האם יש מחסור במנחים?
- מחבר/ת הנושא BadBug
- תאריך התחלה
בקשר למבוכים ודרקונים כשיטת שמעודדת הנחייה - אישית אני חושב שזו שיטה (לפחות בגרסאות המודרניות שלה) שמאוד נוח להנחות בה - זה שיטה סדורה, שהמנחה לא נדרש לאלתר יותר מדי וכך הלאה. דווקא השיטות הנרטיביות מאתגרות לרוב יותר, כי בהן המנחה צריך להחליט על יותר דברים. למשל שתי השיטות האחרונות שהנחתי/שיחקתי בהן, ג'נסיס ו ST:A דורשות יותר אלתור ויכולות הנחיה לטעמי.
חמש היא שיטה מצוינת להנחייה ראשונה לטעמי, וכך גם ערכת ההתחלה של פאת'פיינדר 2 (לצערי לא הספר המלא, שהוא עמוס מדי) - עם החסרון שנאמר כאן, שלמעט מכרות פנדלבר, כל יתר ההרפתקאות של 5 הן יותר קווים כלליים למערכה ולא ממש מודול מסודר שאפשר להריץ אותו As is.
אני מאוד מתחבר למה ש
BadBug כתב על גיוס שחקנים חדשים שלא מכירים - אם כי לרוב הייתי עושה את זה כשחקן אחד או שניים לקבוצה קיימת, ולצערי התוצאות לא תמיד היו מדהימות. דווקא הקבוצה השכונתית שלי שהקמנו לפני כשנה פלוס עובדת מצוין, אפילו שלא שיחקתי עם אף אחד מהם קודם, ורק אחד מהם היה שחקן פעיל (השניים האחרים לא שיחקו הרבה זמן) - אבל בקבוצה השכונתית הכרתי את כל האחרים מהגן/בית-ספר וכך הלאה, אז זה לא ממש נחשב לגיוס אנונימי דרך האינטרנט...
דרך-אגב, הדיון הזה הזכיר לי את הכתבה המצוינת של עידו:
www.pundak.co.il
חמש היא שיטה מצוינת להנחייה ראשונה לטעמי, וכך גם ערכת ההתחלה של פאת'פיינדר 2 (לצערי לא הספר המלא, שהוא עמוס מדי) - עם החסרון שנאמר כאן, שלמעט מכרות פנדלבר, כל יתר ההרפתקאות של 5 הן יותר קווים כלליים למערכה ולא ממש מודול מסודר שאפשר להריץ אותו As is.
אני מאוד מתחבר למה ש
BadBug כתב על גיוס שחקנים חדשים שלא מכירים - אם כי לרוב הייתי עושה את זה כשחקן אחד או שניים לקבוצה קיימת, ולצערי התוצאות לא תמיד היו מדהימות. דווקא הקבוצה השכונתית שלי שהקמנו לפני כשנה פלוס עובדת מצוין, אפילו שלא שיחקתי עם אף אחד מהם קודם, ורק אחד מהם היה שחקן פעיל (השניים האחרים לא שיחקו הרבה זמן) - אבל בקבוצה השכונתית הכרתי את כל האחרים מהגן/בית-ספר וכך הלאה, אז זה לא ממש נחשב לגיוס אנונימי דרך האינטרנט...דרך-אגב, הדיון הזה הזכיר לי את הכתבה המצוינת של עידו:
עצה למנחה: להנחות לשחקנים מתחילים
עצות למנחה על הנחייה לקבוצה חדשה ולשחקנים חדשים שלא מכירים משחקי תפקידים
יש תגיות של שיטה בדיוק בשביל זה, לא?
אנא תקן אותי אם אני טועה
כן, אבל התגיות האלה משמשות גם לשאלות, לדיונים ובכללי לכל דבר שנוגע לשיטה. אני חושב שצריך תגיד ייעודית לחומר הומברו.
מעניין. אני חושב שלהיות מנחה טוב זה קשה הרבה יותר מלהיות שחקן טוב. שחקן צריך לדעת להיות ליצן, אבל המנחה צריך לדעת להיות כל הקרקס. אם התפקיד של השחקן הוא להיכנס טוב לדמות ולשחק בצורה אימרסיבית ומהנה באותו זמן, התפקיד של השה"מ הוא ליצור את האימרסיה, לטוות את הרצונות של כל השחקנים לתוך אותה ההרפתקה, להגיב לפעולות של השחקנים באלתורים שלא מרגישים כמו אלתורים, להכיר את החוקים מספיק טוב כדי להיות יכול ליצור אתגרים מאוזנים, ולהיות מסוגל להיכנס ולצאת מהראש של עשרות דמויות בהתראה של רגע.
אני חושב שזו שאלה של איזה ראש מגיעים איתו.
אנשים שבאים להרגע ולהנות מסיפור טוב יהיו שחקנים נהדרים אבל יתקשו מאוד עם שיהום שודרש ממך לקחת הרבה אחריות.
אם אתה ניגש לזה מנקודת מבט של משחק שחמט או משחק אסטרטגיה אחר אתה יכול להיות שחקן טוב ושה"ם טוב אף יותר.
אני אישת נופל לקבוצה הראשונה וחוויות השיהום שלי לא היו מהנות במיוחד.
אנשים שבאים להרגע ולהנות מסיפור טוב יהיו שחקנים נהדרים אבל יתקשו מאוד עם שיהום שודרש ממך לקחת הרבה אחריות.
אם אתה ניגש לזה מנקודת מבט של משחק שחמט או משחק אסטרטגיה אחר אתה יכול להיות שחקן טוב ושה"ם טוב אף יותר.
אני אישת נופל לקבוצה הראשונה וחוויות השיהום שלי לא היו מהנות במיוחד.
השאלה המעניינת מבחינתי אינה האם יש שיטות שדורשות יותר ממנחה ונותנות פחות כלים למנחה ממו"ד 5 (בטוח יש), אלא האם יש שיטות שדורשות פחות ונותנות יותר כלים, ולנסות לחשוב על איך משחק כזה יראה. זאת כמובן שאלת תכנון משחקים ולא פתרון בעיות קונקרטיות בקהילת משחקי תפקידים מו"דצנטרית. שם זאת שאלה טאוטולוגית. לא ניתן לשפר את המשחק במו"ד ע"י משחק בלא־מו"ד.
אני בכלל חושב שחלק מהקושי בשאלות "איך עושים X בעולם משחקי התפקידים" היא שהכל בהשוואה לקונבנציות של מו"ד.
משחק שנהוג לדבר בו על שעות הכנה למנחה הוא משחק שמעטות ינחו בהגדרה.
אי אפשר להתחמק מזה שמנחה סביר-טוב ומעלה חייב להשקיע זמן ושעות, אם זה מפחיד אנשים חבל, אבל יש דרכים להתגבר גם על חלקים מזה.
זה נכון שהקהילה ברובה מרוכזת מו"ד ואני חושב שלא צריך להלחם בזה, כי כל אדם שנכנס לתחביב דרך מו"ד סביר שיתקל או יגיע בהמשך גם לשיטות אחרות.
כלומר הצלחה של מו"ד בעקיפין תתרום גם לראש פתוח לעוד שיטות בטווח הארוך, אבל זה באמת כיוון אחר לגמרי של הדיון.
בגלל זה כל כך חשוב שיהיו כנסים - כי אז אנשים שאין להם קבוצה יכולים לטעום ולחוות משחק (גם שיטות שונות).
זה נכון שהקהילה ברובה מרוכזת מו"ד ואני חושב שלא צריך להלחם בזה, כי כל אדם שנכנס לתחביב דרך מו"ד סביר שיתקל או יגיע בהמשך גם לשיטות אחרות.
כלומר הצלחה של מו"ד בעקיפין תתרום גם לראש פתוח לעוד שיטות בטווח הארוך, אבל זה באמת כיוון אחר לגמרי של הדיון.
בגלל זה כל כך חשוב שיהיו כנסים - כי אז אנשים שאין להם קבוצה יכולים לטעום ולחוות משחק (גם שיטות שונות).
אבל זהו, שתשעים אחוז מהדברים הללו הם אולי התפקיד של השה"מ בתפיסה ה"קלאסית", אבל מדובר בתפיסה שגויה. המנחה יכולה להאציל סמכויות על השחקנים שלה, והיא לא צריכה לעשות את כל הדברים האלה בעצמה.
להכיר את החוקים מספיק טוב לדוגמה, זה משהו שמנחה לא באמת צריכה לעשות כדי להיות מנחה טובה. היא יכולה להיעזר באחרים, היא יכולה להיעזר בשחקנים שלה, וכמובן היא יכולה לאלתר.
אני זוכר שכשהרצתי D&D next לגאלאן ולטומאץ' מהפורום (מעניין מה שלומם באמת) לא הכרתי את השיטה טוב בכלל, ועדיין הצלחתי לאלתר משחק מצוין וקרבות טובים. אני זוכר במיוחד קרב אחד נגד רפש שהחלטתי שככל שהוא סופג יותר נזק, כך הוא נהיה קטן יותר, אבל ההתקפות שלו נהיות מסוכנות יותר. וזה כל מה שהייתי צריך. השחקנים אפילו דיברו אחרי זה על כמה הקרב היה מגניב.
להגיב לפעולות של השחקנים באלתורים שלא מרגישים כמו אלתורים- לא מסכים שזה נדרש. אני מכיר מנחה שלא טובה באלתורים, ולכן מריצה משחקים מאוד "סגורים" ו"מוסללים", אבל היא אומרת את זה לשחקנים מראש וכולם נהנים. היא כן זורמת עם דברים מדי פעם, אבל לא אלתורים ברמה של שינוי העלילה או המשחק, שהיא מתכננת מראש.
גם לטוות את רצונות השחקנים זה משהו שהמנחה לא באמת צריכה לעשות, למרות שזה יכול להיות בונוס ולגרום לשחקנים להתחבר יותר למשחק, זה רק בונוס. ומנחה טובה יכולה גם להנחות הרפתקה מוכנה לדמויות אקראיות והכל יהיה טוב.
אם כך, מה מנחה טובה צריכה לדעת ולעשות ששחקן טוב לא צריך?
- להשקיע יותר זמן מהשחקנים, כי היא צריכה להכיר את הכלים בהם היא משתמשת (ההרפתקה שהיא מריצה והמפלצות בהן היא משתמשת לסשן הקרוב לכל הפחות).
- לבנות התקלויות. יצא לי לא מזמן לשחק תחת מנחה חדש, שהחסרון היחיד בהנחייה שלו היה פשוט שהוא לא ידע לבנות התקלויות. מה שגרם למספר TPKs. עכשיו, לבנות התקלויות לדעתי זה לא הדבר המסובך ביותר בעולם, במיוחד כי אפשר לשחק עם נתוני המפלצות באמצע הקרב. אפשר גם לבקש עזרה, אפילו מאחד השחקנים כל עוד הם יודעים להפריד בין ידע דמות-שחקן.
וכמובן, זו נקודה שרלוונטית רק למשחקים ממוקדי קרב כמו מבוכים ודרקונים. - לתת לשחקנים להרגיש שהדמויות שלהם משנות משהו. זה החלק הטריקי ביותר, ומנחה שלא יכולה לעשות את זה היא לאו דווקא מנחה גרועה, אבל זה כן בהחלט נדרש לדעתי ממנחה טובה. יש הרבה דרכים לעשות את זה, והפשוטה ביותר היא לבנות את ההרפתקה כך שהדמויות הן גיבורים שמשנים את העולם סביבם ברמה מסוימת. דרכים יותר מתקדמות הן דב"שים לא סטטיים שמשתנים בהתאם לפעולות של הדמויות, או להכניס את הרקע של הדמויות להרפתקה. זה לא חובה, אבל זה בהחלט מוסיף.
- להכיר את השיטה ברמה המינימלית. כלומר- השחקן צריך להכיר את היכולות של הדמות שלו, המנחה צריכה להכיר את בסיס השיטה. כל עוד המנחה מוכנה להקשיב לשחקן שמכיר את השיטה יותר טוב ממנה, היא לא חייבת להכיר את השיטה טוב בעצמה.
- ליצור סביבת משחק בטוחה ומהנה. זה בהחלט לא התפקיד של המנחה לוודא שכולם נהנים ושכולם מרגישים בטוחים, כל שחקן בשולחן- כולל המנחה- נושא על עצמו חלק מהאחריות הזו. כמו שמנחה יכולה לתת יותר פוקוס על שחקן שהדמות שלו פחות פעלה בסשן, כך גם שחקן אחר יכול להתחיל שיחה בין הדמויות, או אפילו פשוט לשאול את השחקן מה הדמות שלו מרגישה או הייתה עושה. הבעת התעניינות כזו היא דרך מצוינת שבה שחקן יכול לשים את אור הזרקורים על דמות אחרת, גם מבלי שהמנחה תעשה את זה בעצמה.
- לארגן את הקבוצה. בעוד שבדרך כלל המנחה מוצאת את עצמה אחראית לקבוע מפגשים ולוודא שכולם יכולים, זה די מגעיל- במיוחד עם הזמן שהיא גם ככה צריכה להשקיע במשחק מחוץ לסשן. שחקן טוב יודע לקחת את האחריות הזו מהכתפיים שלה.
כרגע אני עובר על Escape from Dino Island. המשחק בנוי כך שצריך להדפיס את החומרים לשחקנים ולמנחה, המנחה קוראת את החוברת (כ־30 עמודים) ואפשר לשחק ללא הכנה נוספת (למעשה, אין הכנה נוספת לעשות. הקריאה אומרת כמה בחירות שצריכות להיעשות, רובן יחד עם השחקנים, חלקן תוך כדי משחק).
שיחקתי כבר פעמים רבות ב"השנה השקטה", משחק שפשוט מתיישבים ומשחקים, ללא מנחה.
ב־Firebrands אפשר לשחק תוך כדי קריאת החוקים (גם כאן אין מנחה).
ב־follow של בן רובינס בוחרים קווסט יחד ואז משחקים לפי הכללים ואפשר להשלים את הקווסט בכמה שעות משחק מגניבות (שוב, בלי מנחה).
לא יודע מה זה "מנחה סביר–טוב" אבל אני מקבל את הרושם שהקונספט הזה בעצמו קשור למציאות של משחקי תפקידים כמו מו"ד שדורשים ים עבודה ולכן מייצרים "שוק מנחים" שיש בו מחסור. בעיניי כדאי לנו שתהיה אקוסיסטמה יותר בריאה ומאוזנת של יותר משחקים שוויוניים בדרישה, קז'ואלים יותר, שמתיישבים, משחקים בהם וממשיכים הלאה. בתוכם יהיה גם מקום למשחקים מוטים באופן קיצוני כמו מו"ד (ורוב המיינסטרים של משחקי תפקידים היום). קשה לי לדמיין איך מגיעים לשם במציאות המונופוליסטית הקיימת.
המונופול של מו"ד כרגע בעיקר עוצר את הכניסה למשחקי תפקידים של רבים, ובכלל את האופציה של משחקי תפקידים כאירוע קז'אולי יותר בחיי אנשים, שבכלל לא דורש "מנחה" במובן שאנחנו חושבים עליו, ולא דורש שעות אינסופיות (גם על נורמת הסשן של 3–4 שעות יש דברים לומר). המשחקים האלה קיימים. אין להם דרך להתחרות עם המשקל התודעתי של מו"ד, וזה חלק ממה שיוצר את האבסורד בו יש ים של חובבי מו"ד שצורכים מדיה בנושא ואפילו בונים דמויות ומה לא, אבל לא משחקים.
אם כן, דברים שאני חושב שייצרו תחביב יותר מאוזן, בריא וכיף:
- משחקים שמכוונים ל"פתח ושחק".
- משחקים שמכוונים למפגש אחד או מפגשים בודדים ולא לקמפיין.
- משחקים שבנויים למשחק של שעה–שעתיים ולא שלוש–ארבע.
- משחקים שגם אם יש בהם Facilitator הם לא צריכים "מנחה" שיש לו איזו מיני משרה של התעסקות בהם.
אלעד הן אני לגמרי בעד גיוון, אבל מודה שכל מה שכתבתי הוא בעיקר מנקודת מבט של מו"ד, השוק בעולם ובמיוחד בארץ הוא ברובו של מו"ד שהוא מותג עוצמתי וכבר בין-דורי, אני לא חושב שהדרך היא להלחם בו או לאנוס אנשים לשחק בשיטות אחרות. כן צריך להציג שיטות אחרות, במיוחד בכנסים, בסקירות, בפוסטים וביצירת קבוצות וככה לאט לאט זה מטפטף.
מנחה סביר-טוב, לא "זורק" לך סתם מפלצות לא קשורות כדי למלא חללים וזמן, הוא מתייחס לרקע של הדמויות, רואה סיטואציות ואופק במערכה, מתחשב במה שאוהבים ועוד ועוד וזה באמת לא מעבר ל"טוב" יש תמיד לאן להשתפר ולשאוף וזה בסדר.
לא מסכים שמו"ד חוסם שיטות אחרות רק בגלל שהוא הכי חזק ועוצמתי בשוק, הוא הדבר הראשון שעולה כשמדברים על "משחקי תפקידים שולחניים".
אני מזכיר שמו"ד זה לא דבר רע, זה דבר טוב, רק אחריו צמחו שיטות אחרות ואני רואה המון אנשים שמתחילים לנסות שיטות אחרות אחרי ששבעו ממו"ד ולא בטוח שהם היו משחקים בהן אם לא היו נכנסים מלכתחילה לעולם המו"ד.
כן צריך להסיר את הפחד מ"כס ההנחיה", יש לי הרבה רעיונות לאיך לעשות את זה, אבל לצערי אין לי מספיק זמן (חוץ מהסברה ופוסטים פה ושם).
Larkin
פונדקאי ותיק
אני חושב שמה שעושה את מו"ד 5 לנוחה יחסית למנחים מתחילים בלי קשר לרמת המורכבות שלה, היא באמת הפופולריות הרבה שלה. אם אתה מנחה חדש שמתחיל להנחות במהדורה 5 אז כמות החומר שיש לך לעזרה באינטרנט היא עצומה. כתבות, משחקים מוקלטים, פורומים.אם משחקים בשיטות יותר עלומות אז הרבה פחות אנשים יכולים לתת לך עצות ולעזור לך בהנחיה, בעיקר בשיטות שמאוד שונות בחלוקת התפקידים ובסגנון.
ברור שבעולם מושלם היא לא השיטה הכי טובה להנחות בה על ההתחלה אבל כרגע יש הרבה יותר איך להיתמך בה.
ברור שבעולם מושלם היא לא השיטה הכי טובה להנחות בה על ההתחלה אבל כרגע יש הרבה יותר איך להיתמך בה.
מסכים מאוד. אני חושב שזו בעיה שבאמת אין מספיק חומר, או לפחות אין גישה נוחה למספיק חומר בעברית. ואני נחרד לחשוב מה היה בלי הפונדק
יש דרך כזאת? מישהו הציע אותה? האם העובדה שציינתי שיש בעיה דומה במשהו לכפייה על אנשים לעשות משהו בניגוד לרצונם?
שים לב כמה דברים אמורפיים אמורה מנחה לג'גלל במו"ד, וזה עוד נדבך נוסף על מה שהמשחק נותן לה מערכות מכניות עבורן (מפלצות והסטטיסטיקות שלהן, חפצי קסם, דירוגי קושי וכו'). זה לא משחק ידידותי למנחות מתחילות.
עולם המו"ד הוא תחנה ראשונה לרוב מי שמשחק משחקי תפקידים כי הדומיננטיות שלו היא כזאת שכמעט כל מי שמשחק שיחק בו קודם. אבל הוא כמו טקס מעבר. מי שלא שרד אותו (והוא לא מתאים לרבים, עם הדגש שלו על צבירת עוצמה, קרבות טקטיים, אלימות ועוד) לא יגיע לשום מקום. סיכוי גדול שידחה על הסף את המשך העיסוק בתחום. במילים אחרות, הוא תחנה ראשונה לכל מי ששרד אותו. הוא תחנה אחרונה לרבים יותר, לדעתי.
כל מה שאני יכול לעשות מול זה הוא לשחק במשחקים שמעניינים אותי ולדבר עליהם בתקווה לתת לעוד אנשים הזדמנות לחוויה של משחק תפקידים. אבל די נמאס לי להעמיד פנים שזאת לא בעיה.
זה אולי מושפע מהתפיסה האישית שלי של משחקי תפקידים, אבל אני דורש יותר משה"מ כדי שאני אחשיב אותו שה"מ טוב. מבחינתי, יכולת אילתור לדוגמא היא חיונית לשה"מ מוצלח, כי בלעדיה אין לפעולות השחקנים משמעות אמיתית. יש הבדל בין משחק מוסלל למשחק שבו הכל נקבע מראש. אפשרי ליהנות מהרפתקה שלא כוללת אלתורים, אבל היא משמעותית פחות טובה כי יש בה משמעותית פחות אינפוט של השחקנים.
אבל האמת, שזה לא חשוב. הדבר שקובע שה"מ הוא שני דברים: יצירתיות והשקעה. הראשון הוא סקיל שאפשר לפתח, השני הוא פשוט החלטה שצריכה להתקבל. אבל אלה שני דברים שנדרשים מהשה"מ הרבה יותר מאשר מהשחקן, שיוצרים תהום משמעותית ביניהם.
האמירות שלך פשוט נחרצות מדי, התחושה היא שאתה ממש מנסה להלחם בשיטה מיינסטרימית שהחלטת באופן שגוי שהיא לא טובה.
לכן אני חושב שמנחה (לפחות במו"ד) זה משהו שגדלים אליו אחרי שמתנסים כשחקנים, צריך פשוט לא לחשוש.
אוקיי, מסכים שמו"ד הוא דומיננטי ולכן גם תחנה ראשונה אבל אני יכול להניח שבלעדיו רבים מהשחקנים לא היו מגיעים לשום תחנה.
אני חושב שזה משחק מהנה וכייפי ובעידן של 5E שהוא מוגש פשוט יותר ונגיש יותר - זה פשוט תור הזהב של המשחק, לא פחות.
זכותך לחשוב שזו בעיה, אבל מיליונים אחרים לא חושבים כך... (ואגב יש לי הרבה בעיות עם 5E אבל היא נגישה יותר מכל מהדורת מו"ד אי פעם).
אני רק אגיד שלרוב זה לא ככה, מה שדומיננטי בעיקר הם חוגים. אין המון קבוצות שהתחילו בגלל שהם קראו את המשחק וזה נראה להם מגניב, יש המון קבוצות שהתחילו כי הם שיחקו פעם בחוג והמשחק נראה להם מגניב.
ולרוב בחוגים לא משחקים במו"ד, אלא בשיטה פשוטה ואבסטרקטית יותר.
זה נכון שברוב החוגים למיטב ידיעתי משתמשים לרוב בסוג של שיטה מופשטת, אבל תשאל את הילדים מה שם החוג? תשאל מה שם המשחק שהם משחקים? אנחנו יודעים מה תהיה התשובה...
גם אם זה לא מו"ד הם קוראים לו ככה, זה מבוכים ודרקונים מבחינתם וזה הכוח של המותג כבר שנים.
אפשר להתווכח אם זה טוב או לא טוב, לא חושב שאפשר להתווכח מה הכי חזק ופופולרי.
אם אשווה זאת לתחביב (השונה מאוד מאוד) של אנימה, לפני שני עשורים היו קבוצת אנימות גדולות שכול 'חובבי האנימה' (האנשים בקהילה דאז, תכל'ס) ראו ודנו בהם, שנחשבו לסדרות 'חובה'. הרבה מהן היו ארוכות, הרבה מהן לא היו בז'אנרים שכול אחד יאהב, אבל הן הגדירו את מה שהייתה הקהילה ולכן היו מבחן המעבר. מאז, התחביב הזה השתנה לחלוטין, כאשר היום ניתן למצוא משהו לכול מישהו, ויש יותר אנימות חדשות שיוצאות בכול עונה מאי פעם- שני חובבי אנימה שרואים כבר עשור סדרות עשויים לפגוש זה בזה ולגלות שהם ראו סדרות שונות לחלוטין כמעט ללא חפיפה ביניהם- ובכול זאת שניהם נכנסים תחת מטריה אחת. ובניגוד לאז, היום הגיוון הזה הוא הדבר הראשון שרואים, בניגוד לאותן 'אנימות חובה'.
מבוכים ודרקונים היום הוא במצב הישן של האנימה שתיארתי. יש משחק אחד שכול החדשים מוצגים אליו, שלא ניתן לחמוק ממנו, והשאלה האם תהיה לחלק מהתחביב תלויה במשחק החובה הזה. בעולם אידיאלי, אנחנו כקהילה נקדם את התחביב למקום יותר מכיל ונאפשר למשחקים אחרים גם לתפוס חשיבות כדי שגם אלו שלא מתחברים למבוכים ודרקונים יוכלו להיכנס תחת המטריה הזו והם יוכלו להיכנס לתחביב גם בדרך שאינה מבוכים ודרקונים. ככה שנוכל להכניס אנשים דרך מבוכים ודרקונים, Monsterhearts, ארס מג'יקה, הים השביעי או מרוצללים, ולא רק נכניס כמו היום אנשים דרך מבוכים ונקווה שהם יתחברו מספיק למבוכים ודרקונים כדי לגלות שיש דברים שהם גם לא מבוכים ודרקונים שהם יכולים לאהוב.
העוג הברברי אני באמת מבין קטן באנימה, אבל אני מבין את האנלוגיה שאתה מנסה לעשות. אבל איך היית מציע לעשות את זה אם כרגע זה מה שאנשים אוהבים?
אני לא יודע אם זו השוואה טובה, אבל זה קצת כמו לשכנע את מי שאוהב קוקה קולה, לשתות פפסי וRC
כלומר יכול להיות שהם לא פחות טובים, אבל המותג כל כך חזק שהוא פשוט תופס, עכשיו זה לא שמו"ד נשארת במקום, היא צועדת קדימה עם המהדורות, היא מקבלת הכי הרבה תוכן, הכי הרבה עזרי משחק, הכי הרבה פרסום וככה שומרת על כוחה.
אבל הדיון סטה לגמרי לכיוון שלא התכוונתי שילך... השאלה הייתה אם לדעתכם יש מחסור במנחים או שאולי זה רק נראה ככה.
לשחק עוד דברים. אין בלשחק מהדורה חמישית בלבד כול פסול, אבל זה ליהנות בדיוק מדבר יחיד בקשת רחבה של דברים, ויש בזה פספוס קל אם אתה לא יודע מה אתה מפספס. אני חושב שלפחות להכיר לאנשים שיטות נוספות, בעיקר שיטות קלילות יותר עם פחות דגש מכאני, זו עצה טובה. לאו דווקא שחייב לשחק בהן, אבל ההיכרות עצמה עם השיטה היא די והותר- ולדעת להציע אותן גם למתעניינים, בעיקר כאלו שלא יתחברו למבוכים ודרקונים מיד- בין אם בגלל ריבוי החוקים או בגלל הז'אנרים.
אני לדוגמה רואה בפלאים כבר תקופה ארוכה את משחק חד"פ ההיכרות שלי. הוא הרבה פחות בדגש על סימולציה וטקטיקה ממבוכים ודרקונים והרבה יותר קליל. הרצתי חד"פ שלו רק ביום שני האחרון למשפחה, עם טווח הגילאים הגדול ביותר שהיה לי אי פעם במשחק (עם שחקנית בת 9 ושחקנית בת 53). הדבר היחיד שחסר לי בו זה שימוש בקוביות שאינן ק6, וזה כי אני חושב שהקוביות הייחודיות הן משהו מאוד אייקוני לתחביב (בעיקר ק20), אבל אני מתגבר על זה. פלאים גם נמצא בז'אנר שנפוץ במדיה כול כך (תודה סרטי מארוול) שבערך כול מי שאני משחק איתו מבין את הלך הרוח של הז'אנר מספיק טוב בשביל להתחבר בקלילות אל המשחק.
אני חושב שזו השוואה לא נכונה כי כול אלו מביאים אותו דבר ומנסים לרדוף אחרי אותו אידיאל. במקום זאת, זה יהיה מקביל ללשתות מיץ תפוזים, או בירה. לא כולם יתאימו לכול אחד, אבל הם בהחלט שונים ומביאים משהו אחר מקוקה קולה וגם אם אתה אוהב קוקה קולה לפעמים שווה לשתות ממשקה אחר.
אני אגב לא חושב שזו סטייה מהדיון. פלאים לדוגמה, זו שיטה נהדרת בעיניי למנחה מתחיל שטוב באלתור, כי היא חורטת אלתור על דגלה, עם העובדה שמסשן 0 בונים יחדיו את העולם והשיטה מבקשת בפרק למנחה "אל תתכנני את העתיד מראש". להכין משחק פלאים זה הרבה יותר קל מלהכין משחק מבוכים ודרקונים נטו כי מבחינת החוקים אין צורך להכין הרבה כמנחה מראש לפני הרצת הסשן. אם יותר היו מכירים זאת, אולי זה לא היה מקרב את כולם (אני בטוח שיש הרבה מנחים שיעדיפו את ההכנה המסודרת יותר ואת החוקים הסגורים שנותנים להם יותר ביטחון ולא שהם רק תלויים ביכולת אילתור)- אבל זה בהחלט היה מקרב להנחייה קבוצת אוכלוסייה חדשה שעד עכשיו ראתה הנחיה רק מהדרך שמבוכים ודרקונים מראה אותה.
אני חושב שזה קצת לא הוגן, אני לא נגד שיטות אחרות, רק שיקפתי את המצב.
ברור שצריך להחשף לשיטות אחרות כדי להכיר אותן, אבל זה משהו שצריך להעשות ברוח טובה והסברה ולא בצורה מאולצת, אחרת זה סתם יצור אנטגוניזם.
