מעניין אותי מאוד שהדיון הגיע לנקודה שדנה האם מו"ד היא חסם להנחייה - אני יכול להגיד שזה אולי נכון מנקודת מבט קשיחה של מבוגרים ומנחים מנוסים שמסתכלים על זה ואומרים "ואו, כמה חוקים יש במו"ד".
מצד שני, רובנו וכמו שאני רואה אצל הבת שלי שהנחתה כמה משחקים, וגם אצל בן של חבר, הם פשוט מריצים מה שכיף להם ומתעלמים בחופשיות מהחוקים. זה אולי נכון יותר לילדים ובני-נוער, אבל עדיין אני חושב שההשלכה היא מכמות החוקים שיש במו"ד לכמות הקושי של הנחייה במו"ד, היא לא נכונה.
אני חושב שמה שעושה את מו"ד 5 לנוחה יחסית למנחים מתחילים בלי קשר לרמת המורכבות שלה, היא באמת הפופולריות הרבה שלה. אם אתה מנחה חדש שמתחיל להנחות במהדורה 5 אז כמות החומר שיש לך לעזרה באינטרנט היא עצומה. כתבות, משחקים מוקלטים, פורומים.אם משחקים בשיטות יותר עלומות אז הרבה פחות אנשים יכולים לתת לך עצות ולעזור לך בהנחיה, בעיקר בשיטות שמאוד שונות בחלוקת התפקידים ובסגנון.
אני חושב שזה הרבה יותר מעבר לכך. בשנים האחרונות, בעיקר בחו"ל אבל גם בישראל, תוכניות הרשת הן מנוע הצמיחה העיקרי של התחביב. דיברו כאן על אנימה בהשוואה למשחקי תפקידים ולמה אנחנו לא שם, אבל זה בדיוק המצב שיכול לקדם אותנו. באופן "טבעי" רוב תוכניות הרשת הללו הן על בסיס מבוכים ודרקונים, ואפילו ספציפית 5 - שימו לב שאפילו מהדורות אחרות או פאת'פיינדר בקושי נמצאות שם.
יש תוכניות רשת בשיטות אחרות, אבל הן לרוב הרבה פחות פופולאריות. לכן מבוכים ודרקונים נקראת גם ה 800lb gorilla, כי אולי יש משחקי תפקידים במקום השני השלישי וכך הלאה, אבל במרחק עצום מאחור.
סתם לדוגמא, פתחתי כאן נושא על 2ק20, שהיא שיטה פופולארית עם מספר מערכות סופר מעניינות ונפוצות (קונאן, מסע בין-כוכבים, Mutant chronicles, Acthung Cthulhu ועוד) - לפחות עד כה רק אדם אחד הגיב שמכיר את הספרים אבל לא שיחק. שימו לב לפער שאם אשאל מי כאן שיחק מבוכים ודרקונים (וגם במקומות אחרים באינטרנט) הרוב המכריע יגיד שהוא שיחק.
עולם המו"ד הוא תחנה ראשונה לרוב מי שמשחק משחקי תפקידים כי הדומיננטיות שלו היא כזאת שכמעט כל מי שמשחק שיחק בו קודם. אבל הוא כמו טקס מעבר. מי שלא שרד אותו (והוא לא מתאים לרבים, עם הדגש שלו על צבירת עוצמה, קרבות טקטיים, אלימות ועוד) לא יגיע לשום מקום. סיכוי גדול שידחה על הסף את המשך העיסוק בתחום. במילים אחרות, הוא תחנה ראשונה לכל מי ששרד אותו. הוא תחנה אחרונה לרבים יותר, לדעתי.
הוא תחנה ראשונה ואחרונה לא רק כי אנשים פורשים, אלא כי לרוב יש מאמץ רב גם בצד של השחקן, לא רק של המנחה, ללמוד שיטה חדשה. אני שמעתי מספיק מנחים שמדברים על כך שהם מצליחים למצוא שחקנים רק למבוכים ודרקונים ולא לשיטות אחרות
שלא לדבר שבכל שנה-שנתיים קם פרוייקט של הצגת שיטות חדשות לאנשים, כדי לנסות לחשוף לדברים שאינם מו"ד - פשוט כי גם אנשים מעדיפים לשחק מה שהם מכירים. זה לא ייחודי לישראל, אלא נכון בכל העולם.
המונופול של מו"ד כרגע בעיקר עוצר את הכניסה למשחקי תפקידים של רבים, ובכלל את האופציה של משחקי תפקידים כאירוע קז'אולי יותר בחיי אנשים, שבכלל לא דורש "מנחה" במובן שאנחנו חושבים עליו, ולא דורש שעות אינסופיות (גם על נורמת הסשן של 3–4 שעות יש דברים לומר). המשחקים האלה קיימים. אין להם דרך להתחרות עם המשקל התודעתי של מו"ד, וזה חלק ממה שיוצר את האבסורד בו יש ים של חובבי מו"ד שצורכים מדיה בנושא ואפילו בונים דמויות ומה לא, אבל לא משחקים.
אני לא רואה איך זה עוצר את הכניסה... להפך - זה מנגיש את המשחק כי יש המון תוכן, ידע ואנשים זמינים למשחק. נניח אתה רוצה להריץ קריאתו של קתולהו, משחק נפוץ בעולם. המאמץ שנדרש לך כדי למצוא שחקנים נוספים ובטח שמנחה, הוא גדול לאין שיעור מאשר במבוכים ודרקונים.
המשפט האחרון שלך הוא על מבוכים ודרקונים, או על שחקנים שמכירים שיטות שאינם מו"ד אבל לא משחקים בהן?
משחק שנהוג לדבר בו על שעות הכנה למנחה הוא משחק שמעטות ינחו בהגדרה.
נכון, אבל לא נדרש שעות של הכנה כדי לשחק מו"ד. בטח אם מריצים מבוך או משהו בסגנון, אבל גם הרפתקאות אחרות הן יחסית פשוטות, כי לא נדרש לנהל הרבה כדורים באוויר. אפשר להריץ במבוכים ודרקונים הרפתקה מוסללת, ליניארית ופשוטה, בלי הרבה מאמץ - כשיש המון הרפתקאות מוכנות וכלי-עזר להקל עלייך. אולי אני זה לא דוגמא, אבל בחצי שעה של הכנה אני בכיף מריץ סשן של מבוכים ודרקונים. בשיטות אחרות זה ייקח לי הרבה יותר זמן, בטח שמשקללים לימוד שיטה חדשה.
כרגע אני עובר על Escape from Dino Island. המשחק בנוי כך שצריך להדפיס את החומרים לשחקנים ולמנחה, המנחה קוראת את החוברת (כ־30 עמודים) ואפשר לשחק ללא הכנה נוספת (למעשה, אין הכנה נוספת לעשות. הקריאה אומרת כמה בחירות שצריכות להיעשות, רובן יחד עם השחקנים, חלקן תוך כדי משחק).
נשמע מאוד מעניין, אבל השאלה כמה זה קל להרצה לשחקנים שלא שיחקו מעולם?
בסגנון דומה יש את המשחקים ההיברדיים של משחקי לוח/תפקידים שגם לועסים את כל העבודה...
אני רק אגיד שלרוב זה לא ככה, מה שדומיננטי בעיקר הם חוגים. אין המון קבוצות שהתחילו בגלל שהם קראו את המשחק וזה נראה להם מגניב, יש המון קבוצות שהתחילו כי הם שיחקו פעם בחוג והמשחק נראה להם מגניב.
שאלה מעניינת שלא קשורה לדיון - אבל אני תוהה כמה מהאנשים כאן התחילו לשחק בחוג וכמה לא? לדעתי זה מאוד משתנה בגיל, כלומר בגילאי העשרה, סביר להניח שהרבה התחילו בחוגים. בגילאים העשרים+ אני ממש לא בטוח שזה המצב.
מישהו מרים את הכפפה להרים סקר בנושא?
