חשבתי על זה הרבה לאחרונה, בדרך לתכנן את הקמפיין החדש שלי. משחקי תפקידים פועלים הכי טוב כמשחקים קבוצתיים. כשיש כמה דמויות, האינטראקציה ביניהן יוצר סיפור מעניין ומושך יותר, ושומרת על העניין של כולם. אבל מצד שני, זה בדיוק הפוך בסיפורים קלאסיים. סיפורים כמו שר הטבעות, הארי פוטר ומלחמת הכוכבים מתמקדים מאוד חזק בגיבור יחיד ובמסע שלו.
הסתירה הזו, אני מרגיש, יוצרת מגבלה חמורה על היכולת שלי לתכנן משחק. כבר יצא לי להריץ הרפתקאות שממוקדות סביב אחד מהשחקנים בקמפיין, והשאר משמשים כסוג של דמויות משנה, בהצלחה משתנה. מצד אחד, זה מרחיב את היכולת הנרטיבית שלי ויוצר סיטואציות מעניינות. מצד שני, השחקנים האחרים נוטים להרגיש Left Out.
איך אתם מתמודדים עם המתח הזה? של לנסות לגרום לכולם להרגיש חשובים, ובאותו זמן לרצות להתמקד בדמות מסויימת לפעמים?
הסתירה הזו, אני מרגיש, יוצרת מגבלה חמורה על היכולת שלי לתכנן משחק. כבר יצא לי להריץ הרפתקאות שממוקדות סביב אחד מהשחקנים בקמפיין, והשאר משמשים כסוג של דמויות משנה, בהצלחה משתנה. מצד אחד, זה מרחיב את היכולת הנרטיבית שלי ויוצר סיטואציות מעניינות. מצד שני, השחקנים האחרים נוטים להרגיש Left Out.
איך אתם מתמודדים עם המתח הזה? של לנסות לגרום לכולם להרגיש חשובים, ובאותו זמן לרצות להתמקד בדמות מסויימת לפעמים?