האיש בארון לא זז מילימטר, אבל ניקולא חושב שהוא יכול להבחין בפרץ של בהלה על פניו כשהטפרים גדלים.
מה שכן זז, לעומת זאת, הוא החלון. התריסים מוסטים הצידה, וניקולא רואה אותו, שעון על אדן החלון, רגל אחת מיטלטלת בתוך החדר והאחרת בחוץ, מבט שאנן על פניו, וכמה כתמי דם על חולצתו. הבוגד. טרנדיר.
האיש מחייך לניקולא וקורץ
אל דאגה, הבחור ההוא לא יכול לראות אותי
המילים הטלפתיות מהדהדות בראשו
וגם לא המתנקשת שעל הגג, או הכהן שמחכה עם חרון קדוש מחוץ לדלת. זה רק אתה ואני. אז למה שלא תגיד לי, ניקולא, בהתחשב בזמן שעומד לרשותנו...למה שלא אהרוג אותך כאן ועכשיו?"
Meta
תן לי גלגול חקירה,מאגיה, או תובנה
