תוצאות חיפוש

ראיתי גם לא מזמן. נחמד, לא משהו מדהים אבל גם לא שריפת זמן. טוב אם אין משהו אחר בטלוויזיה.

שירו-סנשאי - הקטור - קאס -

תודה רבה. אני לרוב רץ עם אותה הקבוצה האיכותית וכל פעם מוסיף כמה שחקנים טובים שאני מוצא (לעיתים באמצעות חברים ולעיתים באמצעות הלארפים בדרקוניקון). זה גם מאפשר לי לתת לכל אחד ואחת דמות שאני חושב שתתאים להם וברוב המכריע של הפעמים אני פוגע בול. יש לארפ אחר שכתבתי בהגדרה כלארפ כנס עם אנשים שאני לא...

תקופת המבחנים הובילה להאטה של כלל הקמפיינים, אבל אנחנו חוזרים עכשיו לקצב... מנחה: - מנחה את כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4). הקבוצה הצילה ארץ עתיקה ואלפי אנשים במחיר הקרבה כואבת של חבר יקר. כעת הגיבורים נמצאים במעבר, ממלכת הפיות, שם הם פוגשים בני ברית ישנים ומתכוננים להגן על מעיין מעיין מכושף...

שירו-סנשאי -

שירו-סנשאי -

שירו-סנשאי - הקטור - קאס -

קאס - שירו-סנשאי -

קאס -

קאס -

״אבל אתה קצת שונה, הקטור. אולי התחלת כאדם שמחובר רק למים, אבל ממה ששמעתי שהלך בהפיכה - וממה שראיתי כשנלחמת ביער - יש לך גם כוחות אחרים״ הוא מביט בחרב האגמים, שיוצאת קלות מנדנה ומניחה עצמה בעדינות בידו של האביר. סימני הברקים עליה עדיין גלויים לגמרי. הם לא יעלמו לעולם. ״מים וברק הם לא דבר כל כך...

קאס -

עומס משמעותי בחודש האחרון הוביל להאטה של כלל הקמפיינים, אבל אנחנו חוזרים עכשיו לקצב... מנחה: - מנחה את כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4). הקבוצה הצילה ארץ עתיקה ואלפי אנשים במחיר הקרבה כואבת של חבר יקר. כעת הגיבורים נמצאים במעבר, ממלכת הפיות, שם הם פוגשים בני ברית ישנים ומתכוננים להגן על מעיין...

הקטור נשען על מעקה הסיפון, ראשו עטוף במחשבות ועיניו מביטות זמן לא ברור במי הנהר הבלתי נגמרים שסביבם. "אתה נראה מעט עייף, הקטור" הוא שומע את מאוריציו לידו, העולם הצעיר משעין את גבו על הסיפון. וירניק וונדריה נמצאים לא רחוק מהם, עסוקים בתחרות שטותית כלשהי, ונישידי משוחחת עם אנאבל ולוקרשיוס על דבר...

דבריו של הקטור נוגעים בנפשה של הפיה, והיא מאבדת לרגע מהביטחון הנוקב שעוטף אותה, עיניה רועדות כשהיא שוקלת את הדברים. "חשבי על כך, פמיניה. האם הוירניק שנמצא כאן הוא האדם שהתאהבת בו? או שהוא גרסה אחרת, שונה לגמרי, של האיש אותו את אוהבת יותר מכל?" שואלת לילוואנה, והפיה העוצמתית דוממת לרגע ארוך...

מנחה: - מנחה את כתר רקוב - עץ משחק (מו"ד 4, 4/4). הקבוצה הצילה ארץ עתיקה ואלפי אנשים במחיר הקרבה כואבת של חבר יקר. כעת הגיבורים נמצאים במעבר, ממלכת הפיות, שם הם פוגשים בני ברית ישנים ומתכוננים להגן על מעיין מעיין מכושף של ישות אלוהית. שחקן: - משחק בנתיב ההרפתקאות גורל גנוב (Stolen Fate) את...

תחושה של בדידות, בעיקר. אבל לא ייאוש. זה נובע לדעתי מעצם העובדה שהדמויות בקונפליקט עם האנשים בעולם, אבל לא עם העולם עצמו. כולם מקבלים את המוסכמות של העולם (הן הטכנולוגיות והן התרבותיות), אבל פחות את ההתנהגות האנושית הלוקה בחסר שעדיין מתרחשת בו.

"אני חשה במה שאתה מרגיש, שירו-סנשאי, גם מבלי שתדבר" היא מביטה בו, והקשיחות בעיניה מתרככת לפתע. "אתה כואב. אתה מרגיש שזה לא הוגן. אתה חושב שאני זו שהציבה אותו בפני הבחירה הבלתי אפשרית הזאת, ולא אתם. ואתה חושב שאף על פי שאני אוהבת אותו, זאת לא הדרך. שזה מכאיב לו. שזה מעלים את מי שהוא היה, ואת מי...

"זכרונות חדשים? למה שתחפשו להכאיב לו בשנית?" היא נחרדת מעצם המחשבה. "אתם לא מבינים? הוא חתך אתכם מחייו כדי להתמסר אלי באופן מלא. למה שתעמידו אותו שוב פעם בפני הבחירה הזאת?"

"מישהו יצטרך" טאק לוחש לו, מביט בחוסר אמונה בפמיניה. "אני מכיר אתכם פחות משבוע ונכנסתי ליער מקולל כדי לעבור למישור אחר ולפגוש בו מלכת פיות. זה ככה כל יום שלישי?" "נכון. הוא בחר" מסכימה פמיניה. "כל עוד כולנו נבין זאת, אתם יכולים להישאר על הסירה שלנו. אתם מוגנים פה לעת עתה, בזמן שאנחנו ממשיכים קדימה".

"מה לעזא-" וירניק מופל כשזל מזנקת עליו, גוש הנוצות עוטף את האיש מכל כיוון. הוא מנסה לשווא להתחמק, עד שלבסוף שולח את ידו אחורה, נאבק כשהוא תופס מעט מהענבים ששמר לעצמו בצלוחית קטנה ליד, וזורק אותם הצידה. זל נותנת לו נגיחה רכה אחרונה בטרם היא מתפנה לקחת את השוחד, ווירניק נעמד, חסר מילים. "משום מה...

"איך אתה יודע שהיא קוראת לי- אה, רגע, אני רואה שתפסת משהו" הוא מתקרב אל הקטור ומציץ אל המים, מקרב מעט את ראשו. "לא רואה כלום זז..." הוא ממלמל בעוד שירו-סנשאי מדבר, והאיש מקשיב בחצי אוזן. "וירניק, השם הוא וירניק" הוא ממשיך להביט אל המים. "יש לך כינוי?" שואלת לילוואנה, מתקרבת בצעד שקט. "קצת חשפתם...

IN "בטח שכן. תראה" הוא קם על רגליו, מכחכח בגרונו ומחווה לעבר ההגה הריק של הסירה. "תמשיכי לשוט" מורה לה הצלופח. הסירה לא מגיבה בחזרה. "תודה, תודה" הוא קד קלות בפני קהל דמיוני, מנפנף בידו. "הכל בסדר. אנחנו בדרך". "בדרך לאן?" שואלת לילוואנה. "לא יודע. פאם אמרה לי שאתם צריכים לפגוש אנשים חשובים, אז...

"קרב זה תואר מחמיא. יותר כמו ניצחון חד-צדדי. משפיל, אפילו" ונדריה שולחת חיוך זחוך, עד שוירניק שולח את ידו אליה. "איבדת את זכות החכה שלך" הוא מעביר אותה להקטור, וונדריה משלבת את ידיה בציפייה לראות את המשך השתלשלות האירועים. וירניק מביט בשירו-סנשאי רגע ארוך, ולרגע שירו חושב - אולי מקווה - שהוא...

תודה רבה על כלל המאמצים, ברור לגמרי מדוע אי אפשר לעשות זאת השנה. הערכה רבה לצוות המסור! לא מובן מאליו כלל.

אהבתי מאוד. מעניין לקרוא סיפור שמגיע כמעט כולו מנקודת המבט הפנימית של הדמות, בניגוד לדיאלוגים מרובים שיש כיום בסיפורים אחרים. זה נותן תחושה אחרת ואישית יותר, וזאת הייתה חוויה מרעננת ומעניינת בפני עצמה. תיאור העולם העתידני נעשה בקצב טוב בעיניי - לא מהיר מדי ולא איטי מדי. משהו מדויק באמצע. השורה...

קראנג מחבק אותם רגע ארוך, ושאר חבריהם מביטים בו בדממה. "אתה אדם של חובה. אני לא יכול לומר שאני מכיר אותך טוב - בטח שלא טוב כמוהם - אבל אני מזהה אחד כשאני רואה אותו. ואני מכבד זאת מאוד" לוקרשיוס מרכין ראש בפניו. אנאבל מתקרבת ומחזיקה בידו של טאק - רואה שהוא זקוק לתמיכה כרגע - בעודה מביטה בקראנג...

OUT IN "זוהי אינה שאלה של כמות או של איכות, קאס. כיצד מסוגל האייל לבחור אילו מקרניו היה מעדיף לאבד? והאם תסכים הקיכלית להיפרד מכנף אחת, ביודעה שלא תוכל עוד להמריא אל המרחקים?" שואלת אגראייני בעודה שולחת את אחת מידיה הענקיות אליו, מוחה דמעה שהחלה להיווצר בזווית עינו, אך לא את הכאב מאחוריה...

״לידתו של לר בתור השומר החדש לא מתבססת רק על הזהות שיאמץ לעצמו, קאס״ אגראייני מסבירה בסבלנות, כאם שמבינה את החרדה שאוחזת כעת בבנה. ״היא נבנית גם על העבר. כל פרח היה בעבר זרע. כל גור שהה בעבר בבטנה של אמו״ היא עוצרת לרגע, נותנת לו לעכל את הדברים. ״לר יוכל להפוך לשומר אדמת ריוסנה רק אם יעבור...

אגראייני מתקרבת באיטיות, כל אחד מצעדיה מרעיד קלות את האדמה. יותר ממשקלה הגדול, ויותר מקומתה הענקית, עוצמתה היא זו שמרעידה קלות את הארץ, כאילו האדמה עצמה מברכת את בואה. היא מניחה את מקורה הגדול על קאס ברוך אמהי לרגע, בעוד זל מניחה את ראשה בנוצותיה הגדולות ומסובבת אותו לכל עבר, מנקרת אותה באהבה...