Atkinson
פונדקאי ותיק
אי אפשר לברוח מעצמך - סיפורו של משק-כנף-ציפור(רשומת משחק)
ימים כאלה גורמים לו להרהר באשתו.
האמת, שכמעט כל יום גורם לו להרהר באשתו. זו הסיבה שהצטרף ל"צייד". הפעמים היחידות שדעתו מוסחת, היא בכל אותם מבצעים מלאי סכנה, בהם ההתרגשות ממלאה אותו, ומצליחה לדחוק הצידה, לזמן מוגבל, את דמותה של נלה.
נלה...
זו השנה השביעית מאז פטירתה. הוא איבד את אבדן הימים כבר לפני ארבע שנים. מה זה משנה בעצם?
כאשר הכנף שלהם נאלצה להתפצל, רק לפני מספר ימים, הוא לא עיכל את משמעות הדבר. רק לאחר שהמריאו אל עבר שמי התכלת האינסופיים, שטים באיטיות צפונה ליעד שאת שמו לא זכר, הבין לפתע את פירוש הדבר. ברגע אחד הוא הפך מקצין בכיר מן המניין, למשנה בפיקוד על טאלון שלם. מאה עשרים וחמישה חיילים שרים למרותו, והוא לא ממש יודע מה לעשות. את יהבו הוא תלה בטפט קוטוס. דם-דרקון שעוד הכיר מתקופתו בבית הוריו, בית טפט. קוטוס היה הטיפוס של המנהיג הצבאי. סמכותי, ספרטני, ענייני. משק-כנף-ציפור היה טיפוס מסוג אחר. כישוריו החברתיים היו אישיים יותר. הוא ידע כיצד לפתות את הרוזנת למיטתו, כיצד לדוג פיסות מידע קריטיות מתוך דיבורו המתרברב של לגיונר צעיר. אבל לפקד על צבא? את התפקיד הזה הוא ייעד לקוטוס. הבעיה היחידה הייתה שקוטוס בילה את מרבית זמנו עתה בבטן האוניה, מקיא את נשמתו אל תוך חבית דגן ריקה ומלמל נבואות כפירה חסרות משמעות.
מעל משק-כנפי-ציפור בדרג הפיקודי עמד קותאק טולאר. דם-דרקון מגעיל באופיו אשר הכישורים בזכותם הגיע לתפקיד עדיין עמדו כחידה עבור משק-כנף-ציפור. גם ככה הקצין רם הדרג לא נראה בשום מקום על סיפון הספינה המעופפת, ומשק-כנף-ציפור החליט להיצמד לאדם היחיד אשר עוד הרגיע אותו בסמכותו המגוננת. קפטן הספינה, דם-דרקון מרשים ואצילי בשם ססוס סומא. טיפוס שתקן משהו. או שסתם המעיט בדיבור בסביבתו של משק...
עשן החל להיתמר ממרחק. משק-כנף-ציפור אימץ את עיניו, אך המחזה היה לא ברור. נראה כי המנזר אשר היה יעדם נמצא בקרבת השריפה המתחוללת, אך קשה היה לקבוע אם העשן בוקע מהיער הסמוך, או מהמנזר עצמו. ככל שהתקרבה הספינה אל העשן החלה התמונה להתבהר, אך עדיין קשה היה לקבוע בוודאות את המתרחש. שקיעה-אדומה-מאחורי-הר, נזיר ענק אשר בחברתו טייל משק-כנף-ציפור לאחרונה הודיע את הקביעה הסופית: אנחנו נכנסים לאזור קרב.
על הקרקע במרחש נראו צריפי העץ הסמוכים למנזר עולים באש ועשרות דמויות קטנטנות התרוצצו כה וכה, נאבקות האחת בשניה.
משק-כנף-ציפור הביט בשאלה בקפטן סומא שעמד לידו וזה החזיר לו תשובה במבט, כאילו אומר: "אתה הקצין פה." משק-כנף-ציפור צעק מה שנראה לו כמו פקודה והודיע למש"ק האחראי כי הכוננות הועלתה ברגע זה. כולם נקראו אל הנשק, ועמדו מוכנים. כאשר התקרבה הספינה למנזר היה ברור לכולם כי קרב עומד להתחולל. הדמויות על הארץ התבהרו וניתן היה עתה לראות, מי הוא האויב אתו מתמודדים אנשי המקום. אנשי חיה. בייאושו תפס משק-כנף-ציפור את אחד הנגרים אשר חיכו על הסיפון ושלח אותו לחפש אחר טולאר, הקצין הראשי. ההמולה געשה סביבו, והוא החל להרגיש את מה שידע שיבוא - הוא מאבד שליטה.
הזיכרון נעשה מעורפל למשך אותן דקות ארוכות בטרם פגעה הספינה בקרקע. משק-כנף-ציפור מצא עצמו מאובן מאימה כאשר שאגה איומה בקעה מבין עצי היער הסמוך. רק שניות ספורות לפני ההתרסקות הצליח הדם-דרקון האומלל לשוב לעשתונותיו ולזנק מהסיפון. מולו על הקרקע ראה כיצד אנשי החיה, יצורים מבחילים שחציים זאבים וחצים בני אדם, משסעים לגזרים את בני האדם אשר חיו פה בשלווה רק ימים מספר קודם לכן. הוא שלף את כוכב הג'ייד שלו ושלח שלושה שוריקנים קסומים, מתוך האוויר אל תוך חזם של שלושה אנשי זאב סמוכים.
הוא החל להרגיש חזק. יש משהו בלקיחת חייו של יצור אחר, אשר מקנה בגוף תחושה חולנית של עוצמה. הוא שנא את זה. אבל האדרנלין כבר החל לזרום. משק-כנף-ציפור זימן אליו את אחד הכוחות הטמונים בגופו ופרץ בריצה מזדגזגת מטורפת בין אנשי החיה שסביבו, מותיר אחריו שובל דק של אש בקרקע הלחה.
שלושה אנשי חיה נוספים נפלו תחת ידו כאשר הבחין בזווית עינו בעלה-נמוג, דם-דרקון אשר משק-כנף-ציפור טרם עמד על טיבו, נע בצעד בטוח לכיוון היער. אותו יער ממנו בקעה השאגה. מבלי לחשוב יותר מדיי, טס משק-כנף-ציפור, מלווה בשובל האש, לכיוון היעד אליו פונה חברו לצוות.
שם. בין שברי עצים ושלג מוכתם בדם, שכב אחד היצורים המתואבים ביותר שראה איש מעודו. אנאתמה, ראשו הענק דומה לזה של זאב והוא מתנוסס מעל גוף כביר בגובה של שלושה וחצי מטרים. מבטנו עוד בוקע חרטום הספינה, אשר קפטן סומא, בייאושו, הדהיר אל תוכה רגע לפני שפגע בקרקע הקשה. האנאתמה, למרבה הזוועה, נראה רחוק מלהיות מת, וזאת למרות הכידונים הנשלחים, מתסובבים וננעצים, מתוך חרטום הספינה הזקור.
ועלה נמוג צעד היישר לכיוון המפלצת.
משק-כנף-ציפור החל לרוץ כמטורף בין העצים, שולח כוכבי ברזל קסומים מתוך ידו, לא מצליח אפילו לסרוט את היצור הכביר בעוד עלה-נמוג עשה מה שנראה כניסיון לנעוץ את חניתו בבטנו של היריב המפלצתי. בתנועה כמעט מבטלת, הזדקף הענק על רגליו והטיח את אגרופו בחזהו של עלה נמוג, פוצע אותו בעזרת כלי זין שמשק-כנף-ציפור פשוט לא הצליח לזהות מבין הסחרור של ריצתו. דבר אחד הוא כן הצליח להבין. זו אינה המכה האחרונה.
בתפנית פתאומית של כיוון ריצתו, עשה משק-כנף-ציפור את מה שמעולם לא האמין שיעשה. הוא רץ היישר לכיוון המפלצת, תופס בדרכו ברצועות הכתפיים של שריונו של עלה נמוג. במהירות שאינה אנושית עשה משק-כנף-ציפור ארבעה צעדים לאורך גופו של הענק, רץ היישר לכיוון הראש הענקי ולוע הזאב הפעור. הענק, כאילו צפה את המתרחק, החל להעוות קלות ומשק-כנף-ציפור הבין כי בשניה הקרובה משהו עומד לקרות. עשרות כידונים בקעו מגופו של הענק, חודיהם פונים לבתר את שני דמי-הדרקון הרצים ממש בתוך גוב האריות. ברגע האחרון לפני הפגיעה, הספיק משק-כנף-ציפור להשלים את תמרון ההצלה שלו וזינק כמו קליע, מעקל את גופו בין הכידונים הנשלחים, אל עבר ספינת האוויר הרוסה ששכבה בסמוך. בעודם באוויר, הספיק לראות כיצד עלה-נמוג, עדיין חדור רוח קרב, שולח את חניתו לאחור, וכיצד זו מתארכת לפתע פי שלוש מאורכה וננעצת בכוח בכתפו של האנאתמה הענקי.
השניים התגלגלו על העשב הרך, משאירים את שרידי הספינה החרבה בינם לבין הענק. החנית, נשארה נעוצה בכתפו. לרגע נשמו השניים בכבדות, כאשר הענק החל להזדקף על רגליו ולצעוד לעברם. משק-כנף-ציפור ידע שיוכל להתחמק, אבל מה על חברו הפצוע?
מבין העצים בקע לפתע שקיעה-אדומה. מניף את מקל המלחמה שלו אל על ומנחיתו בעוצמה על כתפו של הענק. קול ריסוק נשמע כאשר זו יצאה ממקומה. מכה נוספת החטיאה את מטרתה והענק זכה להציג את כוחו. משק-כנף-ציפור ועלה נמוג בהו תשושים במחזה. קשה היה לדעת מי מהצדדים מנחית מכות נוראיות יותר על יריבו, אך משק-כנף-ציפור חשש ששקיעה-אדומה יהיה הראשון שייתעייף. פיצוץ אדיר של אש שניתח משמיים הסתיר את שדה הראייה, אולם משהתפזר העשן נראה כי שני הלוחמים אפילו לא חשו בקסם העוצמתי שהושלך לעברם. מכה נוספת בכתפו של האנאתמה וזו השמיעה צליל ריסוק אשר העיד על כך שיצאה מכלל פעולה.
במרחק נראו שאר דמי-הדרקון מארגנים את בני האדם למבנה התקפי, מתכוננים לשעת הכושר כדי לשגר עשרות חצים אל עבר גופו של היצור המתועב. נותר רק למשוך זמן...
משק-כנף-ציפור החליט לנסות את מזלו בשנית. בריצה אדירה, בוער באורה של הילת האנימה שלו, טס משק-כנף-ציפור אל עבר הענק. ידיו נשלחו קדימה, אוחזות בבדל בגדו של היצור ומושכות את גופו הדקיק של משק-כנף-ציפור מעלה. כאשר חלף דם-הדרקון מעבר לכתפו של האנאתמה, הספיק לשלח בעיטה חזקה אל תוך אפו של זה.
ספק אם האנאטמה אפילו הרגיש את המכה, אבל לא זו הייתה מטרתו של משק-כנף-ציפור. היצור התעצבן. זרוע עצומה, אשר נהפכה באחת למערבולת מסתחררת של להבים, נשלחה לעברו של משק-כנף-ציפור. דם-הדרקון הצליח להחליק ברגע האחרון בין רגליו של הענק ולחמוק ללא פגע. אולם כאשר הזדקף בצד השני, מתכונן לצאת לתמרון חמיקה נוסף, היכתה בו לפתע היד הענקית. בתחילה הרגיש רק כאב חד בחזה. כאילו אלפי נמלים אדומות מכרסמות לו את העור ופנימה. אחר הרגיש שהוא מרחף. האוויר המקפיא היכה בפניו ושום קרקע לא נראתה תחת כפות רגליו המחפשות. ואז התרסק. ארבעים מטרים מהמקום בו חבט בו האנאתמה. כשהרים את מבטו המטושטש, ראה סביבו את חצי המעגל של הקשתים המתכוננים. הוא חייך אליהם ברפיון והעיף מבט אל היער. האנאתמה עוד היה שם, ומשק כנף ציפור ניסה לגרור את עצמו בחזרה לשדה הקרב. חבריו עוד זקוקים לעזרתו. עדיין מונע בכוח הצ'ארם שהפעיל קודם לכן, גמע משק-כנף-ציפור את חצי המרחק בפחות משנייה. כאשר לפתע ראה את האנאטמה בוקע מתוך העצים, דמותו כשל שור ענקי, והוא שועט בקרניים מורמות אל עבר דם הדרקון הפצוע. בשינוי כיוון פתאומי החל משק-כנף-ציפור לרוץ אל עבר חוליית הקשתים המחכה. רק אימתו המשתקת מונעת ממנו מלצרוח בקול.
משב רוח פתאומי הניף אותו באוויר, ומתח חצים הוטס פתאום מכיוון החוליה המחכה, ננעץ בגופו האדיר של האנאטמה החייתי. האנאטמה כרע על מקומו, משטתח ממהירות ריצתו אפיים ארצה. הקשתים החלו סוגרים עליו מעגל דומם, כאשר בראשם עומד, מבליט את חזו בגאווה, קותאק טולאר, הקצין הבכיר. משק-כנף-ציפור הביט במתרחש ממחוץ למעגל. לפתע שב אליו בטחונו. את הסיטואציה הזו הוא מכיר. חקר שבויים הוא אחד הכישורים אליהם אומן במיוחד במסגרת תפקידו, ונראה כי סוף סוף נוצרה הסיטואציה ההולמת באמת את כישוריו. הוא פרץ מבין המעגל ונעמד מול האנאטמה, מתעלם ממבטו מזרה האימה של טולאר החרד לכבוד מעמדו. "מה חיפשתם פה?" שאל משק-כנף-ציפור את היצור.
היצור הביט בו בבוז. "לא תמשיכו לזהם את הארץ הזו עוד זמן רב." ענה, כאילו בתשובה מוכנה מראש. משק-כנף-ציפור הביט לצדדים וראה לפתע כי משהו אינו כשורה. עינייהם של החיילים המביטים באנאתמה נראו לפתע שונות. לא דרוכות ונחושות בשנאתן לתואבה המהלכת הזו, אלא רחמניות ומבינות. כאשר החזיר מבטו אל היצור הבין את פשר המבט. מולו לא עמד עוד האנאטמה, כי אם קפטן ססוס סומא. מפקד ספינת האוויר. הוא נראה פצוע ומסכן, ומשק-כנף-ציפור הרגיש כיצד רחמיו נכמרים על הקצין. הוא ניער את ראשו. לא ייתכן. משק-כנף-ציפור ראה את סומא מת. עומד בחרטום האונייה המרוסקת, לבו מנוקב ופניו מועכלות בחומצה שמקורה לא ברור. זה היה היצור, מפעיל את קסמיו השפלים בניסיון להציל את עורו העלוב.
הוא צעק, אך היה מאוחר מדיי. הייצור זינק על טולאר, יורק עליו ריר שחור וחומצתי בעוד שזה מצליח, רק ברגע האחרון, להרים את ידו ולגונן על עיניו. משק-כנף-ציפור שחרר שוריקן אל עבר גרונו של היצור אך לא הצליח לחדור את עורו העבה. מבין השורות כשלה לפתע דמות אל תוך המעגל. טפט קוטוס, הקצין הקודח, הניף את חרבו בטירוף מקודש ונעץ אותה עמוק בתוך כתפו של האנאתמה. האנאתמה כשל ומת. בלי מילות סיום, בלי חרחורי גסיסה. פשוט מת מת מת.
משק-כנף-ציפור כשל על ברכיו אל מול הייצור. החיילים נשאו על כפם את קוטוס, מריעים לו מאחור, אך קולותיהם נשמעו כמו הד מרוחק. זו הייתה הפעם הראשונה בה פגש משק-כנף-ציפור אנאתמה. בלבו הוא קיווה שזו גם הפעם האחרונה.
סוף מפגש ראשון.
משק-כנף-ציפור מעלה נקודה אחת לאומץ.
ימים כאלה גורמים לו להרהר באשתו.
האמת, שכמעט כל יום גורם לו להרהר באשתו. זו הסיבה שהצטרף ל"צייד". הפעמים היחידות שדעתו מוסחת, היא בכל אותם מבצעים מלאי סכנה, בהם ההתרגשות ממלאה אותו, ומצליחה לדחוק הצידה, לזמן מוגבל, את דמותה של נלה.
נלה...
זו השנה השביעית מאז פטירתה. הוא איבד את אבדן הימים כבר לפני ארבע שנים. מה זה משנה בעצם?
כאשר הכנף שלהם נאלצה להתפצל, רק לפני מספר ימים, הוא לא עיכל את משמעות הדבר. רק לאחר שהמריאו אל עבר שמי התכלת האינסופיים, שטים באיטיות צפונה ליעד שאת שמו לא זכר, הבין לפתע את פירוש הדבר. ברגע אחד הוא הפך מקצין בכיר מן המניין, למשנה בפיקוד על טאלון שלם. מאה עשרים וחמישה חיילים שרים למרותו, והוא לא ממש יודע מה לעשות. את יהבו הוא תלה בטפט קוטוס. דם-דרקון שעוד הכיר מתקופתו בבית הוריו, בית טפט. קוטוס היה הטיפוס של המנהיג הצבאי. סמכותי, ספרטני, ענייני. משק-כנף-ציפור היה טיפוס מסוג אחר. כישוריו החברתיים היו אישיים יותר. הוא ידע כיצד לפתות את הרוזנת למיטתו, כיצד לדוג פיסות מידע קריטיות מתוך דיבורו המתרברב של לגיונר צעיר. אבל לפקד על צבא? את התפקיד הזה הוא ייעד לקוטוס. הבעיה היחידה הייתה שקוטוס בילה את מרבית זמנו עתה בבטן האוניה, מקיא את נשמתו אל תוך חבית דגן ריקה ומלמל נבואות כפירה חסרות משמעות.
מעל משק-כנפי-ציפור בדרג הפיקודי עמד קותאק טולאר. דם-דרקון מגעיל באופיו אשר הכישורים בזכותם הגיע לתפקיד עדיין עמדו כחידה עבור משק-כנף-ציפור. גם ככה הקצין רם הדרג לא נראה בשום מקום על סיפון הספינה המעופפת, ומשק-כנף-ציפור החליט להיצמד לאדם היחיד אשר עוד הרגיע אותו בסמכותו המגוננת. קפטן הספינה, דם-דרקון מרשים ואצילי בשם ססוס סומא. טיפוס שתקן משהו. או שסתם המעיט בדיבור בסביבתו של משק...
עשן החל להיתמר ממרחק. משק-כנף-ציפור אימץ את עיניו, אך המחזה היה לא ברור. נראה כי המנזר אשר היה יעדם נמצא בקרבת השריפה המתחוללת, אך קשה היה לקבוע אם העשן בוקע מהיער הסמוך, או מהמנזר עצמו. ככל שהתקרבה הספינה אל העשן החלה התמונה להתבהר, אך עדיין קשה היה לקבוע בוודאות את המתרחש. שקיעה-אדומה-מאחורי-הר, נזיר ענק אשר בחברתו טייל משק-כנף-ציפור לאחרונה הודיע את הקביעה הסופית: אנחנו נכנסים לאזור קרב.
על הקרקע במרחש נראו צריפי העץ הסמוכים למנזר עולים באש ועשרות דמויות קטנטנות התרוצצו כה וכה, נאבקות האחת בשניה.
משק-כנף-ציפור הביט בשאלה בקפטן סומא שעמד לידו וזה החזיר לו תשובה במבט, כאילו אומר: "אתה הקצין פה." משק-כנף-ציפור צעק מה שנראה לו כמו פקודה והודיע למש"ק האחראי כי הכוננות הועלתה ברגע זה. כולם נקראו אל הנשק, ועמדו מוכנים. כאשר התקרבה הספינה למנזר היה ברור לכולם כי קרב עומד להתחולל. הדמויות על הארץ התבהרו וניתן היה עתה לראות, מי הוא האויב אתו מתמודדים אנשי המקום. אנשי חיה. בייאושו תפס משק-כנף-ציפור את אחד הנגרים אשר חיכו על הסיפון ושלח אותו לחפש אחר טולאר, הקצין הראשי. ההמולה געשה סביבו, והוא החל להרגיש את מה שידע שיבוא - הוא מאבד שליטה.
הזיכרון נעשה מעורפל למשך אותן דקות ארוכות בטרם פגעה הספינה בקרקע. משק-כנף-ציפור מצא עצמו מאובן מאימה כאשר שאגה איומה בקעה מבין עצי היער הסמוך. רק שניות ספורות לפני ההתרסקות הצליח הדם-דרקון האומלל לשוב לעשתונותיו ולזנק מהסיפון. מולו על הקרקע ראה כיצד אנשי החיה, יצורים מבחילים שחציים זאבים וחצים בני אדם, משסעים לגזרים את בני האדם אשר חיו פה בשלווה רק ימים מספר קודם לכן. הוא שלף את כוכב הג'ייד שלו ושלח שלושה שוריקנים קסומים, מתוך האוויר אל תוך חזם של שלושה אנשי זאב סמוכים.
הוא החל להרגיש חזק. יש משהו בלקיחת חייו של יצור אחר, אשר מקנה בגוף תחושה חולנית של עוצמה. הוא שנא את זה. אבל האדרנלין כבר החל לזרום. משק-כנף-ציפור זימן אליו את אחד הכוחות הטמונים בגופו ופרץ בריצה מזדגזגת מטורפת בין אנשי החיה שסביבו, מותיר אחריו שובל דק של אש בקרקע הלחה.
שלושה אנשי חיה נוספים נפלו תחת ידו כאשר הבחין בזווית עינו בעלה-נמוג, דם-דרקון אשר משק-כנף-ציפור טרם עמד על טיבו, נע בצעד בטוח לכיוון היער. אותו יער ממנו בקעה השאגה. מבלי לחשוב יותר מדיי, טס משק-כנף-ציפור, מלווה בשובל האש, לכיוון היעד אליו פונה חברו לצוות.
שם. בין שברי עצים ושלג מוכתם בדם, שכב אחד היצורים המתואבים ביותר שראה איש מעודו. אנאתמה, ראשו הענק דומה לזה של זאב והוא מתנוסס מעל גוף כביר בגובה של שלושה וחצי מטרים. מבטנו עוד בוקע חרטום הספינה, אשר קפטן סומא, בייאושו, הדהיר אל תוכה רגע לפני שפגע בקרקע הקשה. האנאתמה, למרבה הזוועה, נראה רחוק מלהיות מת, וזאת למרות הכידונים הנשלחים, מתסובבים וננעצים, מתוך חרטום הספינה הזקור.
ועלה נמוג צעד היישר לכיוון המפלצת.
משק-כנף-ציפור החל לרוץ כמטורף בין העצים, שולח כוכבי ברזל קסומים מתוך ידו, לא מצליח אפילו לסרוט את היצור הכביר בעוד עלה-נמוג עשה מה שנראה כניסיון לנעוץ את חניתו בבטנו של היריב המפלצתי. בתנועה כמעט מבטלת, הזדקף הענק על רגליו והטיח את אגרופו בחזהו של עלה נמוג, פוצע אותו בעזרת כלי זין שמשק-כנף-ציפור פשוט לא הצליח לזהות מבין הסחרור של ריצתו. דבר אחד הוא כן הצליח להבין. זו אינה המכה האחרונה.
בתפנית פתאומית של כיוון ריצתו, עשה משק-כנף-ציפור את מה שמעולם לא האמין שיעשה. הוא רץ היישר לכיוון המפלצת, תופס בדרכו ברצועות הכתפיים של שריונו של עלה נמוג. במהירות שאינה אנושית עשה משק-כנף-ציפור ארבעה צעדים לאורך גופו של הענק, רץ היישר לכיוון הראש הענקי ולוע הזאב הפעור. הענק, כאילו צפה את המתרחק, החל להעוות קלות ומשק-כנף-ציפור הבין כי בשניה הקרובה משהו עומד לקרות. עשרות כידונים בקעו מגופו של הענק, חודיהם פונים לבתר את שני דמי-הדרקון הרצים ממש בתוך גוב האריות. ברגע האחרון לפני הפגיעה, הספיק משק-כנף-ציפור להשלים את תמרון ההצלה שלו וזינק כמו קליע, מעקל את גופו בין הכידונים הנשלחים, אל עבר ספינת האוויר הרוסה ששכבה בסמוך. בעודם באוויר, הספיק לראות כיצד עלה-נמוג, עדיין חדור רוח קרב, שולח את חניתו לאחור, וכיצד זו מתארכת לפתע פי שלוש מאורכה וננעצת בכוח בכתפו של האנאתמה הענקי.
השניים התגלגלו על העשב הרך, משאירים את שרידי הספינה החרבה בינם לבין הענק. החנית, נשארה נעוצה בכתפו. לרגע נשמו השניים בכבדות, כאשר הענק החל להזדקף על רגליו ולצעוד לעברם. משק-כנף-ציפור ידע שיוכל להתחמק, אבל מה על חברו הפצוע?
מבין העצים בקע לפתע שקיעה-אדומה. מניף את מקל המלחמה שלו אל על ומנחיתו בעוצמה על כתפו של הענק. קול ריסוק נשמע כאשר זו יצאה ממקומה. מכה נוספת החטיאה את מטרתה והענק זכה להציג את כוחו. משק-כנף-ציפור ועלה נמוג בהו תשושים במחזה. קשה היה לדעת מי מהצדדים מנחית מכות נוראיות יותר על יריבו, אך משק-כנף-ציפור חשש ששקיעה-אדומה יהיה הראשון שייתעייף. פיצוץ אדיר של אש שניתח משמיים הסתיר את שדה הראייה, אולם משהתפזר העשן נראה כי שני הלוחמים אפילו לא חשו בקסם העוצמתי שהושלך לעברם. מכה נוספת בכתפו של האנאתמה וזו השמיעה צליל ריסוק אשר העיד על כך שיצאה מכלל פעולה.
במרחק נראו שאר דמי-הדרקון מארגנים את בני האדם למבנה התקפי, מתכוננים לשעת הכושר כדי לשגר עשרות חצים אל עבר גופו של היצור המתועב. נותר רק למשוך זמן...
משק-כנף-ציפור החליט לנסות את מזלו בשנית. בריצה אדירה, בוער באורה של הילת האנימה שלו, טס משק-כנף-ציפור אל עבר הענק. ידיו נשלחו קדימה, אוחזות בבדל בגדו של היצור ומושכות את גופו הדקיק של משק-כנף-ציפור מעלה. כאשר חלף דם-הדרקון מעבר לכתפו של האנאתמה, הספיק לשלח בעיטה חזקה אל תוך אפו של זה.
ספק אם האנאטמה אפילו הרגיש את המכה, אבל לא זו הייתה מטרתו של משק-כנף-ציפור. היצור התעצבן. זרוע עצומה, אשר נהפכה באחת למערבולת מסתחררת של להבים, נשלחה לעברו של משק-כנף-ציפור. דם-הדרקון הצליח להחליק ברגע האחרון בין רגליו של הענק ולחמוק ללא פגע. אולם כאשר הזדקף בצד השני, מתכונן לצאת לתמרון חמיקה נוסף, היכתה בו לפתע היד הענקית. בתחילה הרגיש רק כאב חד בחזה. כאילו אלפי נמלים אדומות מכרסמות לו את העור ופנימה. אחר הרגיש שהוא מרחף. האוויר המקפיא היכה בפניו ושום קרקע לא נראתה תחת כפות רגליו המחפשות. ואז התרסק. ארבעים מטרים מהמקום בו חבט בו האנאתמה. כשהרים את מבטו המטושטש, ראה סביבו את חצי המעגל של הקשתים המתכוננים. הוא חייך אליהם ברפיון והעיף מבט אל היער. האנאתמה עוד היה שם, ומשק כנף ציפור ניסה לגרור את עצמו בחזרה לשדה הקרב. חבריו עוד זקוקים לעזרתו. עדיין מונע בכוח הצ'ארם שהפעיל קודם לכן, גמע משק-כנף-ציפור את חצי המרחק בפחות משנייה. כאשר לפתע ראה את האנאטמה בוקע מתוך העצים, דמותו כשל שור ענקי, והוא שועט בקרניים מורמות אל עבר דם הדרקון הפצוע. בשינוי כיוון פתאומי החל משק-כנף-ציפור לרוץ אל עבר חוליית הקשתים המחכה. רק אימתו המשתקת מונעת ממנו מלצרוח בקול.
משב רוח פתאומי הניף אותו באוויר, ומתח חצים הוטס פתאום מכיוון החוליה המחכה, ננעץ בגופו האדיר של האנאטמה החייתי. האנאטמה כרע על מקומו, משטתח ממהירות ריצתו אפיים ארצה. הקשתים החלו סוגרים עליו מעגל דומם, כאשר בראשם עומד, מבליט את חזו בגאווה, קותאק טולאר, הקצין הבכיר. משק-כנף-ציפור הביט במתרחש ממחוץ למעגל. לפתע שב אליו בטחונו. את הסיטואציה הזו הוא מכיר. חקר שבויים הוא אחד הכישורים אליהם אומן במיוחד במסגרת תפקידו, ונראה כי סוף סוף נוצרה הסיטואציה ההולמת באמת את כישוריו. הוא פרץ מבין המעגל ונעמד מול האנאטמה, מתעלם ממבטו מזרה האימה של טולאר החרד לכבוד מעמדו. "מה חיפשתם פה?" שאל משק-כנף-ציפור את היצור.
היצור הביט בו בבוז. "לא תמשיכו לזהם את הארץ הזו עוד זמן רב." ענה, כאילו בתשובה מוכנה מראש. משק-כנף-ציפור הביט לצדדים וראה לפתע כי משהו אינו כשורה. עינייהם של החיילים המביטים באנאתמה נראו לפתע שונות. לא דרוכות ונחושות בשנאתן לתואבה המהלכת הזו, אלא רחמניות ומבינות. כאשר החזיר מבטו אל היצור הבין את פשר המבט. מולו לא עמד עוד האנאטמה, כי אם קפטן ססוס סומא. מפקד ספינת האוויר. הוא נראה פצוע ומסכן, ומשק-כנף-ציפור הרגיש כיצד רחמיו נכמרים על הקצין. הוא ניער את ראשו. לא ייתכן. משק-כנף-ציפור ראה את סומא מת. עומד בחרטום האונייה המרוסקת, לבו מנוקב ופניו מועכלות בחומצה שמקורה לא ברור. זה היה היצור, מפעיל את קסמיו השפלים בניסיון להציל את עורו העלוב.
הוא צעק, אך היה מאוחר מדיי. הייצור זינק על טולאר, יורק עליו ריר שחור וחומצתי בעוד שזה מצליח, רק ברגע האחרון, להרים את ידו ולגונן על עיניו. משק-כנף-ציפור שחרר שוריקן אל עבר גרונו של היצור אך לא הצליח לחדור את עורו העבה. מבין השורות כשלה לפתע דמות אל תוך המעגל. טפט קוטוס, הקצין הקודח, הניף את חרבו בטירוף מקודש ונעץ אותה עמוק בתוך כתפו של האנאתמה. האנאתמה כשל ומת. בלי מילות סיום, בלי חרחורי גסיסה. פשוט מת מת מת.
משק-כנף-ציפור כשל על ברכיו אל מול הייצור. החיילים נשאו על כפם את קוטוס, מריעים לו מאחור, אך קולותיהם נשמעו כמו הד מרוחק. זו הייתה הפעם הראשונה בה פגש משק-כנף-ציפור אנאתמה. בלבו הוא קיווה שזו גם הפעם האחרונה.
סוף מפגש ראשון.
משק-כנף-ציפור מעלה נקודה אחת לאומץ.
