• ברוכים הבאים לפורום הפונדק
    הפונדק הוא הקהילה הוותיקה והמובילה של מבוכים ודרקונים, משחקי תפקידים ומשחקי לוח בישראל.
    ההרשמה היא בחינם ולאחר מכן תוכלו לפרסם הודעות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה /

גאנוס: זכרונות אפלים. מתחילים!

לרגע הירח מבליח באור, משחק על הלהבים והשריונות... והכול שוב חוזר ומאפיל.

אנגוס מאמץ את עיניו, למרות מטח החצים ומזהה שהחצים הם... חצים אלפיים, וכנראה של מסדר מסוים, שלא אמור להיות קיים יותר. מסדר שומרי הגבול- להב של כל חץ מעוצב כעלה מעוקל ומחודד בצורה אכזרית, ועל כל לה פיתוחים. רק אלפים יטרחו לקשט ככה להב של ראש חץ.

הקפטן צועק:"שמעתם, מה המפקד אמר!" מנסה לתפוס שוב פיקוד, בעוד החיילים מסתדרים בושרת מגנים צפופה, וארבעת הקשתים הבודדים מתוכם יורים, בלי כיוון מסוים.
הלוחמים מתחילים להתקדם באיטיות, הודפים כמה חצים תועים.
כשהם מתקרבים לעצים, מטח החצים... נפסק.


לידה
"האבדון שלך!" לוחש באלפית ויורה. את מתחמקת בגלגול, החץ ננעץ בעץ. הוא נוהם בכעס, מזנק זינוק על טבעי ועומד לצידך.
את לא רואה כלום מלבד... גוש של חושך, וריח צחנה של תאוות דם מפלצתית.

אות'יריון-
אתה צועד, לא נענה בתגובה זהה, מצד שני אינך מותקף.
דממה.
חשוך, אפילו לעיניך האלפיות.
ואז אתה נאנק, כשאתה חש כאב חד בגבך, אתה מביט אחורה, אך רואה רק אפילה.
"חזור בך." לוחש קול מוכר. "הפקר את המשימה שלכם."
 
דרגוניין -

המשרת הלא נראה לא מצא שום דבר?

IN
"אני לא נכנס לשורה הקדמית בחור עם חרב ומגן. תתחיל לעשות את העבודה שלך כבר ותן לי להתרכז בקסמי" הוא אומר בשקט ונשכב מטה, בעוד הוא עוצם את עיניו ומתרכז בקסמו.
 
הקפטן מחליט לתפוס יוזמה ולהתסער קדימה במגן וכידון מונף- במהירות מטשטשת, הוא עף כלפי מעלה, כידונו נשמט מידיו, והוא תלוי במהופך מעץ. הוא צורח, ונשמע צליל מיתרי- ממקום אחר לאסו נכרך סביב צווארו מתחיל לחונקו.


החיילים נרתעים במבטים מבוהלים.

ריקוור-
המשרת הבלתי נראה חוזר לאחר עיכוב מסוים. "אני לא רואה אותם, רק חושך.... אבל הם מדברים באלפית, ויש שם המון מלכודות."
 
דרגוניין
אות'יריון מסתובב, מניף את סכיניו בתנועות מעליות כך שאף אחד לא יוכל להתקרב אליו.
"מדוע?
מה המטרה של ההתקפה הזאת? אם זאת לא יותר מתקיפה אקראית, הפסיקו אותה, המשלחת הזאת היא חלק מפעולה שלי."
 
אני מאמץ את קולי ושואג ברוח הקרב "אלפים! הם ממסדר שכנראה איננו יותר!"
אני מנסה להבין מה לעשות,ואז עולה לי רעיון חכם:
"אם מישהו יודע מה זה מערך חץ מגונן תבצעו אותו כמה שיותר מהר! זה יהפוך את חיסול הבוגדים באימפריה לקל יותר!" אני ממשיך לשאוג ומשתעל.

מערך חץ מגונן,לדרגוניאן
זה מערך פשוט שבו נושאי המגן בצורת V וכל האחרים משתמשים במחסה שנוצר.
 
הלגיונרים ממהרים להיערך לצורת V.
נראים מתוחים ולחוצים.
המהנדס שמשחרר את הקפטן מהמלכודת צועק:"הפסיקו זאת איננו חיות באו נדבר על למה אתם מנסים להרוג אותנו."

הוא נענה בצחוק. שישה קולות צחוק מתגלגלים, בין העצים והשיחים.

ריקוור-
"מלכודות חבל, מלכודות דובים... מלכודות שמתאימות ללוחמי גרילה."

אות'יריון-

הוא עונה לך בצחוק מהדהד, וכל מה שאתה רואה מולך היא חשיכה.
"טוב לנו כמו שאנו! בחושך! כן!" קולו צייצני ומטורף, אתה מזהה אותו. זהו ארמנאון, אחיך לנשק... שחשבת שמת.
לחמתם רבות ביחד זה לצד זה.
"ואתה רוצה להוציא אותנו מהחושך! אז נהרוג אותך! כן כן!" הוא תוקף בסדרת איבחות חרב, שאתה רק מסוגל לשמוע ולא לראות.
 
IN
"יקולל העולם..." מלחשש ריקוור. הוא צורח, "יש חושך ומלכודות גרילה מקדימה! אנחנו לא יכולים להילחם בצורה כזאת!" ונסוג אחורה, צורח הערות אחרונות אל המהנדס. "תתחיל להזיז את האנשים אחורה! אם נילחם בהם מתנאים אחרים יהיה לנו סיכוי לשרוד!"
 
"אתה נשמע כמו אחד מהאלפים החולים, הפסק את זה או שאני אעצור אותך, לטובתך האישית."
אות'יריון עוצם את עיניו, בחושך הזה הם סתם יקחו מתשומת הלב שלו בניסיון חסר טעם לראות משהוא בחושך המחולט הזה.
הוא לוחש, בקול לא יותר חזק מנשימה, שתי מילים באלפית שמשמעותם "חושי גרימלוק", מטיל לחש שמעצים את חושיו האחרים מלבד עיניו ונותן לעצמו יכולת טובה יותר לשרוד בקרב בחשכה המוחלטת.
התחילה נלחם אות'יריון בהגנתיות, אבל כשהוא מתרגל לחושיו המחודדים ולאחר שהוא מחכה לתגובה מארמנאון (בהנחה שהוא ממשיך להתנהג כמו מטורף)-הוא מתחיל לתקוף בעצמו.
OUT
גרימלוק-המפלצת הזאת שאין לה עיניים ובמקום זאת "רואה" באמצעות השמיעה והריח.
 
דראגוניאן:
"עזוב אותי!!!" צווחת לידה, חובטת בגוש החושך, וממשיכה לברוח, לכיוון החבורה, אך לא מתקרבת יותר מדי, רק מאפשרת להם לראות אותה נלחמת בגוש האופל.

צווחה נשמעת, זהו קולה של לידה. היא חובטת ומתחמקת מענן אפל, שרודף אחריה. היא יוצאת מסבך העצים לכיוון החבורה.
 
החיילים נסוגים, רק משמעת מחזיקה אותם מלברוח בהיסטריה, כשמטר החצים מתחדש.
חייל נוסף נופל, והקפטן חוטף חץ בכתף אך כרגע מצליח להתעלם מהכאב, ומורה להם לסגת, ושוכח את העגלה עם הגופה...


לידה-

את מרגישה בתוך הגוש האפל... גוף של אלף
לידה בורחת מתוך החורשה, כשענן אפל רודף אחריה.


אות'יריון-

"חולה? חולה?!" הוא נחנק מצחוק. "להפך ידידי, אני מבריא! כן!" בשתי להבים מעוקלים הוא תוקף בפראות, לא טורח להתגונן- ולכן ברגע שאתה תוקף- בדקירה אחת מהירה, אתה חש בחריקת שריון מתכת, וצליל מבחיל של בשר נחתך, כשאתה דוקר קדימה.

האפילה נעלמת, ומולך, אמרנאון, לשעבר אחד האלפים הנאים יותר, מביט בפנים מעוותות מטירוף ושנאה, וכתמים אפלים על פניו.
"אתה רואה שאני מבריא?" מגחך, ומניף חרב לערוף את ראשך.
 
חזרה
Top