[הקדמה מסודרת ואינפלי תגיע בעתיד]
עץ זה מתאר משחק אקזלטד dragonblooded, ומקביל לרשומות שמתוארות בעץ - המצוד הפראי.
עץ זה מתאר משחק אקזלטד dragonblooded, ומקביל לרשומות שמתוארות בעץ - המצוד הפראי.
[רשומות משחק] רוח מן העבר
- מחבר/ת הנושא The oldman
- תאריך התחלה
[סשן 1]
ספינת האוויר נעה בחיננות ברוח, מתקרבת במהירות לעבר יעדה - מנזר של מסדר האימוקוליט, אשר נזקק לעזרת הוילד האנט כנגד האנאתמה שמזהמים את הצפון הרחוק.
הייתי עסוק בהכנות לנחיתה, מוודא שכל הציוד הקסום במצב תקין, בין אם מדובר בתותחי האסנס רבי-העוצמה או במכשירים העדינים לזיהוי ולעקיבה אחרי האסנס של האנאתמות כאשר שמעתי לפתע קריאות קרב שהגיעו מסיפון האונייה.
בהלומת לב ניצבתי על הסיפון, מזמן מתוך האוויר יציר העשוי מאוויר וקרח, שהתערבל מסביב לגופי. ראיתי כיצד ססוס סומא עומד בחזית הספינה, שולט עלייה בעת שאנו נעים במהירות לעבר המקדש. משק כנף ציפור, אחד מהקצינים בספינה רץ לכל עבר, מנסה לשלוט במצב, ללא הצלחה מרובה ככל הנראה. שאר החיילים התכוננו להצטרף לקרב שהתחולל בקרבת המנזר בין אנשי החיה ששרצו בכל מקום לבין מעט המגינים שנשארו בחיים.
לפתע, פחד שטף את ליבי, פחד שכמותו לא חשתי מאז אותו לילה נורא, הלילה בו שכבתי לבדו במיטה בידיעה שאשתי נהרגה בקרב מול ברואי הגיהנום מארכיפלג האלמוגים - הלינת'ה. לילה שבו ידעתי שאקדיש את חיי ואת קסמי לציד של היצורים המקוללים השורצים בעולם. ואותו קסם עמד לצדי שוב ברגע זה, מחשל אותי כנגד הפחד העל-טבעי ועיניי נפקחו לראות כיצד שני הקצינים היחידים על הסיפון, סומא ומשק כנף ציפור קפואים במקומם. גרוע מכך, הספינה החלה לנטות על צידה חשה במהירות אל האדמה, ללא שליטה. סומא נראה נטוע במקומו, עיניו קפואות ואינן מגיבות.
שקיעה אדומה, אחד מהנזירים של מסדר האימקולייט שמלוה אותנו התכונן לקפוץ מהספינה לפני שהיא מתרסקת ואני מחקה אותו משתמש בכוחי המולד בכדי לזנק אל תוך האוויר ולשלוח את סכיניי לעבר ליבם של שני אנשי חיה אשר לא ציפו לכך כלל ועיקר. מאחוריי אני שומע את הספינה נאנקת, כאשר גזע עץ ריסק את חרטומה. סומא נעטף לפתע בפרץ של אסנס, מכוון את הספינה לעבר הנקודה ממנה בקע גזע העץ. הבזק תנועה מאחוריי הסיח את דעתי, כאשר איש חיה מנסה להסתער עליי, אך הסערה שעטפה אותי נעה במהירות הבזק ומרסקת את גופו לחתיכות קטנות.
הלוחמים שנחתו בבטחה נאספים למבנה-קרב, כאשר האנימות שלהם מתחילות לזהור בעוד הם מתכוננים לקרב. מלפניי ניצב המנזר, משהו מוזר בו, אני מתרכז לרגע קט, ואז העוצמה שנובעת מתוך הבניין מתגלת, קוי האסנס עוטפים אותו ופועמים מסביבו - זוהי מנזה בעלת כוח רב. אני מתקדם בנחישות לעבר המנזר, בידיעה שבתוכו נמצאים חפצים בעלי-עוצמה, ואם אנשי החיה או גרוע מכך, האנאתמות חדרו אליו, מצבנו עגום. בעת שאני עובר את מפתן הדלת, חץ נשלח מתוך האפלה לעברי, נבלם על ידי יציר הקרח. בזינוק אחד אני מגיע לנקודה ממנה נורה החץ רק כדי לגלות שמדובר בנזיר, אשר מתמוטט לרצפה. מתוך אחד המסדרונות נשמע קול של מתכת חורקת על אבן, מתוכו יוצא איש-חיה, גורר מאחוריו חרב העשויה מאורכיליאום. לפני שהוא מבין את אשר עינייו רואות, שני סכינים מנתקות את ראשו מגופו.
מבחוץ נשמעת שאגה אימתנית - שאגה שאני מזהה כקריאתם של אנשי הירח המקוללים. ואכן מאחורי הספינה אחד מהם נע בינות לעצים, נגדו ניצב אחד מדמי הדרקון, שבצורה מטופשת אינו נמצא במבנה הקרב, ממתין למותו. אני מזמן אליי את כוח הקסם, מקווה שאוכל להשהות את הלונאר על-מנת שאותו דם-דרקון צעיר לא ימוג מהעולם בטרם עת. אני עוצם עיניי בריכוז ופוקח אותם בכדי לראות את משק כנף ציפור מזנק באוויר הרחק מהלונאר, אוחז את גופו הדומם של דם-הדרקון הצעיר ושקיעה אדומה נמצא בקרב פנים אל פנים כנגד הלונאר. מתוך האוויר הקר מעליי בוקע פניקס האש אשר זימנתי, מכה בלונאר ועוטף אותו באש. אך נראה שדבר אינו מסוגל לעצור אותו, ובעת שהוא מזנק אחרי משק כנף ציפור, אשר הוביל אותו בחוכמה לעבר מבנה הקרב. מטר חיצים נשלח לעברו של הלונאר והוא ממשיך להתקדם באומץ לעבר מבנה הקרב. אך המטח השני מכריע אותו לקרקע, חזהו שותת דם. אני מתקרב לעברו, וכמוני גם שאר בני הדרקון, כאשר טולאר, מפקד הכוח, עומד מולו. ואז, מגיח מתוך המבנה משק כנף ציפור, ובחינניות שמיימית מתעלם מהמבטים מזרי האימה שטולאר נועץ ופשוט מתחיל לשוחח עם הלונאר!
החיוך שעולה על שפתיי קופא כאשר הלונאר מזנק לעבר טולאר, יורק לעברו חומצה, טולאר הצליח ברגע האחרון להקריב את ידו בכדי לחסום את ההתקפה, ואז טפט קוטוס, הקצין השני בכוח, מנתק את פתיל חייו של הלונאר באבחת חרב.
--------
תיאורים מקבילים של אותו סשן
https://www.pundak.co.il/forums/posts/146130
https://www.pundak.co.il/forums/posts/146371
ספינת האוויר נעה בחיננות ברוח, מתקרבת במהירות לעבר יעדה - מנזר של מסדר האימוקוליט, אשר נזקק לעזרת הוילד האנט כנגד האנאתמה שמזהמים את הצפון הרחוק.
הייתי עסוק בהכנות לנחיתה, מוודא שכל הציוד הקסום במצב תקין, בין אם מדובר בתותחי האסנס רבי-העוצמה או במכשירים העדינים לזיהוי ולעקיבה אחרי האסנס של האנאתמות כאשר שמעתי לפתע קריאות קרב שהגיעו מסיפון האונייה.
בהלומת לב ניצבתי על הסיפון, מזמן מתוך האוויר יציר העשוי מאוויר וקרח, שהתערבל מסביב לגופי. ראיתי כיצד ססוס סומא עומד בחזית הספינה, שולט עלייה בעת שאנו נעים במהירות לעבר המקדש. משק כנף ציפור, אחד מהקצינים בספינה רץ לכל עבר, מנסה לשלוט במצב, ללא הצלחה מרובה ככל הנראה. שאר החיילים התכוננו להצטרף לקרב שהתחולל בקרבת המנזר בין אנשי החיה ששרצו בכל מקום לבין מעט המגינים שנשארו בחיים.
לפתע, פחד שטף את ליבי, פחד שכמותו לא חשתי מאז אותו לילה נורא, הלילה בו שכבתי לבדו במיטה בידיעה שאשתי נהרגה בקרב מול ברואי הגיהנום מארכיפלג האלמוגים - הלינת'ה. לילה שבו ידעתי שאקדיש את חיי ואת קסמי לציד של היצורים המקוללים השורצים בעולם. ואותו קסם עמד לצדי שוב ברגע זה, מחשל אותי כנגד הפחד העל-טבעי ועיניי נפקחו לראות כיצד שני הקצינים היחידים על הסיפון, סומא ומשק כנף ציפור קפואים במקומם. גרוע מכך, הספינה החלה לנטות על צידה חשה במהירות אל האדמה, ללא שליטה. סומא נראה נטוע במקומו, עיניו קפואות ואינן מגיבות.
שקיעה אדומה, אחד מהנזירים של מסדר האימקולייט שמלוה אותנו התכונן לקפוץ מהספינה לפני שהיא מתרסקת ואני מחקה אותו משתמש בכוחי המולד בכדי לזנק אל תוך האוויר ולשלוח את סכיניי לעבר ליבם של שני אנשי חיה אשר לא ציפו לכך כלל ועיקר. מאחוריי אני שומע את הספינה נאנקת, כאשר גזע עץ ריסק את חרטומה. סומא נעטף לפתע בפרץ של אסנס, מכוון את הספינה לעבר הנקודה ממנה בקע גזע העץ. הבזק תנועה מאחוריי הסיח את דעתי, כאשר איש חיה מנסה להסתער עליי, אך הסערה שעטפה אותי נעה במהירות הבזק ומרסקת את גופו לחתיכות קטנות.
הלוחמים שנחתו בבטחה נאספים למבנה-קרב, כאשר האנימות שלהם מתחילות לזהור בעוד הם מתכוננים לקרב. מלפניי ניצב המנזר, משהו מוזר בו, אני מתרכז לרגע קט, ואז העוצמה שנובעת מתוך הבניין מתגלת, קוי האסנס עוטפים אותו ופועמים מסביבו - זוהי מנזה בעלת כוח רב. אני מתקדם בנחישות לעבר המנזר, בידיעה שבתוכו נמצאים חפצים בעלי-עוצמה, ואם אנשי החיה או גרוע מכך, האנאתמות חדרו אליו, מצבנו עגום. בעת שאני עובר את מפתן הדלת, חץ נשלח מתוך האפלה לעברי, נבלם על ידי יציר הקרח. בזינוק אחד אני מגיע לנקודה ממנה נורה החץ רק כדי לגלות שמדובר בנזיר, אשר מתמוטט לרצפה. מתוך אחד המסדרונות נשמע קול של מתכת חורקת על אבן, מתוכו יוצא איש-חיה, גורר מאחוריו חרב העשויה מאורכיליאום. לפני שהוא מבין את אשר עינייו רואות, שני סכינים מנתקות את ראשו מגופו.
מבחוץ נשמעת שאגה אימתנית - שאגה שאני מזהה כקריאתם של אנשי הירח המקוללים. ואכן מאחורי הספינה אחד מהם נע בינות לעצים, נגדו ניצב אחד מדמי הדרקון, שבצורה מטופשת אינו נמצא במבנה הקרב, ממתין למותו. אני מזמן אליי את כוח הקסם, מקווה שאוכל להשהות את הלונאר על-מנת שאותו דם-דרקון צעיר לא ימוג מהעולם בטרם עת. אני עוצם עיניי בריכוז ופוקח אותם בכדי לראות את משק כנף ציפור מזנק באוויר הרחק מהלונאר, אוחז את גופו הדומם של דם-הדרקון הצעיר ושקיעה אדומה נמצא בקרב פנים אל פנים כנגד הלונאר. מתוך האוויר הקר מעליי בוקע פניקס האש אשר זימנתי, מכה בלונאר ועוטף אותו באש. אך נראה שדבר אינו מסוגל לעצור אותו, ובעת שהוא מזנק אחרי משק כנף ציפור, אשר הוביל אותו בחוכמה לעבר מבנה הקרב. מטר חיצים נשלח לעברו של הלונאר והוא ממשיך להתקדם באומץ לעבר מבנה הקרב. אך המטח השני מכריע אותו לקרקע, חזהו שותת דם. אני מתקרב לעברו, וכמוני גם שאר בני הדרקון, כאשר טולאר, מפקד הכוח, עומד מולו. ואז, מגיח מתוך המבנה משק כנף ציפור, ובחינניות שמיימית מתעלם מהמבטים מזרי האימה שטולאר נועץ ופשוט מתחיל לשוחח עם הלונאר!
החיוך שעולה על שפתיי קופא כאשר הלונאר מזנק לעבר טולאר, יורק לעברו חומצה, טולאר הצליח ברגע האחרון להקריב את ידו בכדי לחסום את ההתקפה, ואז טפט קוטוס, הקצין השני בכוח, מנתק את פתיל חייו של הלונאר באבחת חרב.
--------
תיאורים מקבילים של אותו סשן
https://www.pundak.co.il/forums/posts/146130
https://www.pundak.co.il/forums/posts/146371
יומנו של בלאבו, היום ה-11 לעונת האוויר הדועך.
התבניות הגיאומנטיות סביב המגדל מעידות כאלף עדים על המזל הרע שהמקום הזה משך בעת האחרונה. ראשית, ישנו תל הפונה מערבה, ממנו נין לתצפת היישר על שערי המגדל ללא קושי. התל עצמו מעוצב בצורת זיז, וגורם לזרימה מהירה של מהות להאיץ כלפי המגדל. זהו מה שאנחנו קוראים לו "חץ מורעל" ויש לתקנו בהקדם כדי למנוע מקרים חמורים של סכסוכים פנימיים ושל הפצת מחלות נפש בקרב בני התמותה, הרגישים לזרימת מהות שאינה מכוונת היטב.
שנית, המגדל עצמו פתוח במקומות רבים והרוח נושבת דרכו. הרוח יוצרת רעש, נושאת עימה פסולת, מערעת את האיזון ומרוקנת את המגדל ממהות חמה של יסוד האש. היא מרוקנת את הלבבות, מאדה את הזעה מעל הגוף מהר מדי, משתיקה את הצחוק, מקררת את הלב וגורמת לתשוקות ולרצון להירדם. ברור שבזמנים שבו נוצר המגדל היה בו שוני משמעותי - אולי היו החרכים מכוסים, אולי הר שכן בסמוך והסיט את הרוח, ואולי היה זה מאז ומעולם מקום ארור שהביא כליה על האנת'מה שבנו אותו.
שלישית, למגדל אין גב. הצד האחורי שלו פונה לירידה המשתפלת אל תוך היער ובינו לבינה אין אלא בית קברות צנוע ביותר (אשר יורחב בקרוב מאוד - שקיעה אדומה אמון על משימה זו). יש לבנות קיר מוגבה בצד האחורי של ראש המגדל כדי ליצור סכר מזערי בפני זרימת המהות.
המקום הזה ארור. אני חש גורל מר ואפל המתרגש לבוא. מישהו עלול לשלם בחייו.
התבניות הגיאומנטיות סביב המגדל מעידות כאלף עדים על המזל הרע שהמקום הזה משך בעת האחרונה. ראשית, ישנו תל הפונה מערבה, ממנו נין לתצפת היישר על שערי המגדל ללא קושי. התל עצמו מעוצב בצורת זיז, וגורם לזרימה מהירה של מהות להאיץ כלפי המגדל. זהו מה שאנחנו קוראים לו "חץ מורעל" ויש לתקנו בהקדם כדי למנוע מקרים חמורים של סכסוכים פנימיים ושל הפצת מחלות נפש בקרב בני התמותה, הרגישים לזרימת מהות שאינה מכוונת היטב.
שנית, המגדל עצמו פתוח במקומות רבים והרוח נושבת דרכו. הרוח יוצרת רעש, נושאת עימה פסולת, מערעת את האיזון ומרוקנת את המגדל ממהות חמה של יסוד האש. היא מרוקנת את הלבבות, מאדה את הזעה מעל הגוף מהר מדי, משתיקה את הצחוק, מקררת את הלב וגורמת לתשוקות ולרצון להירדם. ברור שבזמנים שבו נוצר המגדל היה בו שוני משמעותי - אולי היו החרכים מכוסים, אולי הר שכן בסמוך והסיט את הרוח, ואולי היה זה מאז ומעולם מקום ארור שהביא כליה על האנת'מה שבנו אותו.
שלישית, למגדל אין גב. הצד האחורי שלו פונה לירידה המשתפלת אל תוך היער ובינו לבינה אין אלא בית קברות צנוע ביותר (אשר יורחב בקרוב מאוד - שקיעה אדומה אמון על משימה זו). יש לבנות קיר מוגבה בצד האחורי של ראש המגדל כדי ליצור סכר מזערי בפני זרימת המהות.
המקום הזה ארור. אני חש גורל מר ואפל המתרגש לבוא. מישהו עלול לשלם בחייו.
חזרנו מהמסע.
אפילו המצב הירוד של המשמר ושל המגדל נראה עדיף לעומת הכאוס והמוות שליוו אותי בימים האחרונים.
הכל החל כאשר אחד מבני-הדרקון נעלם בדרכו להביא אספקת מים חזרה לבסיס. טולאר שלח אותי למצוא את עקבותיו ואכן מצאתי אותו. מלכתחילה חשדתי שמעורבות בעניין רוחות, אך אז עוד לא ידעתי על אוקל-טאר ועל עוצמתם של הרוחות באזור מקולל זה. כאשר מצאתיו, הוא היה לכוד בתוך עץ, מוחזק על-ידי עוצמתו של רוח העכביש שתפסה אותו. כוחותיי הקסומים לא הצליחו לחלץ אותו ופתחתי במשא-ומתן עם רוח העכביש - שרצתה קורבן אדם חליפי במקום לאסון. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של אוקל-טאר, רוח הכפור, אדונו של העכביש. סיכמתי עמו שלמחרת בערב נישא וניתן.
הייתי תמים.
שחזרתי למחנה, מצאתי בו מהומה ומבולקה, השדרה הפיקודית חסרת-אונים. טולאר אומנם הצליח להקרין סמכות והתנהג כמפקד במצוד הפראי, אך הייתה זו מסכה ריקה מתוכן. משק כנף ציפור התרוצץ ממקום למקום, כמו חובש שרואה דם בפעם הראשונה בחייו ואינו יודע מה לעשות. כנראה שזו אכן הפעם הראשונה שבה הוא נדרש לפקד. טפט קוטוס היה הגרוע משלושתם - שיכור וחסר אונים, בושה לבית טפט. לא פלא שהמצוד הפראי אינו ממלא את תפקידו כיאות, אם כאלו אנשים מגיעים לעמדות פיקוד.
בחוץ הנזירים התעסקו בועדות הקבורה שלהם, דנים כיצד יש לקבור את המתים בכדי לא לעורר את הרוחות, בפנים טולאר השקיף על כולם, אדיש. הודעתי לו על-כך שמצאתי את לאסון ועל גורלו. ואז התפניתי לחקור את המרתף ובייחוד את האיש המוזר שנמצא בפנים, צלוב על צלב מתכת, וכלי איסוף דם לרגליו. לפני שהתחלתי לחקור את גורלו, התחילו בני-הדרקון מסביבי למלמל בפחד מהכשף. אז הגיע משק-כנף ציפור והורה לי להפסיק. לו רק ידעתי אז שלבו מתמלא אימה למראה כוח הקסם, הכל היה יכול להיות יותר פשוט. הדבר היחידי שהצלחתי לגלות שמדובר במעין תערובת של ראקשסה עם בן-אנוש.
כמובן שגם הממזר לבית נלנס היה שם, דוחף את אפו לכל מקום, מחפש כיצד יוכל להרוויח, אם כי הוא עדיף על השוטים ועל הילדים שכוח המשימה הזה מורכב מהם. רווח שהוא חיפש גם בחדר שהחזיק את חפצי העוצמה שהיו במקדש, אינני יודע מה אירע שם, אך אני יודע שהוא מעורב בצורה כלשהי בפיצוץ שהתרחש שם ובכך שהתגלו סימני פריצה. גם משק כנף ציפור מעורב בעניין, אם כי סביר להניח שברוב תמימותו הוא מנסה להגן על הממזר - במקום להבין שהוא יתקע בו סכין בגב רק אם תינתן לו ההזדמנות. נראה שגם טולאר מעורב, ייתכן שהוא ניסה לטמון פח למשק כנף-ציפור, שנאתם אחד לשני ברורה לכל.
התככנות שלנו, זוהי נקודת החולשה של הקיסרות, הדבר שיוביל לאבדון אם לא נתאחד. אך נראה שהדור הולך ופוחת וזמנים אפלים קרבים אלינו...חלקנו כבר טעמנו מהם.
רק ארבעה חזרנו מתוך התשעה שיצאנו למסע. מעל מחצית כוחנו לא שב, קורבן ליער המקולל, דם ראשון שנשפך בכדי להפוך את משק כנף ציפור מנער למפקד. בניהם נמצא גם שומר הראש שלי, שנשבעתי לפני דרקון האוויר שאעשה ככל שביכולתי בכדי למצוא אותו.
אכן, אני יכול להבין את הייאוש שמצאנו שחזרנו למנזר - האנשים נמצאים כאן ללא מזון, ללא תקווה, ללא מנהיג. אפילו בני-הדרקון איבדו את האומץ שלהם, שוכחים את מקור-כוחם.
וכעת, עליי להפסיק, נכון לי עוד מסע, טולאר שולח שוב את ארבעתנו אל תוך הלילה.
אפילו המצב הירוד של המשמר ושל המגדל נראה עדיף לעומת הכאוס והמוות שליוו אותי בימים האחרונים.
הכל החל כאשר אחד מבני-הדרקון נעלם בדרכו להביא אספקת מים חזרה לבסיס. טולאר שלח אותי למצוא את עקבותיו ואכן מצאתי אותו. מלכתחילה חשדתי שמעורבות בעניין רוחות, אך אז עוד לא ידעתי על אוקל-טאר ועל עוצמתם של הרוחות באזור מקולל זה. כאשר מצאתיו, הוא היה לכוד בתוך עץ, מוחזק על-ידי עוצמתו של רוח העכביש שתפסה אותו. כוחותיי הקסומים לא הצליחו לחלץ אותו ופתחתי במשא-ומתן עם רוח העכביש - שרצתה קורבן אדם חליפי במקום לאסון. אז גם שמעתי לראשונה את שמו של אוקל-טאר, רוח הכפור, אדונו של העכביש. סיכמתי עמו שלמחרת בערב נישא וניתן.
הייתי תמים.
שחזרתי למחנה, מצאתי בו מהומה ומבולקה, השדרה הפיקודית חסרת-אונים. טולאר אומנם הצליח להקרין סמכות והתנהג כמפקד במצוד הפראי, אך הייתה זו מסכה ריקה מתוכן. משק כנף ציפור התרוצץ ממקום למקום, כמו חובש שרואה דם בפעם הראשונה בחייו ואינו יודע מה לעשות. כנראה שזו אכן הפעם הראשונה שבה הוא נדרש לפקד. טפט קוטוס היה הגרוע משלושתם - שיכור וחסר אונים, בושה לבית טפט. לא פלא שהמצוד הפראי אינו ממלא את תפקידו כיאות, אם כאלו אנשים מגיעים לעמדות פיקוד.
בחוץ הנזירים התעסקו בועדות הקבורה שלהם, דנים כיצד יש לקבור את המתים בכדי לא לעורר את הרוחות, בפנים טולאר השקיף על כולם, אדיש. הודעתי לו על-כך שמצאתי את לאסון ועל גורלו. ואז התפניתי לחקור את המרתף ובייחוד את האיש המוזר שנמצא בפנים, צלוב על צלב מתכת, וכלי איסוף דם לרגליו. לפני שהתחלתי לחקור את גורלו, התחילו בני-הדרקון מסביבי למלמל בפחד מהכשף. אז הגיע משק-כנף ציפור והורה לי להפסיק. לו רק ידעתי אז שלבו מתמלא אימה למראה כוח הקסם, הכל היה יכול להיות יותר פשוט. הדבר היחידי שהצלחתי לגלות שמדובר במעין תערובת של ראקשסה עם בן-אנוש.
כמובן שגם הממזר לבית נלנס היה שם, דוחף את אפו לכל מקום, מחפש כיצד יוכל להרוויח, אם כי הוא עדיף על השוטים ועל הילדים שכוח המשימה הזה מורכב מהם. רווח שהוא חיפש גם בחדר שהחזיק את חפצי העוצמה שהיו במקדש, אינני יודע מה אירע שם, אך אני יודע שהוא מעורב בצורה כלשהי בפיצוץ שהתרחש שם ובכך שהתגלו סימני פריצה. גם משק כנף ציפור מעורב בעניין, אם כי סביר להניח שברוב תמימותו הוא מנסה להגן על הממזר - במקום להבין שהוא יתקע בו סכין בגב רק אם תינתן לו ההזדמנות. נראה שגם טולאר מעורב, ייתכן שהוא ניסה לטמון פח למשק כנף-ציפור, שנאתם אחד לשני ברורה לכל.
התככנות שלנו, זוהי נקודת החולשה של הקיסרות, הדבר שיוביל לאבדון אם לא נתאחד. אך נראה שהדור הולך ופוחת וזמנים אפלים קרבים אלינו...חלקנו כבר טעמנו מהם.
רק ארבעה חזרנו מתוך התשעה שיצאנו למסע. מעל מחצית כוחנו לא שב, קורבן ליער המקולל, דם ראשון שנשפך בכדי להפוך את משק כנף ציפור מנער למפקד. בניהם נמצא גם שומר הראש שלי, שנשבעתי לפני דרקון האוויר שאעשה ככל שביכולתי בכדי למצוא אותו.
אכן, אני יכול להבין את הייאוש שמצאנו שחזרנו למנזר - האנשים נמצאים כאן ללא מזון, ללא תקווה, ללא מנהיג. אפילו בני-הדרקון איבדו את האומץ שלהם, שוכחים את מקור-כוחם.
וכעת, עליי להפסיק, נכון לי עוד מסע, טולאר שולח שוב את ארבעתנו אל תוך הלילה.
