שלום לכולם 
לאחרונה הזדמן לי לחזור למה' 4, לאחר שלוש שנות הפסקה (זה מה שקורה כשמשחקים בה רצוף ארבע וחצי שנים...)
לצד כך, במטרה להסיר חלודה ועל הדרך לחנוך את העולם החדש שאני בונה, קבוצה של ארבעה גיבורים יצאו למסע קצר אך מרשים בארץ חסרת חוק.
ההרפתקה נקראת "לא כל הנוצץ זהב" ומתרחשת, כפי שניתן לנחש, באזור בשם המחוז החופשי, שממה חסרת חוק שהתנתקה מהרפובליקה הגדולה השכנה אליה לפני קרוב לשבעים שנה ומאז חסרת שלטון מרכזי. האזור מלא במכרות זהב והפך לכר פורה ליזמות, שודדים וכן הלאה. כיף!
הלכנו לגמרי על מוטיב של מה' 4: ארבע דמויות בדרגה ארבע. מדובר בהרפתקה קצרה, ומשכך גם הרשומות יהיו קצרות, משהו שאפשר לקרוא בנסיעה באוטובוס או משהו בסגנון הזה.
הערות שלי, אם יהיו, יסומנו בצבע כחול. ההרפתקה עצמה תפורסם לאחר סיומה לקבוצת השחקנים, אם כי ההרצה שכאן תסטה מהכתוב (בין אם באלתור או בהעלאת קושי הקרבות מתוך הבנה שהקבוצה, ברובה, מנוסה מאוד במהדורה).
מכיוון שאין צורך כרגע בפרסום העולם המלא, להלן מס' נקודות בכדי לסייע להבין את הרקע של השחקנים והעלילה:
Nextorl - אנדור דה-אורסלו, "שחור הכנף" (בן אנוש בלאקגארד)
כאציל ממשפחה מיוחסת, אנדור גדל בנסיכות הקרועה במלחמת אזרחים בלתי נגמרת, הכל עבור שליטה וכסף. השימוש הציני בדת, חיי אדם וערכים גרם לו לאבד את האמונה בבני התמותה.
העוג הברברי - זולצ'י טאלסארט (ננס אשף)
חייו של זולצ'י תמיד סבבו סביב "הצל", כוח מסתורי וזר מהמעבר, המישור של בני הפיה. בתור היורש הצעיר ביותר לצל, הננס מעוניין לבחון את כוחו בפני העולם המסוכן.
amitf0123 - לוקאר "המהמר בסיכון גבוה" (סאטיר פייטן)
סאטיר הגדל בממלכה בה כל מה שמשפחתו עשתה הייתה לשעשע את האצילים, וקיווה ליותר מכך. על אף כישרונו בשירה ובזמרה, הוא אינו נהנה מכך, ומכור לריגושים וסיכונים.
עילי (לא בפורום) - גינדור רוקבירד (גמד אביר-קודש)
גמד אמיץ וטוב לב אשר יצא מההרים המבודדים בכדי לחוות את פאר היצירה של הבורא הקדום, אבי כל הגמדים, זאת על אף הסיכונים הכרוכים שבדבר.
לאחרונה הזדמן לי לחזור למה' 4, לאחר שלוש שנות הפסקה (זה מה שקורה כשמשחקים בה רצוף ארבע וחצי שנים...)
לצד כך, במטרה להסיר חלודה ועל הדרך לחנוך את העולם החדש שאני בונה, קבוצה של ארבעה גיבורים יצאו למסע קצר אך מרשים בארץ חסרת חוק.
ההרפתקה נקראת "לא כל הנוצץ זהב" ומתרחשת, כפי שניתן לנחש, באזור בשם המחוז החופשי, שממה חסרת חוק שהתנתקה מהרפובליקה הגדולה השכנה אליה לפני קרוב לשבעים שנה ומאז חסרת שלטון מרכזי. האזור מלא במכרות זהב והפך לכר פורה ליזמות, שודדים וכן הלאה. כיף!
הלכנו לגמרי על מוטיב של מה' 4: ארבע דמויות בדרגה ארבע. מדובר בהרפתקה קצרה, ומשכך גם הרשומות יהיו קצרות, משהו שאפשר לקרוא בנסיעה באוטובוס או משהו בסגנון הזה.
הערות שלי, אם יהיו, יסומנו בצבע כחול. ההרפתקה עצמה תפורסם לאחר סיומה לקבוצת השחקנים, אם כי ההרצה שכאן תסטה מהכתוב (בין אם באלתור או בהעלאת קושי הקרבות מתוך הבנה שהקבוצה, ברובה, מנוסה מאוד במהדורה).
מכיוון שאין צורך כרגע בפרסום העולם המלא, להלן מס' נקודות בכדי לסייע להבין את הרקע של השחקנים והעלילה:
- גראוביין הוא אל היצירה, ממשיך הבריאה הנוכחית, ואביהם של כל הגמדים.
- סטנמאר וזייראניס הם זוג מלאכים הכלואים על ידי אל אחר. סטנמאר נחשב למגן האנושות ולא איבד את התקווה, בעוד זייראניס התייאשה לחלוטין והפכה לאם כל המחלות.
- שושלת דה-אורסלו מפולגת לשלוש תתי-שושלות מרכזיות המנסות לשלוט באזור בשם "הנסיכות החצויה", כשכל אחת טוענת לכתר העתיק. השושלת ממנה מגיעה אחת הדמויות ידועה בקרבה שלה לדת ובמסדר אבירי הקודש שלה. היא נמצאת לא רחוק מאימפריית הדרקון, אימפריית דמי-דרקון הסוחרת בין השאר גם בעבדים.
- אקדמיית אלפטם היא המוסד המוביל ללימוד כישוף, מאגיה ופילוסופיה טבעית בעולם.
- בעבר אירעה "הדחייה הגדולה", אירוע בו הננסים והסאטירים נדחו מהמעבר, ארצן של הפיות, ונשלחו למישור בני התמותה.
- רוושור הוא סאטיר אשר התעלה להיות אל האומנות, הטירוף והתחכום.
- הדמויות מתחילות בעיירת כורים קטנה בשם איידהטאון, הקרויה על שם בעלת המכרה המקומי (ושורה של מכרות אחרים), הגברת העשירה בוורלי איידה.
Nextorl - אנדור דה-אורסלו, "שחור הכנף" (בן אנוש בלאקגארד)
כאציל ממשפחה מיוחסת, אנדור גדל בנסיכות הקרועה במלחמת אזרחים בלתי נגמרת, הכל עבור שליטה וכסף. השימוש הציני בדת, חיי אדם וערכים גרם לו לאבד את האמונה בבני התמותה.
כבן לשושלת דה-אורסלו המיוחסת, אנדור נולד עם כפית של כסף בפיו. הוא חונך כדיפלומט ושגריר, וברגע בו הוא היה מבוגר מספיק, הוא נשלח אל מסדר הכנפיים. בתחילה, כנושא כלים - הוא צפה במבוגרים ממנו פותרים את בעיות הנסיכות, בדרכי נועם- אבל גם בכוח החרב. הוא חונך לראות את העבודה של המסדר ושלו כלהגן על האנשים הפשוטים, כלהמשיך את דרכו של שליח הצדק הכלוא. רק כשהוא קיבל את תואר האבירות בעצמו הוא החל להבין את הבעיות. האנשים, כמובן, היו כפויי טובה. לעתים, הם היו גרועים כל כך עד שאנדור שאל את עצמו לפעמים למה הוא בכלל מגן עליהם. אבל הוא נותר איתן באמונתו למרות הכל, ועלה בדרגות המסדר. בין השאר בגלל ייחוסו הגבוה. הוא הפך לשגריר בכיר במסדר, ותחת פקודות משפחתו- הוא נשלח אל מנהיגי השושלות האחרות, ואל השטחים עליהם חלשו. בסופו של דבר, הוא נשלח כשגריר אל אציל בשם ניוואק, משושלת האריות. הוא הסתובב בשטח שלו זמן מה לפני שהוא הגיע לבית האחוזה שלו- והודהם.
דווקא במקום פורה כמו שם, מלא במסחר, האנשים היו עניים יותר מבכל מקום אחר, ומעטים גם. כשהוא הגיע אל האחוזה, הוא שאל את הלורד. איך הנתינים שלו כה עניים? האם הארץ לא אמורה להיות פוריה? האם זוהי שנה קשה? הלורד רק צחק. "אנדור, נערי," הוא הסביר לו, "הם לא אצילים, הם לא צריכים לחיות בנועם. הם שייכים לי, ולתת להם לנוח על מיטה רכה רק יהפוך אותם לעצלנים." הוא הסביר לו ששטח האדמה הזה הוא לא שלהם- הוא שלו, אבל הוא נותן להם להשכיר אותו ממנו. במחיר כמובן. חמש מאות מטבעות זהב- זהב שהוא ישמח להלוות להם, כמובן. הבעיה מגיעה כשהם מנסים להחזיר לו את הכסף שלו- המסים שלו מרוששים אותם, לא מאפשרים להם לצבור הון. וברגע בו הם לא יכולים לשלם את ההלוואה, הם הופכים ללא יותר מהרכוש שלו. רכוש שהוא יכול לסחור בו עם אימפריית הדרקון. עבדים- ששווים יותר מהכסף שהוא משקיע בהם.
אנדור הסתכל על הפרצוף הזחוח שלו, על כוס היין שבידו. הוא לא התחרט על המאשים שלו- לא הייתה בו שום אשמה. הוא התרברב בהם- בניצול וברימוי של האנשים הפשוטים והפיכתם למשאב, משאב בו הוא השתמש בשביל לצבור כוח פוליטי עם אימפריית הדרקון. ומשהו באנדור נשבר. הוא התיז את היין שבכוס בה הוא לא נגע על עיניו של ניוואק, ניתץ את תחתית הכוס במכה חדה על השולחן ונעץ את הרגל החדה בליבו של הלורד, כיתד בחזהו של ערפד הניזן מדם משרתיו. הוא נעלם לאחר מכן, נמלט מהנסיכות החצויה באישון ליל. לא מחרטה על מעשיו - אלא מהבנה. הכנפיים, האצולה, לא באמת אכפת להם מהאנשים הפשוטים.
העולם המואר שהוא חונך לראות - של כבוד הדדי והגנה בתמורה לנאמנות- הוא שקר. סטנמאר הקריב את עצמו בשביל העולם- ועד היום הוא ממשיך לסבול, עם חיוך על פניו, עם נחישות בליבו. אבל סטנמאר הוא לא אדם. לא, בני אדם הם חלשים. חמדנים. סטנמאר לא היחיד שנכלא בניסיון להציל את העולם- זייראניס הגנה עליו גם. אבל זייראניס נשברה, כי בסופו של דבר- בת אלמוות או לא- היא עדיין בת אדם. אנדור ממשיך לנדוד ממקום למקום, משהו בו עדיין מאמין שלבני האדם יש תקווה. ואולי, רק אולי, התקווה שלהם נכלאה יחד עם סטנמאר וזייראניס. משהו באמונה שלו עדיין קיים- גם אם האמון שלו בבני אדם נשבר. הוא הפך לאחד מהמהלכים בשביל האוהבים, מוודא להסתיר את זהותו האמיתית. הוריו חושבים שהוא מת, הוא כנראה הפך לאגדה אורבנית או קריפטיק בנסיכות עצמה, אבל מדי פעם, מישהו מזהה אותו. בשבוע שעבר, זה קרה. ועכשיו הגיע הזמן להתרחק מאיידהטאון.
דווקא במקום פורה כמו שם, מלא במסחר, האנשים היו עניים יותר מבכל מקום אחר, ומעטים גם. כשהוא הגיע אל האחוזה, הוא שאל את הלורד. איך הנתינים שלו כה עניים? האם הארץ לא אמורה להיות פוריה? האם זוהי שנה קשה? הלורד רק צחק. "אנדור, נערי," הוא הסביר לו, "הם לא אצילים, הם לא צריכים לחיות בנועם. הם שייכים לי, ולתת להם לנוח על מיטה רכה רק יהפוך אותם לעצלנים." הוא הסביר לו ששטח האדמה הזה הוא לא שלהם- הוא שלו, אבל הוא נותן להם להשכיר אותו ממנו. במחיר כמובן. חמש מאות מטבעות זהב- זהב שהוא ישמח להלוות להם, כמובן. הבעיה מגיעה כשהם מנסים להחזיר לו את הכסף שלו- המסים שלו מרוששים אותם, לא מאפשרים להם לצבור הון. וברגע בו הם לא יכולים לשלם את ההלוואה, הם הופכים ללא יותר מהרכוש שלו. רכוש שהוא יכול לסחור בו עם אימפריית הדרקון. עבדים- ששווים יותר מהכסף שהוא משקיע בהם.
אנדור הסתכל על הפרצוף הזחוח שלו, על כוס היין שבידו. הוא לא התחרט על המאשים שלו- לא הייתה בו שום אשמה. הוא התרברב בהם- בניצול וברימוי של האנשים הפשוטים והפיכתם למשאב, משאב בו הוא השתמש בשביל לצבור כוח פוליטי עם אימפריית הדרקון. ומשהו באנדור נשבר. הוא התיז את היין שבכוס בה הוא לא נגע על עיניו של ניוואק, ניתץ את תחתית הכוס במכה חדה על השולחן ונעץ את הרגל החדה בליבו של הלורד, כיתד בחזהו של ערפד הניזן מדם משרתיו. הוא נעלם לאחר מכן, נמלט מהנסיכות החצויה באישון ליל. לא מחרטה על מעשיו - אלא מהבנה. הכנפיים, האצולה, לא באמת אכפת להם מהאנשים הפשוטים.
העולם המואר שהוא חונך לראות - של כבוד הדדי והגנה בתמורה לנאמנות- הוא שקר. סטנמאר הקריב את עצמו בשביל העולם- ועד היום הוא ממשיך לסבול, עם חיוך על פניו, עם נחישות בליבו. אבל סטנמאר הוא לא אדם. לא, בני אדם הם חלשים. חמדנים. סטנמאר לא היחיד שנכלא בניסיון להציל את העולם- זייראניס הגנה עליו גם. אבל זייראניס נשברה, כי בסופו של דבר- בת אלמוות או לא- היא עדיין בת אדם. אנדור ממשיך לנדוד ממקום למקום, משהו בו עדיין מאמין שלבני האדם יש תקווה. ואולי, רק אולי, התקווה שלהם נכלאה יחד עם סטנמאר וזייראניס. משהו באמונה שלו עדיין קיים- גם אם האמון שלו בבני אדם נשבר. הוא הפך לאחד מהמהלכים בשביל האוהבים, מוודא להסתיר את זהותו האמיתית. הוריו חושבים שהוא מת, הוא כנראה הפך לאגדה אורבנית או קריפטיק בנסיכות עצמה, אבל מדי פעם, מישהו מזהה אותו. בשבוע שעבר, זה קרה. ועכשיו הגיע הזמן להתרחק מאיידהטאון.
העוג הברברי - זולצ'י טאלסארט (ננס אשף)
חייו של זולצ'י תמיד סבבו סביב "הצל", כוח מסתורי וזר מהמעבר, המישור של בני הפיה. בתור היורש הצעיר ביותר לצל, הננס מעוניין לבחון את כוחו בפני העולם המסוכן.
כאשר משפחת טאלסארט גורשה ממישור הפיות, לפני שנים רבות, הם יצאו משם כאשר הם יכלו לקחת רק את מה שהם יכלו לשאת בידיהם. עד היום הם מספרים על הפלאים שהיו להם במישור הפיות, שנותרו מאחור. הם הביאו איתם פלאים מעולם הפיות, אך כלל הפלאים נבלו בעולם שלא נועד להם, מחוץ למעבר. אבל אבי המשפחה דאז, זיגארט טאלסרט, היה חכם מזה, במקום לשאת איתו פלאים שייבלו בעולם הזה, הוא לקח משהו שיכול אפילו מחוץ למעבר לשרוד. הוא לקח איתו צל. צל מהמעבר הוא לא כמו צללים אחרים. הוא לא מציית לאותם החוקים, הוא לא נעלם גם באורות החזקים ביותר אלא רק דוהה ונחלש אנושות, הוא אפילו מסוגל להשתלט על צללים אחרים. זיגארט שמר על הצל מכל משמר, למרות שהוא היה קשה להסתרה. בתור אחד מהדברים היחידים ששרדו את הדחייה מהמעבר, הצל היה מבוקש בידי רבים. מסיבה זאת, המשפחה נדדה עד לשער האריה, רחוק מהרבה מננסים שבאו איתם, כדי למנוע ממישהו מלקחת את הנכס המשפחתי. הם לא יכלו לסמוך אפילו על בני הגזע שלהם. סיפור משפחתי ידוע מספר על כך שאפילו אחד הסאטירים רצה בסוף חייו של זיגארט את הצל.
הסאטיר, הידוע בשם רושוור, רצה שזיגארט יספר לו את כול סודות הצל- איתגר את זיגארט לקרב מוחות. לו הוא היה מפסיד, משפחת טאלסרט הייתה זוכה בשלושה חפצים נוספים ששרדו את הדחייה. וההפסד? לספר לרושוור הכול על הצל העוצמתי. עסקה טובה, אף טובה מידי. כמובן שזיגארט הפסיד בתחרות כנגד רושוור, ונתן לו את כול המידע, אבל האמת הייתה שרושוור לאחר שלמד על כול סודות הצל- פנה למזימה האמיתית שלו, והחליף את הצל שלו ושל זיגארט לפני שברח. אבל דווקא כאן, זיגארט הקדים תרופה למכה- מצפה למעשה של רושוור, הוא החליף את הצללים במהלך הקרב ביניהם לפני שרושוור ידע לזהות את המעשה, וכך שמר על הצל שלו. המעשה המחוכם, לפי המשפחה, הפך את משפחת טלסארט לאהובה על רושוור עד היום- עובדה כך היא שגם באלוהותו הוא נתן להם להחזיק בצל. כאשר זיגארט נפטר בשיבה טובה, הצל המשיך ועבר בכול פעם לראשון במשפחה. זולצ'י הוא השישי לשושלת הזו, ולמען האמת הוא הראשון שהחזקה שלו על צל האגדי מעוררת בעיות.
אביו של זולצ'י, קלגיד, ראה את עצמו כהרפתקן, דבר שזולצ'י העריץ- אבל הדבר היה למפלתו כאשר הוא נדבק במחלה ממפלצת מסתורית במסעו. המחלה הממארת לא השאירה לו זמן רב לחיות, והוא חזר לביתו רק על מנת להעביר את הצל לזולצ'י, בגיל הצעיר ביותר שבן טאלסרט אי פעם קיבל בו את הצל. לכן, בהחלטה משפחתית משותפת ומאוד טעונה, הוחלט לשלוח את זולצ'י אל אקדמיית אלפטם על מנת ללמוד את הדרכים לשלוט בצל שלו. זולצ'י יצא למסע לכיוון האקדמיה, בו הוא פגש צללים רבים והמגוונים, חסר שליטה בצל שלו- הוא גילה שללא שליטה מספקת בעוצמה שלו הצל יכול לפעול כרצונו ולהשתלט על צללים אחרים. הוא הגיע בקושי לאקדמיית אלפטם, מתנגד אל הצל. מסורת הקסם הביזארית בהחלט הייתה לאתגר למורים של באקדמיה- אבל אתגר שהם למדו להתגבר עליו. מורים מסוימים ששלטו בקסמים דומים פנו ולימדו את זולצ'י, ולכן החוויה שלו באקדמיית אלפטם הייתה הרבה יותר אישית מאשר תלמידים רבים. לא שלא היו לו חברים שם, הננס הצליח להתחבר למספר מגים חדשים ממקומות שונים ומגוונים, ובכול זאת חוויית השיעורים המשותפים היא משהו שהוא פחות חווה באקדמיה. הוא הגיע לשליטה בצל שלו מהר במיוחד בזכות השיעורים הפרטיים הללו, ממורים שראו אותו ואת הצל שלו כאתגר פרטי בעבורם להתגבר עליו, והשתחרר מוקדם מן אקדמיית אלפטם- נושא איתו מטה עם טיפה מכוח המעבר על מנת לשלוט בכוחו טוב יותר. השחרור המוקדם הזה נתן לזולצ'י הזדמנות. המשפחה שלו בשער האריה עדיין חושבת שהוא באקדמיה, לומד קסם, אבל במקום זאת הוא יכול סוף סוף לצאת להרפתקאות כמו אביו ולבחון את היכולות שהוא רכש באקדמיה. הקסמים שלו התחזקו במיוחד, והוא רק מחפש הזדמנות לנצל אותם. לאחרונה הוא הגיע אל המחוז החופשי, והוא יודע שזו ההזדמנות. הוא קפץ על ההזדמנות הראשונה לעבודה מסוכנת ולו רק בשביל להשתמש בכוח של הצל המסוכן שלו- ולראות מהן היכולות האמיתיות שלו.
אישיות: זולצ'י הוא ננס שכמו כלל הננסים, אוהב לעשות תכסיסים על יצורים שונים, אבל התכסיסים שלו קצת שונים. הוא יודע שהמראה הקטן שלו אינו מרשים את רוב היצורים, אבל הוא אוהב לראות אותם נבהלים מהצל הפראי שלו וממה שהוא יכול. הוא יצור די אנוכי, לפחות כרגע, מחפש רק לבחון את הגבולות של הכוחות שלו. האקדמיה גם חיזקה מאוד את הסקרנות שבו, ובעיקר למסורות מאגיות שקרובות אליו, בעיקר פיות למיניהן. לסיום, כנגד עצת משפחתו להסתיר את כוחו ומוצאו (הצעה מימים עברו בעיני זולצ'י שכבר לא רלוונטית לימינו, בהם כול 'גנבי הצללים' הפוטנציאליים כבר עברו מן העולם), זולצ'י נהנה להשתמש בשם המשפחה שלו כתואר של כבוד, והרבה פעמים גם בחוצפה מסוימת- מאמין ששם משפחתו נותן לו רשות להתנהגות שאחרים לא מסוגלים להרשות לעצמם.
הסאטיר, הידוע בשם רושוור, רצה שזיגארט יספר לו את כול סודות הצל- איתגר את זיגארט לקרב מוחות. לו הוא היה מפסיד, משפחת טאלסרט הייתה זוכה בשלושה חפצים נוספים ששרדו את הדחייה. וההפסד? לספר לרושוור הכול על הצל העוצמתי. עסקה טובה, אף טובה מידי. כמובן שזיגארט הפסיד בתחרות כנגד רושוור, ונתן לו את כול המידע, אבל האמת הייתה שרושוור לאחר שלמד על כול סודות הצל- פנה למזימה האמיתית שלו, והחליף את הצל שלו ושל זיגארט לפני שברח. אבל דווקא כאן, זיגארט הקדים תרופה למכה- מצפה למעשה של רושוור, הוא החליף את הצללים במהלך הקרב ביניהם לפני שרושוור ידע לזהות את המעשה, וכך שמר על הצל שלו. המעשה המחוכם, לפי המשפחה, הפך את משפחת טלסארט לאהובה על רושוור עד היום- עובדה כך היא שגם באלוהותו הוא נתן להם להחזיק בצל. כאשר זיגארט נפטר בשיבה טובה, הצל המשיך ועבר בכול פעם לראשון במשפחה. זולצ'י הוא השישי לשושלת הזו, ולמען האמת הוא הראשון שהחזקה שלו על צל האגדי מעוררת בעיות.
אביו של זולצ'י, קלגיד, ראה את עצמו כהרפתקן, דבר שזולצ'י העריץ- אבל הדבר היה למפלתו כאשר הוא נדבק במחלה ממפלצת מסתורית במסעו. המחלה הממארת לא השאירה לו זמן רב לחיות, והוא חזר לביתו רק על מנת להעביר את הצל לזולצ'י, בגיל הצעיר ביותר שבן טאלסרט אי פעם קיבל בו את הצל. לכן, בהחלטה משפחתית משותפת ומאוד טעונה, הוחלט לשלוח את זולצ'י אל אקדמיית אלפטם על מנת ללמוד את הדרכים לשלוט בצל שלו. זולצ'י יצא למסע לכיוון האקדמיה, בו הוא פגש צללים רבים והמגוונים, חסר שליטה בצל שלו- הוא גילה שללא שליטה מספקת בעוצמה שלו הצל יכול לפעול כרצונו ולהשתלט על צללים אחרים. הוא הגיע בקושי לאקדמיית אלפטם, מתנגד אל הצל. מסורת הקסם הביזארית בהחלט הייתה לאתגר למורים של באקדמיה- אבל אתגר שהם למדו להתגבר עליו. מורים מסוימים ששלטו בקסמים דומים פנו ולימדו את זולצ'י, ולכן החוויה שלו באקדמיית אלפטם הייתה הרבה יותר אישית מאשר תלמידים רבים. לא שלא היו לו חברים שם, הננס הצליח להתחבר למספר מגים חדשים ממקומות שונים ומגוונים, ובכול זאת חוויית השיעורים המשותפים היא משהו שהוא פחות חווה באקדמיה. הוא הגיע לשליטה בצל שלו מהר במיוחד בזכות השיעורים הפרטיים הללו, ממורים שראו אותו ואת הצל שלו כאתגר פרטי בעבורם להתגבר עליו, והשתחרר מוקדם מן אקדמיית אלפטם- נושא איתו מטה עם טיפה מכוח המעבר על מנת לשלוט בכוחו טוב יותר. השחרור המוקדם הזה נתן לזולצ'י הזדמנות. המשפחה שלו בשער האריה עדיין חושבת שהוא באקדמיה, לומד קסם, אבל במקום זאת הוא יכול סוף סוף לצאת להרפתקאות כמו אביו ולבחון את היכולות שהוא רכש באקדמיה. הקסמים שלו התחזקו במיוחד, והוא רק מחפש הזדמנות לנצל אותם. לאחרונה הוא הגיע אל המחוז החופשי, והוא יודע שזו ההזדמנות. הוא קפץ על ההזדמנות הראשונה לעבודה מסוכנת ולו רק בשביל להשתמש בכוח של הצל המסוכן שלו- ולראות מהן היכולות האמיתיות שלו.
אישיות: זולצ'י הוא ננס שכמו כלל הננסים, אוהב לעשות תכסיסים על יצורים שונים, אבל התכסיסים שלו קצת שונים. הוא יודע שהמראה הקטן שלו אינו מרשים את רוב היצורים, אבל הוא אוהב לראות אותם נבהלים מהצל הפראי שלו וממה שהוא יכול. הוא יצור די אנוכי, לפחות כרגע, מחפש רק לבחון את הגבולות של הכוחות שלו. האקדמיה גם חיזקה מאוד את הסקרנות שבו, ובעיקר למסורות מאגיות שקרובות אליו, בעיקר פיות למיניהן. לסיום, כנגד עצת משפחתו להסתיר את כוחו ומוצאו (הצעה מימים עברו בעיני זולצ'י שכבר לא רלוונטית לימינו, בהם כול 'גנבי הצללים' הפוטנציאליים כבר עברו מן העולם), זולצ'י נהנה להשתמש בשם המשפחה שלו כתואר של כבוד, והרבה פעמים גם בחוצפה מסוימת- מאמין ששם משפחתו נותן לו רשות להתנהגות שאחרים לא מסוגלים להרשות לעצמם.
amitf0123 - לוקאר "המהמר בסיכון גבוה" (סאטיר פייטן)
סאטיר הגדל בממלכה בה כל מה שמשפחתו עשתה הייתה לשעשע את האצילים, וקיווה ליותר מכך. על אף כישרונו בשירה ובזמרה, הוא אינו נהנה מכך, ומכור לריגושים וסיכונים.
לוקאר בא ממשפחת סאטירים נוודית לשעבר, בן חמישי מתוך שבעה ילדים. הוא אינו זוכר הרבה את הנדודים שלהם מכיוון שהם השתכנו בממלכת ארוות' כשהוא היה בן 4, אבל הוא זוכר במעומעם דברים מגיל 3 ובעיקר שהיה לו כיף בנדודים. הסיבה להתיישבות של המשפחה הייתה הצלחה לא צפויה כבארדים בממלכת ארוות'. אפשרי שזה קשור למאבק הסיעות שם שכל אחד מנסה להוכיח שיש לו את המופיע ההכי טוב, אבל בתכלס לוקאר לעולם לא התעמק בזה וזה לא ממש מעניין אותו. העיקר בשביל ההורים שלו היה שיש להם מקום טוב לגור בו. בגיל 12 לוקאר יצא לנגן בפונדק ששכר את שירותיהם ונתקל לראשונה בהימורים. חבורת אנשים שמשחקים קלפים בצד הפונדק.
לוקאר סיים את הופעתו, לקח את הכסף וישר השתמש בקסמו האישי ונכנס למשחק. מאז, הימורים נעשו אהבת חייו של לוקאר. הוא כבר מאס בשירה וריקודים שתמיד נגמרו בצורה צפויה. הסיכון בהימורים ויותר מכך, הסיכון במה ייקרה אחריהם, ריגש אותו מעבר לכל דבר אחר. הוא שכנע את ההורים שלו לתת לו לנגן באותו פונדק בקביעות וכעת שהיה לו תירוץ ללכת לשם שוב ושוב, המשיך בדרכו להפוך למהמר חריף, כזה שנראה שהמזל עצמו תומך בו. אך לא היה בזה די בשביל לספק את תאבונו של לוקאר לסיכונים. הוא התחיל לקחת הימורים גדולים יותר, להתערב עם אנשים מפוקפקים יותר וכמובן גם להילחם בהם במקרה שהם מנסים לערער את התוצאות של המשחק. ובכך עברו כמה שנים ולוקאר סוף סוף החליט שאין יותר סיכונים שהוא רוצה לקחת בממלכה ובחר שהגיע הזמן לצאת למסע. הוא ארז את דבריו ודיבר עם משפחתו, אמר להם שהוא רוצה לצאת למסע לחפש את עצמו, בדרך אחרת מדרכי הבארדים.
הוריו, אחיו ואחיותיו תמכו בו ואפילו קנו לו לירה מיוחדת עם עיצוב של ורדים עליה. הדבר ציער אותו קצת, נראה שהוריו לא יוותרו על כך שיהפוך לבארד. וכעת, לאחר שנתיים של נדודים מרגשים ומלאי פליאה, הגיע לוקאר למחוז החופשי ובמקרה שמע על עבודה מזדמנת שנראה שיכולה לממן את קמפיין ההימורים הבא שלו. הוא קפץ על ההזדמנות וכעת מחכה, מי יודע מה עלול להיקרות לדרכו במשימה הזו?
לוקאר סיים את הופעתו, לקח את הכסף וישר השתמש בקסמו האישי ונכנס למשחק. מאז, הימורים נעשו אהבת חייו של לוקאר. הוא כבר מאס בשירה וריקודים שתמיד נגמרו בצורה צפויה. הסיכון בהימורים ויותר מכך, הסיכון במה ייקרה אחריהם, ריגש אותו מעבר לכל דבר אחר. הוא שכנע את ההורים שלו לתת לו לנגן באותו פונדק בקביעות וכעת שהיה לו תירוץ ללכת לשם שוב ושוב, המשיך בדרכו להפוך למהמר חריף, כזה שנראה שהמזל עצמו תומך בו. אך לא היה בזה די בשביל לספק את תאבונו של לוקאר לסיכונים. הוא התחיל לקחת הימורים גדולים יותר, להתערב עם אנשים מפוקפקים יותר וכמובן גם להילחם בהם במקרה שהם מנסים לערער את התוצאות של המשחק. ובכך עברו כמה שנים ולוקאר סוף סוף החליט שאין יותר סיכונים שהוא רוצה לקחת בממלכה ובחר שהגיע הזמן לצאת למסע. הוא ארז את דבריו ודיבר עם משפחתו, אמר להם שהוא רוצה לצאת למסע לחפש את עצמו, בדרך אחרת מדרכי הבארדים.
הוריו, אחיו ואחיותיו תמכו בו ואפילו קנו לו לירה מיוחדת עם עיצוב של ורדים עליה. הדבר ציער אותו קצת, נראה שהוריו לא יוותרו על כך שיהפוך לבארד. וכעת, לאחר שנתיים של נדודים מרגשים ומלאי פליאה, הגיע לוקאר למחוז החופשי ובמקרה שמע על עבודה מזדמנת שנראה שיכולה לממן את קמפיין ההימורים הבא שלו. הוא קפץ על ההזדמנות וכעת מחכה, מי יודע מה עלול להיקרות לדרכו במשימה הזו?
עילי (לא בפורום) - גינדור רוקבירד (גמד אביר-קודש)
גמד אמיץ וטוב לב אשר יצא מההרים המבודדים בכדי לחוות את פאר היצירה של הבורא הקדום, אבי כל הגמדים, זאת על אף הסיכונים הכרוכים שבדבר.
גינדור גדל בבולאק רוב כל ילדותו למשפחה פטריוטית ומסורתית. כשהתקרב לגיל בגרות, כמסורתי למשפחתו, גינדור החל לעבוד במכרות. משפחתו רואה בעבודה במכרות בתור לא רק חובתם כגמדים, אלא גם כדרך להתחבר עם גראוביין וגם בתור סוג של מסע רוחני. הם גם מאמינים שמעבר לטקס מעבר לבגרות, כרייה יכולה להעשות בכל פעם שגמד מרגיש צורך בחיפוש עצמי או במדיטציה.
אחרי שנים של עבודה במכרות, גינדור רואה בהם כהתגלמותו של יופיו של גראוביין, ולאחר שסיים לעבוד שם, החליט ללמוד את דרכו ולהפוך ללוחם שלו. את שנותיו הראשונות הוא שימש בתור לוחם במעמקים כדי לשמור על אחיו הכורים ולאחר שצבר נסיון קרבי, הוא התחיל להצטרף למשלחות דיפלומטיות אל דודיו בגבעות. אף על פי שהמשלחות לא צלחו, גינדור קיבל מהן הרבה יותר, הוא זכה לראשונה להעריך את פירות יצירותיו של גראוביין שלא מתחת לאדמה, אלא גם לאלה שמעל. לשמיים הכחולים, העצים הירוקים, הגבעות הרחבות. כולם בזכות נדיבותו של האל שלו.
מלא השראה, גינדור החליט שעל מנת להכיר את אלו יותר טוב, עליו לטייל בעולם ולהכיר אותו. לאחר עוד כמה שנים מעטות של הרפתקנות, חזר גינדור למולדתו על מנת לחשוב מה הלאה בחייו. הוא חזר למכרות כדי לחשוב וכשיצא, הוא יצא עם התובנה שעליו לא רק ללמוד על אלו, אלא גם להגן על חלקיו מאלו אשר ירצו לפגוע בו. כאות הערכה, ראשי המסדר העניקו לו חפץ קדוש, שריון לוחות עשוי משיש לבן מלוטש. שכן כמו שהוא רוצה להגן על האדמה, כך גם האדמה תגן עליו. וכך מלווה בברכתם של מנהיגיו ושל אלו, גינדור רוקבירד יצא שוב אל העולם, הפעם רחוק משיצא קודם. פניו מועדות למחוז החופשי, ארץ חופשיה בעלת מכרות רבים והזדמנויות בלתי נגמרות.
אחרי שנים של עבודה במכרות, גינדור רואה בהם כהתגלמותו של יופיו של גראוביין, ולאחר שסיים לעבוד שם, החליט ללמוד את דרכו ולהפוך ללוחם שלו. את שנותיו הראשונות הוא שימש בתור לוחם במעמקים כדי לשמור על אחיו הכורים ולאחר שצבר נסיון קרבי, הוא התחיל להצטרף למשלחות דיפלומטיות אל דודיו בגבעות. אף על פי שהמשלחות לא צלחו, גינדור קיבל מהן הרבה יותר, הוא זכה לראשונה להעריך את פירות יצירותיו של גראוביין שלא מתחת לאדמה, אלא גם לאלה שמעל. לשמיים הכחולים, העצים הירוקים, הגבעות הרחבות. כולם בזכות נדיבותו של האל שלו.
מלא השראה, גינדור החליט שעל מנת להכיר את אלו יותר טוב, עליו לטייל בעולם ולהכיר אותו. לאחר עוד כמה שנים מעטות של הרפתקנות, חזר גינדור למולדתו על מנת לחשוב מה הלאה בחייו. הוא חזר למכרות כדי לחשוב וכשיצא, הוא יצא עם התובנה שעליו לא רק ללמוד על אלו, אלא גם להגן על חלקיו מאלו אשר ירצו לפגוע בו. כאות הערכה, ראשי המסדר העניקו לו חפץ קדוש, שריון לוחות עשוי משיש לבן מלוטש. שכן כמו שהוא רוצה להגן על האדמה, כך גם האדמה תגן עליו. וכך מלווה בברכתם של מנהיגיו ושל אלו, גינדור רוקבירד יצא שוב אל העולם, הפעם רחוק משיצא קודם. פניו מועדות למחוז החופשי, ארץ חופשיה בעלת מכרות רבים והזדמנויות בלתי נגמרות.
