• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

דמעות של אלים (מו"ד 4) [5/5] - עץ משחק

נושא
דמויות
לאחר כמה ימים של הליכה, אל-מוקראת נגלית לעיני החבורה.
העיר הגדולה שוכנת לחופי הים הצפוני בתחתיתו של עמק קטן ומוקפת בחומה גבוהה למדי, שככל הנראה נבנתה רק לאחר הכיבוש האלפי.
ספינות רבות עוגנות בנמל ויוצאות ממנו, מאששות את המידע על הסחר המשגשג במקום. מימי הים זוהרים באור שעת בין-ערביים כשהשלושה מתקרבים לשערי העיר.

ישנם כמה שומרים בכניסה, אך נראה שהם שם למען הפרוטוקול יותר מאשר למטרת הגנה ממשית, שכן אנשים רבים נכנסים ויוצאים מבלי מפריע.
לאחר ששלושתם נכנסים לעיר ועוצרים בנפח המקומי על מנת לרכוש לנואל מגן, הם הולכים לבית המרזח הצבאי.
החבורה מגיעה לבניין די מטופח, ששומר בודד עומד בכניסה אליו. קולות צחוק ושירה בוקעים מבפנים, מעידים על כך שבית המרזח מלא באנשים.

השומר, לאחר מבט קצר בתגי השכירים, מכניס אותם פנימה ללא שאלות נוספות.
החלל של בית המרזח מרוהט בשולחנות נמוכים ועגולים, סביבם יושבים חיילים רבים על כריות. בדלפק עומדים שלושה מוזגים במדים, מגישים משקאות לאנשים שניגשים אליהם ומעבירים ספלים למלצרים, שמנווטים עם מגשים עמוסים בין המוני האנשים.
 
כמה מהחיילים מעיפים בקארים מבט תמה אך לא אומרים דבר. אחד המלצרים ניגש אליו במהירות, מציע לו כוס עם נוזל צלול, בעל גוון מעט ירקרק.
"יש לך טעם טוב. בדרך כלל רק קצינים מזמינים אותו, אבל כנראה זה גם בגלל המחיר" הוא אומר, קורץ לזד.
"ומה אתם תרצו? אותו הדבר?" הוא שואל את סיאון ונואל.
 
IN
"אנחנו איתו, אך אקח כוס מים פשוטה" אומר האח סיאון בצניעות, בעודו סורק את תגובת אנשי המקום. הוא לא בטוח שהם משכו את תשומת הלב הנכונה עם צעקת מילות המפתח מיד, כאשר ייתכן שהמחתרת לא עשתה את העבודה המושלמת בהסתרתן וחלקן ידועות בידי אחרים.

META
תפיסה: 11+13=24.
 
עריכה אחרונה:
ויז'ינר עוקב מלמעלה אחרי מרקיד העצמות, מחכה שהוא יוריד את המסכה, ונוחת לידו בחבטה.
''טעות של מתחילים'', הוא רוטן ''אל תוריד את המסכה אלא אם אתה בחדר בלי חלונות.''
ויז'ינר מניח את ידו על כתפו של סומניוס ''מה עשית שם שהיה שווה להתעכב ולסכן את כל המשימה?"
 
"אז אתה פה," עונה סומניוס, קצת מבוהל מהמארב. "חשבתי שחשבתם שאני מת. נתקעתי שם במצודה, זה לא שרציתי להישאר שם מלכחילה. בכל מקרה, זה לא שהיו עולים על התחפושת בלי לעקוב אחרי עד לכאן, ובמקרה הזה בכל מקרה כבר הייתי מת. איפה כל השאר?" הוא שואל.
 
"מיד אביא לכם" אומר המלצר וחוזר אל הדלפק. סיאון מבחין בכמה חיילים שמביטים בהם בעיון, אבל נראה שהם מתרכזים יותר בתגי השכירים שלהם מאשר בהם.
המלצר חוזר עם היין של נואל והמים של סיאון, לוקח את המטבעות וממשיך במסעו בין השולחנות. לאחר כמה דקות שסיאון מביט בנוכחים הוא מגלה שני חיילים שעומדים בקרן זווית ובוחנים אותם.
הם קולטים שסיאון הבחין בהם וממהרים אל מאחורי הדלפק, נעלמים מהעין.
 
החיילים מעיפים בהם עוד מבט אחד לפני שהם נכנסים לחדר האחורי, אבל עכשיו כל הנוכחים מביטים בהם.
לא נראה שהם מרוצים מכך שנואל יפרוץ בקטטה בבית המרזח, אבל הם עוד לא אומרים דבר, רק מביטים בשלושה באי נוחות.
המלצר חש באי הנוחות וממהר אליהם.
"תרצו לשבת כאן ולהנעים את זמנכם? יש מגוון גדול של טבק ועשבי הרחה, או שאולי תעדיפו להעביר את הזמן במשחק אבנים? יש כאן כמה מהשחקנים הטובים ביותר בעיר" הוא מציע להם.
 
עריכה אחרונה:
IN
בזמן שנואל מושך את תשומת הלב, האח סיאון נוגע קלות בקארים לסמן לו שיראה לאן הוא הולך- ואז מתגנב בין האנשים, מנסה ללכת לכיוון מאחורי הדלפק, לאן ששני החיילים שצפו בהם נעלמו.

META
התגנבות: 7+10=17.
 
נואל לוקח את כוס היין שלו ביד אחת, וניגש אל איזור המשחק, מנסה להצטרף למשחק אבנים. הוא לא השחקן הטוב ביותר בעולם, אבל המשחק מזכיר לו זמנים טובים יותר- כשהוא נלחם בשירות קלסינדה.
 
סיאון מתגנב לעבר הבר, מנסה לחמוק מעיני המוזגים, אך אחד מהם מבחין בו.
"כן, ידידי? מה אתה צריך? עוד משקה?" הוא שואל את סיאון בחביבות מעט מוגזמת.

נואל מצטרף לאחד המשחקים שמתקיימים שם, מפגין מיומנות שמפתיעה לא מעט מהשחקנים.
"איפה למדת לשחק ככה? אתם משחקים את משחק האבנים באיים שלכם?" שואל אותו אחד החיילים, חצי אלף, אחרי שנואל אוכל מספר מחייליו במהלך בודד.
 
IN
האח סיאון מסתכל לראות אם הדלת מאחורי הדלפק פתוחה.
"עוד כוס מים תרווה את צימאוני. תגיד לי מוזג טוב, האם יש חיילים שעובדים פה? זה ראוי שחייל ישרת שכיר חרב?" הוא שואל בקולו המזויף והנחמד.
 
"בוודאי. כולנו כאן חיילים, פשוט על מדים שונים. אני חייל, למשל" הוא אומר בזמן שהוא מושיט מים לסיאון.
"ראוי? תלוי כמה יפה שכיר החרב מתנהג" הוא אומר, קורץ לנזיר.
נראה שהדלת סגורה, אבל סיאון מצליח לשמוע קולות עמומים מעברה השני.
 
IN
האח סיאון מתקרב לדלת עד כמה שהוא יכול על מנת להאזין להאזין לקולות.
"וזה המטבח? אתם מכינים גם אוכל? כי אני טיפה רעב" הוא אומר, ולאחר שהוא מחכה לאישור בנושא "ואיזה אוכל יש לכם כאן?"
 
"יש לנו בשר מכל הסוגים, לחמים, נזיד, תבשילי ירקות, צלי ב..." המוזג מתחיל לפרט את רשימת המאכלים שהמקום מגיש בזמן שסיאון נשען קדימה אליו, מנמל את ההזדמנות לנסות ולשמוע את הקולות העמומים.

OUT
סיאון, גלגל לי תפיסה בבקשה.
ויז'ינר וסומניוס מגיעים לאחר כמה ימים לאל-מוקראת, נכנסים אל העיר בשעת הדמדומים. ויז'ינר בקושי מזהה את המקום, שנראה שהאלפים עמלו קשה על מנת למחוק את הסממנים המאלטריאנים שלו. הם מתחילים להתקדם לעבר בית המרזח, אבל משהו מרגיש להם מוזר. משום מה מתעוררת בהם תחושה כאילו מישהו צופה בהם.
 
"קלסינדה? אף פעם לא הייתי שם. שמעתי שהעיר ה'קדושה' יפה מאוד באביב, ובמיוחד בחג הקורבנות שלכם" הוא אומר, מחייך כשהוא מזיז את האבנים על הלוח ומסיר את אחת מאבניו של הנול.
"אבל שמעתי שהם לא מסוגלים לסבול אותנו ירוקי העיניים" הוא מגחך קלות, מביט בעיניו הסגולות של נואל.
"איך לעזאזל הגעת לקלסינדה? ומה גרם לך להגיע לכאן?" הוא שואל, מבין לרגע את האבסורד שבסיטואציה.

קארים מביט מסביב לחדר, והזכרונות שוטפים אותו. גם הוא נהג להגיע לבתי מרזח כאלו עם חבריו - הם היו שותים, שרים ומשחקים ערבים שלמים. הוא נסחף לרגע בזכרונות, אבל מתנער מהם במהירות. אותם חברים הפכו לאויבים, ככל הנראה מתעבים את זכרו.
כשהוא מביט בשנית, קארים מבחין במספר זדים שיושבים מסביב לשולחן ומנופפים לו בידיהם, מזמינים אותו להצטרף אליהם.
 
חזרה
Top