השלושה מביטים בו, המומים. לאחר כמה רגעים של שקט שניים מהם פורצים בצחוק רם.
"כן בטח! ואני הבן של הקיסר" אומר אחד מהם, אוחז בבטנו. "ואני מרקיד עצמות בזמני הפנוי, מה לא רואים?" אומר השני, מתחיל להשתעל מרוב צחוק.
"סיפור טוב, בחור, זה בטוח. לרגע באמת חשבנו שאתה המורד ההוא, לא ככה זאכיר?" הוא שואל את השלישי, שמתחיל לגחך באופן מאולץ.
"בטח, בטח. ממש חשבתי שזה הוא" הוא אומר.
"טוב, אז אחרי שצחקנו ונהנינו, זה לא כל כך מנומס לא לשתף אותנו. ועוד אחרי שהזמנו אותך לשבת איתנו" אומר אחד הזדים שצחקו.
"אני מהמר שהוא זד מהיבשת המסריחה הזאת, ממזר של זונה אנושית וחייל שלא היה מהוגן מספיק בשביל לדאוג לא להשאיר עקבות" משיב לו חברו, מביט בלגלוג בקארים.
השלישי מביט בחבריו ומניד בראשו. "תסתמו כבר, שני טיפשים. הוא לא חייב לספר כלום אם הוא לא רוצה" הוא נוזף בהם.
"מה קרה, זאכיר? מקודם היית חשדן ועכשיו אתה החבר הכי טוב שלו?" מלגלג אחד הזדים.
"כן כן, חברים הכי טובים. הנה, אנחנו הולכים להביא סיבוב נוסף, זה ישתיק אתכם?" הוא שואל רטורית את השניים וקם ממקומו, מסמן לקארים בראשו להצטרף אליו.
הם מתקרבים אל הדלפק בזמן שהזד מסנן "הם עצרו מקודם את אחד המוזגים, לא ברור לי למה, ושאלו את כולם בבר אם הם ראו אתכם. הרוב נפנפו אותם או שלא הביטו מספיק בריכוז, אבל אני זכרתי אותך". הוא לוקח שלוש כוסות בירה מהמוזג, מהנהן אליו בתודה.
"אני לא יודע מה הקשר של המעצר הזה אליכם, אבל יכול להיות שיש קשר. כדאי לכם לצאת מכאן כל עוד אתם יכולים" הוא אומר לקארים בשקט ומתחיל להתרחק ממנו, מתקדם אל עבר השולחן בו ישב.
