השחר מפציע- עץ משחק [מו"ד 5] (4\4)- תם ונשלם!

קאלי לוקחת עוד צעד קדימה. "אז אין בעיה להמשיך?"

"אני מאמין שלא. גם עיניים חשודות לא מזיקות. הן רק צופות, לבינתיים", אומר הנזיר ומתחיל ללכת לאט. מתאמץ להרים את רגליו למרות העייפות.

IN
"יש הרבה סכנות באדמה הזו. אני מקווה שזהו רק טרף מפוחד, אבל תשמרו על הגב שלכם, ייתכן ויותר ממשהו אחד עוקב אחרינו באדמה הזו" אומר הונג-יי, וממשיך להתקדם איתכם. העייפות קשה לו, אבל הוא מתגבר עליה. ציידים רגילים לעייפות כאשר הם רודפים אחר טרף...

או לפחות כך ראשו של הונג-יי אמר לו, ניסה לשנן בכעס, בעוד הגוף שלו בגד בו כהשפעה של השנאה הנוראית של היבשת הזו.

סבסטיאן מביט לכיוון, הוא שוקל ללכת לצפות במקום, אבל יכול להיות שאכן מודבר בטורף מפוחד ותו לא. "אוכל לשלוח את הנמר לבדוק."

"תעשה את זה," הגמדה עונה. היא מתחילה לזמן את ארזיוס, למקרה שזה לא טרף.

Meta
זימון רמך, גלגול קסם פראי: 18.

נמר החרב מזנק למקום עליו דיבר הונג. מנסה להיעזר בחושיו כדי להבחין באיום.
Meta
התגנבות
[dice:3parib1x]708835:0[/dice:3parib1x]

תפיסה
[dice:3parib1x]708835:1[/dice:3parib1x]
[dice:3parib1x]708835:2[/dice:3parib1x]

הנמר מתגנב אל המגדל, עולה בדממה במדרגות העתיקות והמתפררות, מצליח לדלג על הרווחים והשברים שביניהן. כשהוא מגיע למעלה, הוא מוכן לתקוף- אבל אף אחד מחמשת החושים שלו לא מצליח לזהות איום, או יצור חי כלשהו. עם זאת, הוא יכול להרגיש את השנאה של היבשת, השנאה שמקיפה אותו- הרצון הזה להרוג, ששייך רק לטורפים המפלצתיים ביותר, שלא צדים כדי לאכול, אם כי כדי לספק את תאוות הדמים שלהם.
וכאן, הוא מרגיש את תאוות הדמים הזו מסביבו. במגדל עצמו אין אף טרף, או טורף. וזה כיוון שהיבשת עצמה היא הטורף. ואתם, כולכם, הטרף.

בינתיים, קאלי מזמנת את ארזיוס. אבל הטקס קשה, קשה יותר מתמיד. הערפל האדום עולה מהאדמה אניצים אניצים, כאילו דוחק את עצמו מבעד לרבדים בקושי רב. וכשהוא סוף סוף מתגבש, מלווה באנקות כאב וסבל, ארזיוס קטן יותר מכפי שהיה בפעם האחרונה שבה ראיתם אותו. הוא חיוור, רזה כל כך שהעצמות שלו בולטות מבעד לעור מכוסה הקשקשים שלו.
וברגע שהוא מופיע, אתם מרגישים את השנאה הולמת בכם.
גלגלו לי בבקשה הצלת כריזמה.

"אני חושב שמה שהיה שם, הלך. וכדי שנעשה את זה גם אנחנו." אומר סבסטיאן בעודו שורק לנמר לחזור.

הצלה
12+12=24

"ככל שנתרחק מהמקום הזה, האיזון שלנו ישוב לאיתנו", אומר דאי-קי מסוחרר בקול חלש.

META
כריזמה:
1ק20 + 5 = 18

IN
״אבל הוא עדיין שם, העין שלו בוהקת כמו עין הקראקן על גופו האדיר״ אומר הונג-יי בחוסר הבנה.

״אתם טוענים שהראייה שלי שגויה? שאני, צייד למשך אלפי שנים, לפתע לא מסוגל להבדיל בין חלון פשוט לעין?!״ שואל הזאב הלבן, לפתע מעוצבן. הרגש הזה עלה בו בלי לשים לב כמעט, ללא הכנה, כמו סופה מהירה וחסרת מעצורים, בעוד שהשנאה של היבשת מצאה שורשים בלב מלא היגון והטירוף של הזאב הלבן, הרגש שהוא הטרף היה אחד שהזאב הלבן פשוט לא הבין- פשוט לא קיבל. התחושה המתמשכת מן היבשת העלתה בו רגשות שהוא לא רצה להפגין לפני שיקבל את כוחו הישן בחזרה.

META
הצלת כריזמה: 16+3=19.

קאלי פוקחת את עיניה, מתאכזבת מצורתו של ארזיוס אחרי המאמץ שהשקיעה. היא כמעט מגרשת אותו.
"אף אחד לא אמר את זה הונג. הראייה שלך אולי מצוינת, אבל השמיעה? לא כל כך," קאלי אומרת. "זה לא המקום הזה," היא טופחת ברגלה על רצפת האבן, "אלא המקום הזה," הגמדה פורסת את ידיה, מתכוונת לאי כולו, "שמוציא אותך מאיזון דאי-קי. ברגע שדרכנו כאן זרקנו את האיזון מהחלון."

Meta
הצלת כריזמה: 18+3+3+4=28

IN
״בואו פשוט נתקדם מהמקום הזה...״ אומר הונג-יי, ברוגז גובר, ובועט באדמה, גורם לאפר לעלות ממנה. ״עיר אבודה או לא, לא אמור להיות לנו אכפת מהמקום הזה. בואו נתמקד במטרה, ונלך קדימה״.

אתם ממשיכים הלאה, עוזבים את העיר העתיקה מאחוריכם. את המבנים המתפוררים, המוחזקים יחד על ידי הצמחים המטפסים השחורים והמעוותים. מותירים מאחור את המגדל, ואת העין שהונג מתעקש שצופה ממנו. אתם מתקדמים באיטיות משוועת, נתמכים בנמר ובארזיוס, ואחד בשני. אתם עייפים, הגוף שלכם כואב. כל צעד גורם לעווית של כאב, הגוף שלכם מתייפח עם כל תנועה, כל תזוזה קטנה. ועדיין, אתם ממשיכים הלאה- מודעים למה שיקרה אם תכנעו, אם תפסיקו ללכת, להתקדם.

ואז, אתם מרגישים את זה. רעד שעובר באדמה, באוויר, בקיום עצמו. לרגע אחד, אתם רואים מבצר שחור במרחק, בעל תשעה צריחים, מבליח ונעלם.
אתם מתקדמים, אל כיוון מרכז היבשת. לא נותר לכם זמן רב, אך נותרה לכם הליכה רבה. אף אחד לא לקח בחשבון את העייפות הזו, את כבדות התנועה בגוף ששונא את עצמו, וכל דבר אחר. ייתכן מאוד שאם לא הייתם עפים אל היבשת, אלא לוקחים את הסירה שהציעו לכם הנזירים של 'אביב נצחי' לא הייתם מספיקים, והצללים היו חופשיים.

אתם מתחילים להחיש את צעדיכם, הזמן בורח. המרחב משתנה, רבדים שונים מבליחים. ארמון שמיימי הנראה כעשוי מתכת מופיע למספר שניות לשמאלכם, חסר מוחשות כפטה מורגנה. ולמשך דקות ספורות, אתם לא יכולים לראות את האדמה. במקום, אתם רואים אניצי ערפל ירוקים מחליאים העולים בין הבקעים הגדלים בלילות, וכמעט שלא ניתן להבחין בהם במהלך היום. ובמקום אחד את השני, אתם רואים כתמי אנרגיה. אחד מרושת באדום ומחזיק את לייסטרבארם שנראית רגיל, אחד שחור לגמרי, אחד טהור ולבן, ואחד שנראה בדיוק כמו הונג-יי. בנוסף, זוג עננים קטנים בשחור ואדום ביניכם- הנמר וארזיוס.

הרעדים הללו ממשיכים, נהיים יותר ויותר תכופים. בהתחלה, מדובר בפעם בשעה, אך עם כל שעה שחולפת, יותר ויותר רעדים נוצרים, יותר ויותר הפרעות מרחביות. סבסטיאן מבין במה מדובר. הטקס, יהיה אשר יהיה, מתעסק עם הרבדים. כשעזבתם את אי הדרקון, שאייד-וור, מלך הצללים, טען כי הטקס כבר החל. ואם זה אכן כך, הטקס הארוך הגיע כעת לשיאו. לא נותר לכם זמן רב, אולי יום, אולי מעט יותר.

האם אתם רצים, ומסתכנים בעייפות חמורה אף יותר- שלא לומר הסבת תשומת לבה של היבשת אליכם, או שאתם ממשיכים להתקדם בקצב העכשווי, האיטי יותר?

"אין לנו זמן לבזבז." אומר סבסטאין, "אולי נוכל לעצור את הטקס לפני שהוא יושלם."

"בואו נמהר, לפני שיהיה מאוחר מדי", קולו של דאי-קי רק נחלש מפעם לפעם.

קאלי מהנהנת בהסכמה מגבו של ארזיוס.

"אני ארוץ קדימה. היבשת הזו שונאת אותנו, ושונאת יותר כשאנחנו ביחד. אני מהיר מספיק בשביל לברוח אם אתקל בסיכון" אומר הונג-יי בהחלטיות"אולי ככה טיפה מהשנאה של היבשת אלינו תרד."

OUT
אני רוצה להשתמש במהירות שלי כדי אולי להפחית את הד"ק של הצלות הכריזמה, למרות שזה אומר כנראה שזה ייתן לנו איזה חסרון בפעם הבאה שנהיה בהתקלות או יכול להכניס אותי למצב מסוכן. האם זה אפשרי?

OUT
זה אפשרי, ואכן יוריד את הד"ק של הצלת הכריזמה, אבל זה אומר שבשני הסיבובים הראשונים של ההתקלות הבאה תתחיל עם חסרון לכל ההצלות הפיזיות.

OUT
מוכן לקבל את זה.

אתם נפרדים, נותנים לגופכם הדואב לנוח מעט בקצב איטי יחסית בזמן שהונג מאמץ את גופו ונע קדימה, מתרחק מכם, ולוקח יחד איתו חלק מתשומת הלב של היבשת, שמתמקדת בו באופן מוזר.

הוא מותיר אותכם מאחור, אך כשהערב יורד, הוא חוזר לאחור ומוביל אותכם למערה שמצא, ובבוקר- הוא רץ חזרה לדרכו, מושך את תשומת לבה של היבשת, את שנאתה, אליו.



אתם נפגשים שוב בתחילת ערב המחרת, השמש רק החלה לשקוע, אבל נראה שנתקלתם במכשול. בעבר, זה היה נהר. אבל עכשיו, מדובר בנקיק עבה ועמוק, חסר תחתית אפילו. ומעליו, המים שזרמו בו בעבר יוצרים קיר גבוה, כמו מפל, אך מהכיוון השני- כאילו המים מנסים לברוח מהיבשת, מהאדמה המקוללת, אך כוח הכבידה לא מאפשר להם להתקדם יותר מדי, ועוצר אותם בשלב מסוים באוויר.

המרווח בין הנקיק למים גדול מכדי לקפוץ אליהם, אך זרזיפי מים ו"עמודים" דקיקים עדיין עולים מהאדמה להצטרף ל"קיר", מונעים מכם לעוף בנוחות בין הקיר לנקיק.
מה אתם עושים?
כמו כן, גלגלו לי הצלת כריזמה בד"ק 15.