עץ הרשמה
רשימת השחקנים:
liorgonen3 - רומולוס, אלף סייר.
lonewolf - ארים רואן, בן מחצית זמר נודד.
ג'וני - סולסס, פירבולג כוהן.
The Traveler - לאנה מי-מלח, בת אנוש מכשפת.
בשעה טובה אנחנו מתחילים את המשחק! מאחל לכולנו מסע מוצלח ומשחק מהנה
דברים שימושיים
רוח הבוקר הייתה קרירה ונעימה. אבל העננים שליוו אותה מרחוק, וערפל הבוקר שחדר למפרץ סליני, בישרו על חדשות פחות טובות.
על ראש הגבעה של מגדל הים, עמדו שתי דמויות, מסתכלות בשקט על הנוף. יונו נאנח למראה שנגלה לפניו, ראשו עוד מסוחרר מעט מכמויות האלכוהול של אתמול. זאת היתה טעות לשתות כל כך הרבה כשאתה צריך לבחור בני ברית למשימה מורכבת כזאת.
"קשה להאמין שרק לפני יומיים שערי גיהינום נפתחו, ומרחץ דמים התרחש על החוף הזה ממש", אמר פלורו, עומד לצד אחיו.
"קשה להאמין שהחרב הזאת באמת עניינה מישהו. היא חלודה, ואין בה שום דבר מעניין".
"זאת לא החרב עצמה שמעניינת את השודדים. זה מה שהיא מייצגת".
יונו ירק על הקרקע. עדיין מר לו בפה, "שיטבעו השודדים והסמלים שהם רודפים אחריהם. הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא שהממזרים לא יקבלו את העונש שמגיע להם".
"אנחנו עדיין צריכים להיות זהירים, אחי. אל תיתן רק לרגשות להניע אותך".
"שוב אתה מטיף?", הוא פתח בשטף קללות בשפה לא מוכרת. פלורו חיכה בסבלנות שיסיים.
"טוב, מספיק דיברנו, יש לנו עבודה לעשות. ניפגש בשעות הערב בנמל, נראה את מי הצלחנו למצוא. פומול ישמור אותי, אני מקווה שיש מספיק אנשים ראויים בעיר הזאת".
"יש, תהיה בטוח. אני גם בטוח שאתה תדע למצוא אותם", עונה לו פלורו, מתחיל לרדת במורד הגבעה.
"אני מקווה שאתה צודק", ממלמל יונו, צוחק לעצמו בעוד הוא עוקב אחרי אחיו.
ארים רואן
רשימת השחקנים:
liorgonen3 - רומולוס, אלף סייר.
lonewolf - ארים רואן, בן מחצית זמר נודד.
ג'וני - סולסס, פירבולג כוהן.
The Traveler - לאנה מי-מלח, בת אנוש מכשפת.
בשעה טובה אנחנו מתחילים את המשחק! מאחל לכולנו מסע מוצלח ומשחק מהנה
דברים שימושיים
רוח הבוקר הייתה קרירה ונעימה. אבל העננים שליוו אותה מרחוק, וערפל הבוקר שחדר למפרץ סליני, בישרו על חדשות פחות טובות.
על ראש הגבעה של מגדל הים, עמדו שתי דמויות, מסתכלות בשקט על הנוף. יונו נאנח למראה שנגלה לפניו, ראשו עוד מסוחרר מעט מכמויות האלכוהול של אתמול. זאת היתה טעות לשתות כל כך הרבה כשאתה צריך לבחור בני ברית למשימה מורכבת כזאת.
"קשה להאמין שרק לפני יומיים שערי גיהינום נפתחו, ומרחץ דמים התרחש על החוף הזה ממש", אמר פלורו, עומד לצד אחיו.
"קשה להאמין שהחרב הזאת באמת עניינה מישהו. היא חלודה, ואין בה שום דבר מעניין".
"זאת לא החרב עצמה שמעניינת את השודדים. זה מה שהיא מייצגת".
יונו ירק על הקרקע. עדיין מר לו בפה, "שיטבעו השודדים והסמלים שהם רודפים אחריהם. הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא שהממזרים לא יקבלו את העונש שמגיע להם".
"אנחנו עדיין צריכים להיות זהירים, אחי. אל תיתן רק לרגשות להניע אותך".
"שוב אתה מטיף?", הוא פתח בשטף קללות בשפה לא מוכרת. פלורו חיכה בסבלנות שיסיים.
"טוב, מספיק דיברנו, יש לנו עבודה לעשות. ניפגש בשעות הערב בנמל, נראה את מי הצלחנו למצוא. פומול ישמור אותי, אני מקווה שיש מספיק אנשים ראויים בעיר הזאת".
"יש, תהיה בטוח. אני גם בטוח שאתה תדע למצוא אותם", עונה לו פלורו, מתחיל לרדת במורד הגבעה.
"אני מקווה שאתה צודק", ממלמל יונו, צוחק לעצמו בעוד הוא עוקב אחרי אחיו.
ארים רואן
ארים עמד במרכז שוק הדגים של סליני, שלמרות השעה המוקדמת יחסית כבר היה עמוס בדייגים שהציגו את שלל הבוקר, ובנשים וילדים שחיפשו את הסחורה הטובה ביותר.
בעוד הוא נשם את אוויר הבוקר, ארים חטף מהלומה חזקה בראש, כזאת שכמעט גרמה לו לאבד את ההכרה. כמעט.
מזועזע מהמכה, הוא הצליח לשמוע התנצלות חפוזה, "סליחה, ילד", ולהבחין בדמות מטושטשת רוכנת מעליו. כשהצליח לחזור לחושיו, הוא ראה איש חסון, עם שיער וזקן מדובללים בצבע דבש.
הוא זיהה את יונו, גיבור העיר, רוכן מעליו.
בעוד הוא נשם את אוויר הבוקר, ארים חטף מהלומה חזקה בראש, כזאת שכמעט גרמה לו לאבד את ההכרה. כמעט.
מזועזע מהמכה, הוא הצליח לשמוע התנצלות חפוזה, "סליחה, ילד", ולהבחין בדמות מטושטשת רוכנת מעליו. כשהצליח לחזור לחושיו, הוא ראה איש חסון, עם שיער וזקן מדובללים בצבע דבש.
הוא זיהה את יונו, גיבור העיר, רוכן מעליו.
היום שעבר על רומולוס לא היה מזהיר במיוחד. את רוב הלילה הוא בילה במרדף ברחבי העיר, כשהוא הטרף. אביו איים לקרוא למשמר, והוא בהחלט קרא להם. הוא לא היה יכול לחזור לביתו, כי חיכו שם אנשי משמר, והוא נאלץ להתגנב בין סמטה לסמטה כל הלילה. עד שמצא טברנה נידחת בפאתי העיר שנראתה מוזנחת מספיק כדי שלא יחפשו בה אותו. למרות השעה המאוחרת, ואולי בגללה, לשבת לשתות בטברנה היה נראה כמו רעיון טוב. בפעם הבאה שהוא היה מודע לסביבה שלו, הוא מצא את עצמו עדיין בטברנה, בצהרי היום.
אבל לדיאדרומו שיטות משונות. את דלת הטברנה פתח לא אחר מאשר יונו, איש חסון וגבה-קומה, עם שיער בצבע קש ובגדים אדומים ומרופטים.
הוא ניגש לאחד השולחנות, מתעלם מיושבי הטברנה באלגנטיות דומה לזו של הטברנה עצמה, ובחן את היושבים, בבירור לא מרוצה.
אבל לדיאדרומו שיטות משונות. את דלת הטברנה פתח לא אחר מאשר יונו, איש חסון וגבה-קומה, עם שיער בצבע קש ובגדים אדומים ומרופטים.
הוא ניגש לאחד השולחנות, מתעלם מיושבי הטברנה באלגנטיות דומה לזו של הטברנה עצמה, ובחן את היושבים, בבירור לא מרוצה.
הבוקר של לאנה התחיל רגיל למדי. היא ישבה ואכלה ארוחת בוקר עם חבריה מהמסע האחרון, במטרה לגרש את כאב הראש מהאלכוהול של אתמול. בעיצומה של הארוחה ושיחות החולין, לאנה שמה לב לאדם מוזר שנכנס לטברנה. הוא היה לבוש ברדס גדול, בבירור פי כמה מהמידות שלו, ושיערו האסוף בצבע קש הגיע עד לבסיס צווארו. הוא התיישב באחד השולחנות בקצה השני של הטברנה, מסתכל בעניין בסביבתו.
"היי, זה לא האח של יונו, מה שמו? פלורו?", שאל אחד מחברי הצוות.
"יש מצב", ענה אחר, "שמעתי שהוא היה כמה שנים מחוץ לסליני, באחת היבשות הרחוקות. למד קסם או משהו".
בדיוק כשהוא סיים את המשפט, פלורו הישיר מבט לעברם, כאילו שמע את השיחה. מבטו חשף רטייה שחורה על עינו השמאלית. ומסיבה מסוימת, לאנה הרגישה כאילו מבטו ממוקד בה...
"היי, זה לא האח של יונו, מה שמו? פלורו?", שאל אחד מחברי הצוות.
"יש מצב", ענה אחר, "שמעתי שהוא היה כמה שנים מחוץ לסליני, באחת היבשות הרחוקות. למד קסם או משהו".
בדיוק כשהוא סיים את המשפט, פלורו הישיר מבט לעברם, כאילו שמע את השיחה. מבטו חשף רטייה שחורה על עינו השמאלית. ומסיבה מסוימת, לאנה הרגישה כאילו מבטו ממוקד בה...
בין כל המבנים, האנשים וההמולה העירונית של סליני, סולסס הצליח למצוא את השקט שלו. הוא הופיע בצורת מערה טבעית, קרוב לפסגת ההר המיתמר מעל העיר. זה היה נראה כמו מקום טוב לנסות להתחבר לאספקט הסערה, להתקרב אליו עוד קצת. הרוחות היו חזקות, והטבע פראי.
אבל לא הוא לא הצליח להתחבר אל האספקט, לא משנה כמה ניסה. משהו, מעין ישות, הסיחה את דעתו, והפריע לו להתרכז בדיבור עם האספקט. הוא הרגיש את העוצמה שלה, עוצמה מוזרה ומסתורית, שקשה להתעלם ממנה. והעוצמה הזאת טיפסה במעלה ההר.
בסופו של דבר, הישות הייתה קרובה מאוד. מתוך אינסטינקט, סולסס קם ממקומו וניגש לפח המערה, לראות מה פשר הדבר. הוא גילה, להפתעתו, אדם בוגר, עטוי בברדס.
"הייתה לי תחושה שיש כאן משהו לא שגרתי", הוא אמר, וחשף מתחת לברדס שיער קש אסוף לאחור, ומבט בוחן, "כוח גדול, אבל עם מרכיב חסר...".
הוא העיף מבט מתוח לעבר השמיים, שכוסו בעננים, וגשם החל לטפטף בעדינות.
"אפשר להיכנס?", הוא שאל.
אבל לא הוא לא הצליח להתחבר אל האספקט, לא משנה כמה ניסה. משהו, מעין ישות, הסיחה את דעתו, והפריע לו להתרכז בדיבור עם האספקט. הוא הרגיש את העוצמה שלה, עוצמה מוזרה ומסתורית, שקשה להתעלם ממנה. והעוצמה הזאת טיפסה במעלה ההר.
בסופו של דבר, הישות הייתה קרובה מאוד. מתוך אינסטינקט, סולסס קם ממקומו וניגש לפח המערה, לראות מה פשר הדבר. הוא גילה, להפתעתו, אדם בוגר, עטוי בברדס.
"הייתה לי תחושה שיש כאן משהו לא שגרתי", הוא אמר, וחשף מתחת לברדס שיער קש אסוף לאחור, ומבט בוחן, "כוח גדול, אבל עם מרכיב חסר...".
הוא העיף מבט מתוח לעבר השמיים, שכוסו בעננים, וגשם החל לטפטף בעדינות.
"אפשר להיכנס?", הוא שאל.
העריכה האחרונה התבצעה על-ידי משגיח: