לינה מחייכת לעצמה, וחושבת מה זה אומר עליו "הסיפור האהוב עלי...זה הסיפור על ילדו הצעיר של ראש השבט - שמעת אותו? אני מנחשת שלא" היא נאנחת "זה סיפור של אורקים, האומנת שלי סיפרה לי אותו לפני הרבה שנים..." עיניה מתערפלות כשהיא מביטה למרחק, ומספרת, כאילו לעצמה
"לפני הרבה שנים, במרחק של הרבה מדינות, חי ראש שבט חזק ועוצמתי. הוא הגיע לגיל מבוגר, היה לו זהב רב, חיילים רבים, כולם כיבדו אותו - ויום אחד הבן הצעיר שלו הגיע אליו ושאל אותו "אבא, איך הצלחת להיות כל כך חזק?" אביו הביט בו ואמר "Vסתכל מסביב ילדי, הסתכל באנשי. מי אתה חושב שמביא לי אתהכוח הרב ביותר?"
הילד הביט מסביב, ראה את החרב של שר המלחמה מוטלת על הקרקע, וחייך בשמחה "החיילים, אבי! בלי חיילים, לא היית מנצח בכל המלחמות שלך!"
אבל שר המלחמה נד בראשו לשלילה "לא ולא. ומה יקרה כשיבוא החורף? האם אנשי יכולים להתקיים על חרבות ומגנים? האם עם רעב הוא עם חזק?"
הילד הביט שוב סביב, וראה כמה מהאיכרים ועובדי האדמה נכנסים להיכלו של שר המלחמה, להגיש את המס שלהם למלך הגדול, וחייך בשמחה "האיכרים, אבי! האיכרים מספקים מזון ובגדים וכלי עבודה עבור כולנו, ומאפשרים לנו לבנות את העם שלנו!"
אבל שר המלחמה שוב נד בראשו לשלילה "לא ולא. ומה יקרה כשתגיע הבצורת? האם אז האיכרים יוכלו לעבוד את האדמה? האם עם ללא צידה וציוד הוא עם חזק?"
הילד הביט שוב סביב, וראה את השאמאן של השבט, מצייר סמלי כוח על הקרקע בתפילה לאלים העתיקים, וחייך בשמחה "השאמאנים, אבי! קסמינהם יכולים להאכיל אותנו בשעת חורף, לסיים את הבצורת, ולהגן עלינו מאויבינו!"
אבל שר המלחמה שוב נד בראשו לשלילה "לא ולא. האם אדם חכם שם את כל כוחו בידיהם של המעטים? ומה יקרה אם אחד מאותם מעטים ימות או יחלה? מי אז ידאג לממלכה?"
הילד הביט שוב, וראה..."
לינה שותקת ובולעת רוק, חיוך שובב עולה על פני וחושף את השיניים הגדולות
"במשך שנים, הסיפור נגמר כאן. האומנת הייתה אומרת שעד כאן היא שמעה את הסיפור, ושהוא נשאר כחידה לשומע, לנסות להחליט בעצמו מה התשובה הנכונה" היא משרבבת ספתיים בבוז "מעין חידה לקורא, או משל - אני לא האמנתי בזה. אחרי הרבה שנים, מנהל הזירה שלי, חצי אורק בעצמו, סיפר לי מה קרה - הסיפור היה כתוב על מגילות הנבואה של האורקים, שנשרפו כאשר הפלדינים נכנסו לצריח הסקאלדים וחרכו אותו באש קדושה, והחלק של סוף הסיפור נשרף מהקלף" החיוך מתרחב "אבל אני חושבת, שזה סוף בפני עצמו"
וכך היא ממשיכה להלך, המתאגרפת והשוליה שרוצה להרוג אותה, וחושבת על אנשים, ועל ממלכות, ועל צבאות, ויותר מהכל - היא חושבת על משחקים. היא ביצעה את המהלך הראשון, הגיע הזמן לראות איך העולם יגיב.