בשנה שחלפה מאז ממלכת דורטר התחילה להאבק במרד של הנביא ברסאיוס, השתנה הרבה.
בהתחלה, היו אלה רק לחישות. אין סיכוי שלורד אנאראק צבר עד כדי כך הרבה כוח... אך אט אט, הלחישות נהפכו לאמת.
הליץ' האימתני בעולם, מנהיג צבאות האל מתים הרחבים ביותר, איום בקנה מידה עולמי - מנצח.
המלך ריימונד המנוח, אביו של המלך ריקן, רצה לשלוח חמישים אלף איש. במהלך המרד, נשלח לורד אלפארי קסוול לנהל משא ומתן הרסני... ארבעת אלפים איש, וגם זאת לאחר שנה של התמקחויות.
ארצות האלפים סבלו. מבצרים נפלו, כפרים הושמדו בין לילה אחד. לורד אנאראק לא חס על אף אחד שלא ברח.
הגמדים נתקלו באל מתים שיוצאים מתחת לקרקע, היישר למנהרות הברזל והזהב שלהם, מרוששים את ממלכתם ומותירים אותם בלי פלדה לכלי נשק ושריון.
הננסים מעיר המדינה סטימקלאוד עבדו במרץ בכדי לעזור לעמים החופשיים, אך הם לא הצליחו לשנות מספיק במלחמה.
וההוביטים... החכמים ביותר פשוט נסו על נפשם.
ואז המרד נוצח. ממלכת דורטר רק החלה לשלוח את האנשים שלה, אך הנזק כבר נעשה.
לורד אנאראק מוביל ומנצח. שלדים, זומבים, ערפדים, שרי מוות - כולם נאמנים לו, משתחווים למרותו.
והכל בשמו של יולדר.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
המלך ריקן עמד שוב בפני נזיפה אלפית. הפעם בפי מכתב, ולא שליח. אולי האחד שנשלח אליו נפגע.
"ולכן, אנו דורשים לפחות שלושים אלף איש עד סוף חצי השנה הזאת. אנו לא נוכל לנהל חזית כנגד המתועב ללא תמיכה אנושית. הקיסר קאלאדירון" ריקן סיים להקריא את המכתב. הוא התגעגע לפארגוס, אך עתה היה לו יועץ חדש, ואין מי שמבין בנושאים בעם האלפי יותר ממנו.
"הקיסר לא שולט. אשתו שולטת" ענה לורד אלפארי קסוול בקור רוח. "ושניהם לא יתרצו עד שלא תגיע בעצמך לשדה הקרב. לשלוח את גריאון היה מעשה נבון. הוא גיבור לאומי, הם שמחו כשהם קיבלו אותו. אך לכל אחד יש את המגבלות שלו. אפילו לגריאון, או לאריאן טליסיר" הוא עונה, יושב על כיסא שבחדר העבודה של יועץ המלך.
"אתה חושב שצריך לשלוח להם ייצוג אחר? רם יותר?"
"אני חושב שצריך לשלוח להם מישהו שיעסיק אותם מספיק עד שאתה תגיע. אם תיקח את דרך היבשה, האלפים יראו זאת כעלבון שאתה לא לוקח את הדרך המהירה יותר".
"ווילפרד בולדווין הציע לי לשוט איתו בכדי להפיג את העצב על מות פארגוס".
"בהחלט אפשרי, אם אתה עדיין זקוק לזמן להתאבל עליו" ענה אלפארי. ריקן לא אהב את התשובה הזאת.
"הוא היה ארכמג שמת למען הממלכה שלנו. לא כמו האחרון".
"כן, ועכשיו רק חצי מהארכמגים ניסו להשמיד את העולם ולחסל את האנושות. סימן טוב לבאות, יש לקוות" הוא ענה בשנינות מרתיחה. ריקן קם. הספיק לו מזה.
"אני אורה לקונטרול לשלוח מכתבים לאנשים שהוא חושב להכי מתאימים, או לפחות מועמדים אפשריים למשימות הארורות של האלפים, אולי אפילו לפיקוד".
"העמים החופשיים יביאו מפקדים שלהם" ענה אלפארי. "צפה לכך. הם לא סומכים על בני אנוש, ועוד פחות בשנה האחרונה" הוא לא נשמע עצוב או מתבייש.
"שיביאו, אם כך. הם יכולים להסתדר ביחד למשך קצת זמן" ענה ריקן כשהוא יצא מהמשרד וטרק את הדלת אחריו.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אני שונא אותו, אני שונא אותו, אני שונא אותו" הקיסר קאלאדיריון זרק אגרטל לעזאזל, והוא עף ונשבר על הקיר.
הקיסרית הליטנה צפתה בשקט. היא עוד לא הפריעה לו, לא כשהוא כועס כל כך. היא תיתן לו להוציא את זה.
"כולם נוראיים, כולם! כל אחד ואחד מהם... איך הם אומרים את זה בשפה שלהם? מזדיין?" הקיסר האלפי שיגר קללה שהפתיעה אפילו את הליטנה. היא לא ראתה אותו כועס ככה מעולם.
"האידיוט הזה יושב שנה וסוחט אותנו עד העצם. שנה!" הוא קורא בקול, זורק עוד אגרטל לעזאזל. "והמפגר השני נלחם עם אחד מהמשרתים המורדים שלו. את יודעת כמה פעמים בארסאיוס שלח לי עסקאות, בקשות ורצונות שלו לתגבורת אלפית? את יודעת כמה פעמים סירבתי לו, בשל התקווה העלובה שהם יביאו לנו תגבורת ראוייה לשמה?" הוא קרא בזעם, וקילל שוב. "ועכשיו הם ממנים אותו ליועץ? הם מעזים למנות אותו ליועץ?" הוא קרא בזעקת שבר, וזרק עוד אגרטל לעזאזל.
הליטנה קמה כעת מהכיסא עליו ישבה. "בקרוב לא ישארו לנו אגרטלים" היא אמרה, אך הבדיחה לא שעשעה את קאלאדיריון. "אהובי, אתה צריך לשלוט בכעסך. זהו וודאי עניין של זמן עד שהמלך ריקן יזרוק אותו מחצרו, ברגע שיבין כמה הוא לא נאמן, שחצן ואנוכי" היא אמרה לו. המילים הרגיעו אותו מעט, אך לא מספיק. "זה לא רק הוא, זה הכל. המתועב... הוא ניסה לתקוף את חזית-אבן. ההתקפה נבלמה, אבל באיזה מחיר? ולכמה זמן, יותר חשוב? המתועב יצליח לבסוף לחדור לאימפריה. עד עכשיו הפסדנו מבצרים מרוחקים, אולי מאחז אחד או שניים... כפרינו נשרפו, אדמותינו הושחתו עד אין קץ. כל שודד אפשרי ניצל את זה ותקף את הלורדים והגבירות שלנו, בזמן שהדשירים שלנו נפלו כמו עלים כשהם יצאו להילחם בצבאות המתועב" הוא אמר. הליטנה השקיטה אותו, נושקת ללחיו. "אהובי, אתה מתעצבן לחינם... שלחנו עשרות חיילים, דשירים ומפקדים אחרים. הם יצליחו, בעיקר עם המכתב ששלחת למלך" היא אמרה, וידעה בדיוק מה הוא יגיב על זה.
"הם יורקים על המכתבים ששלחתי, הכלבים האלה. יושבים וצוחקים" הוא אומר במרירות. "אנחנו צריכים אנשים כמו אלו שעזרו לחזית אבן... לא אכפת לי אם הם לא אלפים. משהו שיחזיק אותו, משהו. אין לתת למבצרים האחרים ליפול... עוד תבוסה אחת, ואני נשבע שאזרוק את עצמי מהקומה העליונה" הוא אמר, ולהליטנה זה הספיק.
"אל תאמר מילים רעות שכאלו" היא לקחה את ידו בידה. "אדאג לקרוא לכמה דשירים חדשים או חיילים מוכשרים. אני קיבלתי רשימה של שמות מבטיחים מהמרגל האנושי, והוא נשבע שכל אחד מהם יוכל לעשות את עבודתינו באופן מצויין. אשלח להם מכתב או שליח. אתה רק תשתה את זה" היא הרימה את הכוס שזרק ומזגה לו את היין שאהב, "ותרגע. אחזור עוד מעט, בסדר?" היא נשקה למצחו, בעוד הוא מלמל מילות תודה.
הליטנה יצאה מהחדר בשקט. יש לה עבודה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מה' 4, כל מקצוע רשמי יתקבל.
זה משחק של שתי קבוצות. יש כאן מטרה כללית, והיא לחסל את הליץ' אנאראק, הטרור שמאיים על העמים החופשיים (האלפים, הגמדים והננסים).
אבל זה לא משחק של שתי קבוצות כמו ממלכות שבורות - כאן אתם הולכים לעבוד ביחד, השאלה היא לאילו מטרות ובאילו דרכים. זה לא הולך להיות קבוצות שרוצות לרצוח אחת את השנייה בלילה, אלא בעלי אינטרסים שונים.
הקבוצות האפשריות הן צד הממלכה וצד העמים החופשיים.
דוגמה לאינטרסים מנוגדים (לא בהכרח יופיע במשחק) - יש כפר אלפי שעומד להיות מותקף. נתחיל מהשאלה האם להציל אותו, ונמשיך לשאלה מתי - להגן עליו, שעלול לכרוך יותר מוות מהמגנים של הממלכה, או לתקוף אותו לאחר שהוא נכבש, שיכלול פחות אבידות לממלכה אבל האל מתים יחסלו הרבה מאוד מהתושבים שלו.
הסקלה בין הקבוצות יכולה לנוע מ"אני עובד איתו למען מטרה גדולה יותר" ועד "הוא חבר שלי, ואני מכבד/רוצה לשנות את דרכיו". הולכת להיות אינטריגה קבוצתית...
הסיום, כמובן, ינטה לטובת צד אחד יותר מאשר האחר. אין סוף נייטרלי לשני הצדדים, יהיה בבירור קבוצה אחת שתצליח לסיים את זה ביתרון אמיתי ולהשפיע על העולם, גאנור.
הדמויות שלכן כבר מנוסות דיין - הן לא רמה 1, אבל הן לא מספיק חזקות בכדי לשנות את המלחמה מיד.
כל שאלות על העולם, רצון למידע או הבהרות כלשהן יתקבלו בברכה.
מתחילים ברמה 6. דמויות יבחרו על ידי פלאף.
המשחק מהווה המשך ישיר של ממלכות שבורות, ומידע על העולם להורדה בdropbox אפשר למצוא פה.
רשימת מגישים:
עמים חופשיים - העוג הברברי, דינרבלו, דרגונס, דסטריקס, נקסטורל, מוזר, דני, דארקמו, סרדומין, ילו אסיד.
ממלכה - דרגוניין, גדילן, גאלאן, מרתוס, ירין.
מי הגיש:
דינרבלו
דסטריקס
נקסטורל
מוזר
דני
מרתוס
גאלאן
ילו אסיד
דארקמו
ירין
סרדומין
מקצועות מותרים:
באן רק על פסיונים, ועל מקצוע הערפד (כי ערפד זה לא מקצוע). מבחינת דברים כמו נזיר, עוד אפשר להמיר את הנזק מפסיוני לקרבי ולשנות את התיאור מ'בום, קבל את כוח המוח' ל'אגרוף, בעיטה, מקל לפרצוף'. זה גם דורש לשנות את מילת הכוח פסיוני (Psionic) במילת הכוח קרבי (Martial).
מבחינת גזעים, אני אכתוב מה לא קיים בעולם:
דמי דרקון.
גית'יאנקי.
גית'זראי.
שארדמיינד.
ווילדן.
דווה.
מחושלי-קרב (השמידו את כולם לאחר המרד של ברסאיוס, תוצאה ישירה מהסיום של ממלכות שבורות).
בן-פרא (יש כאלו בעולם, הם פשוט נדירים מאוד וכבר דינרבלו שיחק אחד, אז אני לא רוצה שהמוטיב יישחק).
גוליית'ים.
הערה לכמה גזעים:
- בני מחצית הם משוללי בית, ואישית אני קורא להם הוביטים (תקראו להם איך שתרצו, אבל אני אתייחס לעם הזה בהודעות שלי ולכל דמות מהגזע הזה בתור הוביט).
- זדים הם נורא דחוקים מהחברה, בעקבות אירועי מלחמת הסבל. אין הרבה מהם בעולם, ויש נגדם גזענות קשה מאוד. רובם חיים בערי הכאוס (שזה בצד השני של העולם).
- אלדרינים חיים רק במלכות הפרא, והם נדירים ביותר. אין להם כמעט שום סיבה לבוא הנה (הם עוזרים לממלכה האלפית בלבד, וגם זה לרוב מבעד לשערים. השער היחיד למישור הוא באמצע בארמון האלפי, שמלכתחילה נבנה שם בזכות זה).
- מינטאורים קיימים, הם חיים מתחת לקרקע והם גזע שדי נשכח מהעולם. הם נלחמים עם הדרו ועם מצליפי המוח (האלית'יד) על שליטה במעמקים.
באנים של חוקי הקסם בעולם:
אין החייאה, אין החזרת איברים, אין תעופה, אין טלפורטציה למרחק גדול מדי (משהו כמו 10 משבצות זה המקסימום). כל אלו הם בעצם שוברי-סיפור שאני משתדל להימנע מהם.
מה שכן, הארכמג (הסופר-מג של העולם הזה, היו רק שניים מהם והשני בדיוק מת בקרב הסופי) יכל לשבור את החוקים הללו עד לנקודה מסויימת, מלבד עניין ההחייאה.
ברסאיוס, ראש הכוהנים הגדול והאחד שנקרא 'הנביא', יכל למשל להחזיר איברים כמו יד כרותה וכו'. זה גם שבירת חוקי קסם בעולם, אבל זה בעיקר בגלל שהם נורא נורא חזקים, על גבול (במונחי ד"ש) דרגה 30 ואולי אכן 30.
הגשה:
רקע ואישיות הם חשובים מאוד, נתונים אפשר להוסיף אחר כך אם אתם לא רוצים לבנות דמות כרגע.
בבקשה להגיש באתר Pifro למשתמש itaimar. זה יקל עלי מאוד להסתכל עליכם ואני אשמח אם תעשו את זה.
בהצלחה!
בהתחלה, היו אלה רק לחישות. אין סיכוי שלורד אנאראק צבר עד כדי כך הרבה כוח... אך אט אט, הלחישות נהפכו לאמת.
הליץ' האימתני בעולם, מנהיג צבאות האל מתים הרחבים ביותר, איום בקנה מידה עולמי - מנצח.
המלך ריימונד המנוח, אביו של המלך ריקן, רצה לשלוח חמישים אלף איש. במהלך המרד, נשלח לורד אלפארי קסוול לנהל משא ומתן הרסני... ארבעת אלפים איש, וגם זאת לאחר שנה של התמקחויות.
ארצות האלפים סבלו. מבצרים נפלו, כפרים הושמדו בין לילה אחד. לורד אנאראק לא חס על אף אחד שלא ברח.
הגמדים נתקלו באל מתים שיוצאים מתחת לקרקע, היישר למנהרות הברזל והזהב שלהם, מרוששים את ממלכתם ומותירים אותם בלי פלדה לכלי נשק ושריון.
הננסים מעיר המדינה סטימקלאוד עבדו במרץ בכדי לעזור לעמים החופשיים, אך הם לא הצליחו לשנות מספיק במלחמה.
וההוביטים... החכמים ביותר פשוט נסו על נפשם.
ואז המרד נוצח. ממלכת דורטר רק החלה לשלוח את האנשים שלה, אך הנזק כבר נעשה.
לורד אנאראק מוביל ומנצח. שלדים, זומבים, ערפדים, שרי מוות - כולם נאמנים לו, משתחווים למרותו.
והכל בשמו של יולדר.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
המלך ריקן עמד שוב בפני נזיפה אלפית. הפעם בפי מכתב, ולא שליח. אולי האחד שנשלח אליו נפגע.
"ולכן, אנו דורשים לפחות שלושים אלף איש עד סוף חצי השנה הזאת. אנו לא נוכל לנהל חזית כנגד המתועב ללא תמיכה אנושית. הקיסר קאלאדירון" ריקן סיים להקריא את המכתב. הוא התגעגע לפארגוס, אך עתה היה לו יועץ חדש, ואין מי שמבין בנושאים בעם האלפי יותר ממנו.
"הקיסר לא שולט. אשתו שולטת" ענה לורד אלפארי קסוול בקור רוח. "ושניהם לא יתרצו עד שלא תגיע בעצמך לשדה הקרב. לשלוח את גריאון היה מעשה נבון. הוא גיבור לאומי, הם שמחו כשהם קיבלו אותו. אך לכל אחד יש את המגבלות שלו. אפילו לגריאון, או לאריאן טליסיר" הוא עונה, יושב על כיסא שבחדר העבודה של יועץ המלך.
"אתה חושב שצריך לשלוח להם ייצוג אחר? רם יותר?"
"אני חושב שצריך לשלוח להם מישהו שיעסיק אותם מספיק עד שאתה תגיע. אם תיקח את דרך היבשה, האלפים יראו זאת כעלבון שאתה לא לוקח את הדרך המהירה יותר".
"ווילפרד בולדווין הציע לי לשוט איתו בכדי להפיג את העצב על מות פארגוס".
"בהחלט אפשרי, אם אתה עדיין זקוק לזמן להתאבל עליו" ענה אלפארי. ריקן לא אהב את התשובה הזאת.
"הוא היה ארכמג שמת למען הממלכה שלנו. לא כמו האחרון".
"כן, ועכשיו רק חצי מהארכמגים ניסו להשמיד את העולם ולחסל את האנושות. סימן טוב לבאות, יש לקוות" הוא ענה בשנינות מרתיחה. ריקן קם. הספיק לו מזה.
"אני אורה לקונטרול לשלוח מכתבים לאנשים שהוא חושב להכי מתאימים, או לפחות מועמדים אפשריים למשימות הארורות של האלפים, אולי אפילו לפיקוד".
"העמים החופשיים יביאו מפקדים שלהם" ענה אלפארי. "צפה לכך. הם לא סומכים על בני אנוש, ועוד פחות בשנה האחרונה" הוא לא נשמע עצוב או מתבייש.
"שיביאו, אם כך. הם יכולים להסתדר ביחד למשך קצת זמן" ענה ריקן כשהוא יצא מהמשרד וטרק את הדלת אחריו.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
"אני שונא אותו, אני שונא אותו, אני שונא אותו" הקיסר קאלאדיריון זרק אגרטל לעזאזל, והוא עף ונשבר על הקיר.
הקיסרית הליטנה צפתה בשקט. היא עוד לא הפריעה לו, לא כשהוא כועס כל כך. היא תיתן לו להוציא את זה.
"כולם נוראיים, כולם! כל אחד ואחד מהם... איך הם אומרים את זה בשפה שלהם? מזדיין?" הקיסר האלפי שיגר קללה שהפתיעה אפילו את הליטנה. היא לא ראתה אותו כועס ככה מעולם.
"האידיוט הזה יושב שנה וסוחט אותנו עד העצם. שנה!" הוא קורא בקול, זורק עוד אגרטל לעזאזל. "והמפגר השני נלחם עם אחד מהמשרתים המורדים שלו. את יודעת כמה פעמים בארסאיוס שלח לי עסקאות, בקשות ורצונות שלו לתגבורת אלפית? את יודעת כמה פעמים סירבתי לו, בשל התקווה העלובה שהם יביאו לנו תגבורת ראוייה לשמה?" הוא קרא בזעם, וקילל שוב. "ועכשיו הם ממנים אותו ליועץ? הם מעזים למנות אותו ליועץ?" הוא קרא בזעקת שבר, וזרק עוד אגרטל לעזאזל.
הליטנה קמה כעת מהכיסא עליו ישבה. "בקרוב לא ישארו לנו אגרטלים" היא אמרה, אך הבדיחה לא שעשעה את קאלאדיריון. "אהובי, אתה צריך לשלוט בכעסך. זהו וודאי עניין של זמן עד שהמלך ריקן יזרוק אותו מחצרו, ברגע שיבין כמה הוא לא נאמן, שחצן ואנוכי" היא אמרה לו. המילים הרגיעו אותו מעט, אך לא מספיק. "זה לא רק הוא, זה הכל. המתועב... הוא ניסה לתקוף את חזית-אבן. ההתקפה נבלמה, אבל באיזה מחיר? ולכמה זמן, יותר חשוב? המתועב יצליח לבסוף לחדור לאימפריה. עד עכשיו הפסדנו מבצרים מרוחקים, אולי מאחז אחד או שניים... כפרינו נשרפו, אדמותינו הושחתו עד אין קץ. כל שודד אפשרי ניצל את זה ותקף את הלורדים והגבירות שלנו, בזמן שהדשירים שלנו נפלו כמו עלים כשהם יצאו להילחם בצבאות המתועב" הוא אמר. הליטנה השקיטה אותו, נושקת ללחיו. "אהובי, אתה מתעצבן לחינם... שלחנו עשרות חיילים, דשירים ומפקדים אחרים. הם יצליחו, בעיקר עם המכתב ששלחת למלך" היא אמרה, וידעה בדיוק מה הוא יגיב על זה.
"הם יורקים על המכתבים ששלחתי, הכלבים האלה. יושבים וצוחקים" הוא אומר במרירות. "אנחנו צריכים אנשים כמו אלו שעזרו לחזית אבן... לא אכפת לי אם הם לא אלפים. משהו שיחזיק אותו, משהו. אין לתת למבצרים האחרים ליפול... עוד תבוסה אחת, ואני נשבע שאזרוק את עצמי מהקומה העליונה" הוא אמר, ולהליטנה זה הספיק.
"אל תאמר מילים רעות שכאלו" היא לקחה את ידו בידה. "אדאג לקרוא לכמה דשירים חדשים או חיילים מוכשרים. אני קיבלתי רשימה של שמות מבטיחים מהמרגל האנושי, והוא נשבע שכל אחד מהם יוכל לעשות את עבודתינו באופן מצויין. אשלח להם מכתב או שליח. אתה רק תשתה את זה" היא הרימה את הכוס שזרק ומזגה לו את היין שאהב, "ותרגע. אחזור עוד מעט, בסדר?" היא נשקה למצחו, בעוד הוא מלמל מילות תודה.
הליטנה יצאה מהחדר בשקט. יש לה עבודה.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מה' 4, כל מקצוע רשמי יתקבל.
זה משחק של שתי קבוצות. יש כאן מטרה כללית, והיא לחסל את הליץ' אנאראק, הטרור שמאיים על העמים החופשיים (האלפים, הגמדים והננסים).
אבל זה לא משחק של שתי קבוצות כמו ממלכות שבורות - כאן אתם הולכים לעבוד ביחד, השאלה היא לאילו מטרות ובאילו דרכים. זה לא הולך להיות קבוצות שרוצות לרצוח אחת את השנייה בלילה, אלא בעלי אינטרסים שונים.
הקבוצות האפשריות הן צד הממלכה וצד העמים החופשיים.
דוגמה לאינטרסים מנוגדים (לא בהכרח יופיע במשחק) - יש כפר אלפי שעומד להיות מותקף. נתחיל מהשאלה האם להציל אותו, ונמשיך לשאלה מתי - להגן עליו, שעלול לכרוך יותר מוות מהמגנים של הממלכה, או לתקוף אותו לאחר שהוא נכבש, שיכלול פחות אבידות לממלכה אבל האל מתים יחסלו הרבה מאוד מהתושבים שלו.
הסקלה בין הקבוצות יכולה לנוע מ"אני עובד איתו למען מטרה גדולה יותר" ועד "הוא חבר שלי, ואני מכבד/רוצה לשנות את דרכיו". הולכת להיות אינטריגה קבוצתית...
הסיום, כמובן, ינטה לטובת צד אחד יותר מאשר האחר. אין סוף נייטרלי לשני הצדדים, יהיה בבירור קבוצה אחת שתצליח לסיים את זה ביתרון אמיתי ולהשפיע על העולם, גאנור.
הדמויות שלכן כבר מנוסות דיין - הן לא רמה 1, אבל הן לא מספיק חזקות בכדי לשנות את המלחמה מיד.
כל שאלות על העולם, רצון למידע או הבהרות כלשהן יתקבלו בברכה.
מתחילים ברמה 6. דמויות יבחרו על ידי פלאף.
המשחק מהווה המשך ישיר של ממלכות שבורות, ומידע על העולם להורדה בdropbox אפשר למצוא פה.
רשימת מגישים:
עמים חופשיים - העוג הברברי, דינרבלו, דרגונס, דסטריקס, נקסטורל, מוזר, דני, דארקמו, סרדומין, ילו אסיד.
ממלכה - דרגוניין, גדילן, גאלאן, מרתוס, ירין.
מי הגיש:
דינרבלו
דסטריקס
נקסטורל
מוזר
דני
מרתוס
גאלאן
ילו אסיד
דארקמו
ירין
סרדומין
מקצועות מותרים:
באן רק על פסיונים, ועל מקצוע הערפד (כי ערפד זה לא מקצוע). מבחינת דברים כמו נזיר, עוד אפשר להמיר את הנזק מפסיוני לקרבי ולשנות את התיאור מ'בום, קבל את כוח המוח' ל'אגרוף, בעיטה, מקל לפרצוף'. זה גם דורש לשנות את מילת הכוח פסיוני (Psionic) במילת הכוח קרבי (Martial).
מבחינת גזעים, אני אכתוב מה לא קיים בעולם:
דמי דרקון.
גית'יאנקי.
גית'זראי.
שארדמיינד.
ווילדן.
דווה.
מחושלי-קרב (השמידו את כולם לאחר המרד של ברסאיוס, תוצאה ישירה מהסיום של ממלכות שבורות).
בן-פרא (יש כאלו בעולם, הם פשוט נדירים מאוד וכבר דינרבלו שיחק אחד, אז אני לא רוצה שהמוטיב יישחק).
גוליית'ים.
הערה לכמה גזעים:
- בני מחצית הם משוללי בית, ואישית אני קורא להם הוביטים (תקראו להם איך שתרצו, אבל אני אתייחס לעם הזה בהודעות שלי ולכל דמות מהגזע הזה בתור הוביט).
- זדים הם נורא דחוקים מהחברה, בעקבות אירועי מלחמת הסבל. אין הרבה מהם בעולם, ויש נגדם גזענות קשה מאוד. רובם חיים בערי הכאוס (שזה בצד השני של העולם).
- אלדרינים חיים רק במלכות הפרא, והם נדירים ביותר. אין להם כמעט שום סיבה לבוא הנה (הם עוזרים לממלכה האלפית בלבד, וגם זה לרוב מבעד לשערים. השער היחיד למישור הוא באמצע בארמון האלפי, שמלכתחילה נבנה שם בזכות זה).
- מינטאורים קיימים, הם חיים מתחת לקרקע והם גזע שדי נשכח מהעולם. הם נלחמים עם הדרו ועם מצליפי המוח (האלית'יד) על שליטה במעמקים.
באנים של חוקי הקסם בעולם:
אין החייאה, אין החזרת איברים, אין תעופה, אין טלפורטציה למרחק גדול מדי (משהו כמו 10 משבצות זה המקסימום). כל אלו הם בעצם שוברי-סיפור שאני משתדל להימנע מהם.
מה שכן, הארכמג (הסופר-מג של העולם הזה, היו רק שניים מהם והשני בדיוק מת בקרב הסופי) יכל לשבור את החוקים הללו עד לנקודה מסויימת, מלבד עניין ההחייאה.
ברסאיוס, ראש הכוהנים הגדול והאחד שנקרא 'הנביא', יכל למשל להחזיר איברים כמו יד כרותה וכו'. זה גם שבירת חוקי קסם בעולם, אבל זה בעיקר בגלל שהם נורא נורא חזקים, על גבול (במונחי ד"ש) דרגה 30 ואולי אכן 30.
הגשה:
רקע ואישיות הם חשובים מאוד, נתונים אפשר להוסיף אחר כך אם אתם לא רוצים לבנות דמות כרגע.
בבקשה להגיש באתר Pifro למשתמש itaimar. זה יקל עלי מאוד להסתכל עליכם ואני אשמח אם תעשו את זה.
בהצלחה!
