ב"ה
פארסק אמר/ה:
קסם.
ככה זה תמיד במשחקי מחשב, לא?
מה????????????
בשום דבר ממה שאמרתי אין שימוש בקסם, הבעיה היא שדמויות קרביות (שלא משתמשות בקסם) מסוגלות לעשות את זה.
נק"פ מייצג חולשה פיזית\נפשית, לא פציעות, אתה מתמלא מרץ\מתעודד, לא מתרפא.
מה?
אתה רוצה להגיד שדמות גוססת היא לא באמת מאבדת דם אלא רק חלשה פיזית\נפשית?
למה לדעתך אחרי שאתה מאבד יותר מחצי מהנק"פ אתה נקרא "מדמם"? נפש פצועה?
מה בדיוק המשמעות של ההצלות נגד מוות? לבדוק שאתה לא נשבר נפשית?
הבעיה היא שדמות קרבית בדרגה נמוכה לא אמורה להיות מסוגלת לעשות דברים שנחשבים בלתי אפשריים בעולם שלנו (לפחות ככה זה במהדורה 3.5). מצביא בדרגה 1 יכול להביא דמות גוססת למצב שהיא אפילו לא מדממת בו תוך 2 סיבובים, כלומר 12 שניות. אף רופא בעולם לא מסוגל לעשות את זה, שלא לדבר על קצין צבאי או חובש קרבי.
ושוב, אל תבלבלו את ראליזם בכל הסיפור הזה, מו"ד לא ראליסטית נקודה, והיא אף פעם לא רצתה להיות.
אתה מחפש ריאליזם בשיטה שלא טוענת לריאליזם.
אני מניח שלמהדורה 4 אין שום זכות לטעון לריאליזם כלשהו. המצב במהדורה 3.5 הרבה יותר טוב וזו אחת הסיבות שאני מעדיף את המהדורה. נכון שגם 3.5 לא מצטיינת בריאליזם אבל אין בכלל מה להשוות.
הריפוי זו לא הסיבה היחידה, במהדורה 4 ההבדלים בין ד"ש לדב"ש הם כל-כך עצומים שאני אפילו לא מצליח להבין איך יכול להיות בזה היגיון. במה שונה מהותית לוחם בדרגה 7 ד"ש מלוחם בדרגה 7 דב"ש שלד"ש יש פי 10 פרצי ריפוי פי 2 יותר כוחות?
הריאליזם שאני מחפש זה שללא התערבות של קסם העולם יהיה כמה שיותר דומה לעולם שלנו, ברור שאני לא מחפש הסבר מדעי לקסם. את זה מהדורה 3.5 עושה הרבה יותר טוב, למרות שעדיין יש שיטות הרבה יותר ריאליסטיות. היות שיש הרבה יותר שחקני מו"ד מאשר שחקני כל שאר השיטות האחרות ביחד אז לפעמים צריך להתפשר, אבל עדיין יש יתרון גדול למהדורה 3.5 בריאליזם ולכן אני מעדיף לשחק בה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אחת הסיבות שאני מעדיף לשחק "הנשגבים" על פני מו"ד זה בגלל שהיא הרבה יותר ריאליסטית. החוסר ריאליסטיות זו גם בעיה שפוגעת במהדורה 3.5, אבל היא הרבה פחות חמורה שם.
אלו הן שאלות מהותיות הרבה יותר לגבי הריאליסטיות של נק"פ. "במהדורה 4 גם מצביא יכול לרפא נק"פ" אינו בדיוק טיעון מלא נגד הריאליזם של 4, זהו קוריוז לכל היותר. אף מהדורה אינה ריאליסטית, ולא מנסה להיות. מאחר ו-4 נק"פ מייצג גם רוח לחימה, אין בעיה כלל לדמיין איש קרבות אמיץ שמאיץ באנשיו לקום ולהילחם למרות העייפות והכאב. לא ראינו את סאם עושה את זה לפרודו במהלך העלייה בהר? לא ראינו את מלקולם ריינולדס מאפשר לוואש לנצל פרץ ריפוי בזמן שמענים אותם (וואש כמעט נפל ל-0 נק"פ באותו רגע), במהלך אחד הפרקים של פיירפליי? נק"פ הוא דבר מעט שונה במהדורה 4.
אתה טוען שגסיסה לא קשורה לפציעות? זה שנגמרת לך רוח הלחימה זה לא מה שיגרום לך לגסוס ולהיכשל בהצלות נגד מוות.
להאיץ באנשיך ולתת להם כוח לא יעזור לסגור את הפצעים שלהם. מעולם לא שמעתי על מישהו שגרם למישהו גוסס שעומד למות להפסיק לדמם בכלל תוך 12 שניות רק בגלל שימוש במילים מעודדות.
את 4 לא מעניין ריאליזם. גם את 3 לא ממש עניין, אבל את 4 זה מעניין עוד פחות, כי לא איכפת לה מזה בכלל - ריאליזם מפריע לה להיות כיפית. כך שהביג דיל שמנסים לעשות מזה הוא בדיחה בעיני 4. היא פשוט תחייך ותגיד "אחלה, נכון זה יותר כיף ככה?".
בשביל חלק מהשחקנים ריאליזם הוא חלק מהכיף.
אם אתם רוצים שאני אתחיל להסביר לכם למה לדעתי ריאליזם והיגיון זה דבר חשוב לדעתי במשחק תפקידים אז אני אתחיל בלהגיד שהרבה יותר קל לי לדמיין את המשחק אם הוא ריאליסטי יותר. כשאני מדמיין מצביא אני חושב על דמות לוחמת שמתמחה בשימוש באסטרטגיות קרביות טובות. כשהדמות שלי משתמשת בשתי פעולות משניות בשביל להעלות בן ברית במרחק 6 מטר (שזה אומר 4 משבצות) ממצב גוסס למצב שבו היא אפילו לא מדממת קשה לי מאוד לדמיין איך דבר כזה קורה וזה גורם לדמות שלי להיראות יותר כמו אוסף נתונים ופחות כמו לוחם שמתמחה בשימוש באסטרטגיות קרביות. הרבה יותר קל להיכנס לדמות אם מבינים מה היא עושה ואיך היא עושה את זה, בגלל שאם הדמות שלי עושה דברים שההיגיון שלי לא מבין אז זה נותן תחושה שהדמות מסוגלת לעשות את זה כי זה מה שהאוסף נתונים שלה אומר, וזה נותן תחושה שהדמות היא יותר אוסף נתונים ופחות דמות.
