שם הדמות: לוהנגרין ואן אורגנוואלד, אביר העורב (Lohengrin van Urgenwald, the raven knight).
גזע: אלף למחצה.
מקצוע: אביר קודש של אלת העורב.
גיל: נהרג בגיל 36.
הסבר קצר על אלת העורב: אלת העורב היא אלה אפלה למדי, ומאמינים שהיא שולטת על העורבים ומשגיחה על בני התמותה דרכם. היא חולשת על כל תחום ''עורבני'' - חמדנות, מוות, קרב, חכמה, ידע ונקמה. היא מעודדת את מאמיניה להיות הוגנים ובעלי כבוד, אך תמיד לשאוף לעוד זהב, כוח, תהילה וידע. מספרים שהיא לוקחת את הראויים לה במותם אל היכליה, ושהיא משגיחה על הקרבות מהשמיים. כוהניה הוקעו בידי הטוב, כיוון ש... טוב, זו לא אלה נחמדה במיוחד.
רקע: ת'ול-נוד הייתה אלפית, ומוצאה היה מהיער האפל - ממלכה אלפית שערקה אל כוחות הרשע בעת המלחמה. היא הייתה כוהנת מוערכת של אלת העורב, ומלכת היער שלחה אותה למשימה חשובה מאין כמוה - להפיץ את אמונת העורבים בעולם, ולגייס בני ברית למלחמה במלאכים. ת'ול-נוד נדדה ימים רבים, עד שלבסוף מצאה הרחק בצפון ארץ שעדיין לא נכנסה למלחמה - יוטונהיים.
יוטונהיים הייתה ארץ קרה, ברברית-למחצה וקשה, ושגשגו בה שבטים קשוחים של לוחמים ובוזזים. הם היו לוחמים אכזריים, אך בעלי כבוד. הם תמיד חיפשו מלחמות וביזה. ת'ול-נוד לא האמינה למזלה הטוב.
האלפית התקבלה בברכה ביוטונהיים, ואמונת העורבים התפשטה ברחבי הארץ. מלכים ואצילים נשבעו לה אמונים, ויצאו דרומה להכוות במלאכים.
אך בינתיים, התאהבה ת'ול-נוד באחד מהיוטונים - לוחם צעיר ונועז, יפה תואר, ששמו היה היינריק. באישור אביו של היינריק הם נישאו, וכעבור קצת פחות משנה נולד להם בן בריא, לו קראו לוהנגרין.
לוהנגרין היה ילד כריזמטי ועוצמתי, והוא היה מוכשר מאין כמוהו בטקטיקה, היאבקות ולחימה. כשהיה בן 11 הותקף השבט שלו בידי להקת יטים, והתזמון היה גרוע כי הגברים יצאו דרומה להילחם. לוהנגרין אסף את הנערים והכלבים, ותחת פיקודו הם הביסו את היטים וחיסלו את להקתם.
בגיל 15, כשלפי חוקי השבט הגיע לבגרות, נשבע לוהנגרין אמונים לאלת העורב. הוא התאמן באינטנסיביות רבה יותר ויותר, ולמד מפי אמו והכוהנים האחרים את כל עקרונותיה של האלה. אחרי שנתיים, כבר היה מוכן לצאת דרומה.
חמוש בחרבו מטילת האימה ''מוריגן'' ועטוי בשריונו האפל, הוא תמיד הסתער בראש לגיונות השדים ומשרתי החושך. הוא היה לוחם מטיל אימה, אך הוגן וצודק - הוא לעולם לא פגע בחלשים ממנו אלא אם קיבל פקודות מפורשות לכך, ואפילו אויביו העריכו אותו. עשרים שנים הוא נלחם בדרום, והוא התבדח פעם ש''כשאוריד סוף סוף את כפפת השריון היד שלי בטח תהיה אדומה מרוב האנשים שקטלתי''. הוא לעולם לא נתן למצפון להפריע לו בביצוע הפקודות.
בגיל 36, הוא יצא לבדו צפונה, חזרה אל יוטונהיים, אך חיילים מכוחות הטוב ששמעו על כך טמנו לו מארב. לוהנגרין נלחם מולם לבדו, מפיל עשרות אויבים, אך לבסוף הפצעים הכריעו אותו. לוהנגרין קרס מת.
עכשיו, השדות קראו לו. יש לו עוד הזדמנות לשרת את אלת העורב, והפעם... הו, הפעם הוא יחיה.
מראה: לוהנגרין הוא גבר גבה-קומה (1.95 מטר), ששערו זהוב-לבן וארוך. מתחת לעיניו יש לו קעקועים של עורבים, מה שהטיל אימה בלב אויביו. הוא ירש את יופיים של אביו ואמו, והוא נאה ומחוספס, שרירי אך לא מנופח. עיניו כחולות וצלולות כמו קרח. גופו מכוסה צלקות מהקרבות שעבר, כולל צלקות מהמכות הסופניות שהנחיתו עליו.
לוהנגרין עוטה לרוב את שריונו השחור ומטיל האימה, ומעליו גלימה מפרוות דוב שחור. אין רגע שחרבו, חרב דו ידנית באורך מטר וחצי, לא נמצאת עליו.
אופי: לוהנגרין מאמין בסדר, משמעת, כבוד ונקמה. הוא לעולם לא מפר שבועות, לא משקר ולא מפר פקודה, ולעולם לא נותן למישהו לפגוע בו ולא להיענש. הוא לא אוהב לפגוע בחלשים ממנו - אין בזה אתגר - אך הוא יעשה זאת אם קיבל פקודה. הוא לא מתבדח הרבה ולא צוחק הרבה, ובעיניו תמיד יש מבט צונן, חדור מטרה וקשוח.