דמעות ממלאות את עיניו של אוכל חינם, ובכפירה זולגות במורד פרוות פניו.
הוא מוציא את התוף מרים ומתחיל לעשות קצב.
הוא מתחיל לשיר, מתחיל לרקוד בהבעה שלאחרים עשויה להתפרש כטירוף.
חיוך רחב ומבט של לב שבור.
הריקוד איטי, ועם זאת אנרגטי והוא מעלה את הקצב ככל שהשיר מתקדם.
"לב הקירין לב הקירין
הן אנו באים באים
בהרפתקה מהדרין
כי אנו לב הקירין לב הקירין!
רוע או חוצנים מולם ניצבים
בפלדה וקסם נתפאר
סכנה ודם אותנו מקרבים
עוד תעלומה תיפתר
כי אנו לב הקירין! לב הקירין!
ומול האפלה נעמוד איתן, כולנו יחדיו
ואת המבוך נחקור, נגלה סודותיו
ונגלה כל תשובה לכל מסתורין
כי אנו... לב הקי רין... לב... הקי רין..."
הוא קורס על ברכיו מסתיר את פניו בתוף, משחרר יפחה.
הוא בולע אותה וצועק:"השבח לשארס!" ואז קם.. ובורח משם.