ואשו פוטר את הפגיון בגיחוך. ''למקרה שלא שמת לב, אישה, זאבים נוהמים מקיפים אותך. תנועה אחת לא נכונה ממך והם יקרעו אותך לגזרים. ראית פעם ביזון ניצוד? אני ראיתי. אני משוכנע שזו לא הרגשה נעימה''. רין מתקפלת כשואשו בועט בבטנה, בעיטה שאלמלא בוצעה בידי רגל יחפה בקלות היתה מביאה לדימום פנימי או עקרות. לצידו, וואף נושך את זרועה האוחזת בפגיון עד זוב דם, מונע שימוש יעיל בה - כי נסה להרים זרוע כשכלב במשקל שלושים קילו נושך אותה. הזאבים באים אחריו במהרה, נושכים את שאר גפיה.
''איפה היינו? זלזול? אה, כן. ובכן, נראה שהיתה לי סיבה לזלזל בך. בת תרבות, מלומדת, קוראת מגילות, ולמרות זאת אין לך שמץ של היגיון בסיסי. הזאבים הללו ישנו לצידנו לילה שלם. אם הם היו רוצים להרוג אותנו, פשוט לא היינו מתעוררים בבוקר. חשבת על זה, קוראת מגילות? או שהראש הקטן שלך מלא יותר מדי בידע עתיק ובמילים גבוהות, ומעט מדי בהיגיון ובידע מעשי? לא, את היית בטוחה שאת תמיד צודקת, ולא חשבת לרגע לעצור ולבדוק האם מה שראית הגיוני. אם היית קצת פחות יהירה, אם היית חושבת לרגע שאולי גם את עלולה לטעות... אבל לא, את רין הזקנה והחכמה והבוגרת, את תמיד צודקת, נכון? רגע, שכחתי להוסיף לרשימת התארים שלך גם רין מכירת-התודה. הזאבים שומרים עליה בלילה ומביאים לה בשר טרי ועסיסי לארוחת בוקר, ובתמורה היא גומלת להם במוות ופציעות. כולם בשבט שלך כאלו יהירים, טיפשים וכפוייי טובה כמוך? או שיש אנשים... בוגרים?''.