אווירה
בין ערפל לקיטור הוא עולם שמציב הזדמנויות בפני הדמויות שבו, אמצעים שגורמים לשאיפות שלהן להיראות ממשיות יותר, ממשיות מספיק כדי לשלם את המחיר שהן דורשות. המטרות האלו יכולות להיות מגוונות, כמו תאווה לכוח, סקרנות מדעית, או הרצון להישאר בחיים, אך הדרכים להשיג אותן יהיו הגורם שמאחד את סיפורי הדמויות. זה עולם קשה, עם מוסר אישי, בעיות רבות ומעט אנשים שאכפת להם. עולם שמאלץ את האנשים להיאבק בו, או להשתמש בו, כדי להגשים את שאיפותיהם.
הוא עולם שמשתנה, במהירות מסחררת.
מהפכה טכנולוגית תמידית מתרחשת בקצב מאיץ - להבים מתחלפים באבק שריפה, מנגנוני התחבורה הולכים ומשתפרים, מנועי קיטור מוחלפים בגלגלי תנופה מגנטיים. ביולוגים פורצים את מגבלות הטבע מדי יום, מפתחים חיילי על ותועבות משודרגות גנטית, עיוורים לסכנות ביצירתיות מדעית בלתי מרוסנת. מלומדים מפלסים את הדרך לשליטה על המציאות עצמה בעזרת דפוסים מתמטיים ומסוגלים להשפיע על תכונות החומר דרך תבניות גיאומטריות.
אך בזמן בו חידושים ופריצות דרך תלויים אך ורק בעומק הכיסים, ביכולת הדמיון ובתעוזה, בעלי העושר והעוצמה הם היחידים שנהנים מפירות הקדמה.
מלחמה ממושכת נגד אויב חיצוני שברה את הסדר הישן, הזירה הפוליטית נותרה מעורערת, גם עשורים לאחר המלחמה. מאזן הכוחות כיום מתפצל בין מספר ערי מדינה מרכזיות, שנעות בין טוטליטריות משתקת לחופש פראי. תשומת הלב של המעמד הגבוה מושקעת בתככים ומאבקי כוח, בתי האצולה בקושי מתייחסים לאנשים שבתחתית. כנופיות וארגוני פשע תפסו את מקומם, רוב הרחובות בשכונות העוני מזוהים עם קבוצה כזו או אחרת בעולם התחתון.
בסביבה הכאוטית, הרווח והסיכון מתגברים בהתאם. כל אחד יכול להתקדם ולהרוויח, או להתרסק באותה הקלות. הפוטנציאל של אנשים, לטוב ולרע, מושפע מהכישורים שלהם, אך לא פחות מהאומץ והיהירות שמלווים אותם.
זו תקופה אלימה, לא צפויה, מתפרצת. תקופה של נטישת עידן, של שאפתנות ולהט. של אמצעים קיצוניים, רצונות עוצמתיים ואנשים שמוכנים לעשות הרבה כדי להגשים אותם. הקדמה היא תופעה חדשה, רבים ממהרים לעקוב אחריה ללא היסוס. ההזדמנויות שמגיעות איתה מציתות מאבקים ומזימות, סיפורים שמחכים להתממש. כדי לקחת בהם חלק, צריך רק להעז.
קצת רקע
ערי המדינה שבין ערפל לקיטור הן מרכזי התרבות והכלכלה ביבשת. הן הבית של ארגונים חשאיים, בתי אצולה עוצמתיים וכנופיות מסוכנות. חלקן עתיקות, מהוות מוקד למאבקי שלטון אלימים ומזימות פוליטיות. אחרות, זוהרות וכאוטיות, שופעות בטכנולוגיה מתקדמת ופשע מאורגן. קשרי המסחר והדיפלומטיה בין הערים הם חלשים ומתבצעים בחשדנות, לרוב מוצדקת. ללא גוף עוצמתי או יציב מספיק כדי לאיים על השאר, נראה ששאיפות להפוך למעצמה הן חלום רחוק. חלום שנבון להתרחק ממנו, בהתחשב בגורלה של המעצמה האחרונה.
המחזה הזה מאפיין רק את העשורים האחרונים. במשך רוב ההיסטוריה הידועה, גוף אימפריאליסטי בשם "המסדר" שלט על הערים השונות. הוא הכתיב את הכלכלה והגבולות, טיהר עמים מדתות כופרות והעניק מחסה לנזקקים. הוא היה אחראי לשקט הכפוי והקיפאון הטכנולוגי שליוו את ההיסטוריה. הוא הגדיר את משמעות הצדק ודאג לאכוף אותו - בפומבי, ללא היסוס, וללא יוצא מן הכלל. אנשיו היו השומרים, השופטים והמוציאים להורג של כולנו, ביטוי לצדק עלי אדמות. הוא היה האב המאוכזב, המחנך חסר הסבלנות. המסדר היה חומה נצחית שהגנה על התרבות מפני אלו הזוממים להשמיד אותה. והוא היה גם כל שאר הפרופגנדה, אבל שמעתם מספיק כדי להבין את הרעיון. הנקודה היא, שהמסדר היה כל הדברים האלו. היה, בעבר. היום הוא צל של עצמו, ארגון זקן בזמנים משתנים. שחקנים אחרים החליפו את הנוכחות שלו, וכל אחד מנסה לתפוס מקום בזירה החדשה.
אז איך נופלת אימפריה אלמותית? מבפנים. צריך רק לנטוע את הוירוס ולהמתין. שאל כל ביולוג, ותקבל מגוון מחלות שחושפות את עצמן רק כשכבר מאוחר מדי. במקרה שלנו, לפולשים קוראים הסאייט. חברי הסאייט, לטענתם, הם אנשי המשלחת של עולם רחוק. הם הגיעו לחופי היבשת בתחילת המאה הקודמת, והביאו איתם פלאים שקידמו את העולם יותר מכל הנצח של שלטון המסדר. מתרופות וכימיה, לטכניקות בניה ותחבורה משוכללת, כל אספקט באורח החיים השתנה באופן קיצוני. הסאייטרים התקדמו לתפקידי מפתח בחברה והכלכלה של הערים.
ברוח התקופה המתפרצת, נראה ששינוי בשלטון גם הוא בלתי נמנע. בין אם בשקט, בעזרת התנערות מחושבת, או בהובלת רעיונות נועזים אל הציבור (ולאחר מכן, הובלת אותו ציבור לשדה הקרב,) רוב הערים הסירו מעליהן את עול המסדר. הריק שנוצר עודד מאבקים בין הכוחות החדשים. חברי הסאייט, לכאורה מפוזרים בעמדות שונות ומנוגדות בין הערים, דאגו ללבות את האש המתחזקת. הסכסוכים נעשו מדממים, מלחמות פרצו. אך התוכנית של הזרים, להתיש את הערים האנושיות ולהשתלט על האפר שישאר, נחשפה לבסוף. זה קרה רק לאחר אבדות רבות, ויתכן שאותה מזימה לא התקיימה מעולם. אך כעת הסאייט, שהזניקו עולם שלם לעידן חדש, העניקו את התרומה האחרונה שלהם. הם היו אויב משותף, ובכך הולידו את השלום הקר למדי שמאפיין את תקופתנו.
------------------------
כבר זמן מה שהעולם הזה מתבשל לי בראש. זה סטימפאנק, עם שימוש כללי יותר בטכנולוגיה במקום הכנסת קיטור וגלגלי שיניים לכל מקום. באשר ל"פאנק", יש פה ניסיון להעניק תחושה של שינוי חברתי ומוסר אפור שמעצימים אחד את השני. אני מעוניין לכתוב את העולם באופן מסודר ולהרחיב אותו, פרסום כאן נראה כמו דרך טובה לוודא שאני מקפיד על זה.
בין ערפל לקיטור הוא עולם שמציב הזדמנויות בפני הדמויות שבו, אמצעים שגורמים לשאיפות שלהן להיראות ממשיות יותר, ממשיות מספיק כדי לשלם את המחיר שהן דורשות. המטרות האלו יכולות להיות מגוונות, כמו תאווה לכוח, סקרנות מדעית, או הרצון להישאר בחיים, אך הדרכים להשיג אותן יהיו הגורם שמאחד את סיפורי הדמויות. זה עולם קשה, עם מוסר אישי, בעיות רבות ומעט אנשים שאכפת להם. עולם שמאלץ את האנשים להיאבק בו, או להשתמש בו, כדי להגשים את שאיפותיהם.
הוא עולם שמשתנה, במהירות מסחררת.
מהפכה טכנולוגית תמידית מתרחשת בקצב מאיץ - להבים מתחלפים באבק שריפה, מנגנוני התחבורה הולכים ומשתפרים, מנועי קיטור מוחלפים בגלגלי תנופה מגנטיים. ביולוגים פורצים את מגבלות הטבע מדי יום, מפתחים חיילי על ותועבות משודרגות גנטית, עיוורים לסכנות ביצירתיות מדעית בלתי מרוסנת. מלומדים מפלסים את הדרך לשליטה על המציאות עצמה בעזרת דפוסים מתמטיים ומסוגלים להשפיע על תכונות החומר דרך תבניות גיאומטריות.
אך בזמן בו חידושים ופריצות דרך תלויים אך ורק בעומק הכיסים, ביכולת הדמיון ובתעוזה, בעלי העושר והעוצמה הם היחידים שנהנים מפירות הקדמה.
מלחמה ממושכת נגד אויב חיצוני שברה את הסדר הישן, הזירה הפוליטית נותרה מעורערת, גם עשורים לאחר המלחמה. מאזן הכוחות כיום מתפצל בין מספר ערי מדינה מרכזיות, שנעות בין טוטליטריות משתקת לחופש פראי. תשומת הלב של המעמד הגבוה מושקעת בתככים ומאבקי כוח, בתי האצולה בקושי מתייחסים לאנשים שבתחתית. כנופיות וארגוני פשע תפסו את מקומם, רוב הרחובות בשכונות העוני מזוהים עם קבוצה כזו או אחרת בעולם התחתון.
בסביבה הכאוטית, הרווח והסיכון מתגברים בהתאם. כל אחד יכול להתקדם ולהרוויח, או להתרסק באותה הקלות. הפוטנציאל של אנשים, לטוב ולרע, מושפע מהכישורים שלהם, אך לא פחות מהאומץ והיהירות שמלווים אותם.
זו תקופה אלימה, לא צפויה, מתפרצת. תקופה של נטישת עידן, של שאפתנות ולהט. של אמצעים קיצוניים, רצונות עוצמתיים ואנשים שמוכנים לעשות הרבה כדי להגשים אותם. הקדמה היא תופעה חדשה, רבים ממהרים לעקוב אחריה ללא היסוס. ההזדמנויות שמגיעות איתה מציתות מאבקים ומזימות, סיפורים שמחכים להתממש. כדי לקחת בהם חלק, צריך רק להעז.
קצת רקע
ערי המדינה שבין ערפל לקיטור הן מרכזי התרבות והכלכלה ביבשת. הן הבית של ארגונים חשאיים, בתי אצולה עוצמתיים וכנופיות מסוכנות. חלקן עתיקות, מהוות מוקד למאבקי שלטון אלימים ומזימות פוליטיות. אחרות, זוהרות וכאוטיות, שופעות בטכנולוגיה מתקדמת ופשע מאורגן. קשרי המסחר והדיפלומטיה בין הערים הם חלשים ומתבצעים בחשדנות, לרוב מוצדקת. ללא גוף עוצמתי או יציב מספיק כדי לאיים על השאר, נראה ששאיפות להפוך למעצמה הן חלום רחוק. חלום שנבון להתרחק ממנו, בהתחשב בגורלה של המעצמה האחרונה.
המחזה הזה מאפיין רק את העשורים האחרונים. במשך רוב ההיסטוריה הידועה, גוף אימפריאליסטי בשם "המסדר" שלט על הערים השונות. הוא הכתיב את הכלכלה והגבולות, טיהר עמים מדתות כופרות והעניק מחסה לנזקקים. הוא היה אחראי לשקט הכפוי והקיפאון הטכנולוגי שליוו את ההיסטוריה. הוא הגדיר את משמעות הצדק ודאג לאכוף אותו - בפומבי, ללא היסוס, וללא יוצא מן הכלל. אנשיו היו השומרים, השופטים והמוציאים להורג של כולנו, ביטוי לצדק עלי אדמות. הוא היה האב המאוכזב, המחנך חסר הסבלנות. המסדר היה חומה נצחית שהגנה על התרבות מפני אלו הזוממים להשמיד אותה. והוא היה גם כל שאר הפרופגנדה, אבל שמעתם מספיק כדי להבין את הרעיון. הנקודה היא, שהמסדר היה כל הדברים האלו. היה, בעבר. היום הוא צל של עצמו, ארגון זקן בזמנים משתנים. שחקנים אחרים החליפו את הנוכחות שלו, וכל אחד מנסה לתפוס מקום בזירה החדשה.
אז איך נופלת אימפריה אלמותית? מבפנים. צריך רק לנטוע את הוירוס ולהמתין. שאל כל ביולוג, ותקבל מגוון מחלות שחושפות את עצמן רק כשכבר מאוחר מדי. במקרה שלנו, לפולשים קוראים הסאייט. חברי הסאייט, לטענתם, הם אנשי המשלחת של עולם רחוק. הם הגיעו לחופי היבשת בתחילת המאה הקודמת, והביאו איתם פלאים שקידמו את העולם יותר מכל הנצח של שלטון המסדר. מתרופות וכימיה, לטכניקות בניה ותחבורה משוכללת, כל אספקט באורח החיים השתנה באופן קיצוני. הסאייטרים התקדמו לתפקידי מפתח בחברה והכלכלה של הערים.
ברוח התקופה המתפרצת, נראה ששינוי בשלטון גם הוא בלתי נמנע. בין אם בשקט, בעזרת התנערות מחושבת, או בהובלת רעיונות נועזים אל הציבור (ולאחר מכן, הובלת אותו ציבור לשדה הקרב,) רוב הערים הסירו מעליהן את עול המסדר. הריק שנוצר עודד מאבקים בין הכוחות החדשים. חברי הסאייט, לכאורה מפוזרים בעמדות שונות ומנוגדות בין הערים, דאגו ללבות את האש המתחזקת. הסכסוכים נעשו מדממים, מלחמות פרצו. אך התוכנית של הזרים, להתיש את הערים האנושיות ולהשתלט על האפר שישאר, נחשפה לבסוף. זה קרה רק לאחר אבדות רבות, ויתכן שאותה מזימה לא התקיימה מעולם. אך כעת הסאייט, שהזניקו עולם שלם לעידן חדש, העניקו את התרומה האחרונה שלהם. הם היו אויב משותף, ובכך הולידו את השלום הקר למדי שמאפיין את תקופתנו.
------------------------
כבר זמן מה שהעולם הזה מתבשל לי בראש. זה סטימפאנק, עם שימוש כללי יותר בטכנולוגיה במקום הכנסת קיטור וגלגלי שיניים לכל מקום. באשר ל"פאנק", יש פה ניסיון להעניק תחושה של שינוי חברתי ומוסר אפור שמעצימים אחד את השני. אני מעוניין לכתוב את העולם באופן מסודר ולהרחיב אותו, פרסום כאן נראה כמו דרך טובה לוודא שאני מקפיד על זה.