"תוריד את המבט הגאוותן הזה, סר אביר. מי מאיתנו לא ציפה שהוא יתחיל לנבוח כמו תינוק חולה כלב-" מתחיל וירניק ונעצר על ידי שריקה חדה של חץ, אשר פוגע בגזע עץ היישר לצידו. הקבוצה נדרכת בשעה שתריסר דמויות חסונות, חלקן מחזיקות בקשתות ואחרות בגרזני הטלה, עומדות ממרחק בטוח, משתמשות בעצים כמחסה. מרחוק, הגובה האדיר שלהם עלול לגרום לצופה מהצד לחשוב שהם גוליאת'ים... אך החשד שכבר היה קיים לאחר דבריו של שירו-סנשאי מתעורר בכל אחד מבני החבורה, והנהון קצר מקראנג - שכבר מכין עצמו לקרב - מאשר את החשד של כולם; מדובר בחץ מעבודה אורקית.
אורק רזה וארוך יוצא מקרב הקבוצה. פניו ארוכות, כשל סוס, מוקפות בזיפים מלוכלכים. שריון עור מרוט ובלוי עוטף את גופו, לא משמיע רעש כשהוא זז. השמש מצליחה להאיר מדי פעם על עורו הירוק, כשהיא מבליחה לשניות אחדות מבין ענני הסערה שעוד רודפים את האזור, חושפת עין שמאלית אפורה בצבע דהוי ועין ימנית שתומה, אשר כל מה שנותר ממנה הוא צלקת ארוכה ונקייה אשר נמתחת בקו ישר בדיוק באמצע הגבה. וורג אימתני צועד לצידו, שחור פרווה ועצום מימדים; עינו הימנית שתומה גם היא, בעלת צלקת דומה לשל האורק שלצידו, והשנייה אדומה כבריכה מלאה בדם. וירניק שולח מרפק אל עבר שירו-סנשאי, ודם הדרקון מבין מיד למה - מדובר באותו הוורג שהיה באשליה באוהל בו היו...
באוהל של קושאן.
השניים עוצרים במרחק מה מבני החבורה. האורק בוחן אותם באריכות, מתעכב לרגע על הקטור וקראנג. לאחר מכן, ניכר שהחליט לדבר, אנשיו עדיין מחזיקים בקשתות מתוחות ובגרזנים בידם.
"אתם מחוללים רעש רב" הוא אומר במבטא כבד, אך מובן. עינו האחת ממצמצת, ידו מונחת על ראשו של הוורג.
"היית מוצא אותנו גם בלי זה, כשיש לך וורג לצידך" קראנג משיב לו.
"אמת ויציב. אמירה נבונה" מודה האורק. "במידה מסוימת, רק סייעתם לזרז את הבלתי-נמנע".
"זה החלק שבו אתה נותן לנו נאום ארוך על חיים תחת שלטון אורקי ואנחנו מסתערים קדימה באמצע?" שואל וירניק, סכיניו כבר בידו, הצלופח שלף אותם במהירות ובדממה. "היה לי יום ארוך. אני מעדיף לחסוך את זה". הוורג נוהם בתגובה, לוקח צעד קדימה, כאילו מבין שהאיש איים על אדונו.
"גם אני. לא באתי להילחם, לפחות לא עכשיו" הוא מלטף את הוורג ומגעו מרגיע אותו. החיה לוקחת צעד אחורה, אם כי היא עדיין דרוכה.
"למה לא? יתרון ההפתעה והמספרים לצידך" דורש וירניק.
"ובכל זאת אתה מאפשר לעצמך לדרוש ממני תשובות, כשהמצב הנוכחי רומז על כך שעלינו להתנהל בצורה הפוכה" מחזיר לו האורק בחצי חיוך, ספק משועשע וספק לועג. עינו האחת מצטמצמת מעט, כאילו סגר על טרפו, גם אם באמצעות מילים ולא מעשים.
"המף" אומר וירניק, לא מסוגל לתת לאורק לומר את המילה האחרונה.