מחזור שער המוות
- מחבר/ת הנושא Eyal5222
- תאריך התחלה
די אהבתי לקרוא את הספרים בזמן אמת, אבל לא חושב שקראתי אותם יותר מפעם אחת ואני אפילו לא בטוח שאני זוכר את הסוף.
העולמות היו מגניבים מאוד, אבל באותה מידה - גם לא כל כך מעניינים. היה בהם משהו די רזה ושטחי ואני לא בטוח שהייתי למשל רוצה להריץ משחקים באף אחד מהם.
העולמות היו מגניבים מאוד, אבל באותה מידה - גם לא כל כך מעניינים. היה בהם משהו די רזה ושטחי ואני לא בטוח שהייתי למשל רוצה להריץ משחקים באף אחד מהם.
אני חיבבתי מאוד. מתכנן שוב חקרוא מתישהו
אני גם מאוד אהבתי את הסדרה בנעוריי ואני חושב שברמת המאקרו העולמות היו מאוד מגניבים, בייחוד אבאראך, בעיניי. מנגד, המבוך מאוד אכזב אותי.
הכתיבה עצמה סבלה מרומנטיזציה שמאפיינת את מרגרט וייז וטרייסי היקמן, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי.
הכתיבה עצמה סבלה מרומנטיזציה שמאפיינת את מרגרט וייז וטרייסי היקמן, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי.
אני זוכר שאהבתי את המבוך כרעיון, ההובריס של הסארטאן שחשבו שהם יחנכו את פאטרין ובמקום זאת היה להם לגיהנום. אבל אני לא זוכר מה חשבתי עליו כשהוא תואר ישירות. אני צריך לקרוא אותם מחדש.
מה שכן, כל הקיום של גזעים מו"דיים שם נראה לי די מיותר.
מה שכן, כל הקיום של גזעים מו"דיים שם נראה לי די מיותר.
גם אני קראתי את הסדרה כשהייתי בתיכון (בגלל שאהבתי את רומח הדרקון ובגלל שזכרתי לא מעט פרסומות לספרים האלו בוויז או בפריק ואף פעם לא ידעתי מה הם), ואני זוכר שבהתחלה אהבתי את זה, אבל איפשהו בספר הרביעי או החמישי זה כבר נהיה לי ממש מורכב ואני לא בטוח שהצלחתי לעקוב כמו שצריך אחרי כל מה שקורה.
לפני כמה שנים (בערך 20 שנה מאז שקראתי בפעם הראשונה), החלטתי לנסות לקרוא את זה שוב, אבל הרגשתי שהכתיבה קצת "ילדותית" ורפטיטיבית, קצת כמו בקטעים מסויימים ברומח הדרקון, שיש דמויות שכל הזמן מתוארות באותה צורה ומרגיש שיש להן רק תכונת אופי אחת או שתיים (אני חושב על לימבק והמכונה הזאת שלו). אז נמאס לי מזה...
אבל אני זוכר שהספר הראשון התחיל די טוב, עם הוגו 'היד', וגם השמות של הספרים והכריכות היו מאוד מושכים.
לפני כמה שנים (בערך 20 שנה מאז שקראתי בפעם הראשונה), החלטתי לנסות לקרוא את זה שוב, אבל הרגשתי שהכתיבה קצת "ילדותית" ורפטיטיבית, קצת כמו בקטעים מסויימים ברומח הדרקון, שיש דמויות שכל הזמן מתוארות באותה צורה ומרגיש שיש להן רק תכונת אופי אחת או שתיים (אני חושב על לימבק והמכונה הזאת שלו). אז נמאס לי מזה...
אבל אני זוכר שהספר הראשון התחיל די טוב, עם הוגו 'היד', וגם השמות של הספרים והכריכות היו מאוד מושכים.
אני זוכר שהתיאוריה של הקסם הייתה מעניינת שם.
למשל, שהם הפכו את החלוקה הקראנצ'ית של קסמי מו"ד למשהו עלילתי עם "בתים" שהמנצ'ים יכולים להגיע רק עד "הבית השביעי" ולפיטרין ולסארטאן יש גם קסמים מהבית השמיני והתשיעי - זה לגמרי עוצמות הלחש של מו"ד רק עם הגיון בתוך העולם.
גם זה שבני אדם עושים קסם אבל לא יודעים לייצר חפצי קסם ואצל האלפים זה להיפך, וההסברים ה"אקולוגיים" וה"פסיכוביולוגיים" לזה - זה היה גונזו לפעמים, אבל די מקורי ומעניין.
העולמות עצמם... קצת שטחי ופחות מעניין זה שלכל עולם שלם יש רק שתיים וחצי תרבויות. זו "מחלה" גם של הרבה מד"ב, שבו לכוכבים שלמים יש תרבות אחידה אחת, בעוד שבמציאות אפילו במקום קטן יחסית כמו האיים הבריטיים יש לך איזה חמש או שש תרבויות שונות במקביל.
למשל, שהם הפכו את החלוקה הקראנצ'ית של קסמי מו"ד למשהו עלילתי עם "בתים" שהמנצ'ים יכולים להגיע רק עד "הבית השביעי" ולפיטרין ולסארטאן יש גם קסמים מהבית השמיני והתשיעי - זה לגמרי עוצמות הלחש של מו"ד רק עם הגיון בתוך העולם.
גם זה שבני אדם עושים קסם אבל לא יודעים לייצר חפצי קסם ואצל האלפים זה להיפך, וההסברים ה"אקולוגיים" וה"פסיכוביולוגיים" לזה - זה היה גונזו לפעמים, אבל די מקורי ומעניין.
העולמות עצמם... קצת שטחי ופחות מעניין זה שלכל עולם שלם יש רק שתיים וחצי תרבויות. זו "מחלה" גם של הרבה מד"ב, שבו לכוכבים שלמים יש תרבות אחידה אחת, בעוד שבמציאות אפילו במקום קטן יחסית כמו האיים הבריטיים יש לך איזה חמש או שש תרבויות שונות במקביל.
זה לא שהגזעים הרגילים יכולים להגיע רק עד הבית השביעי - זה המקסימום האפשרי של הקסם הקיים.
קסם הרונות הוא פשוט משהו שונה לגמרי ולא המשך בדמות בתים שמיני ותשיעי.
דווקא ההסבר של הקסם שמוצג בספר החמישי או השישי בדמות אפשרויות הוא לדעתי ממש מגניב, רק חבל שזה נראה כאילו עד לאותו ספר לא חשבו עליו… עד לאותה נקודה מדברים על ציורי רונות ועשיית קסמים בלי שהבנת למה ואיך זה עובד. ופתאום מסבירים לך שזה בעצם גל ואפשרויות והפלא ופלא מאותו רגע כל הטלת קסם רונות מתוארת בתור בחירת אפשרות..
קסם הרונות הוא פשוט משהו שונה לגמרי ולא המשך בדמות בתים שמיני ותשיעי.
דווקא ההסבר של הקסם שמוצג בספר החמישי או השישי בדמות אפשרויות הוא לדעתי ממש מגניב, רק חבל שזה נראה כאילו עד לאותו ספר לא חשבו עליו… עד לאותה נקודה מדברים על ציורי רונות ועשיית קסמים בלי שהבנת למה ואיך זה עובד. ופתאום מסבירים לך שזה בעצם גל ואפשרויות והפלא ופלא מאותו רגע כל הטלת קסם רונות מתוארת בתור בחירת אפשרות..
אני ממש זוכר הסבר שמדבר על זה שלפיטרין ולסארטאן יש נגישות עד הבית התשיעי, אבל לא בטוח שאני זוכר נכון.
מהסדרות האהובות עלי בצעירותי - והיי המשתמש שלי אפילו נקרא על שם Hugh the hand (יו) שכמובן גם מצא את דרכו לדמות מתנקש נשגב שמש בעל פגיון מקולל ולב זהב, ששמו עוברת להוגו).
מסכים עם הביקורות שנכתבו כאן ויחד עם זאת דווקא הדלות והשטחיות של חלק מהעולמות נתנו דרור לדמיון שלי - כמו שנכתב בנושא אחר הבלתי נודע מושך אותנו יותר מהידוע.
עדיין המסגרת הרעיונית הייתה חדשנית ומעוררת עניין אצלי : שבירת העולם / ניתוק העולמות ואיך כל עולם נראה ומכיל, המבוך, וכמובן קסם הרונות.
הדמויות של אלפרד והאפלו הן מצויינות והמהפך של האפלו מאנטי-גיבור מבוצע גם הוא נהדר.
קסם הרונות ובכלל אופן התיאור המדעי של הקסם, אם דרך שורשים לשוניים ואם דרך גל האפשרויות המתמזג עם המציאות זה משהו ששוכב לי בראש מאז ועד היום, ומדי פעם אני חוזר ומנסה לחשוב על דרכים ליישם אותו בצורה נאמנה.
מסכים עם הביקורות שנכתבו כאן ויחד עם זאת דווקא הדלות והשטחיות של חלק מהעולמות נתנו דרור לדמיון שלי - כמו שנכתב בנושא אחר הבלתי נודע מושך אותנו יותר מהידוע.
עדיין המסגרת הרעיונית הייתה חדשנית ומעוררת עניין אצלי : שבירת העולם / ניתוק העולמות ואיך כל עולם נראה ומכיל, המבוך, וכמובן קסם הרונות.
הדמויות של אלפרד והאפלו הן מצויינות והמהפך של האפלו מאנטי-גיבור מבוצע גם הוא נהדר.
קסם הרונות ובכלל אופן התיאור המדעי של הקסם, אם דרך שורשים לשוניים ואם דרך גל האפשרויות המתמזג עם המציאות זה משהו ששוכב לי בראש מאז ועד היום, ומדי פעם אני חוזר ומנסה לחשוב על דרכים ליישם אותו בצורה נאמנה.
קסם הרונות הוא אכן הרמה התשיעית והעליונה של הבנת הקסם, אולם אחרי ניתוק העולמות כל הידע העתיק אבד והידע הגבוה ביותר הוא מהבית השביעי. מלבד כאמור, אצל הסארטן והפיטרין.
עריכה אחרונה:
אגב, אם כבר בהקשר של הדיון על גבולות והגבלות במשחקי תפקידים, אז הנה דוגמא להגבלה מעניינת של דרגי הלחשים או בכלל למה במקומות שונים (במקרה הזה עולמות) סוג הקסם יהיה שונה מאוד, בעולם האוויר לא מבינים לחשי אדמה או לפחות מאוד נדיר למצוא מי שמבין בהם ויכול ללמד אותם.
כשאני חושב על זה, אני בקושי זוכר איך הסדרה נגמרה. נראה לי היה קרב גדול, באו מלא דרקונים טובים והאפלו נעלם או משהו?
I stand corrected.
חידשת לי. והאמת שאני לא מכיר גם את הטבלה הזאת - מהיכן היא?
למיטב זכרוני ממש בתחילת הספר הראשון הוגו מובל להוצאה להורג שעליה מנצח קוסם אדמה, לא?
למעשה, זה כתוב כבר בנספחים של הספר הראשון.
קראתי את הספרים הראשון והשני לפני כמה ימים ומאוד נהנתי. מחפש את הספרים הבאים בסדרה.
מאוד אהבתי את העולמות, וגם את העניין עם המבוך, הפיטרין והסארטן. מאוד התרשמתי מהרעיון המקורי בבניית עולמות אריאנוס ופריאן (שאותם קראתי, את האחרים טרם קראתי) - כל אחד מהרעיון הייחודי שלו.
לגבי מה שאמרו כאן על התרבויות - זו לא כזו מחלה. מי אמר שבקלית', יולנדיה, וולקראן יש תרבות אחת של בני אנוש?
גם באיים הבריטיים, יש כמה וכמה תרבויות דומות יחסית, שהמאפיינים הבולטים שלהם מוגדרים על ידי אנשים מן החוץ (ואני מזכיר שהאפלו הוא אדם מן החוץ) כתרבות אחת כללית יותר. זה המצב גם אצל האלפים, בני האנוש או הגמדים; אולי יש כמה תרבויות, אבל הן מוצגות במאפיינים הדומים בתור תרבות אחת.
נכון.
זה דווקא משהו שמצאתי בבלוג אינטרנטי, בגלל שהאיור המקורי בספר לא מאוד ברור אז בעלת הבלוג יצרה את הטבלה הזאת.
אתה צודק לא הייתי ברור, לא התכוונתי לטעון שזה מה שקורה בספרים אלא התייחסתי לאפשרות של להקים מגבלות מהסוג הזה כשיוצרים משחק. שלחשים ספציפיים או כאלה ממסורות מסוימות לא יהיו זמינים לכולם.
ספוילר לטובת האיש הצעיר שקורא את הסדרה עכשיו
האפלו ואלפרד משלבים את הרונות שלהם ויחד מצליחים לסגור את שער המוות ולמעשה לנעול את עצמם במבוך כשהם סוגרים את המעבר בין העולמות, הסארטן והפיטרינים שבמבוך החליטו לנסות ולעבוד יחד ומרבית דרקוני הנחש נלכדו גם הם במבוך כשמולם ניצבים גם הדרקונים הטובים של פריאן, הוגו/יו היד מצא סוף סוף מנוחת עולמים.
מה?
קראתי נכון?
במקור קראו לו hugh ולא hugo?
בודק בגוגל. זה אכן ככה.
מצד שני, זה שמות עם אותה משמעות, קצת כמו שבאנגלית הפכו את הקייזר וילהלם לקייזר ויליאם.
