"אנחנו ממש טובים בזה." אומר אייבל, עדיין מחזיק את הגופה בידיו. "והתחלנו גם לקבל על זה תשלום, אז זה בכלל נחמד."
קריאת העורב - עץ משחק [מו"ד 5] (5/5)
- מחבר/ת הנושא ליזי
- תאריך התחלה
"תשלום? במה זהב עוזר לך, נער? לקנות מזון? למה לקנות כשאפשר פשוט לקחת את מה ששייך לך? לכולם מגיע לאכול, הרי..." אומרת הדמות לאייבל, ואז פונה לליילאני. "חופש? כיצד תוכלי לחיות בחופש כל עוד הקיסרות הארורה שולטת בארץ? נקמה? במי עוד יש לך לנקום אם לא באנשי הלגיון המושחתים? האם את לא רואה, נערה, שעקרונותייך עומדים בד בבד עם כאוס ואנרכיה?"
"אתה מפספס את הנקודה." אומר אייבל, "אני לא עושה את זה בשביל כסף, אני נהנה מלשמור על איזון. זה שמשלמים לי זה בונוס חמוד ותו לא."
"נהנה... לשמור על האיזון. אכן, אצילי מאוד מצדך, נער אשפתות." לורד העורבים מצחקק בקול שנשמע יותר כמו לחישות צרודות מאשר צחוק. "האיזון הוא חסר תועלת. בטבע, כל אחד שורד עבור עצמו, והחזק לוקח את מה ששייך לו - בטבע אין סדר, ובטח שאין איזון."
הוא מעביר את מבטו לאט, פעם נוספת על כל החבורה. "בבירור לא הערכתי אתכם מספיק עד עכשיו. אתם נלחמים עבור אידיאולוגיות, טיפשיות ככל שיהיו, וזה הכוח החזק ביותר שקיים להניע אדם. ואני גם מוכן לנחש עבור מי אתם עובדים כעת... יש רק ארגון אחד שאני יכול לחשוב עליו בקיסרות הזו שיש לו את האינטלגינציה להבין איפה אני עומד לפעול. טוב ויפה - קיוויתי שמסע ההרס שלי לא יהיה משעמם כל כך." אתם כמעט בטוחים שהדמות מחייכת מתחת לברדס. "בכל זאת, אני במצב רוח טוב היום, אז תנו לי להזהיר אתכם. אתם יריבים ראויים, אך לא תוכלו להמשיך למנוע מהתוכניות שלי לצאת לפועל לנצח. בשלב מסויים ההרפתקאות הקטנות שלכם לא יגמרו בטוב. אז לכו, חיו את חייכם בנחת, הפסיקו להיות קוץ בישבני, ואולי נפגש בשמחות, בעולם החדש שאני מתכנן." הוא מסיים ולפני שמישהו מספיק להגיב, הדמות משתנקת חזרה לצורתו של עורב, אשר עף ונעלם בין צמרות העצים.
"אהה... מי זה היה, בשמה המקולל של אשיר?" כריסטוף שואל, חצי קפוא במקום.
הוא מעביר את מבטו לאט, פעם נוספת על כל החבורה. "בבירור לא הערכתי אתכם מספיק עד עכשיו. אתם נלחמים עבור אידיאולוגיות, טיפשיות ככל שיהיו, וזה הכוח החזק ביותר שקיים להניע אדם. ואני גם מוכן לנחש עבור מי אתם עובדים כעת... יש רק ארגון אחד שאני יכול לחשוב עליו בקיסרות הזו שיש לו את האינטלגינציה להבין איפה אני עומד לפעול. טוב ויפה - קיוויתי שמסע ההרס שלי לא יהיה משעמם כל כך." אתם כמעט בטוחים שהדמות מחייכת מתחת לברדס. "בכל זאת, אני במצב רוח טוב היום, אז תנו לי להזהיר אתכם. אתם יריבים ראויים, אך לא תוכלו להמשיך למנוע מהתוכניות שלי לצאת לפועל לנצח. בשלב מסויים ההרפתקאות הקטנות שלכם לא יגמרו בטוב. אז לכו, חיו את חייכם בנחת, הפסיקו להיות קוץ בישבני, ואולי נפגש בשמחות, בעולם החדש שאני מתכנן." הוא מסיים ולפני שמישהו מספיק להגיב, הדמות משתנקת חזרה לצורתו של עורב, אשר עף ונעלם בין צמרות העצים.
"אהה... מי זה היה, בשמה המקולל של אשיר?" כריסטוף שואל, חצי קפוא במקום.
"אתם חושבים שזה באמת היה לורד העורבים? קשה לי להאמין שהוא נפגש איתנו בעצמו. אולי זה היה סוג כלשהו של אשליה. בכל מקרה, כדאי שניצור קשר עם חסרי הכתר כמה שיותר מהר."
"גם אם זה היה הוא וגם אם לא, יש משהו שכדי שתשימו לב." אומר אייבל, "אנחנו חיים." הוא פולט לאוויר, "אם היינו כזה איום משמועתי ומעצבן, הוא היה משמיד אותנו, כנראה שלפחות כרגע או שהוא לא יכול להשמיד אותנו, או שהוא לא רוצה. אני רק תוהה למה שהוא לא ירצה. אם הוא חזק כל כך.."
גנובל מניד את ראשו. "הוא לא פגע בנו כי ביקשתי מסקולד לשמור עלינו. לורד העורבים הוא לא אל - אילו היה, הוא היה נוגע בנו והיינו נעלמים. אך מהשיחה שלנו איתו, נדמה לי שהוא רוצה להיות אל. ואולי הוא כבר בדרך."
"אתה נותן יותר מידי קרדיט לאל שלך" אומר אייבל ומתחיל ללכת. "בואו" הוא מוסיף.
"תיזהר בדבריך. אם תדבר ככה, אולי הוא לא ירחם עליך בפעם הבאה!" גנובל מזהיר, כשהוא עוקב אחרי אייבל.
אייבל מושך כתפיים, "עד כה הוא לא ריחם עלי, לא שביקשתי ממנו רחמים."
"הוא איים עלינו." עונה אייבל, "זה מה שביריון עושה." הוא מסביר ונזכר בימיו כשודד, "כנראה אנחנו מספיק מעצבנים אותו כדי שהוא ינסה לגרום לנו להפסיק, אבל עדיין לא מטרד גדול מכדי לבזבז עלינו כוח." הוא אומר, "או שאין לו הכוח הזה והוא סתם מבלף."
"סקולד הוא רק אחד מני רבים - אני יכול להיכנס איתך לויכוח תיאולוגי על מי בדיוק הגן או לא הגן עלינו אבל זה לא הזמן. ואני חושב שאנחנו מטרד בעיניו של לורד העורבים אולם כזה שייפטר מעצמו אם נמשיך להפריע לו בלי צורך שהוא יעשה משהו בעניין. אני מסכים עם אייבל שהאיומים נועדו להניא אותנו מלהמשיך לעשות זאת. " שאן אומר, בתחילה פונה לגנובל ואז לליילאני.
"נראה שהשאלה הנשאלת, אם כן, היא האם אתה הולכים להמשיך לעשות זאת." כריסטוף מושך בכתפיו. הוא מדליק מחדש את המקטרת שלו בעודכם מתחילים להתקדם.
אתם מוצאים אזור קטן ביער עם אדמה מספיק רכה לקבור בה את נעומילייה. זוהאן שורף את הגופה בעוד האחרים חופרים בור וקוברים בו את מה שנשאר. "לא הכרתי את הנערה" אומר כריסטוף בעודו מוריד את כובע העור שלו, "אך זה אכן גורל אכזר עבור ילדה שחטאה היחיד היה לגדול קרוב מדי לקרע הצלמוות. אני מוכן לנחש שהאנרגיות שנפלטו ממנו חלחלו אליה במהלך שנות ילדותה, ומויירה ניצלה את ההזדמנות כדי לתעל את האנרגיות הללו ולפתוח את הקרע סופית."
לבסוף אתם מוצאים את דרככם חזרה אל העיירה דארסטבאר עם רדת ליל. שני נערים שעסוקים בכריתה של עצי הסקה בחצר הקדמית של אחד הבתים מביטים בכם כשאתם עוברים ברחוב. "הוי! המכשפה שהייתה איתכם, איפה היא עכשיו? אל תגידו לי שהיא הקריבה את עצמה לאשיר!" צועק אליכם אחד הנערים. "לא עניינך, בחור. רוץ ללגיונר האחראי כאן ותגיד לו שהאל מתים לא יטרידו את העיירה יותר." כריסטוף עונה לו, והשניים נועצים בכם מבטים מבולבלים בעודכם ממשיכים אל האורווה המקומית.
"טוב, כאן נפרדות דרכינו, אני מניח." כריסטוף אומר בעוד הוא מארגן את סוסו ליציאה. "אני מוכרח להודות לכם על המסע הקטן שעברנו יחד, לא נעים ככל שהיה. המאורעות באחוזת ווייקראסט, במיוחד הילדה הקטנה שפגשנו, אפשרו לי להזכר למה נכנסתי ל'מקצוע' הזה מלכתחילה. זה משהו שכבר הספקתי לשכוח מזמן, אבל מהיום אני אצוד אל מתים בגאווה, וכל פעם שאוריד את הראש של גועל מכתפיו אזכר בכם." הוא מחייך. "שיהיה בהצלחה עם המטורף בברדס. אולי יום אחד ניפגש בשנית." הוא מהנן אליכם פעם אחרונה, ואז עולה על סוסו ורוכב אל הלילה.
אתם מתחילים לארגן את העגלה והסוסים שלכם לעזוב גם כן, כשלפתע משהו מרחף אל תוך האורווה. עש לבן בגודל של כלב מרחף אל כיוון ליילאני, על רגלו קשור דף נייר. ברגע שליילאני מורידה את הנייר, משהו במבטו של העש הענק משתנה, כאילו התנער מהשפעה כלשהי, והוא מרחף החוצה אל תוך הלילה. אתם פותחים את המכתב וקוראים:
"לייאלני,
כאשר אתם מסיימים את המשימה הנוכחית, אל תחזרו לבאררטון בשום פנים ואופן. מישהו הדליף את המיקום של מפקדת חסרי הכתר ללגיון, והם תשאלו סוכנים וערכו חיפוש במגדל. ככל הנראה יש לנו חפרפרת במסדר. כל הסוכנים שלא נעצרו קיבלו הוראות לשמור על פרופיל נמוך ולא ליצור קשר אחד עם השני לבנתיים. אני ומת'אייס הצלחנו להתחמק ואנחנו שוהים כרגע באיסאייל*. אספי את החבורה והגיעו לפונדק 'דרקון המית'רל' בהקדם האפשרי - אנחנו לא יכולים לאפשר לבלגן הזה להיות בזבוז זמן. ובבקשה, מסרי למויירה להעלם גם היא לתקופה הקרובה. יש לה נטייה למשוך אליה אש.
- אלאניה"
OUT
כולם עולים לדרגה 4. אשמח שתשלחו לי דפ"דים מעודכנים אחרי העלייה לדרגה כי אלה שיש לי ישנים אני חושב.
*איסאייל - אחת מהערים הגדולות באימפריום, ידועה גם כעיר הלבנה או בתולת ההרים בשל יופייה העדין והצח. היא נמצאת למרגלות שלושה הרים מושלגים הידועים כרכס האיס, לכיוון מזרח הממלכה, כמה ימי רכיבה מהאזור בו אתם נמצאים כעת.
אתם מוצאים אזור קטן ביער עם אדמה מספיק רכה לקבור בה את נעומילייה. זוהאן שורף את הגופה בעוד האחרים חופרים בור וקוברים בו את מה שנשאר. "לא הכרתי את הנערה" אומר כריסטוף בעודו מוריד את כובע העור שלו, "אך זה אכן גורל אכזר עבור ילדה שחטאה היחיד היה לגדול קרוב מדי לקרע הצלמוות. אני מוכן לנחש שהאנרגיות שנפלטו ממנו חלחלו אליה במהלך שנות ילדותה, ומויירה ניצלה את ההזדמנות כדי לתעל את האנרגיות הללו ולפתוח את הקרע סופית."
לבסוף אתם מוצאים את דרככם חזרה אל העיירה דארסטבאר עם רדת ליל. שני נערים שעסוקים בכריתה של עצי הסקה בחצר הקדמית של אחד הבתים מביטים בכם כשאתם עוברים ברחוב. "הוי! המכשפה שהייתה איתכם, איפה היא עכשיו? אל תגידו לי שהיא הקריבה את עצמה לאשיר!" צועק אליכם אחד הנערים. "לא עניינך, בחור. רוץ ללגיונר האחראי כאן ותגיד לו שהאל מתים לא יטרידו את העיירה יותר." כריסטוף עונה לו, והשניים נועצים בכם מבטים מבולבלים בעודכם ממשיכים אל האורווה המקומית.
"טוב, כאן נפרדות דרכינו, אני מניח." כריסטוף אומר בעוד הוא מארגן את סוסו ליציאה. "אני מוכרח להודות לכם על המסע הקטן שעברנו יחד, לא נעים ככל שהיה. המאורעות באחוזת ווייקראסט, במיוחד הילדה הקטנה שפגשנו, אפשרו לי להזכר למה נכנסתי ל'מקצוע' הזה מלכתחילה. זה משהו שכבר הספקתי לשכוח מזמן, אבל מהיום אני אצוד אל מתים בגאווה, וכל פעם שאוריד את הראש של גועל מכתפיו אזכר בכם." הוא מחייך. "שיהיה בהצלחה עם המטורף בברדס. אולי יום אחד ניפגש בשנית." הוא מהנן אליכם פעם אחרונה, ואז עולה על סוסו ורוכב אל הלילה.
אתם מתחילים לארגן את העגלה והסוסים שלכם לעזוב גם כן, כשלפתע משהו מרחף אל תוך האורווה. עש לבן בגודל של כלב מרחף אל כיוון ליילאני, על רגלו קשור דף נייר. ברגע שליילאני מורידה את הנייר, משהו במבטו של העש הענק משתנה, כאילו התנער מהשפעה כלשהי, והוא מרחף החוצה אל תוך הלילה. אתם פותחים את המכתב וקוראים:
"לייאלני,
כאשר אתם מסיימים את המשימה הנוכחית, אל תחזרו לבאררטון בשום פנים ואופן. מישהו הדליף את המיקום של מפקדת חסרי הכתר ללגיון, והם תשאלו סוכנים וערכו חיפוש במגדל. ככל הנראה יש לנו חפרפרת במסדר. כל הסוכנים שלא נעצרו קיבלו הוראות לשמור על פרופיל נמוך ולא ליצור קשר אחד עם השני לבנתיים. אני ומת'אייס הצלחנו להתחמק ואנחנו שוהים כרגע באיסאייל*. אספי את החבורה והגיעו לפונדק 'דרקון המית'רל' בהקדם האפשרי - אנחנו לא יכולים לאפשר לבלגן הזה להיות בזבוז זמן. ובבקשה, מסרי למויירה להעלם גם היא לתקופה הקרובה. יש לה נטייה למשוך אליה אש.
- אלאניה"
OUT
כולם עולים לדרגה 4. אשמח שתשלחו לי דפ"דים מעודכנים אחרי העלייה לדרגה כי אלה שיש לי ישנים אני חושב.
*איסאייל - אחת מהערים הגדולות באימפריום, ידועה גם כעיר הלבנה או בתולת ההרים בשל יופייה העדין והצח. היא נמצאת למרגלות שלושה הרים מושלגים הידועים כרכס האיס, לכיוון מזרח הממלכה, כמה ימי רכיבה מהאזור בו אתם נמצאים כעת.
"טוב, נראה שאנחנו ממשיכים לנוע, מישהו חושב על דרך טובה יותר להגיע לשם מאשר סוסים?" שואל אייבל.
"טוב" עונה אייבל. לא נראה שזה כזה עקרוני לו לצאת עכשיו או אחר כך.
"אני לא יודע אם כדאי שנעבור שם. אלאניה ביקשה שניפגש איתם בהקדם האפשרי."
דפ"ד מעודכן-
https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1499172
דפ"ד מעודכן-
https://www.myth-weavers.com/sheet.html#id=1499172
"עכשיו הוא לא הזמן לגרות עשרות שודדים להיות על עקבותינו. הם היו קיימים לפני שהגענו, והם עוד יהיו קיימים אם אי פעם תחזרו אחר כך. זה לא משהו שכדאי לדחות עבורו מפגש דחוף." גנובל, כרגיל, לא מעוניין בשום מפגש עם שודדים כשהוא לא נמצא לבדו: תמיד קשה להסביר את העובדה למה יש כל כך הרבה מהם שמכירים אותו.
OUT
דפ"ד
שינויים: זריזות עולה ב-2 ונק"פ ב-7
OUT
דפ"ד
שינויים: זריזות עולה ב-2 ונק"פ ב-7
