קנאי האסלאם
מראשיתו ועד ימינו, האסלאם היה דת לוחמת. להגנתם של המוסלמים אפשר לומר שאויביהם היו לא פעם אלימים ותוקפניים לא פחות ואף יותר מהם, ושבהשוואה למלחמות הדת של אירופה בעת החדשה המוקדמת הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון ואסיה נראה כמו פיקניק עם פינת ליטוף של פונים קטנים. אבל ככה או אחרת - דין מוחמד בחרב.
לוחמים מוסלמים הילכו קסם ואימה על המערב מאז ששארל מארטל בלם אותם בפאתי ממלכת הפרנקים במאה השמינית, לאורך ההתנגשויות איתם במסעי הצלב, ועד מה שמוכר לנו כיום בתור המלחמה בטרור. הג'האד הוא מה שמחק את השרידים של האימפריה הרומית המבוססת על הים התיכון ונתן את הדחיפה להתפתחותה של אירופה במה שמוכר כיום "המערב", הג'האד הוא שבלם את המונגולים בשערי עין חרוד, וכיום קורע לגזרים את המדינות במודל המערבי שהוקמו בארצות המזרח הקרוב.
הלוחמים הבאים, נכתבו בהשראת המסורת הלוחמנית של האסלאם, אבל כמו רוב מה שאני כותב כאן הם לא ממש מדוייקים היסטורית ועובדתית ונועדו בעיקר למטרות משחק. השימוש ב"אסלאם" או מושגים אסלאמיים וערביים אחרים שתראו בהמשך הוא בעיקר לצורך השפה המשותפת והצגת מקור ההשראה - תרגישו חופשיים לשכתב אותם לעולמות משחק נטולי מוסלמים בעליל, בתור "קנאי האל חסר השם", "מאמיני אל המלחמה" וקבוצות לוחמניות אחרות באווירה פסאודו-ערבית.
לצורך נוחות ושימושיות משחקית, אחלק את הלוחמים האסלאמיים שלי לפי הקטגוריות החצי-פיקטיביות הבאות:
1) פדאיון: הפדאיון, "המחרפים נפשם למות" הם הלוחמים הבסיסיים של קנאי האסלאם. מתמחים בעיקר בפשיטות, מתקפות פגע וברח ומארבים.
2) מוג'אהדין: לוחמי הקודש. מאורגנים, ממושמעים ומיומנים, ושטופי להט ואמונה. נלחמים כרגלים, פרשים וקשתים רכובים, ומהווים את מרכז הכובד הצבאי של קנאי האסלאם.
3) אירהאבין: "אירהאב" הוא טרור, והיחס ללוחמים אלו בקרב צבא המאמינים הוא די אמביוולנטי - אין ספק שהם יעילים, אבל דרכם נחשבת למביכה מעט. הם מתמחים במעשי רצח וחבלה ומעדיפים להמנע מלחימה ישירה.
4) מוראביטון: לוחמים ולומדי הקוראן, מסדר דתי שאנשיו מתבססים במוצבי גבול המהווים גם בתי מדרש, ושוקדים על כתבי הקודש כשם שהם שוקדים על המוכנות לקרב.
את החלקים במונחי משחק עצמם אכתוב בהמשך (צריך לעשות כמה דברים, העולם האמיתי קורא וכו'), אבל בינתיים אשמח לתיקונים, הערות והארות - גם לכל שאר מה שכתבתי עד כה.
מראשיתו ועד ימינו, האסלאם היה דת לוחמת. להגנתם של המוסלמים אפשר לומר שאויביהם היו לא פעם אלימים ותוקפניים לא פחות ואף יותר מהם, ושבהשוואה למלחמות הדת של אירופה בעת החדשה המוקדמת הכיבוש המוסלמי של המזרח התיכון ואסיה נראה כמו פיקניק עם פינת ליטוף של פונים קטנים. אבל ככה או אחרת - דין מוחמד בחרב.
לוחמים מוסלמים הילכו קסם ואימה על המערב מאז ששארל מארטל בלם אותם בפאתי ממלכת הפרנקים במאה השמינית, לאורך ההתנגשויות איתם במסעי הצלב, ועד מה שמוכר לנו כיום בתור המלחמה בטרור. הג'האד הוא מה שמחק את השרידים של האימפריה הרומית המבוססת על הים התיכון ונתן את הדחיפה להתפתחותה של אירופה במה שמוכר כיום "המערב", הג'האד הוא שבלם את המונגולים בשערי עין חרוד, וכיום קורע לגזרים את המדינות במודל המערבי שהוקמו בארצות המזרח הקרוב.
הלוחמים הבאים, נכתבו בהשראת המסורת הלוחמנית של האסלאם, אבל כמו רוב מה שאני כותב כאן הם לא ממש מדוייקים היסטורית ועובדתית ונועדו בעיקר למטרות משחק. השימוש ב"אסלאם" או מושגים אסלאמיים וערביים אחרים שתראו בהמשך הוא בעיקר לצורך השפה המשותפת והצגת מקור ההשראה - תרגישו חופשיים לשכתב אותם לעולמות משחק נטולי מוסלמים בעליל, בתור "קנאי האל חסר השם", "מאמיני אל המלחמה" וקבוצות לוחמניות אחרות באווירה פסאודו-ערבית.
לצורך נוחות ושימושיות משחקית, אחלק את הלוחמים האסלאמיים שלי לפי הקטגוריות החצי-פיקטיביות הבאות:
1) פדאיון: הפדאיון, "המחרפים נפשם למות" הם הלוחמים הבסיסיים של קנאי האסלאם. מתמחים בעיקר בפשיטות, מתקפות פגע וברח ומארבים.
2) מוג'אהדין: לוחמי הקודש. מאורגנים, ממושמעים ומיומנים, ושטופי להט ואמונה. נלחמים כרגלים, פרשים וקשתים רכובים, ומהווים את מרכז הכובד הצבאי של קנאי האסלאם.
3) אירהאבין: "אירהאב" הוא טרור, והיחס ללוחמים אלו בקרב צבא המאמינים הוא די אמביוולנטי - אין ספק שהם יעילים, אבל דרכם נחשבת למביכה מעט. הם מתמחים במעשי רצח וחבלה ומעדיפים להמנע מלחימה ישירה.
4) מוראביטון: לוחמים ולומדי הקוראן, מסדר דתי שאנשיו מתבססים במוצבי גבול המהווים גם בתי מדרש, ושוקדים על כתבי הקודש כשם שהם שוקדים על המוכנות לקרב.
את החלקים במונחי משחק עצמם אכתוב בהמשך (צריך לעשות כמה דברים, העולם האמיתי קורא וכו'), אבל בינתיים אשמח לתיקונים, הערות והארות - גם לכל שאר מה שכתבתי עד כה.
