"נספח N" שלכם

[המפקד האלמוני]

במוד"מ1 היו כמה נספחים לספר הכללים לשה"מ שמוספרו לפי הא.ב. הלטיני. אחד מהם, המוכר היטב לחובבי OSR ואף זכה לעדכון במו"ד 5, היה הנספח שמוספר באות N, שכלל רשימה של ספרים וסיפורים שלדברי גארי גייגקס השפיעו מאוד על האופן בו הוא עיצב את מו"ד. רשימה זו עם הערות לאיך התבטאו ההשפעות האלה, אפשר למשל לקרוא כאן:

Appendix N

"All of the above authors, as well as many not listed, certainly helped to shape the form of the game. For this reason, and for the hours of reading enjoyment, I heartily recommend the works of these fine authors to you." — Gary Gygax, Dungeon Masters Guide (1e) (1979) Appendix N: Inspirational...

dungeonsdragons.fandom.com

חלק גדול מהספרים והסיפורים האלה היו די אובסקיוריים כבר בזמן אמת כשגייגקס כתב את הרשימה ומרביתם לא יאמרו כלום לקורא הישראלי הממוצע, אבל זו לא הפואנטה של הפתיל.

ככל שאני חושב על זה ומנסה לכתוב ולסדר את המחשבות שלי לפני שהזמן והגיל יטשטשו את הזיכרון ללא היכר, כשהתחלתי לשחק מו"ד ולהתעניין במשחקי תפקידים באופן כללי, זה בא על רקע של היכרות-מה עם ספרי פנטזיה, מד"ב והיסטוריה. ספרי פנטזיית נוסחא של TSR עוד לא ממש היו אז זמינים בעברית והם התחילו להופיע במקביל להוצאה של מו"ד בעברית, ככה שהם היו עבורי חלק מהחוויה החדשה ולא רקע מקדים שעיצב את התפיסה שלי לגבי עולמות פנטזיה.

בהמשך הפתיל אני אכתוב על כמה מהמקורות הספרותיים שעיצבו את התפיסה שלי לגבי פנטזיה ועולמות דמיוניים עד עצם היום הזה, מה שמהווה את "נספח N" הפרטי שלי. מכיוון שאני לא כזה שונה וייחודי, מעניין לקרוא מה הרכיב את "נספח N" שלכם.

 

[The Necromancer]

שלי- חלק מהספרים יותר מד"ב או מותחנים מפנטזיה, אבל אני לא מריץ רק מו"ד.
ספרים.
סדרת הירושה, של כריסטופר פאוליני.
Conan the Master
שיר של אש וקרח
Dying Earth Tales של Vance
Illuminae
העבודות של אסימוב
חולית
קומיקסים- וובקומיקס, מאנגה וקומיקסים "רגילים".
Crystal Heart של אביב אור.
Sleepless Domain
Bone To Blades (קומיקס חובבים מאוד מושקע של AlgebraFalcon)
JoJo's Bizarre Adventure
Delicious in Dungeon (יותר פארודיה על rpgs, אבל עדיין שחקנים יכולים ללמוד מהדמויות שם על עבודת צוות, יצירתיות וrp טוב)
Berserk
Vinland Saga
סדרות- אנימה, לייב אקשן וסדרות רשת.
מחשבות פליליות
The A-Team
מרלין (BBC, 2008)
The Dragon Prince
The Owl House
Amphibia
זינה הנסיכה הלוחמת
צל ועצם
משחקי הכס
Epithet Erased
RWBY
אוואטר: כשף האוויר האחרון
משחקי מחשב.
The Witcher
Bladur's Gate
Kingdom Hearts
Mass Effect
Dragon Age
Darkest Dungeon
Persona

 

[המפקד האלמוני]

פותח את הרשימה - הנסיך כספיאן של ק"ס לואיס, במהדורה של ספרי מרגנית מבית זמורה ביתן.



קראתי אותו לפני שקראתי את "האריה המכשפה וארון הבגדים" (אותו ראיתי בגרסת הסרט המצוייר מ1979 בטלויזיה והופתעתי למצוא בספריה שיש לו המשך).
מכל סדרת נרניה, זה הספר שהכי אהבתי ומאוד השפיע על הרעיונות שהמצאתי לעצמי לגבי פנטזיה ועולמות דמיוניים. אחרי שקראתי את הנסיך כספיאן התחלתי לחפש עוד ספרים בסגנון שלו. כמה שנים אחרי זה התחלתי לשחק מו"ד ועכשיו הייתה לי פלטפורמה להמציא סיפורים כאלה משלי - ולפחות כמה הרפתקאות שכתבתי היו תחת הנושא של "מחתרת פנטזיה יוצאת למלחמת גרילה נגד שלטון כיבוש רודני" שזה הקטעים שהכי אהבתי בספר עד שאסלן בא וכמו הסיוון רהב מאיר טרחנית ומסטולה מקוקאין שהוא חירבן את הכל עם שטיק-המשיח שלו.

איזה דברים לקחתי משם למשחקים שלי?
- בני האדם הם המרכזיים בעולם המשחק. יצורים קסומים קיימים אבל הם דב"שים, מסתתרים ודי נדירים.
- יש שרידים לעבר קסום שכנראה קשור איכשהו לדמויות.
- גמדים הם קשתים טובים ויש להם חוש הומור מוזר. מאוד שונים מהגמד הטולקינאי של מו"ד.
- הדמויות יהיו מעורבות בפעילות מהפכנית וגרילה.

בערך באותה תקופה (סביבות כיתה ב') נתקלתי בסיפור "הדייג ונשמתו" של אוסקר ויילד.
תרגום די מוצלח שלו אפשר לקרוא באתר "הסנרק" שהיה הבלוג של בחור בשם ראם בר בתקופה שעוד לא היו בכלל בלוגים אבל עדיין קיים ברשת ואפילו מתעדכן מידי פעם.
ניתוחים ספרותיים של הסיפור ימצאו בו כנראה כל מיני מסרים על גישתו האסתטית של אוסקר ויילד, ביקורת על הנצרות ואפילו מסרים הומוסקסואליים מוכמנים, אבל מה שתפס אותי שם היה בעיקר תאורי המסעות לכל מיני ארצות אקזוטיות ומוזרות שלא דומות לשום ארץ אמיתית, אבל אמורות להיות איפשהו "במזרח, שם מקור החוכמה" ו"בדרום, משם מגיע העושר".

מה לקחתי משם למשחקים שלי? די הרבה דברים.
- תיאורים מפורטים של אוצרות, כמו בחדר האוצר של הקיסר בדרום.
- הרפתקאות-מסע בהן החבורה מצטרפת לשיירת סוחרים.
- כאשר הדמויות מגיעות לארצות "אקזוטיות" אז התיאור שלהן יהיה פסטיש של כל מיני רעיונות שדומים למזרח הרחוק, התיכון או אפריקה, אבל לא מספיק דומים כדי להיות מוכרים.
- מקומות כמו "מגדל הקופים", "מגדל הנחשים", מקדש החוכמה במזרח (עם פסלים מזוייפים של אלים, כשהאל האמיתי הוא מראה קסומה).

וזוכרים שאמרתי שאחרי שקראתי את "הנסיך כספיאן" הלכתי לספריה לחפש עוד ספרים בסגנון הזה?
אז מצאתי שם את "חמישיית פרידיין" שממש אהבתי. בין היתר, בגלל שעל הכריכה האחורית היה רשום שזה "במסורת של טולקין", הלכתי לחפש את הספרים של טולקין, אבל אותם לקח לי הרבה יותר זמן למצוא.
חמישיית פרידיין עצמה הייתה דומה לספרים של נרניה אבל שונים בהרבה - זה לא היה עולם מקביל לעולמנו שהגיבורים עוברים אליו מכדור הארץ וגם לא משהו בהיסטוריה של עבר רחוק למרות שהסופר ציין את המיתולוגיה הוולשית כמקור השראתו העיקרי. כאן, נראה לי לראשונה, נתקלתי בעולם פנטזיה שעומד בפני עצמו. גם מאוד אהבתי את הרעיונות של "גיבור בעל כורחו" ואת האופן שבו דולבן מסכם את האופן שבו נבואה מנבאת את שובו של המלך העליון - ספר הנבואה הוא "ספר האילו": אילו עשית כך ולא אחרת, אילו בחרת כך, אילו הצלחת או נכשלת - כך מתגשמת הנבואה, לא בהסללה וגורל, אלא דרך הבחירות שהגיבור בוחר.

כשאני קראתי את חמישיית פרידיין היו לה כריכות די מכוערות שהציגו את טרן כבחור קצת שמוק עם שיער ארוך ומכנסיים קצרים עם שלייקעס. לפני כמה שנים הוציאו מחדש את הסידרה עם כריכות הרבה יותר יפות:



מה לקחתי משם למשחקים שלי?
- שוב, חיזוק של התפיסה שהעולם הוא קודם כל עולם של בני אדם.
- בחירות והחלטות של הדמויות הן מה שמעצב את עולם המשחק, לא גורל או עלילה שנקבעה מראש.
- זה ממש נחמד שלחפצי קסם יש "אופי" וייחוד והם נשארים עם הדמויות לאורך זמן.
- הדמויות הן אנשים רגילים, לא מושלמים ולא בהכרח טובים במיוחד במה שהם עושים.

יש עוד כמה ספרים שנכנסים ל"נספח N" שלי אבל אלה היו הספרים מראשית הדרך, כשעוד הייתי בגיל חד-ספרתי והרבה לפני שידעתי שמשהו כמו מו"ד קיים בכלל וכשמצאתי אותו, פירשנתי אותו לעצמי דרך החוויה שלי מקריאתם.

 

[פרגרין השני]

הירושה של פאוליני, פרסי ג'קסון והמשכיו, נרניה, אי המטמון, אווטאר (הסדרה), מלחמת הכוכבים - כל אלה נתנו לי את הדרך ליצירת עולמות וסיפורים. מומלץ.

 

[המפקד האלמוני]

נקודה שאני מניח שתעלה בשלב מסויים בדיון - מאז שנות השמונים, מקור השראה משמעותי לשחקנים וכותבים של מו"ד, משחקי פנטזיה ופנטזיה באופן כללי, הם ספרי פנטזיה שנכתבו בהשראת מו"ד או אפילו עבור העולמות של מו"ד.
ככה שאפשר לומר שכיום לא רק שמו"ד היא ההשראה של עצמה, אלא שכל ז'אנר הפנטזיה עוצב על ידיה. אני לא אומר שזה משהו רע או משהו טוב, אלא מצב נתון.

 

[rui]

עבורי אלו לא ספרים אלא משחקי מחשב - Dragon Age, The Witcher ובמידה מסוימת גם Mass Effect ו-Ace Attorney (שהכרתי בשלב מאוחר יותר בחיי).

השניים הראשונים עיצבו במידה רבה את הדרך בה אני מנחה כיום - עולם אפור בו הדמויות ניצבות בפני בחירות מוסריות מורכבות ומשפיעות על המערכה כולה. The Witcher התמקד יותר בשיח סביב האנושיות ובכך שהאדם הוא המפלצת האמיתית (אך גם הגיבור), וזה משהו שמלווה אותי מאוד גם בעולמות פנטזיה. Dragon Age המחיש את החשיבות של חבורה מלווה ודב"שים מעניינים ומצחיקים, ולא רק עגמומיות בלתי נגמרת.

Mass Effect דומה ל-Dragon Age אבל לימד לא מעט על החשיבות של סוף ראוי לעלילה שלא מנסה להתחכם על חשבון השחקנים או ללמד אותם לקח כפוי. Ace Attorney הדגיש את חשיבות מוזיקת הרקע ואת הסבלנות הנדרשת להתפתחות סיפורית - לעיתים מספק בהרבה לראות דמות מתפתחת דווקא אחרי מספר ניסיונות שזה לא צלח, וגם אם הפיתוח לא הפך אותה לאדם שונה ב-100%.

 

[כליל החורש נאורי]

אני מנסה כל הזמן להחשף לספרות ומדיה חדשות (לי, בדרך כלל במקור ישנות) כדי לקבל רעיונות שונים. אני לא חושב שיש הרבה מהקריאה מהילדות שלי שנכנסת למשחקים שלי עכשיו, עד כמה שאני מכניס מעצמי למשחקים שאני משחק ולמעט שחזרתי להריץ.

 

[Blue Beetle]

את רשימת ה-N של הילדות קשה לי לשחזר - הזכרון מעורפל. נרניה בוודאי היתה אחת הראשונות אם לא הראשונה בחשיפה לפנטזיה. נדמה לי שהיו שם גם ספרים מצוירים של אל-סיד בספרית בית הספר כשהייתי בכיתה א.


ננסה אם ככה לבנות נספח N עכשווי יותר:

1. כמעט כל יצירת ספרות פנטזטית משתמשת במודל סיפורי שאני לא חושב שפורמל או נותח דיו - טריאדה בין מניעים אישיים, מיסטיקה ופוליטיקה עם יחסי גומלין בינהם שמקדמים את העלילה. זה חתיכת כלי לבניית עולמות.
יצירות בולטות: רשומות רומח הדרקון, חולית, חמישית אמבר, שיר של אש וקרח, fruit basket, pandoras herat ועוד רשימה ארוכה. אפילו "הכתר" עובדת ככה (כאשר המיסטיקה מיוצגת ע"י קדושת מוסד המלוכה).
יצירות בולטות שלא נופלות בקטגוריה: שר הטבעות, מסע בין כוכבים.

2. מבוך הגיבורה הוא מודל מקביל / משלים למסע הגיבור. דומה מאד למסע הגיבור ונראה קצת כמו תמונת מראה שלו, אבל הרבה מהטרופים שמוצעים הם שונים. למרות השם שבחר המחבר זהו לא "גרסה נשית" של מסע הגיבור. רפרנס טוב להשתמש בו לטרופים שממוכרים לשחקנים.
יצירות בולטות: לבירנט (של דיוויד בואי), שתיקת הכבשים,

3. פיירפליי:
יש 10 דמויות בצוות הספינה וכמעט כל סצינה מערבת מיקרו אינטראקציה בין 2 או יותר מהן. לא הדמויות מתפתחות אלא מערכות היחסים. בעונה אחת מתפתחות 45 מערכות יחסים שונות. למי שעוקב אחרי קריטיקל רול, זה קורה גם שם.
כשחקן - זה נותן לי כלי לא רק לעקוב אחרי הדמות שלי והדמויות האחרות, אלא לנהל כל מערכת יחסים עם ד"ש אחרת כמשהו שעומד בפני עצמו. זה מעשיר מאד את המשחק.
כמנחה - מעקב אחרי מערכות יחסים של נאפסים במקום דמויות אינדיבידאליות עובד חזק מאד עם סעיף (1).

4. איכשהו יצירות מערביות מתקשות מאד בשילוב קסם וטכנולוגיה באותו עולם אבל ביצירות יפניות זה עובד נהדר ברמה שאתה לא יודע להבדיל בין מה הוא טכנולוגיה ומה הוא קסם. המקדשים המעופפים ולוחות המידע ב- breath of the wild הן דוגמאות מצוינות לזה.

5. הקומיקס monstress (המצוין) מדגים איך אפשר לייצר עולם שמרגיש מיתי ופנטסטי רק ע"י אלמנטים בולטים בנוף שלו. לא רוצה לעשות ספויילרים - תקראו ותבינו.

6. הרבה קונספטים ממשחקי מחשב עוברים טוב למשחקי תפקידים בצורה ישירה הרבה יותר מקונספטים סיפרותיים:
שיטת חקר המרחבים ע"י מומנטים במרחב מ- breath of the wild היא הבסיס לשיטת המסע ב- elsewhere.
טכניקת ה- level of details בתכנות עולמות פתוחים מתורגמת נהדר להרצת עולמות משחק (רזולוציה נמוכה למקומות רחוקים, רזולוציה מפורטת למיקום הנוכחי)
הרבה רעיונות על איך אקראיות עובדת במשחק ואיך היא משפיעה פסיכולוגית על השחקן.

7. יצירות של סטודיו ג'יבלי ודומות להן:
אווירה פנטסטית ווימזית במקום ריאליסטית. עובד פחות טוב במשחקי מו"ד שאינם OSR מובהק אבל יש פה מרחב בניית עולמות שלא נחקר מספיק במ"ת פנטסטיים לטעמי (למרות שבהחלט יש מוצרים שעוסקים בזה).

 

[המפקד האלמוני]

נקודות מאוד מעניינות עד כה!

מן הסתם אם אני אכניס לנספח N שלי כל ספר ששימש לי השראה למשחקי מו"ד היא תהיה ארוכה להחריד - למשל קיבלתי לא מעט רעיונות מ"חולית" - אבל זה היה כשכבר הכרתי את מו"ד ומשחקי תפקידים ושיחקתי בהם, ככה שמלכתחילה פירשתי את מה שקראתי דרך ההיכרות הזו.
מה שאני מנסה להיזכר בו ולארגן את זה בראש ואז בכתב, אלה התכנים שהכרתי לפני שהתחלתי לשחק במו"ד, ככה שכשגיליתי את מו"ד פירשתי אותה דרך המושגים שקיבלתי מהם ולא להיפך.

למשל, שנה או שנתיים לפני שנתקלתי במו"ד, מצאתי בספריה את הספר "כלי נשק" של אדווין טוניס שהקדשתי לו את שרשור ההשראה הזה:

השראה: איורי כלי נשק של אדווין טוניס מספרו של יצחק אבנון

שנים אחדות לפני שהתחלתי לשחק מו"ד, כשהייתי בכיתה ה' או ו', נתקלתי בספריה בספר שנראה לי ממש מסקרן בגלל הכותרת שלו "כלי נשק: ספר לנער וללוחם הצעיר" מאת יצחק אבנון. הספר כלל כל מיני פריטי מידע על מגוון כלי משחית מאז תקופת האבן ועד שנות החמישים בהן יצא וממנו למדתי לראשונה על הלגיונות הרומים וכלי...

www.pundak.co.il

אז כשמישהו סיפר לי על משחקי המו"ד שהוא משתתף בהם ועל זה שהדמויות משתמשות שם בחרבות, קשתות וכו', הראיתי לו את הספר הזה והוא התחיל לזרוק לי כל מיני הגדרות ונתונים לאיורי הנשק שם שממש לא הבנתי אבל רציתי לדעת עוד, ככה שכשחבר קנה את הקופסא האדומה וקראתי את החוברת לשחקן לפני שהתחלנו לשחק, פתאום המון דברים הסתדרו לי בראש - בין היתר כי לא ממש היו בקופסא האדומה איורים והסברים על כלי נשק ושריון והאיורים של אדווין טוניס הבהירו לי בדיוק איך הם אמורים להיראות ולעבוד.

חלק מהחברים הזכירו פה סדרות וסרטים כמקורות השראה והשפעה, אז אם אני מתייחס גם למדיה הזו ההשפעה הכי גדולה עלי הייתה כנראה לסדרה "חץ וקשת", שכבר הקדשתי לה שירשור קצר כאן בפורום:

הסידרה "חץ וקשת" (Crossbow) התיישנה רע בקטע טוב

בחופשת הקיץ של שנת 87 או 88 שודרה בטלויזיה החינוכית סדרת הרפתקאות על עלילותיו של וילהלם (ויליאם כי זה היה באנגלית) טל. הסידרה הייתה מאוד מגניבה בעיני-דאז, בין היתר כי היא הפכה את שוויץ של המאה ה14 (מקום שגם היום אני לא יודע עליו כלום) למקום בסגנון המערב הפרוע עם עיצובים מחוספסים ופאנקיים...

www.pundak.co.il

מפה לקחתי למשחקים שלי חיבה מסויימת לרובי קשת, עיצוב פאנקי ומחוספס לימי ביניים שמעולם לא נראו ככה במציאות וכמובן את המוטיב שמאוד חוזר בהרבה מהמשחקים שלי - חבורה של מורדים נגד הממסד.

 

[golan2072]

פנטזיה

דווקא את ספרי הפנטזיה מבוססי המו"ד ברובם לא קראתי, מלבד ל"מחזור שער המוות" שהוא מאת שניים מהיוצרים המרכזיים של ספרי פנטזיית המו"ד אבל פחות שבלוני (ולמיטב זיכרוני לא מוצרי רשמי של מו"ד).

את "כישור הזמן" קראתי עד הספר ה-10, שאז נמאס לי מהמריחה של מה שהיה יכול להיות טרילוגיה טובה על מעל ל-10 ספרים. אני לא יודע כמה הוא השפיע עליי מבחינת כתיבה משחקית והנחיית משחק, אבל השקעתי דיי הרבה זמן בלקרוא את הסדרה הזו בסביבות שנת 2000.

את אלריק של מורקוק קראתי לפני כעשור וחצי. את קונאן של הווארד קראתי קצת אחרי, בייחוד את מה שנחשב כבר לנחלת הכלל וזמין בחופשיות ברשת. שניהם השפיעו עמוקות על הטעם שלי בחרב וכשפים ועל היחס שלי לקסם.

מרבית ההשארה שלי לפנטזיה באה ממשחקי מחשב: בייחוד סדרת Thief הקלאסית, שהיא סטימפאנק של ממש (גארט, הדמות הראשית במשחקים, הוא דמות פאנקית לטעמי); Arcanum (סטימפאנק אבל טיפה פחות "פאנק"); סדרת Might & Magic (שיחקתי ב-3 עד 8, טיפה ניסיתי את 9 אבל הוא לא היה משהו, משחקי פנטזיה עם אלמנטי מד"ב); סדרת Baldur's Gate (משחקי מו"ד רשמיים מעולים); Arx Fatalis (משחק מגה-מבוך מגוף ראשון מ-2002 שכמעט נשכח כיום, היה מעולה, את הגובלינים שלי לקחתי משם!); ו-The Elder Scrolls: Morrowind (הכי טוב בסדרה מבחינת בניית עולם ועלילה, ההמשכים שיותר טובים בהרבה מבחינת ממשק מחווירים לעומתו מבחינת עלילה ובניית עולם). לאחרונה אני מוסיף לרשימה גם את Darkest Dungeon הנפלא, מבחינת אווירה קודרת, אימה, והמאבק לשמור על תקווה בזמנים אפלים.

מדע בדיוני
כאן קראתי המון. השראה דיי גדולה באה מספריו של לארי ניבן, כולל "מדרך רגל" (פלישה חייזרית לגדור הארץ במד"ב "קשה" יחסית), אבל בעיקר סדרת "המרחב המוכר" שלו. מד"ב "קשה" יחסית, עם אלמנטים של אופרת חלל ורוח הרפתקנות של ממש. הוא אגב ניבא היטב את מה שיקרה ברגע שיהיו השתלות של איברים מאדם לאדם (מה שעוד לא היה קיים כשכתב לא מעט מסיפוריו), כולל את הסחר הלא-חוקי באיברים.

את כל הספרים של ארתור ס' קלארק שתורגמו לעברית קראתי. גם כן מד"ב "קשה", וכתוב היטב. לא קראתי אותו כבר כ-25 שנה, אבל הוא זכור לי לטוב ובוודאי השפיע עליי.

טרילוגיית מאדים של קים סטנלי רובינסון השפיעה עליי מהותית. זו סדרה מאוד "כבדה" של ספרי מד"ב "קשים" ממש, לגבי יישוב מאדים וכל העניינים התרבותיים, הפילוסופיים, והפוליטיים שמסביב.

הפיקניק בשולי הדרך של האחים סטרוגצקי היה ספר מעולה שפתח ג'אנר שלם של ספרות פוסט-אפוקליפטית רוסית למיטב הבנתי. הרעיון הוא שחייזרים ביקרו בכדור הארץ והשאירו אחריהם השפעות וטכנולוגיות זרות באמת, ואנחנו בני האנוש נתקלים בהן כמו שנמלים נתקלות בשאריות מפיקניק שבני אדם ערכו - ממש לא מבינים במה מדובר אבל מנסים לנצל את השאריות בכל זאת. זה אחד מהתיאורים שהכי אהבתי של טכנולוגיה חוצנית בספרות המד"ב.

מבחינת מדיה מצולמת, השפעה גדולה עליי הייתה בבילון 5, שהייתה אחת מסדרות המד"ב הראשונות שלא היו אפיזודיות כמעט, אלא התמקדו בעלילה "גדולה" שנמשכה כמה עונות. זה היה המבוא שלי לאופרת חלל פרופר. מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים ראיתי פחות, מלבד לקצת "חלל עמוק 9" וכמובן שתי הטרילוגיות הראשונות של מלחמת הכוכבים (בטרילוגיה השלישית התייאשתי אחרי שני סרטים). השפעה נוספת, בייחוד המכיוון האסתטי, היא הנוסע השמיני (בייחוד שני הסרטים הראשונים) וכן סרט סייברפאנקי זכור פחות שנקרא "ג'וני נמוניק".

מבחינת משחקי מחשב, השפעה ענקית עליי באה מ-Star Control 2, משחק אופרת חלל דיי הומוריסטי אבל מעולה משנת 1992, והיורש הרוחני שלו, טרילוגיית Mass Effect, מ-2007-2012. אירועים גלקטיים גדולים, מלחמות אדירות, דמויות גדולות מהחיים של גיבורים ונבלים... השפעה נוספת באה מהמשחק System Shock, משחק אימה הישרדותית סייברפאנקי שהקדים את זמנו בכמה שנים מהרבה בחינות במחיר של ממשק משתמש מסורבל - עם הנבלית הכי מוצלחת במשחק מחשב אי פעם לטעמי, הבינה המלאכותית המטורפת SHODAN (יש למשחק הזה גרסה מחודשת טובה מאוד שיצאה לאחרונה). כמובן שגם על סייברפאנק 2077 חרשתי מאות שעות, אם כי אני עוד לא בטוח איך הוא השפיע על הכתיבה שלי. סדרת STALKER (שמבוססת עלך פיקניק בשולי הדרך שתיארתי קודם) השפיעה עליי גם כן מאוד בכל דבר פוסט-אפוקליפטי. וכמובן - סדרת X-Com (מהניינטיז ועד לעשור האחרון) מאוד השפיעה עליי, מדובר במלחמה א-סימטרית של בני אנוש נגד פלישה חוצנית, בין אם כסוכנות בין-ממשלתית חשאית ובין אם כמחתרת גרילה כנגד שלטון חוצני על כדור הארץ.​

 

[The Necromancer]

חלק מהחברים הזכירו פה סדרות וסרטים כמקורות השראה והשפעה, אז אם אני מתייחס גם למדיה הזו ההשפעה הכי גדולה עלי הייתה כנראה לסדרה "חץ וקשת", שכבר הקדשתי לה שירשור קצר כאן בפורום:

הסידרה "חץ וקשת" (Crossbow) התיישנה רע בקטע טוב

בחופשת הקיץ של שנת 87 או 88 שודרה בטלויזיה החינוכית סדרת הרפתקאות על עלילותיו של וילהלם (ויליאם כי זה היה באנגלית) טל. הסידרה הייתה מאוד מגניבה בעיני-דאז, בין היתר כי היא הפכה את שוויץ של המאה ה14 (מקום שגם היום אני לא יודע עליו כלום) למקום בסגנון המערב הפרוע עם עיצובים מחוספסים ופאנקיים...

www.pundak.co.il

מפה לקחתי למשחקים שלי חיבה מסויימת לרובי קשת, עיצוב פאנקי ומחוספס לימי ביניים שמעולם לא נראו ככה במציאות וכמובן את המוטיב שמאוד חוזר בהרבה מהמשחקים שלי - חבורה של מורדים נגד הממסד.

המוזיקה ממש מזכירה לי את השירים של דוראן דוראן, רק חסר הסולן שישיר.

מבחינה שלי-

JoJo's bizarre adventure. דמויות ונבלים גדולים מהחיים, שימוש יצירתי ביכולות של הדמות, סכנה ממשית בכל קרב, ואינטגרציה של הקונפליקט של הקמפיין/story arc לחיים של לפחות דמות אחת בכל פעם.

The Witcher- מחקר והכנה נגד האויבים משתלם, לכל הרפתקה יש גם מלחמות, מסעות של אנשים אחרים ועוד דברים שקורים ברקע ויכולים להשתלב בסיפור. למשתמשי קסם חזקים יש כוח פוליטי בעקבות הכוח העל טבעי שלהם.

קונאן והארץ הגוועת- המסע מעניין כמו התוצאה, עולמות גדולים עם שרידים היסטוריים רבים, מיקום "הגיוני" של אויבים ומפלצות בעולם, כוח פוליטי וכלכלי כפרס לגיבורים, תככים ותחבולות קטלניים כמו לחימה בשדה הקרב.

 

[המפקד האלמוני]

ככל שאני נזכר וכותב את מה שאני נזכר, אני שם לב לאיזו השפעה אדירה הייתה לסדרת "מרגנית" על תפיסת הפנטזיה שלי - תרגמו במסגרתה המון ספרים נהדרים ובגלל שזו הייתה התקופה שבה "פנטזיה זה לילדים" הם הודפסו עם ניקוד ונותבו לקהל של גילאי 9-11 למרות שבמבט לאחור מדובר בספרים די בוגרים ומורכבים שבתור ילד פיספסתי את רוב הרבדים שלהם.

עוד ספר שיצא לאור במסגרת מרגנית שמאוד השפיע על איך תפסתי פנטזיה בכלל ואחר כך את מו"ד, היה "הקוסם מארץ ים"



גם עכשיו כשאני מסתכל עליו, יש משהו נורא אפי בעיצוב של הכריכה הישנה הזו. מאז הוא הספיק לצאת מחדש עם כריכה אחרת, אבל הכריכה הזו בהחלט תפסה לי את העין.

הספר עצמו הוא משל יונגיאני מאוד מורכב על "הצל הפנימי" של האדם וההתמודדות איתו, אבל מן הסתם זה די עבר לי מעל לראש ויותר התרשמתי מהעולם עצמו והקסמים שהיו שם בכל מקום. מה לקחתי מזה למשחקים שלי?

- קודם כל, הרעיון הדי-חדשני עבורי שקוסם יכול להיות הגיבור של הסיפור. לפני זה, חשבתי על קוסמים בתור יריבים או דמויות תומכות, לא בתור הגיבורים עצמם, שאמורים להיות אבירים ולוחמים. זה היה די סוויץ' רציני במחשבה שטיפוסים בסגנון "מרלין הקוסם" יכולים להיות מי שהעלילה סובבת סביבו ולא סתם מישהו שנותן משימות, עצות או עושה צרות.
- אהבתי את הרעיון של ארצות-איים והפלגות בים והשתמשתי בו לא מעט בהרבה משחקים שלי מאז שהתחלתי לשחק מו"ד.
- לפחות כמה פעמים השתמשתי ב"אבן מדברת" בתור יריב שמסוגל להשתלט על מוחות ולשעבד אנשים.

 

[המפקד האלמוני]

לפעמים, מה שאתה זוכר ממשהו הוא יותר מוצלח ממה שהוא היה באמת.

בתקופת שביתת השידורים הגדולה של 1987, התחליף לשידורי רשות השידור היה שידורים מוזרים של ערוץ 2 הנסיוני. ביניהם הייתה איזו אנימה נידחת על המלך ארתור, עם דיבוב לעברית אבל שיר פתיחה באנגלית, שהשאירה עלי המון רושם בגלל שהיו שם אבירים והרפתקאות ושריונות שנראו מגניב.
כשהתחלתי לשחק ובעיקר להנחות מו"ד כמה שנים אחרי זה, לקחתי משם את הרעיון שההרפתקנים יכולים לפגוש בכל "פרק" (הרפתקה) אביר/הרפתקן חדש ולצרף אותו לחבורה והיו גם כמה פעמים שמיחזרתי את הנבל/קשת של "טריסטרם האביר המנגן".

עוד משהו שלקחתי משם בהרפתקאות מוקדמות-יחסית היה הקטע שלדמויות יש אפשרות לקרוא לעזרה - בסדרה כל פעם שארתור והחברים שלו היו נדפקים באיזה אירוע מזופת במיוחד, מרלין הקוסם היה עושה דאוס-אקס-מאכינה ושולח כל מיני דמויות אובסקיוריות כמו "האביר הירוק" או אבירה עם מוטיבים של להבות כתומות-ורודות עם נץ מאולף, שיחלצו אותם מהצרה.

נזכרתי בסדרה הזו לפני כמה שנים באחד הדיונים בפונדק ואז גם הצלחתי למצוא ביוטיוב את האנימה המדוברת מ-1979. תוכלו לראות את הפתיח בעצמכם בקישור המצורף.

ו.. איך לומר? זכרתי את הפתיח כהרבה יותר מגניב והרואי ואת הסדרה כהרבה יותר מרשימה. עכשיו כשאני מסתכל בזה אני זז בכסא באי נוחות מרוב שזה קרינג'י. אולי אני זוכר את הסדרה כמגניבה, אבל כנראה שגם בזמן אמת זו הייתה אנימה מטרידה ברמה של "סיסי הנסיכה הבן".

 

[המפקד האלמוני]

עוד ספר שמאוד עיצב לי רעיונות דווקא היה ספר שלא כל כך קשור לפנטזיה או לימי הביניים - הכרך "עידן התגליות" מסדרת "התקופות הגדולות בהיסטוריה של תרבויות העולם" של טיים-לייף, המכונה גם "הסדרה השחורה" בגלל הצבע הדומיננטי בכריכות. הנה לדוגמא העותק שעדיין אצלי על המדף, יותר משלושה עשורים:




כשהייתי בן תשע או עשר אבא שלי מצא לי אותו בערימת ספרים מוזלים בסטימצקי וביליתי לא מעט בלדפדף בו (תוכלו לראות בתמונה למעלה את סימני הבלאי על הכריכה), לקרוא ובעיקר להסתכל בתמונות. הספר עסק בכל מיני מסעות, רובם ימיים, לעולם החדש, לאסיה וקצת לאפריקה. היו שם הסברים על סוגי ספינות, על שיטות ניווט ועל הסכנות הרבות שבמסעות ימיים - לימים, כשהתחלתי לשחק מו"ד, לקחתי משם כל מיני רעיונות ותיאורים ובעיקר עיצובים של ספינות מהמאה ה-14, בניגוד לנטייה המו"דית להשתמש בספינות מתקופות מאוחרות יותר.

אבל מה שהכי תפס אותי בספר היה המפה בתחילתו. בכל הספרים של "הסדרה השחורה" היתה מצורפת מפה שהייתה מעוצבת לפי הסגנון של התקופה בה הם עסקו (המפה הביזנטית למשל נראתה כמו פסיפס וזו של הולדת אירופה כמו תבליט זהב) ובספר הזה, הייתה מפת עולם בסגנון של המפות המאוירות מהמאות ה 14-16, כולל יבשת ענקית בדרום שהייתה אמורה להיות קיימת וכל מיני מפלצות ויצורים משונים במעמקי היבשות הלא מוכרות במזרח, במערב ובדרום. כמה מהאיורים האלה הפכו למפלצות במשחקים שלי. מקווה שהצלחתי לתפוס אותה מספיק ברור, כדי שתוכלו להתרשם גם אתם:

 

[TheKnightWhosaidKnit]

אז כמה מניספחי N שלי

1. רומח הדרקון, כן, הגישה של איך סיפור הירואי משנה חיים נלקח מרשומות רומח הדרקון ( לקח לי יותר מדי זמן למצוא את האגדות).
2. קול קדומים, פנג הלבן וג'וק מן הבוש. ספרים שעוסקים בעיקר בכלבים ומסעותיהם, ודרכם גם המסעות של בני האדם שאיתם, מעניין שאין ברשימה הזו את מאה כלבים דלמטיים ואחד, כמו המפקד, עם כל הקטע של חיות אינטגלנטית ומדברות, גם אצלי בני האדם נמצאים במרכז.
3. אגדות אלף לילה ולילה, אחת הגירסאות לילדים - התפיסה שאומרת שיש לנו סיפור שהדמויות נעות בתוכו ופועלות בתוכו, יותר מאשר מסלול מכשולים שהדמויות צריכות לעבור.

 

[המפקד האלמוני]

מאה כלבים דלמטיים ואחד

יש לו גם המשך נוראי בשם "תעלומת הכלבים המעופפים" שמכניס כל מיני אלמנטים של מד"ב ומיסטיקה ובעיקר גרם לי לתהות איזה סמים דודי סמית' עשתה בשנות השישים כשהיא כתבה אותו.

אגדות אלף לילה ולילה, אחת הגירסאות לילדים

יש גרסה חמודה שאם אני לא טועה יש לך, עם איורים מקסימים של פולין בינס (אותה אחת שאיירה את הספרים של נרניה וציירה את המפה של הארץ התיכונה בשר הטבעות) ושם ממש מרגישים שהסיפורים לפעמים קוצרו ונקטעו בקטעים כלשהם.

את הגרסא המלאה יותר, שאפשר למצוא בכל מיני ספריות בתרגומו של י.י. ריבלין, כבר הזכרתי כמה פעמים בעבר בתור "פורנו ערבי ביזארי וסוטה".

 

[המפקד האלמוני]

עוד כמה ספרים מ"נספח N" שלי:

בז הקרח של ריטה ריצ'י - נראה לי שזו הפעם הראשונה שקראתי על ויקינגים מעבר לערך שהיה עליהם באנציקלופדיה אביב. ספר שכבר בשנות השמונים היה כנראה ישן ודי נשכח, אבל היה אותו בפינת הספרים בכיתה שלי בכיתה ד' או ה' וקראתי אותו כי באותה תקופה עופות דורסים נראו לי ולחברים שלי מעניינים.



העלילה עצמה היא על איזה בזייר מאזור החוף הצפוני בגרמניה או משהו, שאבא שלו ואח שלו נחטפים על ידי ויקינגים למטרות כופר והוא יוצא לחפש אותם ואיכשהו מתחבר דווקא עם הויקינג שחטף אותם, מפליג לאיסלנד ומסתבך שם בכל מיני קנוניות, פרשיות רצח ונסיונות להשיג את בז הקרח הנדיר והיקר.

מה לקחתי משם למשחקים שלי? דווקא לא את הקטע של בזים ובזיירות, אבל כן את הקטע של משפט באמצעות דו קרב, ההבדלים בין ספינות מלחמה וספינות סוחר נורדיות וקרבות ימיים ביניהן (הספר כלל גם סצנה עם איל-ניגוח שהייתה אנאכרוניסטית לגמרי) וכמה שמות ספק-אנגליים ספק-נורדיים שנתתי לכל מיני דב"שים ומקומות.

עוד ספר באווירה נורדית-משהו היה רוניה בת השודד של אסטריד לינדגרן אותו קראתי בגיל 11 והגיבורה ממש מצאה חן בעיני - היא הייתה בגילי-דאז בסופו של דבר ומן הסתם לאופן החמוד שבו אילון ויקלנד אייר אותה הייתה תרומה לכך.



אני די בטוח שלא הייתי חושב את המחשבות המגונות שחשבתי עליה בתור מתבגר בן 11 אם הייתי נתקל בה בגרסת המאנגה המודרנית, או בגרסה האמריקאית שם היא נראית מסוממת וגם שינו לה את השם לכריסטי.

מה לקחתי משם למשחקים שלי? בעיקר כמה פעמים שהדמויות הגיעו למערה שנקראת "מערת הדובים" ואת התפיסה המאוד-חדשנית-דאז-בעיני שגם בנות יכולות להיות הרפתקניות ומגניבות. היום זה נראה ברור, אבל אלה היו זמנים פחות מתקדמים ובהרבה ספרי הרפתקאות הדמויות הנשיות תמיד קיבלו מקום משני יותר.

 

[TheKnightWhosaidKnit]

יש לו גם המשך נוראי בשם "תעלומת הכלבים המעופפים" שמכניס כל מיני אלמנטים של מד"ב ומיסטיקה ובעיקר גרם לי לתהות איזה סמים דודי סמית' עשתה בשנות השישים כשהיא כתבה אותו.

הספר מהמם, די פנטסטי, אבל לא מגיע לרמה של בעל החידות מהד, בתור דוגמא.
זה שציפית ל"מאה כלבים ואחד" מספר שתיים וקיבלת ספר פנטזיה סטייל היפיפיה הנרדמת לא אומר שהוא גרוע.

מה לקחתי משם למשחקים שלי? בעיקר כמה פעמים שהדמויות הגיעו למערה שנקראת "מערת הדובים" ואת התפיסה המאוד-חדשנית-דאז-בעיני שגם בנות יכולות להיות הרפתקניות ומגניבות. היום זה נראה ברור, אבל אלה היו זמנים פחות מתקדמים ובהרבה ספרי הרפתקאות הדמויות הנשיות תמיד קיבלו מקום משני יותר.

בוא, לא "מקום משני יותר", אנחנו פשוט לא קיימות בתוך רוב מוחלט של ספרות הפנטזיה ה"קלאסית" ( וכשכן, יש לנו מקום מאוד ברור)