אחד אחרי השני, הצללים מפספסים. בצורה כמעט על טבעית, נראה שברגע שהם תוקפים- סארין כבר זז, הותיר אחריו תמונת ראי אשלייתית שלו.
אבל אז, מונרו גורם לחרב שלו להאיר באור קדוש, והוא מבין. המזבח, הטקס שמתרחש כאן. הוא שואב אור, גורם לפוטונים לנוע במהירות איטית יותר. ועד שהם מגיעים לעיניים, עד שהמוח מעבד את המידע ויוצר את התמונה, סארין כבר לא שם.
הוא מחשב את הזמן במהירות, את המרחק והתנועה של סארין, ודוקר. דוחף את הזד הצידה, למטה. הרחק מהמזבח, גורם לו ליפול- אבל הוא די בטוח שאם הבשר שעל הלסת שלו לא היה קרוע לחלוטין, סארין היה מחייך.
הבזק של זכרונות עובר במוחו של מונרו, במוחם של קאלי, של הונג-יי, של דאי-קי. המרדף אחר קאסאי, ואחריו- כאשר הונג תקף את סוסו של סארין במטרה להגיע לעיר לפניו, סארין נעלם לרגע. ובמהלך הרגע הזה... הוא עשה הרבה.
היתד ננעץ באדמה המפוחמת של נול-רא. מחוזק בידי קסם, הוא חודר אותה בקלות. היישר אל גוף ששכב בה במשך שנים. משיב לו כוח, אנרגיה, חיים. מקים אותו חזרה לתחייה, אך שונה. קסמם של הצללים שבין העולמות התערב כאן, הופך אותו ללא סתם גועל חסר מוח, אלא יותר מזה. הופך אותו לערפד.
הברק האפל מכה פעם נוספת מהשמיים, פוגע במונרו שנופל מטה כשהריכוז של סארין נשבר. הוא יכול להרגיש את הכוח, את העוצמה. וכעת, כשהליקוי מושלם והמחיצה שבין העולמות דקיקה מתמיד, הברק ממשיך. חולף מבעד לגופו של האביר לשעבר, פוגע במזבח, והמעגל שמסביב לו זוהר. חודר את החשיכה, את האופל, את הצללים.
חיילי החצות של שאייד וור נמסים תוך רגע, קאלי וארזיוס מועפים לאחור יחד עם האחים הנזירים, מוצאים את עצמם זה לצד זה, ליד הנמר השן חרבי שנותר מאחור, צופה באדונו מקריב את עצמו. לעומתם, פארימה וסארין מורמים אל-על, עד שהם נמצאים מעט מתחת למונרו, יוצרים משולש המצביע אל השמיים.
אל הליקוי הסדוק.
סדקים מתפשטים על לון, הירח הקטן ביותר, אשר נמצא היישר מתחת לסלן ולהלוס. סדקים סגולים, בוהקים וזוהרים. הם מתחילים במרכז, ממשיכים החוצה כמו רשת עכביש, ולבסוף, הירח נשבר.
ברק סגול נוסף נורה מהקרע שבשמיים, מהחור שמוביל לריק שבין הרבדים. הוא פוגע בחרבו של מונרו, מתפצל ממנה ומכה בסארין ובפארימה. גורם לעיניהם להפקח, לאישוניהם לזהור.
"ת
חו
שה." סבסטיאן אומר בקול מהדהד, הלהב נופל מאחיזתו ופוגע במזבח בקול צלצול. עיניו הופכות לשחורות כמו שמי הלילה, מנוקדות בכוכבים. האישונים שלו זוהרים בסגול, צבעם של הצללים.
"אבל זה לא מספיק. לא. מעט מדי. כן. צריך עוד." לחישה מהדהדת יוצאת מפיו של סבסטיאן, שנראה כאילו הוא עומד להשרף. העוצמה גדולה מדי בשביל שהוא יוכל להחזיק אותה לבדו. עורו מתחיל לבעור ולקפוא בעת ובאותו זמן. סדקים מתחילים לצוץ על עורו, אור שחור זורח מהם- או שיהיה יותר מדויק להגיד שאור נשאב אליהם, הופך אותם לשחורים משחור, ללא שום אור, ללא שום חיים.
"
גוף! אבל
חלש מדי" הצללים מדברים מבעד לפיו, קולם משנה את עוצמתו.
עיניו של מונרו נעות כל אחת לצד אחר, אחת בוחנת את סארין. השנייה את פארימה, שנראה שמכת הברק החזירה את הכרתה. היא בוחנת את היישות המאכלסת את גופו של מונרו בקרירות, מבלי למצמץ, ללא פחד.
זה לא ההסכם היא אומרת ללא קול, והעין שהופנתה אליה משנה את כיוונה. מצטרפת אל אחותה בבחינתו של הזד. ואז, בחיוך לא טבעי, פארימה מועפת אל האדמה וסארין מורם אף יותר, עד שהוא נמצא באותו הגובה כמו מונרו. פרצופיהם במרחק סנטימטרים ספורים זה מזה.
ה"אור", או ליתר דיוק ההפך המוחלט שלו, יוצא מפיו ועיניו של מונרו ונשאב לגופו של הזד. משנה אותו. כמו מונרו, גם עיניו של הזד משתנות. אישוניו המוארכים זוהרים בסגול, ומסביבם העין שחורה כמו לילה מלא כוכבים. עורו הופך לכהה יותר, וחרב שחורה מתגשמת בידיו. מבט מדוקדק יראה תמונות הרצות על הלהב, דהויות וכהות מדי מכדי לזהות אותן. לצידה, שריון לוחות מתגשם מסביב לגופו של הזד, ששריריו מתנפחים בהתאם. גופו הופך לחסון יותר, בעל עצמות גדולות ועמידות יותר, מחוזקות בקסם אפל.
גופו של מונרו משתנה גם הוא, אם כי פחות. עורו האפור נהיה בהיר יותר, מתכסה במעטה של כפור. אש ערטילאית מקיפה אותו, כחלחלה ושקופה למחצה.
"תחושה." הוא אומר בקולו של סבסטיאן, אגורפו נסגר ונפתח.
"טעם." הוא אומר מגופו של סארין, לשונו מלקקת את האוויר.
"ריח." הוא אומר מגרונו של מונרו, נושם עמוקות.
"חום!/אור!" הוא שואג, מפיותיהם של האביר והזד במקביל. והלהבות שעל המזבח נכבות. האוויר מתקרר, וצמרמורת חולפת בגופכם, צמרמורת שמקורה בידיעה. בכמה הדבר שקרה כעת נוגד את חוקי הטבע. הרבדים מסביב מבליחים לרגע, מתערבבים יחדיו, ואתם רואים תמונות.
בני המחצית של האגם הכסוף עסוקים בלבנות את הבתים ההרוסים מחדש. אבל גם עם כל העבודה, הם לוקחים הפסקה ומתקהלים על חוף האגם, משיטים ספינות שעליהן גופות חבושות. לאחר כמה רגעים, הנחש עולה מפני המים, בולע את הספינות בשלמותן, וצופה בבני המחצית המתייפחים על החוף.
במצודה שחורה משחור, מבצר שנראה יותר כמו כלא מאשר כמו מקום של מגורים והגנה, עין בודדת זוהרת באולם הכס, מאירה אותו באור ירוק ומחליא. העין הזו היא הדבר היחיד שניתן לראות מענן של אפלה ששלשלאות יוצאות ממנו. מחוברות לקירות, לרצפה, לתקרה. העין נעה, והשלשלאות נמתחות. יותר, יותר, יותר, וקול פקיעה נשמע. אחת השלשלאות נשברת, הסוף קרב.
במקום בו התחלתם את הרפתקאותיכם, היכן שאף רוח לא הייתה חוץ מהרוחות המעוותות שננטעו באדמה מסביב ליתד, הרובד הרוחני מתמלא באור ובכוח. כוחם של הזאבים התאומים ששמרו על היער במשך כה הרבה שנים, ובמותם- הפכו לחלק ממנו, חידשו את כוחו.
ת'ארס עומד מעל כדור הבדולח שלו- אקוויליבריום, תשוש. סיג לצידו בדמותו האמיתית- גוש צללים שניתן לזיהוי רק בגלל העיניים החתוליות הזוהרות בתוכו. ברקן עף מלמעלה עם כנפיו הזוהרות בצבעי הקשת, ולצידם נמצאים שאר האלים. טניה, סור וטור, סיילרה, פוריאס ונאוריאן, ולבסוף גם עראט. האחרון מביט באקוויליבריום בידיים קמוצות, דמעות זולגות מבעד לקסדה הזהובה.
"לא." הוא אומר לעצמו בקול רועד, "אני לא ארשה את זה. ארזיוס! תשים לזה סוף, ותשוחרר! "
משהו קורה מתחת לקאלי, ארזיוס מתמוסס לערפל אדום- והיא מוצאת את עצמה לפתע על הנמר השן-חרבי כשבמקום בו הייתה קודם מופיע גמד לבוש בשריון מיושן מעט, מחזיק גרזן הטלה בכל יד. שיערו קצוץ בתספורת צבאית ועיניו אדומות כדם, ללא אישונים.
"אני אשים לזה סוף." הוא אומר, בפשטות. בוחן את אויביו. מבטו נע אל עבר חרב האורומי.
הצל שמאכלס את גופו של מונרו מפנה את מבטו אל ההמולה, אל הגמדה שלא נפצעה מקודם לכן. וממבטו בלבד, קאלי יכולה להרגיש את החום עוזב את הגוף שלה במהירות, יחד עם כל תחושה.
META
שינויים בשדה הקרב:
הטקס הושלם: הצללים שבין העולמות חזרו לעולם, ומצאו גוף. אך גוף אחד לא מספיק בשבילם- הם חזקים מדי, ולמרות שהם תודעה אחת, הם עדיין היו יותר מאחד בעבר. הם השתלטו על גופיהם של סארין וסבסטיאן. לכל "גוף" יש נתונים שונים, אבל כמה יכולות בסיסיות זהות. עם זאת, הם חולקים פעולות אגדיות (אם כי יש להם אופציות שונות).
הדף: כולכם נמצאים עכשיו בקצה המפה.
הקורבן: סבסטיאן הקריב את עצמו, ויצא מהקרב.
החייל המת: ליאורגונן ישחק למשחק הphase הזה את
ארזיוס.
התקפות נגד קאלי:
אחיזתו הקפואה של המעבר: הצל מקפיא אויב במבט אחד. קאלי חייבת להצליח בהצלת חוסן בד"ק 20 או להיות מאובנת (petrified) עד תחילת תורו הבא של צל האש הקורנת.
תור קאלי. נא לזכור את היתרון מהרובד הרוחני.