פרדאן מתעקש שהארכמג יטיל את הקסם שלו עליו ועל רגנארוק ויוותר על נסיונותיו להציע לו סוס.
הוא לא אהב סוסים. הם היו גדולים, חזקים וטיפשים, ואם תפסת אותם והכנעת אותם, הם היו הופכים למשרתי-מופת אשר ממלאים כל פקודה והוראה שלך בלי מיצמוץ או עירעור, גם אם היית מתעלל בהם נפשית ופיזית, עם קללות, שוטים ודורבנות. גם כאשר הכאבת להם הם צהלו. תועבות.
בעוד האחרים רכבו על הסוסים שלהם, פרדאן דילג בצעדי-ענק לצידם, משתמש ברגליו הארוכות והחזקות על מנת לעמוד בקצב, וכמובן שקסמו של הארכמג עזר לו. כאשר היה מתעייף מהריצה, הוא היה מזנק על גבו של אחד הסוסים עליו רכב מישהו, ונח בעמידה למשך מספר דקות, ואז היה ממשיך לרוץ לצד האחרים.
כאשר תאראניס מציע לסרוק את השטח לפני התקיפה, פרדאן מקשיב ומזנק בשקט מבלי להגיד דבר מגב הסוס של רייז, עליו הוא עמד באותו הזמן, אל אחד העצים הקרובים ומטפס עד הצמרת שלו, וממנה מזנק אל העץ הבא וכך הלאה, עיניו זוהרות בקסם לא-טבעי בעוד מבטו מתעלם ממרחק או מכשולים.
תוך כדי, רגנארוק מזנק קדימה בריצה אשר עוקפת את מהירותם של הסוסים הדוהרים בלי להתאמץ, מתקדם במהירות מסחררת אל עבר המחנה של האסירים, בעודו הולך לסרוק את הדרך מגובה האדמה.
META
תכונת-חוכמה + רקע "עיניי-קריסטל"
[dice seed=26956 secure=083777fa_0]1d20+8[/dice]