תוצאות חיפוש

"מישהו עצבני." לוסידה זוקרת גבה לנוכח דבריו של האציל, "בכל מקרה, אנשים! מי רוצה לשמוע סיפור עתיק יומין ומרתק שאין כדוגמתו?"

"יש דבר מה בדבריו של פילפ," האלפית מציינת כשחיוך קל ניסוח על שפתיה, מבטה מתעכב בכל אחד מחבריה למסע לסרוגין ועיניה משנות את צבען הכסוף לאדום בהיעדר אור הנוגע בהן, "בכי יוביל לבור חשוך ואפל בעוד שהצחוק יקל על נפשנו בעזרת חיוך על שפתינו." הליצנית משיבה בעליצות מה, "אני היא לוסידה רידספאן: ליצנית...

לוסידה נאנחת ונושמת עמוקות, עוטה את הגלימה שהחזיקה את התינוקת על גבה, עוטפת את גופה של ספיר בשכמיית הצמר שהאציל נתן לה ואת ראשה בצעיף על מנת להגן עליה מצינת הלילה, יוצרת בעזרת הגלימה סביבה מבודדת יותר ומצמידה את התינוקת אל חיקה. "חדלו מלריב, רבותיי, האויב לא נמצא בשורותינו." האלפית משיבה לאחר...

"רק אם לא תהיה נחמד אליה," הליצנית מגחכת, "ספיר מאוד רגישה, אבל היא ילדה טובה."

"תודה, ילד." הליצנית מודה לאציל בעודה תופסת את השכמיה והצעיף, "תוכל לעזור לי עם ההתרה של הגלימה מגבי, בבקשה?" האלפית שואלת ומתכופפת לכריעה לפניו, כך שגבה אליו. "רק תחזיק את התינוקת, שלא תיפול. אני אדאג לקשרים."

"אני בעד!" לוסידה אומרת כמעט מיד, "ובזמן שאנחנו מחפשים עצים, מישהו יודע לצוד?" האלפית שואלת בהסיח דעת, מבטה סורק את השטח הקרוב, "אני בטוחה שיש פה כמה שפני סלע קופצניים, הם גם פעילים יותר בשעות הראשונות של הלילה."

"אנא, עשה זאת, אדון. שרוף את גופתה." האלפית פונה בשלווה מוזרה אל אקטיביליוס, "לא ארצה להותיר אותה למאכל כשם שהותרו חברי, לפחות אזכה לחלוק כבוד אחרון לשירה.." אך נרעדת מעט כאשר דאז'יראל מניח את כף ידו על כתפה, אם כי לא מסיטה אותה. מבטה לא עוזב את האלפית והוא נראה מרוחק יותר, "תודה לך על מילותיך...

"אני לא נראת לך כמישהו אמין ושקול?" הליצנית משיבה בזקירת גבה ואז נזכרת בהופעה שלה, "עזוב, אל תענה על זה. במקרה הכי גרוע, אתה תתנדב לפוצץ לנו דרך החוצה, נכון?"

לוסידה מניחה יד מנחמת על כתפה של האלפית אדומת השיער, "אנחנו רוצים לשרוד את המהומה." הליצנית אומרת בנועם, "הקשיבו! אני יודעת את הדרך לחומה המזרחית, כך שאני אוכל להוביל אותנו אל הרחובות שבהם אין מרק ביצים סרוחות רותח עם כמה שפחות סיכונים מהנדרש." היא אומרת בענייניות, "בואו אחריי." היא אומרת בעודה...

הליצנית מסתובבת בחדות לאחור לאחר צעקתה של חברתה ללהקה וכשמראה גופתה של מריאג'ה נגלה לעיניה משהו בהן ניצת ונכבה בשבריר רגע, מותיר את פניה אטומות לרגש. האלפית מטיבה את אחיזתה בעולל וממהרת להתכופף אל מתחת לשולחן הקרוב, "הישארו במקומכם, התכופפו וחפשו אחר מחסה מתחת לשולחנות!" היא קוראת בקול מונוטוני...

הליצנית נבהלת לנוכח רעש הרעם ופגיעת בהברק, אך שום צרחת בהלה לא בוקעת מפיה. שריריה נדרכים והעולל שבחיקה מחל לצווח, אותו היא מנסה להרגיע במלמולים עדינים וקימה על רגליה תוך כדי נענוע גופה לצדדים בעודה פונה אל עבר החלון הקרוב, עיניה החדות סוקרות את החדר.

במקביל ישבה לה חבורה ססגונית במיוחד באחד השולחנות הקרובים יותר לבמת הפונדק, עוסקת בעיסוקיה שלה. החבורה מורכבת מאלפית אדמונית ובעלת עיני שקד כחולות ועמוקות, לבושה בשמלה תכולה בעלת שוליים וגימורים נוצצים, בת אדם בהירת עור ושחורת שיער כשפסים כסופים בו, היושבת משמאלה, לבושה בגלימת קוסמים אדומה...