ישראל כעולם מערכה ב"יותר אמיתי מאמיתי"

[המפקד האלמוני]

מה זה "יותר אמיתי מאמיתי"? (Realer than Real)? זה היקום הקולנועי שכמעט כל הסרטים של טרנטינו מתרחשים בו - חוץ מ"קיל ביל" ועוד סרט-שניים שהם מה שהאנשים ב"יותר אמיתי מאמיתי" רואים כשהם הולכים לקולנוע ואז זה נקרא בהתאם "יקום הקולנוע הקולנועי" (the movie movie universe).

"יותר אמיתי מאמיתי" הוא גרסא צבעונית יותר של המציאות שלנו בכל מיני תקופות, עם הרבה יותר אלימות והמון התעסקות אובססיבית בתרבות הפופ. יש גם כמה הבדלים קטנים בהיסטוריה, כמו מתי פרצה מלחמת האזרחים בארה"ב או איך הסתיימה מלחמת העולם השנייה, אבל אני לא אעשה ספויילרים לסרטים.

אז אם הייתם בונים את ישראל כעולם מערכה שהוא חלק מ"יותר אמיתי מאמיתי", איך היא הייתה נראית? כמו סרטי בורקס? כמו פרסומות של ערוץ 2 משנות התשעים?

 

[golan2072]

משהו בי אומר לי שעולם המערכה הזה היה מתרחש בפיפטיז-סיקסטיז ומושפע מאוד מ"חסמב"ה", "דנידין", וכיוצא בזאת. או ב"תקופת האימפריה" (כך היא נקראת באדריכלות למשל אאל"ט) בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים כשצה"ל היה בשיא יוקרתו וכך גם הדימוי העצמי הלאומי.

 

[המפקד האלמוני]

זו גם פרשנות, אבל אצל טרנטינו התחושה היא של "שנות התשעים עם רטרו לשנות השבעים" שזה קצת כמו ששנות התשעים באמת היו לפעמים.

כמה מחשבות על איך עולם מערכה כזה יראה שעלו לי בימים האחרונים.

כמו בארה"ב של טרנטינו, גם בישראל יש המון התעסקות בתרבות פופולארית - כשבגרסא הישראלית זה המון רפרנסים ועיצובים שמזכירים סרטי בורקס, סרטי מתיחות של יהודה ברקן, מערכונים של הקומדי סטור והמון מוזיקה של להקות צבאיות, משינה, זוהר ארגוב, זמרי קסטות ושלמה ארצי.

שינויים מההיסטוריה האמיתית שקרו - חלק מהעליות קרו יותר מוקדם או יותר מאוחר, ככה שישראל יחסית מגוונת מבחינה אתנית. למשל, העלייה מאתיופיה קרתה כבר בשנות השישים ויש הרבה יותר ישראלים ממוצא אתיופי מאשר במציאות.

בהמשך לסעיף הקודם, החברה מאוד מקוטבת מבחינה עדתית ותרבותית, יש לא מעט גזענות וקללות גזעניות מכל הסוגים הן לא רק משהו שאפשר לשמוע ברחוב אלא גם בתוכניות מיינסטרים בטלויזיה - הטלויזיה עצמה היא רב ערוצית כי כל תחום הכבלים והרשות השנייה התחיל עוד בשנות השמונים כתגובת נגד לשביתת השידורים הגדולה של 1987.

יש בישראל את המותגים מהעולם של טרנטינו - סיגריות "רד אפל" והמבורגרים של "ביג קהונה בורגר". בורגראנץ' וקפולסקי הן רשתות יוקרתיות. דאנקין דונטס לא נכשלה ולא נסגרה, מקדונלדס דווקא כן.

אנשים מזדהים כ"פריקים" או "ערסים" לא רק בתור בני נוער אלא גם הרבה אחר כך.

 

[המפקד האלמוני]

עוד משהו שפתאום חשבתי עליו בהקשר הזה - העלילה של "פרשת גבריאל תירוש" היא לגמרי ישראל (בימי טרום המדינה) בגרסת "יותר אמיתי מאמיתי".

"פרשת גבריאל תירוש" או כמו שאני קורא לו לפעמים "עופי עופי דוכיפת, המורה הוא פסיכופט" הוא ספר שכתב יצחק שלו (אביו של מאיר שלו) המתאר מורה בגימנסיה ירושלמית בשנות השלושים שמקים סוג של תא טרור אנטי-ערבי עם כמה מתלמידיו ונעלם לאחר שאחת התלמידות נהרגת.

ההיסטוריון יהודה סלוצקי (שחי באותה תקופה וכתב גם הוא ספרים על ראשית ימי המדינה, למשל הספר "אש בהרים") תיאר את הרקע ההיסטורי של "פרשת גבריאל תירוש" כלא דומה בכלל למציאות. בתגובה ענה יצחק שלו כי הוא מספר סיפור ולא מתעד היסטוריה וכי "לא אתיימר שהמסופר עולה בקנה אחד עם ההיסטוריה הרשמית של ה"הגנה", אף לא עם זו של אצ"ל או לח"י; אני די לי שהוא עולה בקנה אחד עם רשמינו, שאיפותינו וחלומותינו באותה תקופה."

די יש לנו כאן את המרכיבים הטרנטינואים של "יותר אמיתי מאמיתי" - אלימות מוגזמת, עיסוק בתרבות תקופתית ואי-תאימות לעובדות ההיסטוריות.

 

[Blue Beetle]

אולי אני לא באמת מבין במטריה ובמונחים.
אבל נראה לי שאתה מדבר על התופעה שאנשים מדביקים את תווית הנורמליות למציאות כפי שהיא היתה בשנות העשרה או העשרים שלהם. כל מה שלפני זה ישן, כל מה שאחרי זה חדש.

לכן "ה-נורמלי" של טרנטינו זה שנות התשעים עם רפרנסים לשבעים ושמונים.

 

[המפקד האלמוני]

אתה מדבר על התופעה שאנשים מדביקים את תווית הנורמליות למציאות כפי שהיא היתה בשנות העשרה או העשרים שלהם. כל מה שלפני זה ישן, כל מה שאחרי זה חדש.

זה משפט ממש חכם.

זה גם מתחבר לזה ש"רטרו" הרבה פעמים עובד במחזורים של עשרים שנה - בשנות השמונים הרטרו היה לסיקסטיז, בשנות התשעים לסבנטיז ושנות האלפיים היו הפעם הראשונה והדי מוזרה מבחינתי ש"רטרו" היה על דברים שחוויתי בזמן אמת בתור הווה באייטיז.

 

[Blue Beetle]

זה משפט ממש חכם.

זה גם מתחבר לזה ש"רטרו" הרבה פעמים עובד במחזורים של עשרים שנה - בשנות השמונים הרטרו היה לסיקסטיז, בשנות התשעים לסבנטיז ושנות האלפיים היו הפעם הראשונה והדי מוזרה מבחינתי ש"רטרו" היה על דברים שחוויתי בזמן אמת בתור הווה באייטיז.

זה כמובן לא רעיון שלי. זה משהו די "ידוע", ככה שאפילו קשה לאתר מה המקור המקורי של האמירה הזאת.

 

[המפקד האלמוני]

רואים את זה די טוב ב"אסקימו לימון".
בשנות השבעים, היה גל של סרטי נעורים אמריקאים על שנות החמישים - לפני שהיו היפים ומלחמת ויאטנם ומשבר האנרגיה, עם מכוניות גדולות ושיער מגורז ומוזיקה תקופתית.

ב"אסקימו לימון" שיחזרו את זה עם טוויסט ישראלי מסויים, על שנות החמישים שכנראה לא נראו פה ככה מעולם אבל ככה הבמאי דמיין שנעוריו יכלו להיות בהן.

שנות החמישים של סרטי הנעורים האמריקאים ושל הגרסא המקומית שלהן באסקימו לימון, הן לא באמת שנות החמישים כמו שסיפורי המלך ארתור הם לא באמת במאה השישית לספירה - הם פנטזיה של תקופה מאוחרת יותר על עבר בהווה.

 

[Blue Beetle]

צאט gpt מצטט את דאגלאס אדמס (מסתבר שזה כנראה המקור לרעיון לפחות בניסוחו המודרני).

The observation you’re referring to is most famously articulated by Douglas Adams (author of The Hitchhiker’s Guide to the Galaxy).


He wrote it in 1999, in an essay later included in The Salmon of Doubt:

1. Anything that is in the world when you’re born is normal and ordinary.
2. Anything that’s invented between when you’re fifteen and thirty-five is new and exciting and revolutionary and you can probably get a career in it.
3. Anything invented after you’re thirty-five is against the natural order of things.

This is the canonical modern formulation of the idea, and is often cited in tech, sociology, and media theory.