A
Anonymous
Guest
שלום
לאחרונה חזרתי לשחק מ"ת (שחקן במו"ד 4) ונתקלתי שוב בתופעה מעניינת שכשה"ם הייתי תמיד תהיתי עליה: למה אנחנו בוחרים את הדמויות שלנו, האם יש קשר (אם תרצו, פסיכולוגי)בין השחקן לדמות שהוא בוחר לשחק, ואם כן - מה זה אומר על השחקן.
כשאני מדבר עם אנשים התשובה הנפוצה היא ששחקן מעדיף לבחור את הדמות שהכי רחוקה ממנו במציאות - למשל, אורק פראי ואלים שמאפשר לשחקן מופנם ורגיש "להתפרע" ולצאת מעצמו - וזהוי לרוב הסיבה שאנשים אוהבים מ"ת. אישית, ככל שעוברות השנים אני מרגיש שהיחס הפוך: אנשים נוטים לשחק גרסה מוקצנת של עצמם, למרות שלרוב הם לא מודעים לזה. הגעתי למסקנה הזו כי ראיתי שלאורך השנים השחקנים שלי מחליפים דמויות אבל איכשהו הן תמיד נשארות קצת אותו דבר - השחקן החכם והמתחכם תמיד משחק וריאציה של "המכשף-החלש-פיזית-אבל-נורא-מתוחכם-ומתנשא", השחקן המוחצן, ההגון ושמדבר ישר ולעניין תמיד משחק את "הלוחם-הישר-שלא-מתעסק בשטויות (ולרוב גמד)" וכו'.
גם לכם יש תהיות לפעמים על היחס בין השחקנים שלכם לדמויות שהם משחקים? מחשבות על איך מתאימים לכך את ההרפתקה? אשמח אם תשתפו
לאחרונה חזרתי לשחק מ"ת (שחקן במו"ד 4) ונתקלתי שוב בתופעה מעניינת שכשה"ם הייתי תמיד תהיתי עליה: למה אנחנו בוחרים את הדמויות שלנו, האם יש קשר (אם תרצו, פסיכולוגי)בין השחקן לדמות שהוא בוחר לשחק, ואם כן - מה זה אומר על השחקן.
כשאני מדבר עם אנשים התשובה הנפוצה היא ששחקן מעדיף לבחור את הדמות שהכי רחוקה ממנו במציאות - למשל, אורק פראי ואלים שמאפשר לשחקן מופנם ורגיש "להתפרע" ולצאת מעצמו - וזהוי לרוב הסיבה שאנשים אוהבים מ"ת. אישית, ככל שעוברות השנים אני מרגיש שהיחס הפוך: אנשים נוטים לשחק גרסה מוקצנת של עצמם, למרות שלרוב הם לא מודעים לזה. הגעתי למסקנה הזו כי ראיתי שלאורך השנים השחקנים שלי מחליפים דמויות אבל איכשהו הן תמיד נשארות קצת אותו דבר - השחקן החכם והמתחכם תמיד משחק וריאציה של "המכשף-החלש-פיזית-אבל-נורא-מתוחכם-ומתנשא", השחקן המוחצן, ההגון ושמדבר ישר ולעניין תמיד משחק את "הלוחם-הישר-שלא-מתעסק בשטויות (ולרוב גמד)" וכו'.
גם לכם יש תהיות לפעמים על היחס בין השחקנים שלכם לדמויות שהם משחקים? מחשבות על איך מתאימים לכך את ההרפתקה? אשמח אם תשתפו