתיכת דגל אדום ברמת ה"אני רוצה לשחק קנדר".
איפה שכן ראיתי שילוב מוצלח של דמויות לא-קרביות, היה בהרפתקאות/מערכות שבהן לא היה דגש מרכזי על קרבות ולחימה, או במשחקים שבהם לדמויות הייתה אפשרות מעשית כן לעשות דברים מועילים אחרים - למשל לאסוף מידע, להסיר מכשולים (פריצת מנעולים ומלכודות/האקינג/שכנוע) להגיש עזרה רפואית וכד'.
הדמות של החובש שנמנע מהרג ולחימה למשל, היא Trope שקיים היסטורית:
דזמונד דוס, חובש וסרבן מצפון שטיפל בפצועים, קיבל את מדליית הכבוד, אבל סירב להשתמש בנשק מטעמים דתיים:
ומעולם הקומיקס והתרבות הפופולארית - החובש "
קו חיים" מכוח המחץ, שאמנם בגרסת בובת המשחק שלו מוצג כאוחז באקדח, אבל בסדרה המצויירת משנות השמונים תואר כפציפיסט שמסרב להשתמש בכלי נשק ועם תסביך מסויים עם אביו הכומר שמאוכזב ממנו על שהצטרף לארגון צבאי - דמות די מורכבת יחסית לזיכיון שהוא הופיע בו.
מניח שאפשר למצוא עוד דוגמאות של הרפתקנים שלא נלחמים - למשל עולה לי לראש "
מקגייוור" שהיה מומחה לאלתורים וגאדג'טים בסדרת האייטיז שנשאה את שמו, שבמוצהר סלד מכלי נשק ולא היה מוכן להשתמש בהם בגלל טראומת ילדות ממקרה בו חברו נהרג בתאונת ירי.
אף אחד מהמקרים האלה הוא לא לוחמני, אף אחד מהם הוא לא גאג על שלומיאל פוזל ידיים שמצחיק רק את השחקן של עצמו.
