"למה שלא נשתגר ישירות למעבדה?" הזלזול נוטף מדבריו של רג'י, שמגלגל עיניים. "תגיד, יש לך מוח בראש או שזה פשוט חלל ריק? בוא, ניקח את רכבת הקליע לשם במקום. אז מה אם אין שם מסילה?"
"אידיוט." הוא מוסיף, בקול שהוא בדיוק חזק מספיק כדי שכולם יבינו מה הוא אומר.
חצי שעה לאחר מכן אתם עומדים בתור לשער השיגור. מדובר בבימה מוגבהת במרכז העיר- זה לא השער המרכזי, שהוא גדול בהרבה ועולה הרבה יותר לעבור בו, ומיועד למעבר בין כוכבי. לא, אתם מחכים בתור לאחד השערים הצדדיים, אך גם העמוסים. שלוש ורת'אניות זקנות עומדות מלפניכם, לבושות בשמלות פרחוניות ומחזיקות במזוודות טרולי קטנות, שעליהן מונחים תיקים פרחוניים. הן מדברות על הא ועל דא, מרכלות על הנכדים והקהילה שלהן. לאחת מהן קוראים גיאטריס, והנכד שלה בדיוק הכניס מישהי להריון אבל היא לא מוכנה להתחתן איתו! סקנדל!
מאחוריכם, שלושים ושבעה ילדים ושני מבוגרים בטיול כיתתי אל מושבם ההיסטורי של המפקחים, ונראה שלמרות השעה המוקדמת (לא שאפשר לדעת זאת ממבט אל הרקיע) הילדים רועשים ואנרגטיים. כמה מהם נכנסו לקרב דחיפות, דוחפים אחד את השני במשחק, וכל כמה דקות ילד אחר מתנצל כשהוא נתקע בכם. רק בערך חצי מהם מתנצלים.
בסופו של דבר מגיע תורכם. השער מולכם- חישוק מתכת גדול שמעבר לו נמצא רחוב אחר, בעיר אחרת. "כרטיס?" מבקש הכרטיסן, מרים את הקורא שבידו וסורק את הקוד מהמסכים שלכם. לאחר הנהון, הוא נותן לכם לעבור- ושני צעדים לאחר מכן אתם כבר בצדו השני של הכוכב. בצדו השני של שער זהה. מאחוריכם אתם יכולים לשמוע את קול הכרטיסן המקומי, סורק את כרטיסיהם של אלו שמבקשים להשתגר בין משמר-שלום ובין העיר ממנה הגעתם, ארקרידג'.
משמר-שלום בנויה בעמק בין הרים ועליהם, משקיפה אל הים. ומנקודת השיגור שלכם אתם יכולים להשקיף עליו גם אתם. נראה ש"כיכר השיגור" של משמר-שלום נמצאת במצפור יפה, מקורה ומשקיף על הנמל. אתם יכולים לראות את הספינות נכנסות ויוצאות, את האיים שמעבר למפרץ, ואפילו כמה קרחונים לבנים באופק. הנמל עמוס, אבל לא עמוס כמו השמיים- ברווחים שבין קורות העץ של הגג אתם רואים עשרות כלי טיס שונים ברקיע. ממטוסים ועד לספינות אוויר.
רגע השלווה מסתיים מהר מאוד כשהמפקד הזמני שלכם, רג'י, נדחף דרך השער אחרי שהוא השתהה מאחור לכמה רגעים. "ילדים." הוא אומר ומתקדם, צולע מעט. "בסך הכל החמאתי למורה שלהם." הוא מרים את מבטו, לא מסתכל על הנוף- אלא סביב. "אה!" הוא מזדקף ומחייך כשהוא שם את עיניו על עגלת הקפה. "מישהו רוצה קפה? עלי."
רג'י ניגש אל משאית המזון, מזמין קפה לכולם, אבל כשהקפה מגיע הוא עושה סיפור שלם מלטפוח על כל הכיסים שלו. "אה, חרא. שכחתי את הארנק מאחור. היי וסק, תשלם עלי הפעם. זו פקודה." הוא מחייך חיוך ממזרי ומסמן לסרנגארי להתקרב.
"ושמישהו יתפוס מונית לנמל!"
בסוף צריך שתי מוניות, אבל אתם מגיעים אל הנמל. ריח של מלח ים ודגים הולם בחושיכם, קצף השלגים לא נמצאת בחלק המסחרי של הנמל, או בחלק התיירותי. היא נמצאת מאחורה, בין ספינות דיג ועבודה. אפשר להשוות אותה אולי לטיסה במחלקת תיירים, אבל זו תהיה השוואה גרועה- במחלקת תיירים לפחות יש כסאות, ושירותים. כאן? יש מעקה, ומעבר לו- את הים.
קצף הגלים היא אוניית פלדה בינונית, החרטום שלה גבוה וחושף אותה כשוברת קרח. רשתות הדיג שמדלדלות מדפנותיה- ריקות כרגע- חושפות גם את התכלית שלה.
" 'תם מאראקס?" הקפטן שואל כשהוא רואה אותכם מתקרבים, שאלה מעט מטופשת- בהתחשב במדי החברה שאתם לובשים. כובע הגרב שלו מסתיר את ראשו, אבל הזקן העבות שלו מפצה על כך. "קדימה, תעלו. 'נחנו מחכים רק לכם." הגמד מוריד כפפה ומכניס שתי אצבעות לפיו, נותן שריקה מחרישת אוזניים. בתגובה לה, זוג עיניים גדולות וזוהרות מציצות מהספינה, הראש שבו הן נמצאות נראה כמו הכלאה בין אדם לדג- ומכונת חמצן מחוברת אליו, מאפשרת ל
קאלו לנשום כאילו הוא במים. "לורד, תכין ת'ספינה להפלגה. א'סחורה הגיעה." הגמד צועק ולאחר מכן מגיש את ידו- ששתיים מאצבעותיה עדיין רטובות מרוק- קדימה ללחיצה. "נוריק." הוא אומר.
למען ההוגנות, רג'י לא נרתע כלל. הוא לוחץ את ידו של הגמד בחוזקה. "רג'י, אני השמרטף שלהם." הוא מחייך ומצביע עם אגודלו עליכם, "כמה זמן ההפלגה הזו אמורה לקחת?"
"שלושה יום?" נוריק מושך בכתפיו, "תלוי בזרמים. א'קרחונים יכולים ל'שות בעיות. קדימה, אני אראה לכם את א'ערסלים ש'כם."
ההפלגה לוקחת שישה ימים בסוף. הקרחונים עשו בעיות. שישה ימים של להתקע באמצע הים עם רג'י אליאנס, שעשה הרבה יותר בעיות מהקרחונים. הוא ניסה להתחיל עם מרי לפחות פעם ביום, חברת הצוות השלישית וחצי-אלפית. היא בבירור מנסה להתחמק ממנו, אבל איכשהו הוא תמיד מוצא אותה במקרה- בלי לחפש בכלל. את רוב הזמן הוא מבלה בכלל לצד המעקה, עם חכה ביד ודלי פתיונות לצידו, אבל זה לא עוצר אותו מלפקד על כל אחד מכם שמתקרב לאיזור להביא לו פחית בירה,או עוד פתיונות, או להחליף את הקרח, או לגרד לו בגב.
ובלילה, כמובן, הוא נוחר. כל יום, השמיים נהיים כהים יותר כשאתם מתרחקים מהאיזור המתון של הכוכב, מתקדמים יותר ויותר אל הצד החשוך שלו. ויחד עם השמיים, גם מצב הרוח שלכם, ירוד כמו השלג שיורד ללא הפסקה כבר כמה ימים.
אחרי כמעט שבוע של סיוט, קצף הגלים מורידה אותכם במתחם. בוראליס-2-2 נמצאת באמצע הים האלוהי, על פלטפורמה צפה בין קרחונים. מעבדת המחקר הזו כורה שייליניום, סוג נדיר של קרח שהתיאולוגים טוענים שעשוי מהדמעות שהזילה האלה שיילין על נפילת אחיה, זו-קות'ון, לאפלה. מה שבטוח הוא שיש לו מספר תכונות קסומות וביזאריות, אותן המעבדה חוקרת. סואל ראה משהו באינטרנט על כך שהקרח הזה יכול לרפא לב שבור, דבר שלא נשמע מדעי במיוחד- אבל היה בפורום מדעי בשם "מה? דע!".
כשסואל חיפש מידע על המעבדה הזו, הוא לא מצא המון. הוא מצא את פרטיהם של המדענים, שחלקם פירסמו מאמרים וידועים בתחומם. עוסקים בגיאולוגיה, בכימיה והידרופוניה. חלקם היו מהנדסים, חלקם חוקרים. הוא לא מצא את פרטי כל השמות שברשימה- לא רק מדענים היו במעבדה, אלא גם אנשי תחזוקה רגילים, טבחים ושרתים- אבל את רובם הוא מצא גם ברשתות החברתיות, היכן שהפעילות שלהם שבקה חיים לפני כמה ימים. וזה לא בגלל שאין כאן קליטה- כמו שהוא מגלה עכשיו כשהוא הגיע.
מעבר לכך, הוא מצא קצת מידע על המעבדה עצמה, ומידע מעניין- לא סתם. לפי כמה דיונים בפורומים שהוא ניטר, המעבדה הזו היא חזית להנדסה ביולוגית, ניסיון ליצור ורת'אנים על-אנושיים שיוכלו להתאים את עצמם בצורה מושלמת לכל סביבה, לא משנה חום או קור. הדיונים האלה לא כללו שום הוכחה, אבל האנשים נשמעו די בטוחים בעצמם, והתייחסו לכך כאילו זו עובדה מוכחת.
המפה בידכם. המעבדה מולכם, זוג מזחים מחוץ למבנה המרובע, לבן משלג. האדמה קפואה, מכריחה אותכם לדדות בזהירות עד שאתם מגיעים לדלת הנעולה.
"שמישהו יפתח את הדלת הזו כבר! אני קופא!" רג'י מתלונן, ידיו מתחת לבתי השחי שלו כשהוא מחבק את עצמו בשביל חום. אתם מרגישים את הקור גם כן, 20 מעלות מתחת לאפס.
