שיר של אש ושל קרח, פרק חמישי [ הסתיים ]

[דיאנה פריי]

דיאנה מפהקת קלות, כאשר היא מזדקפת לישיבה מתוך השמיכות שלה.
"למרבה המזל, אין לי שום חובה לבית לאניסטר... ומה בכלל אתה יכול לעשות במבצר האדום? ללכת לאדארד סטארק ולבקש ממנו יפה את סאנדרין?"
אוף, נמאס לי מזה. כל הזמן סאנדרין, סאנדרין, סאנדרין... ובקרוב, יהיה מעניין בקלשון הרבה יותר מאשר בעיר. אולי אני אברח בדרך, ואגיע לנהרן. נשקול את זה אחר-כך
דיאנה שולחת יד לסדר קצת את שערה הפרוע.
"מתחשק לי למתוח קצת את האיברים" היא מצהירה, ואז חוזרת לעניין "סאנדרין לא אמרה לנו שנפגש ברוזבי? סטארק בכל מקרה רצה לשלוח אותה צפונה, ושום מלחמה לא תפרוץ בקרוב. המלך לא יאפשר את זה".
דיאנה שבה ומביטה במבט סקרני סביב.
"אני לא יודעת למה, אבל אני חושבת כל הזמן שמביטים בי" היא רוטנת בשקט ומתרוממת, כשהיא חוגרת את שתי החרבות שלה, ומציצה על המחנה שרובו ישן, ועל הזקיפים המעטים שהציב סר ריימן.

 

[Envinyatar]

סאנדרין, ג'ורי:
סאנדרין מעווה את פניה בבוז.
"הוד מלכותו הנדיב, בוודאי" היא מלגלגת "אם הוא פיכח, ואני מסופקת... וגם אם כן, הוא בדרך-כלל גורר את עצמו אל אחת הפילגשים שלו..."
פעם נוספת, ארשת פניה כמעט מפחידה, וג'ורי יכול כמעט להשבע שהמלכה האמיתית עומדת לפניו. אזי, היא נרגעת.
"נחכה רגע, שהמלומד יגמור לטפל בלורד... והוא באמת זקוק לטיפול. ואחר-כך נכנס לראות אותו".
לאחר כמה דקות, המלומד העליון יוצא, מלטף את זקנו, ומחווה קידה עמוקה וחנפנית בפני סאנדרין. זו מחזירה בניד ראש שחצני ואומרת לשומרים בקול, כך שהמלומד ישמע.
"סורו מדרכי, סטארקים. אני רוצה לדבר עם הלורד שלכם, עכשיו". פיסל לא מבחין בגיחוך העולה על זוית פניהם של השומרים, כאשר הם סרים הצידה.
"אם החלטת להפוך למלכה..." לוחש אחד מהם "אולי תעשי זאת עד הסוף. שמעתי שהמלכה מעטירה חסדים על..." דברין נקטעים ב"אאו" כאשר סאנדרין דורכת לו על הרגל, כאילו במקרה.
"משום מה" היא עונה בחיוך נבזי "אני לא אחכה את המלכה בנקודה הזו... אבל אהיה מוכנה לשאול את המלך בשמך, על אילו פרוצות בעיר הוא ממליץ. ובקשר אלי... תעבוד קשה יותר, חמוד שלי. הרבה יותר קשה..."

כאשר ג'ורי עובר את הדלתות, הוא מוצא שהחדר של הלורד אפלולי, ומבושם באדי קטורת או חומרים אחרים בהם השתמש פייסל. הלורד שכוב במיטתו, עיניו פקוחות, נאנק בשקט מכאב וממשש את רגלו החבושה. נראה, שהוא שקוע בהרהורים קודרים, ולא מבחין בכם מיד כאשר אתם נכנסים.

האריס, דזמונד, דיאנה:
עוד אתם מתווכחים בשקט, ופרש דוהר במהירות אל תוך המחנה. הזקיפים, שמסתערים קדימה לרגע, נרגעים כאשר הם מזהים את מרטין נהריים, אחד הממזרים של וולדר הזקן.
אלא שההקלה היא זמנית בלבד, כי ניכר על פניו שקרה דבר-מה לא טוב. הוא קופץ מסוסו ורץ אל סטברון, לוחש לו מספר דברים ותוחב בידו איגרת. ניכר בלורד סטברון, כי האיגרת ממלאת אותו כעס. פניו מאדימים, והוא קומץ אגרופיו.
"איך הוא מעז... החלאה, החלאה המטונפת הז!"

מאי שם, מתחילים זאבים לילל בקול נוגה.

 

[Envinyatar]

ooc: תגובות, בבקשה! (מכולם)

 

[Supersprocket]

"דיאנה," דזמונד לוחש לה, "אולי כדאי שתבררי מה עניין, אני די בטוח שיגידו לך, לא?"
בטח קשור לסטארק ולאניסטר בדרך זו או אחרת... הוא חושב לעצמו, הוא מניח את ידו על ניצב החרב המשובחת שלו, לעזאזל! שתי חבורות של צרי דעת, בורים ורודפי כוח!

 

[doctor arbitration]

"אח! תראי מה עשו לו!" ג'ורי מזדרז ומכבה את הקטורות, סוגר בקבוקונים, מנסה לנטרל השפעות של כל חומר כימי שנמצא בחדר. "הלורד, אנחנו כאן, ספר לנו מה קרה?" הוא שואל בחשש

 

[Envinyatar]

ooc: מאחר ואין שום דבר מהותי שתוכלו להגיב עליו לפני הצעד הבא שלי, אני מתקדם עוד צעד.

ic: האריס, דזמונד, דיאנה
דיאנה מהנהנת, ומתקדמת לעבר סטברון; אלא שהפעם, לא צריך לרחרח הרבה לפני שאתם מגלים מה ארע. סטברון, רותח מזעם, זורק את האיגרת.
"חלאה חצופה... אבל זו צרה-צרורה. איך מרט היה יכול להיות כל-כך טפש... ועכשיו, הוא וולדה בידי האביר הלא משוח המנוול ההוא..."
"הבקבוק, זה מה שהביא אותו לזה, כמו תמיד" רוטן סר ריימן.
בני פריי ממהרים להתקבץ סביב, וסטברון צריך לחזור על הסיפור, הפעם ביתר פירוט.
"מרט ובתו וולדה הובלו למלכודת, ונפלו בידי חבורת שודדים, לא הרחק מרוזבי" אומר סטברון, מתרומם ומביט בכעס בשמיים זרועי הכוכבים. "כנראה, פיתו אותו בעזרת משקה..."
מקהלה של קריאות לא מחמיאות מהדהדת סביב, וסטברון ממשיך "ארבו להם מחוץ לפונדק, וגררו אותם לאיזו מערה בתוך היער. בראש הכנופיה הזו עומד איזה אביר לא משוח, שמכנה עצמו "אביר הלטאה הירוק", הם דורשים חמשת-אלפים דרקוני זהב עבור כל אחד מהם, ומאיימים לתלות אותם אם לא יקבלו את הכופר בתוך שלושה ימים".
"בהה, שיהיה להם לבריאות" נוהם וולדר השחור "רק זה היה חסר לנו... וכאילו השיכור המטומטם יחסר למישהו, הוא והבת השמנה שלו".
"אתה יודע, שהלורד הזקן חושב אחרת" נאנח ריימן "משפחה זה משפחה, ככה הוא אומר תמיד... ולא נזכה לקבלת פנים חמימה, אם נחזור בלי מרט וולדה השמנה. הוא עדיין חושב שיום יבוא, ומישהו ישלם לו את משקלה בזהב, כנראה".
בני פריי מוסיפים להתווכח סביב, ואף אחד מהם לא נראה נלהב מדי להסתכן בשביל מרט ובתו.
"בהה, אני לא הולך" נוהם וולדר השחור "הם יצפו למשלחת חילוץ, ויפילו לנו אבדות... וגם נמצא את השבויים תלויים. אני אומר לכם".
"ובכלל, לכו ותחפשו אותם בכל היער הארור הזה, מכאן ועד רוזבי" אומר מרטין נהריים, מניד את ראשו ביאוש.

ג'ורי, סאנדרין:
לורד סטארק נאנח בכאב, ונפנה אליכם.
"ג'ורי" הוא אומר, נאבק לשמור על ארשת פנים מכובדת "אני מניח שסיפרו לך על הפשע שארע היום" מבטו תוהה לעבר סאנדרין, לא ידידותי מדי "איזו משתיהן היא זו?" הוא שואל במרירות.
סאנדרין שולחת בו מבט זועם, אולם לאחר רגע, מושכת בכתפיה, כמעט משועשעת.
"המוצלחת והיפה שמביניהן" היא עונה בלא בושה (או שמא, בשחצנות לאניסטרית טיפוסית). "והשאלה היא, מה אנחנו עושים עכשיו, לפני שהעניינים נעשים גרועים יותר".

 

[doctor arbitration]

"מילורד" גורי נושך את שפתו התחתונה, "חשבתי בהתחלה להבריח אותך מהטירה, אבל אני רואה שזו תוכנית בלתי אפשרית פשוט. במיוחד במצבך הנוכחי. האם אתה רוצה שנקרא להוד מעלתו? האם יש לך משהו שאתה רוצה שנבצע?". מה לעשות? אסור לתת לשרצי לאניסטר להחזיק אותו כאן.. ואי אפשר לקחת אותו.. ואסור להתמהמה.. המצב נואש, ואני אובד עיצות

 

[Envinyatar]

אדארד סטארק שוב גונח מכאב, אבל מצליח איכשהו לספר בקיצור על הריב עם רוברט במועצה, והתפטרותו ממשרת הימין. לאחר מכן, הוא נעשה מפורש פחות, וניכר שהוא לא מעוניין לספר הכל בנוכחותה של סאנדרין, אבל ג'ורי מצליח להבין כי אצבעון הוליך אותו, לבקשתו, למקום מסויים הנוגע לג'ון ארין המנוח; עקרונית, ג'ורי קאסל עצמו היה צריך לצאת עם הלורד, מתוקף תפקידו כמפקד משמר הימין, אולם מאחר ולא היה, מילא טום השמן את מקומו. הסיפור מסתיים כיצד אנשי לאניסטר סגרו עליהם, וכיצד הורה ג'יים להרוג את אנשיו, בכדי ללמד אותו לקח (ooc: הסיפור כאן הוא בדיוק כמו בספר - מלבד העובדה שטום נהרג, במקום ג'ורי קאסל , לכן אני מקצר).

סאנדרין מושכת בכתפיה.
"לפחות דבר אחד מנחם יש בפרשה הזו" היא אומרת "אם אינך הימין כבר, הסכנה מעל ראשך פחותה יותר נצטרך לחכות עד..."
אדארד משסע אותה.
"אינך מחכה למאומה, ליידי וואטרס. הוריתי לך לרכב לוינטרפל, והוראתי עומדת בעינה. אמנם, אני עצמי אחזור במהרה עם כל האנשים ועם בנותי, אבל את תצאי ללא דיחוי, מחר עם אור ראשון, וג'ורי... גם אתה. אני רוצה שתגיע לנהרן, ותמסור איגרת בשמי ללורד הוסטר. בעצם, עדיף שאמסור לך את המסר בעל-פה, למקרה שתתפס. סאנדרין, חכי בחוץ בבקשה".
סאנדרין שולחת בו מבט מלא עלבון.
"אני בסך הכל מנסה לעזור, הלורד" היא אומרת, מוחה את עיניה, ופונה לצאת.

 

[doctor arbitration]

"מילורד" ג'ורי אומר במבוכה קלה. "אני לא מתלהב מהרעיון להשאיר אותך פה בקן הצרעות הזה.." הוא נאנח "אבל אם תתעקש לא תהיה לי ברירה לצאת. ובכן, מה המסר?"

 

[Envinyatar]

ooc: וולקנה, מיינד רידר, טאנגלווגד, להיכן נעלמתם?
ואנג, אנא הארך את התגובות שלך, וכלול מעט יותר רולפליי. חסר לי לחלוטין משחק הדמות בכל מה שנוגע לסאנדרין, וליחס של הדמות (לכאן או לכאן) למתח בינה לבין לורד סטארק.

 

[tangelwoogd]

אם אני אל רוצה לרכב לבד את כל הדרך למעלה דרך נראה שנאלץ להציל את הפריים האלה...
הוא מתקרב יותר אל הפריים ואומר: "אולי זה אינו ממקומי להתערב כאן אך אני מאמין שאם תביאו להם את הכופר או לא הם יהרגו אותם בכל זאת, ואמנם הם מחכים שבני פריי יבואו לחלצם, אמנם לי ולסר אסטרן הם לא יחכו, וגם נראה שהליידי" הוא מעביר חיוך קטן אל דיאנה "יודעת להסתיר 'טוב' את זהותה".
דיאנה על תקלקלי את זה...

 

[Celime-Volkana]

"אני אלך!" דיאנה מכריזה "אם כולכם חבורה של פחדנים." אם מישהו חשב שמעשי הגבורה שלי יסתימו ברכיבה בטורניר... "אני לא חושבת שהם יתלו אותם אם יש להם סיכוי להרוויח כסף.וסבא לא יהאב את הרעיון שאנחנו פשוט נוותר להם. איזה אביר בכלל קורא לעצמו אביר לטאה?" הריי מתופק תפקידו של אביר, להציל אנשים במצוקה "תמיד אפשר להערים עליו, אם אתם מפחדים כל-כך."

 

[Supersprocket]

דזמונד מוציא אנחה מיואשת, ואומר, "טוב, אם חייבים, חייבים." הוא מרים את עינייו לקהל בני פריי, "אני עם דיאנה."
רק חבורה של בני משפחה עלובים היו חסרים לי ברגע זה...

 

[Envinyatar]

דזמונד, האריס, דיאנה:
בני פריי מתבוננים בכם ברגשות מעורבים; סר ריימן נוחר בבוז 'גם כן משימה של אביר, להציל את וולדה השמנה. וולדר השחור מעיר 'עכשיו נראה מה היא שווה. אני מתערב שהיא תחזור אלינו בבכי בעוד חצי שעה... אם היא תחזור בכלל'.
רק סטברון ניגש אל דיאנה, כאשר היא מתכוננת ליציאה, מחבק אותה ואומר "תשמרי על עצמך, ילדונת. אני לא אוכל לשאת את העובדה שתאבדי, כפי שאבדה אמא שלך".
לאחר מספר דקות, ולאחר שסר ריימן מסביר לכם כי האיש המטונף שמסר לו את האיגרת בא מן השלוחה של יער המלך הצומחת מצפון לעיר, סמוך לקו החוף (ודיבר על מערה גדולה בין סלעים או משהו דומה), אתם יוצאים לדרך, ונכנסים אל בין העצים.
היער משתרע בפניכם כעת, חשוך, צפוף ומאיים; ינשופים מיבבים מאי-שם, וזאבים ממשיכים לילל, נשמעים קרובים יותר, ונוגים מאד. רק אור כוכבים מועט חודר בין עלוות העצים, והדרך חשוכה מאד. דיאנה, שמנסה להתוות נתיב לפי הכיוון המשוער בו נקב סר ריימן, מוצאת עצמה מתבלבלת לא פעם, אולם איכשהו מכוון מזרחה, עם נטיה קלה צפונה.
הלילה ממוזג למדי, לא חם ולא קר מדי; אולם למרות זאת, אוחזת בדיאנה אי-נוחות. איכשהו, התחושה שעוקבים אחריה, שלא הרפתה ממנה מתחילת הערב, הולכת וגוברת ככל שאתם מעמיקים אל בין העצים.
ואז, כאשר אתם נכנסים לקרחת יער קטנה, אתם שומעים את היללות, הפעם קרובות ומאיימות הרבה יותר.

ג'ורי קאסל:
אדארד הפצוע מחכה עד שסנדרין הפגועה מסתלקת, ואז אומר לך.
"הדברים שאני מתכוון לומר לך, מיועדים לא עבור לורד הוסטר, אלא עבור בני, רוב... כך שלשרצי לאניסטר..." הוא נאנק בכאב ומתאמץ להמשיך "צפויה הפתעה קטנה, אם סאנדרין מוסרת להם מידע"
לאחר מכן, הוא מוסר לך מספר הוראות עבור רוב; בין היתר, לסרב לכל הזמנה לבוא למעלה מלך, ולא משנה אם תהיה חתומה על-ידו על על-ידי אי-מי אחר, וכן שהוא מתכוון לחוש צפונה, ולשלוח במידת האפשר את בנותיו בספינה. רוב מתבקש לדאוג שכח קטן ימתין לו בחפיר קאילין. כמו כן, הוא מבקש מרוב לשלוח שתי איגרות, אחת למבצר הצף של האולאנד ריד, ואחת ללורד מורמונט ממשמר הלילה. כמו כן, עליו ועל סנדרין לעזוב את העיר בחשאיות מוחלטת ככל האפשר, אם ניתן עוד מחר... או אפילו הלילה.
כאשר ג'ורי יוצא, הוא שומע קולות משוחחים בחדר השני.
"ובכן, צר לי לאכזב אותך, אבל לא" אומרת סאנדרין, נשמעת משועשעת. ליבו של ג'ורי מנתר בקרבו, אבל נרגע מיד, כאשר הקול העונה הוא לא אחר משל אריה, בתו הקטנה של הימין.
"נו טוב, אבל גם אם את צודקת, את עדיין נראית כמו הזחל המהלך הזה, האמא של ג'ופרי המגעיל. אבל אם תתני לי להחזיק את החרב שלך ותעשי לי עוד טובה או שתיים, אני אהיה מוכנה לסלוח לך... ואפילו לגלות לך סוד".
סאנדרין פורצת בצחוק.
"הנה, הנה... קחי בזהירות, יצור קטן וחמדן שכמוך. מחזיקים אותה ככה..."

 

[Supersprocket]

דזמונד נאנח, "זאבים מעצבנים," הוא נאנח שוב, ונופל ארצה, בשקט, "לא יתנו לי לנוח לדקה, כמו סטארק ולאניסטר."
הוא מחייך.
הוא שולף את חרבו, מניח אותה על ברכיו ופשוט נח שם בקרחת היער, "עדיף שנפסיק את ההתקדמות להיום," הוא אומר, "לא נראה לי שנמצא משהו בחשכת האימים הזאת!"
ואני לא רוצה ללכת לטיול עם כמה זאבים בלילה, הוא חושב לעצמו, נקווה שסאנדרין לא תדאג לנו יותר מדי... אני לא רוצה לגרום לה כל עוול.

 

[Celime-Volkana]

דיאנה מביטה בעצבנות אחורה, מחפשת מה צופה בה. "לא, בא נמשיך ללכת עוד קצת, אני לא אוהבת את המקום הזה..." אני צריכה לישון... "בעצם אפשר לעצור כאן" חשבתי שאחד מהם יבוא איתי, או שהם יגידו שהם ילכו. במקום זה הם שלחו אותי לבד. המפ... "כן אתה צודק, בכל מיקרה השובים לא ילכו לשום מקום. אני מקווה."
היא מתחילה לאסוף זרדים וענפים למדורה. בעצם, טוב שהלכנו לבד. לפחות זה יוריד את סאנדרין המצאוור שלנו, ולא נאלץ לחזור ישר למשפחה

 

[Envinyatar]

דזמונד, דיאנה, האריס:
הקולות מתחזקים, ובעוד אתם מתחילים לתור אחר עצים, דיאנה נעצרת בבהלה; הפעם, זו לא אשליה... זוג עיניים זהובות מאיימות המביט בכם מתוך העצים.
ברגע הבא, נשמעת נהמה מצמררת, כאשר צל אפור מזנק במהירות מדהימה מבין העצים... אכן, זאב... אבל מהיר יותר מכל זאב אחר שראיתם מעודכם, וגדול יותר. דיאנה חשה, כי הטבעת על אצבעה רועדת קלות.
היצור, אפור-חום ובעל פרווה מדובללת, נוחת באמצע קרחת היער, בעמדה שלא מאפשרת לכם להקיף אותו, מסמר את שערותיו ונוהם באיום לעבר האריס... דיאנה יכולה כמעט לחוש את התעוב הנוטף מן היצור, כאשר הוא נוהם וחושף את את שיניו לעבר האביר, מוכן לזנק עליו.
אלא שאז, בעודכם שולפים חרבות, הזאב (או למען האמת, זאב הבלהות) מסתובב לעבר דיאנה, תחילה מסומר שער, ואז, כאשר הוא מרחרח לעברה, התנהגותו משתנה באופן פתאומי... לרגע, הוא (ולמען האמת, כפי שמצליחה דיאנה לראות, היא), נבוך, ואז הזאבה מתיישבת ומרחרחת לעבר דיאנה בסקרנות... ומתקרבת לעברה באיטיות, בדרך שונה מאד מהדרך בה ניסתה לזנק על האריס לפני רגע (למרות שמדי פעם, היא מטה את ראשה לעבר האריס ודזמונד, ונוהמת באיום, בעיקר לעבר האריס).
דיאנה יכולה להשבע, כי כאשר היא מכשכשת קלות בזנבה, כאשר היא מביטה בה. מרחרחת ושוב מהססת.

 

[doctor arbitration]

ג'ורי יוצא מחייך למשמע הדברים, למרות שליבו מעיק עליו. לעזוב את הלורד זה דבר אחד, לעזוב בחשאי כאילו הוא פשע, נשמע מעליב יותר. והעובדה שהלורד לא בוטח בבת לוויתו גורמת לו לחשוד עוד קצת. ומה אם באמת יש לה את האופי של המלכה? הוא מסתכל על שתיהן זמן קצר, יותר בוהה בסאנדרין הצוחקת ומחייכת כאילו שום דבר לא קרה היום. תסבוכת נאה, סידרנו לעצמנו במעלה מלך. השאלה היא על מי מוטל להתיר את הקשר... הוא ניעור לפתע, ומתקדם בחיוך לעבר שתיהן, שולח יד לפרוע את שערה של אריה. "מצטער ילדונת, אבל אני והוד מעלתה צריכים ללכת" הוא קורץ לה. "ניפגש כבר בווינטרפל הא?". הוא מסמן לסנדרין לבוא איתו, לצאת מהארמון.

 

[Envinyatar]

ooc: וואנג, שים לב, שג'ורי קאסל מכיר היטב את הסיפור שקרה בדרך למעלה-מלך, עם הזאבה של אריה. הוא זה שהציע לה להבריח אותה, בכדי שהמלכה לא תהרוג אותה אחרי התקרית עם ג'ופרי. (חשוב, לקראת ההמשך).

ג'ורי
סאנדרין שולחת בג'ורי מבט תמה.
"אני חושבת, ששכחת כמה דברים" היא מעירה "למשל, להצטייד בצידה לדרך וצרכי מסע... ואני צריכה להחליף את השמלה המטופשת הזו. לא נראה לך שאני אצא לדרך מסוכנת בדבר הזה, כשאני נראית כמו..."
"כמו סאנסה קטנה ומפונדרקת?" מציעה אריה בחיוך זדוני.
סאנדרין מחייכת.
"לא יפה, ליידי סטארק הקטנה" היא אומרת, למרות שהבעת פניה מעידה שהיא מאד משועשעת מהדברים "עלייך לכבד יותר את אחותך ו..." כאן היא אינה יכולה להתאפק ומוסיפה בחצי לחש "אחרת, איך ישיאו גם אותך 'לנסיכון אבירי'?' (הדברים האחרונים נאמרים, תוך שסאנדרין מחקה בצורה קולעת ומשעשעת ביותר את סגנון דיבורו של הנסיך ג'ופרי).
"בואי" היא אומרת "אראה לך כיצד רוכסים שיריון וכיצד בודקים שקשת דרוכה ומוכנה לקרב"
אזי, היא מרימה עיניה אל ג'ורי.
"נפגש בעוד שעה, באולם הקטן ליד המטבח" היא אומרת.

 

[Supersprocket]

"דיאנה?" דזמונד שואל, כשהוא מנסה לא להבהיל את החיה, "מה קורה פה?" הוא מחייך חיוך מאולץ, די מפוחד, וקצת מצחיק.
בינתיים, כאשר הוא רואה שהחיה לא מנסה לתקוף אותם, הוא מכניס בשקט את חרבו לנדנה, בלי להעריש, עד כמה שהוא יכול.