שליטים ושדים [שו"ש 37] פינה קטנה בחזית המים

בפרקים הקודמים: היה לי זמן ורעיון, אז כתבתי עוד הגשה. משהו קצת שונה, הפעם.
---------------------------------------
בדרום-מזרח חזית המים, קרוב לפינת חותם, הבניינים נעשים צפופים וגבוהים יותר. הקרקע עצמה משתפלת בשיפוע קל למטה אבל הבתים נערמים זה על זה, נשענים זה על זה, עד שקרוב לחומה הרחובות הם מנהרות מתחת לערבוביה אדריכלית כאוטית וחסרת תכנון. הבנייה הזאת ממשיכה עד ודרך החומה, עוברת מעליה ובתוכה, נשפכת כמו כתם על הערבות שמחוץ לחומה. אין כאן דברים בעלי ערך וחוץ מהקן הגבוה והמנותק של בנות העורב, אין כאן אף אחד חשוב. הגנבים לא מגיעים כי אין מה לגנוב, משמר הלילה לא מגיע כי אין מה לאכוף, סוחרים לא מגיעים כי אין למי למכור. זה ביתם של העלובים, הדלים, הנרפים. אנשים היו אומרים ששום דבר לא יצמח מהמקום הזה, אם מישהו היה טורח לדבר עליו.

ברווח קטן בקצה סמטא, לא באמת חצר כמו שזה מקום ששכחו לבנות בו, יש קבר. הוא עשוי מכמה גושי אבן גסים מוטלים זה על זה, דלת עץ קטנה סוגרת על המסדרון שמוביל מטה. מולו, על פיסה נדירה של אדמה בין מרצפות האבן, צומח שיח קטן. איכשהו הוא גדל שם גם בלי שמש, לעולם לא משיר את עליו הקטנים והעבים, והוא פורח למשך קצת פחות משבע עשרה דקות בשנה.
זה הקבר של ילדה קטנה שנקראה פופי, דידי, מוץ, יולי, פרחחונת, קטנטונת, לולו או ני, כי אף אחד לא ידע מה השם שלה. היא מעולם לא יצאה מחותם, מעולם לא יצאה מחזית המים אפילו, מעולם לא טיפסה על החומה בשביל להשקיף על הערבות. עולמה היה של סמטאות ואנשים, אבן ומים, לא היה לה מקום לגור אבל כל חזית המים הייתה ביתה.
וכל מי שהכיר אותה אהב אותה.
היא הייתה חולקת כל פיסת אוכל שהיא מצאה, נותנת חפצים נחמדים שהיא מצאה ברחוב, ואם מישהו נפצע או חלה היא הייתה קוראת לאנשים לעזור לטפל בו. והם היו באים, כי הם אהבו אותה. לא היו לה קשרים הדוקים עם אף אחד - היא לא הייתה טובה בלזכור אנשים, ותמיד שכחה אותך עד המפגש הבא - אבל זה לא שינה, בגלל שהיא התייחסה לכל אדם כאילו הוא החבר הקרוב ביותר שלה. היא גם אהבה כלבים, התייחסה לכל כלב כאילו היא גדלה איתו מילדותה, ולעיתים קרובות הייתה רצה בצהלות עם חבורה מהם בסמטאות הצרות. האם היה בה משהו קסום? אף אחד לא חשב ככה, גם לא ידידיה מהמורים של אוניברסיטת בוץ שאהבו לתת לה צעצועי כשף קטנים (שהיא מיד פיזרה בין שאר מכריה). היא אפילו נתקלה פעם בנסיכה צעירה (וכמעט ברחה עם הארנק שלה), ואחרי חילופי דברים הן התיידדו והנסיכה התחילה לבקר את שכונות העוני כדי לשחק איתה ועם הכלבים שלה.

לפני שמונה שנים, כשהיא הייתה בערך בת עשר ובדרכה לאוניברסיטת בוץ, דמות רעולה הגיחה בריצה משום מקום ודקרה אותה בבטן ונעלמה שוב.
המהומה שהקימו האנשים שהיו שם משכה במהירות את תשומת הלב של כמה מאנשי האוניברסיטה, והידיעה התפשטה במהירות. מורים הפסיקו שיעורים כדי לרוץ אליה, וקהל גדול מהאנשים שהכירו אותה התאסף בדאגה. כלבים התאספו וייללו בכאב אל השמיים. מישהו אפילו הצליח להזעיק את הנסיכה שהתיידדה איתה, למרות שלקח לא חצי יום להגיע אליה. אבל אז כבר היה מאוחר מדי.
מכשפי הבוץ הצליחו לעצור את הדימום, אבל הסכין היה משוח ברעל שאף אחד לא הצליח לעצור. מכשפי בוץ חזקים יותר ויותר נקראו למקום, והנסיכה הזעיקה כמה מרפאים מומחים ואפילו מחשל פסוקים אחד, אבל הרעל היה מעבר ליכולותיהם. הם הצליחו להאריך את תוחלת החיים שלה עד שלושה ימים (עם פסוק מחושל היטב וכישוף בוץ עוצמתי) במקום כמה שעות. ואז מר אבדין, מהמורים הותיקים והחזקים ביותר באוניברסיטת בוץ, החליט שהוא לא ייתן לה למות כל כך מהר. הוא לא הצליח לעצור את הרעל: אז הוא ניפץ את חייה לאורך השנים.

כל שנה, לקראת סוף החורף, השיח שמול הקבר פורח. ובאותו זמן, בחדר הפנימי ביותר במסדרונות התת-קרקעיים של החדר, הילדה מופיעה שוב. האנשים שזכו לכך באותה שנה מתאספים סביב המיטה שהם הכינו לה (בזמן שבחדרים האחרים אנשים מחכים עם דברים שהיא אולי תרצה), ומדברים איתה ושמחים איתה למשך 1,000 פעימות. ואחרי שהלב שלה פועם 1,000 פעמים היא שוב נעלמת והפרחים על השיח נושרים, עד השנה הבאה.
כלבים עדיין שומרים על הקבר-לא-קבר, לפחות אחד בכל רגע נתון, ואנשים נותנים לאחד מהם לרדת איתם לחזרה השנתית. מכשפי הבוץ עדיין חוקרים את מעט הדם שלקחו ממנה בניסיון לרפא את הרעל, אבל הם נכשלו לחלוטין עד עכשיו. והנסיכה? הפעם האחרונה שהיא ביקרה הייתה לפני ארבע שנים. מי יודע מה קרה מאז.


שילוב במשחק: פופי\דידי\מוץ\יולי\פרחחונת\קטנטונת\לולו\ני לא תוכננה להיות חלק משמעותי באף משחק, אלא יותר כתוספת אווירתית. זה מסוג הדברים שקורים בחותם, מהדרכים בהם חיים של אנשים משתלבים זה בזה. אם השחקנים מעוניינים (אם אחת הדמויות הכירה אותה בעברה, או שהם סתם סקרנים) הם יכולים לנסות למצוא תרופה או לחקור למה מישהו ירצה להרוג אותה, אבל שני אלה יהיו אתגרים מאוד, מאוד קשים. רוב הרמזים נעלמו עם הזמן והרעל הוא יותר מסתם רעל - הוא גם קסם חמקמק מאוד, או עוצמתי מאוד, או שניהם. בינתיים הקבר יכול לשמש כפתח לקהילה הענייה הזאת, מקום לפגוש אנשים חדשים, ואולי מדי פעם לדבר עם ילדה צעירה שתמות בעוד כמה מאות שנים או פחות משלושה ימים.

הארות, הערות ותגובות אחרות יתקבלו בברכה.

אהבתי. אפל ומסתורי, אבל גם... אכזרי. מי ה[צנזורה] שרוצח ילדה קטנה?!

ממש רעיון מדליק. באמת מאתגר לשלב את זה בתוך משחק, אבל בחיי שזה מעולה

תודה על התגובות

הצלחת לגרום לי להתחבר לדמות ולהיות עצוב כשיהא מתה תוך 2 פסקאות, עבודה וטובה.
מה הילדה חושבת על המצב שלה? האם היא בכלל מודעת אליו? האם היא מרגישה איכשהוא את הזמן שעובר או שמבחינתה היא מוקפת באנשים נרגשים שמתחלפים בפתאומיות כל כמה דקות?

כתוב מקסים

פיסה מגניבה. הדבר היחיד שהייתי משנה זה את נסיבת המוות, אם באמת הכוונה היא לפרט שמעשיר את העולם במקום חלק מהעלילה אז לא צריכה להיות סיבה למוות שלה.

תאונה מצערת, כמו קסם בוץ שהשתבש בזמן שצפתה בו או פציעה מסוס דוהר יוסיפו לטרגדיה, הסיפור כמו שהבנתי אותו מתאים יותר לקונספט של מוות ללא סיבה מוצדקת מאשר התנקשות. מעבר לכך שהרג הילדה (כנראה) לא תורם לאינטרסים של אף אחד, די מתסכל לשמוע בתור שחקן שיש במי לנקום אבל אי אפשר.

מרתוס: תודה, למרות שזו לא חוכמה. שהשתמשתי בילדה קטנה שהיא אוטומטית סימפטית ונחמדה, זה טריק מלוכלך אבל יעיל.
הילדה יודעת מה קורה, הסבירו לה מיד כשיכלו. אין לה מודעות בזמן הביניים, וכל מה שהיא רואה זה אנשים מתחלפים בפתאומיות. היום האחרון היה מאוד קשה בשבילה, אבל היא משתדלת להירגע בשביל החברים שלה (למרות שהיא עדיין מרגישה מאוד רע, היא בכל זאת גוססת).

האבירה: תודה

אדראן: בחרתי בהתנקשות בכוונה. רציתי שכולם יוכלו להתאחד באבל עליה, בלי שרגשות אשם יעיבו על היחסים ביניהם. מתנקש מסתורי הוא מצד אחד בלתי נמנע - זה לא שהיו יכולים להציל אותה אם היו נזהרים יותר - ומצד שני מנותק, ככה שאף אחד לא אשם יותר מהאחרים (לא באמת, יש סיבה ששלחו אותה, אבל אף אחד לא יודע למה אז אין כעס ומתח בין החבורה). ואם השחקנים באמת רוצים לנקום אותה, הם יוכלו למצוא רמזים ולגלות את האמת - זה יהיה קשה, אבל אפשרי.

זה כל כך עצוב...

עדיין, מרגיש לא כל כך מתאים. התנקשות בילדה זה כמובן דבר נורא, אבל עצם העובדה שהמוות שלה קרה מסיבה כלשהי מפחית מהתסכול והיגון שמקרה כזה אמור לגרום. מה אם במקום מתנקש מסתורי, הילדה נפלה מאחד הבניינים הגבוהים יותר כששיחקה עם הכלבים במבנה נטוש?

האמת היא ש"בואו תמצאו מי רצח אותה " זה לגמרי קרס הרפתקאה ( במיוחד אם מוצאים את האוייבים של הכלבים ), אבל אפשר גם להרוג אותה ממחלה אם רוצים משהו שהוא ממש נייטרלי.

מצד שני, מחלה היא פחות פתאומית...

אני הולך להישאר עם מתנקש מסתורי, אבל תודה על ההצעות.