• הצטרפו לפורום הפונדק

    שלום וברוכים הבאים לפונדק, האתר המוביל בעברית על משחקי תפקידים, משחקי לוח, מיניאטורות, מדע-בידיוני ועוד.
    אחרי ההרשמה תוכלו לפרסם הודעות, לשלוח ולקבל הודעות פרטיות, למכור ולקנות משחקים, לחפש קבוצה למשחק ועוד!

    הרשמה / התחברות

לא כל הנוצץ זהב - הרפתקאות במחוז החופשי

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
שלום לכולם :)

לאחרונה הזדמן לי לחזור למה' 4, לאחר שלוש שנות הפסקה (זה מה שקורה כשמשחקים בה רצוף ארבע וחצי שנים...)
לצד כך, במטרה להסיר חלודה ועל הדרך לחנוך את העולם החדש שאני בונה, קבוצה של ארבעה גיבורים יצאו למסע קצר אך מרשים בארץ חסרת חוק.
ההרפתקה נקראת "לא כל הנוצץ זהב" ומתרחשת, כפי שניתן לנחש, באזור בשם המחוז החופשי, שממה חסרת חוק שהתנתקה מהרפובליקה הגדולה השכנה אליה לפני קרוב לשבעים שנה ומאז חסרת שלטון מרכזי. האזור מלא במכרות זהב והפך לכר פורה ליזמות, שודדים וכן הלאה. כיף!

הלכנו לגמרי על מוטיב של מה' 4: ארבע דמויות בדרגה ארבע. מדובר בהרפתקה קצרה, ומשכך גם הרשומות יהיו קצרות, משהו שאפשר לקרוא בנסיעה באוטובוס או משהו בסגנון הזה.
הערות שלי, אם יהיו, יסומנו בצבע כחול. ההרפתקה עצמה תפורסם לאחר סיומה לקבוצת השחקנים, אם כי ההרצה שכאן תסטה מהכתוב (בין אם באלתור או בהעלאת קושי הקרבות מתוך הבנה שהקבוצה, ברובה, מנוסה מאוד במהדורה).

מכיוון שאין צורך כרגע בפרסום העולם המלא, להלן מס' נקודות בכדי לסייע להבין את הרקע של השחקנים והעלילה:
  • גראוביין הוא אל היצירה, ממשיך הבריאה הנוכחית, ואביהם של כל הגמדים.
  • סטנמאר וזייראניס הם זוג מלאכים הכלואים על ידי אל אחר. סטנמאר נחשב למגן האנושות ולא איבד את התקווה, בעוד זייראניס התייאשה לחלוטין והפכה לאם כל המחלות.
  • שושלת דה-אורסלו מפולגת לשלוש תתי-שושלות מרכזיות המנסות לשלוט באזור בשם "הנסיכות החצויה", כשכל אחת טוענת לכתר העתיק. השושלת ממנה מגיעה אחת הדמויות ידועה בקרבה שלה לדת ובמסדר אבירי הקודש שלה. היא נמצאת לא רחוק מאימפריית הדרקון, אימפריית דמי-דרקון הסוחרת בין השאר גם בעבדים.
  • אקדמיית אלפטם היא המוסד המוביל ללימוד כישוף, מאגיה ופילוסופיה טבעית בעולם.
  • בעבר אירעה "הדחייה הגדולה", אירוע בו הננסים והסאטירים נדחו מהמעבר, ארצן של הפיות, ונשלחו למישור בני התמותה.
  • רוושור הוא סאטיר אשר התעלה להיות אל האומנות, הטירוף והתחכום.
  • הדמויות מתחילות בעיירת כורים קטנה בשם איידהטאון, הקרויה על שם בעלת המכרה המקומי (ושורה של מכרות אחרים), הגברת העשירה בוורלי איידה.
ומבלי להכביר במילים נוספות, הבה ונכיר את גיבורינו:

Nextorl - אנדור דה-אורסלו, "שחור הכנף" (בן אנוש בלאקגארד)
כאציל ממשפחה מיוחסת, אנדור גדל בנסיכות הקרועה במלחמת אזרחים בלתי נגמרת, הכל עבור שליטה וכסף. השימוש הציני בדת, חיי אדם וערכים גרם לו לאבד את האמונה בבני התמותה.
כבן לשושלת דה-אורסלו המיוחסת, אנדור נולד עם כפית של כסף בפיו. הוא חונך כדיפלומט ושגריר, וברגע בו הוא היה מבוגר מספיק, הוא נשלח אל מסדר הכנפיים. בתחילה, כנושא כלים - הוא צפה במבוגרים ממנו פותרים את בעיות הנסיכות, בדרכי נועם- אבל גם בכוח החרב. הוא חונך לראות את העבודה של המסדר ושלו כלהגן על האנשים הפשוטים, כלהמשיך את דרכו של שליח הצדק הכלוא. רק כשהוא קיבל את תואר האבירות בעצמו הוא החל להבין את הבעיות. האנשים, כמובן, היו כפויי טובה. לעתים, הם היו גרועים כל כך עד שאנדור שאל את עצמו לפעמים למה הוא בכלל מגן עליהם. אבל הוא נותר איתן באמונתו למרות הכל, ועלה בדרגות המסדר. בין השאר בגלל ייחוסו הגבוה. הוא הפך לשגריר בכיר במסדר, ותחת פקודות משפחתו- הוא נשלח אל מנהיגי השושלות האחרות, ואל השטחים עליהם חלשו. בסופו של דבר, הוא נשלח כשגריר אל אציל בשם ניוואק, משושלת האריות. הוא הסתובב בשטח שלו זמן מה לפני שהוא הגיע לבית האחוזה שלו- והודהם.

דווקא במקום פורה כמו שם, מלא במסחר, האנשים היו עניים יותר מבכל מקום אחר, ומעטים גם. כשהוא הגיע אל האחוזה, הוא שאל את הלורד. איך הנתינים שלו כה עניים? האם הארץ לא אמורה להיות פוריה? האם זוהי שנה קשה? הלורד רק צחק. "אנדור, נערי," הוא הסביר לו, "הם לא אצילים, הם לא צריכים לחיות בנועם. הם שייכים לי, ולתת להם לנוח על מיטה רכה רק יהפוך אותם לעצלנים." הוא הסביר לו ששטח האדמה הזה הוא לא שלהם- הוא שלו, אבל הוא נותן להם להשכיר אותו ממנו. במחיר כמובן. חמש מאות מטבעות זהב- זהב שהוא ישמח להלוות להם, כמובן. הבעיה מגיעה כשהם מנסים להחזיר לו את הכסף שלו- המסים שלו מרוששים אותם, לא מאפשרים להם לצבור הון. וברגע בו הם לא יכולים לשלם את ההלוואה, הם הופכים ללא יותר מהרכוש שלו. רכוש שהוא יכול לסחור בו עם אימפריית הדרקון. עבדים- ששווים יותר מהכסף שהוא משקיע בהם.

אנדור הסתכל על הפרצוף הזחוח שלו, על כוס היין שבידו. הוא לא התחרט על המאשים שלו- לא הייתה בו שום אשמה. הוא התרברב בהם- בניצול וברימוי של האנשים הפשוטים והפיכתם למשאב, משאב בו הוא השתמש בשביל לצבור כוח פוליטי עם אימפריית הדרקון. ומשהו באנדור נשבר. הוא התיז את היין שבכוס בה הוא לא נגע על עיניו של ניוואק, ניתץ את תחתית הכוס במכה חדה על השולחן ונעץ את הרגל החדה בליבו של הלורד, כיתד בחזהו של ערפד הניזן מדם משרתיו. הוא נעלם לאחר מכן, נמלט מהנסיכות החצויה באישון ליל. לא מחרטה על מעשיו - אלא מהבנה. הכנפיים, האצולה, לא באמת אכפת להם מהאנשים הפשוטים.

העולם המואר שהוא חונך לראות - של כבוד הדדי והגנה בתמורה לנאמנות- הוא שקר. סטנמאר הקריב את עצמו בשביל העולם- ועד היום הוא ממשיך לסבול, עם חיוך על פניו, עם נחישות בליבו. אבל סטנמאר הוא לא אדם. לא, בני אדם הם חלשים. חמדנים. סטנמאר לא היחיד שנכלא בניסיון להציל את העולם- זייראניס הגנה עליו גם. אבל זייראניס נשברה, כי בסופו של דבר- בת אלמוות או לא- היא עדיין בת אדם. אנדור ממשיך לנדוד ממקום למקום, משהו בו עדיין מאמין שלבני האדם יש תקווה. ואולי, רק אולי, התקווה שלהם נכלאה יחד עם סטנמאר וזייראניס. משהו באמונה שלו עדיין קיים- גם אם האמון שלו בבני אדם נשבר. הוא הפך לאחד מהמהלכים בשביל האוהבים, מוודא להסתיר את זהותו האמיתית. הוריו חושבים שהוא מת, הוא כנראה הפך לאגדה אורבנית או קריפטיק בנסיכות עצמה, אבל מדי פעם, מישהו מזהה אותו. בשבוע שעבר, זה קרה. ועכשיו הגיע הזמן להתרחק מאיידהטאון.

העוג הברברי - זולצ'י טאלסארט (ננס אשף)
חייו של זולצ'י תמיד סבבו סביב "הצל", כוח מסתורי וזר מהמעבר, המישור של בני הפיה. בתור היורש הצעיר ביותר לצל, הננס מעוניין לבחון את כוחו בפני העולם המסוכן.
כאשר משפחת טאלסארט גורשה ממישור הפיות, לפני שנים רבות, הם יצאו משם כאשר הם יכלו לקחת רק את מה שהם יכלו לשאת בידיהם. עד היום הם מספרים על הפלאים שהיו להם במישור הפיות, שנותרו מאחור. הם הביאו איתם פלאים מעולם הפיות, אך כלל הפלאים נבלו בעולם שלא נועד להם, מחוץ למעבר. אבל אבי המשפחה דאז, זיגארט טאלסרט, היה חכם מזה, במקום לשאת איתו פלאים שייבלו בעולם הזה, הוא לקח משהו שיכול אפילו מחוץ למעבר לשרוד. הוא לקח איתו צל. צל מהמעבר הוא לא כמו צללים אחרים. הוא לא מציית לאותם החוקים, הוא לא נעלם גם באורות החזקים ביותר אלא רק דוהה ונחלש אנושות, הוא אפילו מסוגל להשתלט על צללים אחרים. זיגארט שמר על הצל מכל משמר, למרות שהוא היה קשה להסתרה. בתור אחד מהדברים היחידים ששרדו את הדחייה מהמעבר, הצל היה מבוקש בידי רבים. מסיבה זאת, המשפחה נדדה עד לשער האריה, רחוק מהרבה מננסים שבאו איתם, כדי למנוע ממישהו מלקחת את הנכס המשפחתי. הם לא יכלו לסמוך אפילו על בני הגזע שלהם. סיפור משפחתי ידוע מספר על כך שאפילו אחד הסאטירים רצה בסוף חייו של זיגארט את הצל.

הסאטיר, הידוע בשם רושוור, רצה שזיגארט יספר לו את כול סודות הצל- איתגר את זיגארט לקרב מוחות. לו הוא היה מפסיד, משפחת טאלסרט הייתה זוכה בשלושה חפצים נוספים ששרדו את הדחייה. וההפסד? לספר לרושוור הכול על הצל העוצמתי. עסקה טובה, אף טובה מידי. כמובן שזיגארט הפסיד בתחרות כנגד רושוור, ונתן לו את כול המידע, אבל האמת הייתה שרושוור לאחר שלמד על כול סודות הצל- פנה למזימה האמיתית שלו, והחליף את הצל שלו ושל זיגארט לפני שברח. אבל דווקא כאן, זיגארט הקדים תרופה למכה- מצפה למעשה של רושוור, הוא החליף את הצללים במהלך הקרב ביניהם לפני שרושוור ידע לזהות את המעשה, וכך שמר על הצל שלו. המעשה המחוכם, לפי המשפחה, הפך את משפחת טלסארט לאהובה על רושוור עד היום- עובדה כך היא שגם באלוהותו הוא נתן להם להחזיק בצל. כאשר זיגארט נפטר בשיבה טובה, הצל המשיך ועבר בכול פעם לראשון במשפחה. זולצ'י הוא השישי לשושלת הזו, ולמען האמת הוא הראשון שהחזקה שלו על צל האגדי מעוררת בעיות.

אביו של זולצ'י, קלגיד, ראה את עצמו כהרפתקן, דבר שזולצ'י העריץ- אבל הדבר היה למפלתו כאשר הוא נדבק במחלה ממפלצת מסתורית במסעו. המחלה הממארת לא השאירה לו זמן רב לחיות, והוא חזר לביתו רק על מנת להעביר את הצל לזולצ'י, בגיל הצעיר ביותר שבן טאלסרט אי פעם קיבל בו את הצל. לכן, בהחלטה משפחתית משותפת ומאוד טעונה, הוחלט לשלוח את זולצ'י אל אקדמיית אלפטם על מנת ללמוד את הדרכים לשלוט בצל שלו. זולצ'י יצא למסע לכיוון האקדמיה, בו הוא פגש צללים רבים והמגוונים, חסר שליטה בצל שלו- הוא גילה שללא שליטה מספקת בעוצמה שלו הצל יכול לפעול כרצונו ולהשתלט על צללים אחרים. הוא הגיע בקושי לאקדמיית אלפטם, מתנגד אל הצל. מסורת הקסם הביזארית בהחלט הייתה לאתגר למורים של באקדמיה- אבל אתגר שהם למדו להתגבר עליו. מורים מסוימים ששלטו בקסמים דומים פנו ולימדו את זולצ'י, ולכן החוויה שלו באקדמיית אלפטם הייתה הרבה יותר אישית מאשר תלמידים רבים. לא שלא היו לו חברים שם, הננס הצליח להתחבר למספר מגים חדשים ממקומות שונים ומגוונים, ובכול זאת חוויית השיעורים המשותפים היא משהו שהוא פחות חווה באקדמיה. הוא הגיע לשליטה בצל שלו מהר במיוחד בזכות השיעורים הפרטיים הללו, ממורים שראו אותו ואת הצל שלו כאתגר פרטי בעבורם להתגבר עליו, והשתחרר מוקדם מן אקדמיית אלפטם- נושא איתו מטה עם טיפה מכוח המעבר על מנת לשלוט בכוחו טוב יותר. השחרור המוקדם הזה נתן לזולצ'י הזדמנות. המשפחה שלו בשער האריה עדיין חושבת שהוא באקדמיה, לומד קסם, אבל במקום זאת הוא יכול סוף סוף לצאת להרפתקאות כמו אביו ולבחון את היכולות שהוא רכש באקדמיה. הקסמים שלו התחזקו במיוחד, והוא רק מחפש הזדמנות לנצל אותם. לאחרונה הוא הגיע אל המחוז החופשי, והוא יודע שזו ההזדמנות. הוא קפץ על ההזדמנות הראשונה לעבודה מסוכנת ולו רק בשביל להשתמש בכוח של הצל המסוכן שלו- ולראות מהן היכולות האמיתיות שלו.

אישיות: זולצ'י הוא ננס שכמו כלל הננסים, אוהב לעשות תכסיסים על יצורים שונים, אבל התכסיסים שלו קצת שונים. הוא יודע שהמראה הקטן שלו אינו מרשים את רוב היצורים, אבל הוא אוהב לראות אותם נבהלים מהצל הפראי שלו וממה שהוא יכול. הוא יצור די אנוכי, לפחות כרגע, מחפש רק לבחון את הגבולות של הכוחות שלו. האקדמיה גם חיזקה מאוד את הסקרנות שבו, ובעיקר למסורות מאגיות שקרובות אליו, בעיקר פיות למיניהן. לסיום, כנגד עצת משפחתו להסתיר את כוחו ומוצאו (הצעה מימים עברו בעיני זולצ'י שכבר לא רלוונטית לימינו, בהם כול 'גנבי הצללים' הפוטנציאליים כבר עברו מן העולם), זולצ'י נהנה להשתמש בשם המשפחה שלו כתואר של כבוד, והרבה פעמים גם בחוצפה מסוימת- מאמין ששם משפחתו נותן לו רשות להתנהגות שאחרים לא מסוגלים להרשות לעצמם.

amitf0123 - לוקאר "המהמר בסיכון גבוה" (סאטיר פייטן)
סאטיר הגדל בממלכה בה כל מה שמשפחתו עשתה הייתה לשעשע את האצילים, וקיווה ליותר מכך. על אף כישרונו בשירה ובזמרה, הוא אינו נהנה מכך, ומכור לריגושים וסיכונים.
לוקאר בא ממשפחת סאטירים נוודית לשעבר, בן חמישי מתוך שבעה ילדים. הוא אינו זוכר הרבה את הנדודים שלהם מכיוון שהם השתכנו בממלכת ארוות' כשהוא היה בן 4, אבל הוא זוכר במעומעם דברים מגיל 3 ובעיקר שהיה לו כיף בנדודים. הסיבה להתיישבות של המשפחה הייתה הצלחה לא צפויה כבארדים בממלכת ארוות'. אפשרי שזה קשור למאבק הסיעות שם שכל אחד מנסה להוכיח שיש לו את המופיע ההכי טוב, אבל בתכלס לוקאר לעולם לא התעמק בזה וזה לא ממש מעניין אותו. העיקר בשביל ההורים שלו היה שיש להם מקום טוב לגור בו. בגיל 12 לוקאר יצא לנגן בפונדק ששכר את שירותיהם ונתקל לראשונה בהימורים. חבורת אנשים שמשחקים קלפים בצד הפונדק.

לוקאר סיים את הופעתו, לקח את הכסף וישר השתמש בקסמו האישי ונכנס למשחק. מאז, הימורים נעשו אהבת חייו של לוקאר. הוא כבר מאס בשירה וריקודים שתמיד נגמרו בצורה צפויה. הסיכון בהימורים ויותר מכך, הסיכון במה ייקרה אחריהם, ריגש אותו מעבר לכל דבר אחר. הוא שכנע את ההורים שלו לתת לו לנגן באותו פונדק בקביעות וכעת שהיה לו תירוץ ללכת לשם שוב ושוב, המשיך בדרכו להפוך למהמר חריף, כזה שנראה שהמזל עצמו תומך בו. אך לא היה בזה די בשביל לספק את תאבונו של לוקאר לסיכונים. הוא התחיל לקחת הימורים גדולים יותר, להתערב עם אנשים מפוקפקים יותר וכמובן גם להילחם בהם במקרה שהם מנסים לערער את התוצאות של המשחק. ובכך עברו כמה שנים ולוקאר סוף סוף החליט שאין יותר סיכונים שהוא רוצה לקחת בממלכה ובחר שהגיע הזמן לצאת למסע. הוא ארז את דבריו ודיבר עם משפחתו, אמר להם שהוא רוצה לצאת למסע לחפש את עצמו, בדרך אחרת מדרכי הבארדים.

הוריו, אחיו ואחיותיו תמכו בו ואפילו קנו לו לירה מיוחדת עם עיצוב של ורדים עליה. הדבר ציער אותו קצת, נראה שהוריו לא יוותרו על כך שיהפוך לבארד. וכעת, לאחר שנתיים של נדודים מרגשים ומלאי פליאה, הגיע לוקאר למחוז החופשי ובמקרה שמע על עבודה מזדמנת שנראה שיכולה לממן את קמפיין ההימורים הבא שלו. הוא קפץ על ההזדמנות וכעת מחכה, מי יודע מה עלול להיקרות לדרכו במשימה הזו?

עילי (לא בפורום) - גינדור רוקבירד (גמד אביר-קודש)
גמד אמיץ וטוב לב אשר יצא מההרים המבודדים בכדי לחוות את פאר היצירה של הבורא הקדום, אבי כל הגמדים, זאת על אף הסיכונים הכרוכים שבדבר.
גינדור גדל בבולאק רוב כל ילדותו למשפחה פטריוטית ומסורתית. כשהתקרב לגיל בגרות, כמסורתי למשפחתו, גינדור החל לעבוד במכרות. משפחתו רואה בעבודה במכרות בתור לא רק חובתם כגמדים, אלא גם כדרך להתחבר עם גראוביין וגם בתור סוג של מסע רוחני. הם גם מאמינים שמעבר לטקס מעבר לבגרות, כרייה יכולה להעשות בכל פעם שגמד מרגיש צורך בחיפוש עצמי או במדיטציה.

אחרי שנים של עבודה במכרות, גינדור רואה בהם כהתגלמותו של יופיו של גראוביין, ולאחר שסיים לעבוד שם, החליט ללמוד את דרכו ולהפוך ללוחם שלו. את שנותיו הראשונות הוא שימש בתור לוחם במעמקים כדי לשמור על אחיו הכורים ולאחר שצבר נסיון קרבי, הוא התחיל להצטרף למשלחות דיפלומטיות אל דודיו בגבעות. אף על פי שהמשלחות לא צלחו, גינדור קיבל מהן הרבה יותר, הוא זכה לראשונה להעריך את פירות יצירותיו של גראוביין שלא מתחת לאדמה, אלא גם לאלה שמעל. לשמיים הכחולים, העצים הירוקים, הגבעות הרחבות. כולם בזכות נדיבותו של האל שלו.

מלא השראה, גינדור החליט שעל מנת להכיר את אלו יותר טוב, עליו לטייל בעולם ולהכיר אותו. לאחר עוד כמה שנים מעטות של הרפתקנות, חזר גינדור למולדתו על מנת לחשוב מה הלאה בחייו. הוא חזר למכרות כדי לחשוב וכשיצא, הוא יצא עם התובנה שעליו לא רק ללמוד על אלו, אלא גם להגן על חלקיו מאלו אשר ירצו לפגוע בו. כאות הערכה, ראשי המסדר העניקו לו חפץ קדוש, שריון לוחות עשוי משיש לבן מלוטש. שכן כמו שהוא רוצה להגן על האדמה, כך גם האדמה תגן עליו. וכך מלווה בברכתם של מנהיגיו ושל אלו, גינדור רוקבירד יצא שוב אל העולם, הפעם רחוק משיצא קודם. פניו מועדות למחוז החופשי, ארץ חופשיה בעלת מכרות רבים והזדמנויות בלתי נגמרות.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
עסקים במסבאת הגברת השמנה
החבורה התאספה אחרי יומיים של ציפייה. כל אחד מהם הגיע בזמנים שונים ומסיבות שונות, אך השורה התחתונה ידועה - בסופו של דבר, כל אחד מצא את עצמו כאן, בין אם כי רצה זאת הגורל או כוח אחר. כל אחד מהם הראה נכונות לשמוע על עבודה עם שכר טוב, אשר מוצעת על ידי אנשיה של הגברת בוורלי איידה, אחת הנשים העשירות ביותר במחוז החופשי.

הארבעה ממתינים, אוכלים "נזיד עדשים ומשהו נחמד", כפי שקראה לכך בעלת המסבאה, אשר גופה הכביר נתן ככל הנראה השראה לשם המוסד. על אף ההבטחה בדבר, איש מהם לא נהנה רבות מהארוחה בעלת המחיר המופקע. לבסוף נכנסה אישה מרשימה, מלווה בבחור חייכן ועליז, אשר בדק את האזור בטרם הניחה את רגלה במבנה. בעלת המסבאה, כמו גם החבורה, היו מופתעים לראות את בוורלי בעצמה, מלווה בשומר ראש לו קראה 'פופ' - קיצור לפופאריוס טינלי. בעלת המסבאה שעטה לעברה כמעט מיד.

"גברת בוורלי, לא ידעתי שאת מגיעה! הייתי מכינה לך דברים בהתאם. יש לי רק נזיד עדשים עם... אה..." היא עוצרת לרגע במבוכה, לא מעוניינת להמשיך.
"משהו נחמד?" בוורלי מחזירה לה, משתיקה את השמנה באחת. "פופ, תזכיר לי מה קרה בפעם האחרונה בה אכלת כאן?" היא פונה לגבר שלצידה.
"נאלצתי לרכב מחוץ לכרכרה" הוא אומר בפשטות, ואף על פי שבוורלי מחמיצה את פניה בעודה נזכרת, ניכר שהוא לוקח את החוויה בהומור. "את יודעת, מכיוון שלא יכלתי להפסיק ל-"
"תודה, פופ" קוטעת אותו בוורלי באחת, מתקדמת בצעד בטוח לעבר החבורה, סוקרת אותם מכף רגל ועד ראש.


לאחר שדאגה להשתיק את שומר ראשה עוד מספר פעמים באשר לשלל הערותיו, שטחה בוורלי את המשימה באופן ישיר - אבטחת כרכרה עד להגעתה לעיר המרכזית במחוז החופשי, הנקראת "עמק העושר". פשוט וקל, או כפי שניסחה זאת: "שלוש מאות מטבעות זהב, שלושה ימי רכיבה. הכורים שלי מרוויחים עשירית מזה לשבוע עבודה".


הארבעה מקבלים את העבודה בקלות. אנדור ממורמר, גינדור מתרגש, בעוד בני הפיה - זולצ'י ולוקאר - מצביעים על כך שמשהו בעסקה פשוט מדי, אפילו מסריח, אם כי הם לא דוחים כסף טוב. בוורלי מציינת בתגובה שיש לה אבטחה משלה ושפופ ילווה אותם למחצית הדרך, ולאחר מכן יעזוב למשימה אחרת. היא מנחה את פופ לדאוג שהם לא יתגעגעו אליו, כדי שלא יתחילו להתלונן בפניה כמה חשוד שהוא עוזב. לאחר מכן היא יוצאת מהמסבאה, בעוד פופ והחבורה עושים את דרכם החוצה. פופ מקבל בדרך החוצה מהגברת השמנה צלחת מלאה בכל טוב - אשר מעולם לא הוצע לבני החבורה כל עוד אכלו פה - ומבטיח להעביר זאת לבוורלי, מתפנה לאכול מהמטעמים בחופשיות ברגע שיצא מהמבנה (ולא שם לב שלוקאר גונב מהצלחת מדי פעם).
החבורה פוגשת באובי ניהאוס, חצי אלף בעל פה מלוכלך ומזג רע, שנאנק תחת משקל תיבה כבדה בניסיונו להעלות אותה לעגלה. גינדור עוזר לו, זוכה מפופ במינוי הנכסף של סגן המשימה (שאחר כך הופך לסגן בכיר, כשהוא ממנה גם את אובי לסגנו, זאת על אף שהוא אינו זוכר את שמו של הראשון ונשנא על ידי האחרון).
החבורה תופסת את מקומה - אובי נוהג, לוקאר משמש גשש בחלק האחורי של העגלה, שלושת בני החבורה האחרים בפנים... ופופ ישן.

לאחר שיחות היכרות קלות על אם הדרך, הם מקימים מחנה והלילה עובר ללא אירועים חריגים, מלבד אובי שממשיך להתלונן על העובדה שהוא מקבל שכר זעום לעומת בני החבורה, דואג להשחיל קללה כלפי פופ או הגברת בוורלי מפעם לפעם. לבסוף, לאחר חצי יום רכיבה נוסף, עד שפופ נפרד מהם. הוא גם דואג גם לקחת סוס בתור ההסעה החדשה שלו, מאט את הכרכרה ומעצבן את אובי בשנית, ושומר על חשאיות באשר למשימה השנייה אליה יוצא, רציני יותר כשהדבר נוגע לנאמנות לבוורלי. החבורה ממשיכה בדרכה, עד שלבסוף בשעת ערביים שומעת קול ציפורים צעקני - לוקאר וזולצ'י מזהים כמעט היישר שאין סוג ציפורים שצועק ככה, בטח לא כשהלילה פושט באזור והשמיים כמעט ריקים, ומכינים עצמם לצרות.

אובי עוצר את הכרכרה, נועל את גינדור ואנדור בה במהירות בעזרת מכשיר מחוכם שנועד במקור למניעת נפילת נושאים מהכרכרה. כעבור שניות, הם שומעים קבוצת קשתים ולוחמים מגיחים מאחורי מספר מהקקטוסים או גבעות החול שבדרך. ההכרזה של חצי האלף לא מותירה מקום לספק.

"אני מחבב אתכם, בסך הכל. לא באנו לכאן כדי לחסל אתכם. תעמדו בצד ותנו לנו לקחת את מה ששלנו" אובי בולם את השיירה באחת, ובעוד הסוסים צוהלים בהפתעה, הוא קופץ ממקומו, שולף חרב מעוקלת. "אחרת זה יהפוך למכוער" הוא שורק בחדות לאנשים שמתקרבים, מצביע לעבר תא המטען.
"הזהב שם! קדימה אליו!"


הקרב מתחיל - זולצ'י נחבא אל הצללים ומאיים על אחד השודדים לברוח, במקביל מפיץ ענן כפור שמפיל חלק מהם קפואים. לוקאר מתחיל לשגר חצים אל אובי, בשעה שאנדור פורץ את דלת הכרכרה, יוצא החוצה עם גינדור, מוכן לקרב. הגמד מסתער קדימה אל אובי ושודד אחר שניסו לפרוץ את התיבה בתא המטען, סופג את מרבית האש - אם כי לוקאר מסייע לו בקלות לחמוק מהפגיעות הקטלניות יותר, דואג לנטרל היטב את אובי.
הנהג לשעבר נע בקלילות בקרב, פוסע לעמדת איגוף קטלנית למול אנדור יחד עם חברו השודד, בשעה שהחצים שורקים סביבם ופוגעים בלוקאר. הסאטיר משתטח על הקרקע, וזולצ'י ממשיך להקפיא את הקשתים מאחור, דואג לנטרל אחד בכל פעם. אנדור נפצע קשה למדי, אך זוכה לריפוי נדיב, ולבסוף במאמץ משותף הוא וגינדור מסבים נזק כבד לאובי, אם כי לוקאר משלח בו חץ חמקמק בסוף, גונב את ההריגה. הם מחסלים את השודד השני מאחוריהם, ניגשים בינתיים אל הקשתים הקפואים - חלקם שרדו, אחרים ברחו על נפשם. הקרב לא היה מאתגר במיוחד, ונועד להוות נקודת פתיחה טובה אחרי הרבה זמן שלא יצא לי ולחלק מהשחקנים לגעת במה' 4. הקבוצה עבדה בשיתוף פעולה מעולה, וזה החלק החשוב. הם למדו להכיר את הכוחות זה של זה (ולהאשים את העוג הברברי שזולצ'י האשף הרכז לא ממש טוב בלרכז...)

דיון קצר לאחר מכן, והקשתים זוכים בחירותם תמורת הכוונות כיצד להגיע ליעד של הכרכרה, מעוניינים גם לקבור את המתים. החבורה מסתפקת בכך (אם כי זולצ'י גם מרוקן אותם ממטבעות הזהב שלהם) ועולה לכרכרה, מעוניינת להמשיך בדרכה אל עמק העושר, למחסן של בוורלי איידה.
 

העוג הברברי

פונדקאי ותיק
בצבא של ויני
מה זה הכתיבה פה מוטית לחלוטין!

זולצ'י הוא אשף צללים, ולכן, הוא לא טוב בלהזיז אויבים, אבל כן בדיבאפים והתקפות אזוריות (והיי היי, הוא הבריח שודד אחד מהקרב בשכנוע בלבד והוריד עוד ארבעה קשתים, זה כרגע 5 לזולצ'י שלכול שאר הקבוצה יש 2 אנשים שהם הוציאו מהקרב ביחד).

בנוסף, לזולצ'י לא היה אכפת מהכסף גם עם בוורלי וגם על הקשתים- הוא רק חיפש הזדמנות להשתמש בקסם המגניב שלו. הסיבה ש-3 מהקשתים איבדו את הארנק הוא כי הם צריכים ללמוד שיעור על לתקוף אותם. הקשת הרביעי לא איבד את הארנק מהסיבה הפשוטה שהוא נתן להם הכוונות לדרך, ובכך הוא איבד את הכבוד שלו- דבר שווה ערך בעיניי זולצ'י. למי אכפת מכסף גשמי שיש לך צל מעולם הפיות.

אבל כן, מפרסמים פייק ניוז על הננס, קלאסי.

[אני סתם צוחק, כרגע הקמפיין ממש מהנה, והקצב שלנו מהיר ומגניב, ואני מאוד נהנה מהדמות ומלחזור להנחיה של מוות וממלכות]
 

The oldman

The Rainbow Archmage
צוות הפורום
קראתי בינתיים את תיאור הדמויות, השמע מאוד מושקע עבור הרפתקה קצרה 😉
ואני הייתי הורג את הדמות של עילי, מי שלא חבר פורום, זה דינו 😝
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
המיתולוגיה של העולם מעניינת.

מאד מושקע. אהבתי את הדרך המעודנת בה בוורלי סירבה למרק העדשים.

האמת שהיא עד שהזכרת את הקקטוסים, לא קלטתי שהם נמצאים באזור מדברי. האם כל הרפובליקה היא בעלת אקלים מדברי או שרק המחוז החופשי?
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
מה זה הכתיבה פה מוטית לחלוטין!
פייק ניוז סטייל הפונדק... ;)

אולדמן - אין ספק שהם השקיעו מעל ומעבר להרפתקה כ"כ קצרה. חלק מזה מתוך מטרה לנסות ולבחון את הגבולות הנוכחיים של העולם ולהיטמע בו בצורה חדה ככל היותר (לדוגמה, הדמות של עוג הובילה לכך שקאנונית, רוושור רומה בעבר על ידי בן תמותה לפני שהתעלה. זה אחלה של מידע!)

הלדין - תודה רבה, השתדלתי ליצור אלים בצורה שונה מהעולם הקודם. הרפובליקה עצמה לא מדברית, ורבות מעריה גובלות בחוף (אחרות בעלות אקלים נעים) אבל המחוז הזה ששירת אותה בעבר היה אחראי בעיקר לייצוא מינרלים ומתכות. הייתי מתאר את האקלים בו כמדברי למחצה, כלומר לא דיונות חול עצומות אלא יותר אדמה קשה, בסגנון האזורים הצפוניים יותר של הנגב.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
מעסיק חדש
החבורה ממשיכה בדרכה. בשלב מסוים לוקאר שם לב לעקבות שמובילים הרחק מאם הדרך, והם מסיקים שמדובר ככל הנראה במחנה של השודדים. לאחר התלבטות קצרה הם פונים אליו, מצליחים למצוא אותו בזריזות (וחסכו להם היתקלות עם חתולי בר רעבים שהגיעו אחריהם בשל האוכל שהושאר במחנה).
במחנה הם מוצאים אוצר קטן ושני שיקויי ריפוי מוחבאים היטב. בנוסף לכך, פתק שרוף למחצה מהמדורה מושך את תשומת ליבם:

תדאגו לעשות את מה שצריך ותזכרו למה. צריך לקחת את הכל לפני שזה יגיע למחסן של בוורלי (לא ניתן לקרוא...) תשלמו למודיע שלנו את מה שמגיע לו ותנסו לגייס אותו למשימות עתידיות. אם הוא מסרב, תשתיקו אותו ותחזירו את הכסף לקופה הראשית.
המחוז יישאר חופשי,
בילי הוק


לוקאר מציין שיש לבחור שם קליט ושכנראה שהצרות בדרך לא יפסיקו. עם זאת, המשך הנסיעה לעמק העושר ממשיך ללא אירועים חריגים. הקבוצה מגיעה לעיר הגדולה, אך מבינה שאינה יודעת היכן המחסן של בוורלי. נואשים לקצה חוט, הם מחליטים להתפרס בכדי לנסות ולמצוא מעט מידע.

לוקאר מהמר אל מול גברת בתמורה למידע - הוא ינסה לגלות באיזו יד החביאה מטבע. אם יכשל, יקנה לה ארוחת צהריים. הוא מצליח לזהות שרימתה, אך הידע של גינדור נדרש בכדי להבין שהיא אכלה את המטבע, אשר עשוי ממתכת נדירה למדי בשם "שקר טעים", אותה ניתן לאכול (אם כי היא משמידה את השיניים בכמויות גדולות, ומספקת הסבר טוב לשיניים הרקובות של האישה). היא מתרשמת ומציינת שרוב דלתות המחסנים בעיר צבועות באדום.
אנדור ניגש לאחד משומרי העיר בבקשה לסיוע, והשומר מצפה בחיוך חביב לשוחד. האביר האפל לוקח את ידו ובמבט מאיים אחד - בשילוב לחיצה הדוקה מדי - מצליח להוציא ממנו שהמחסנים של העשירים נמצאים באזור הדרום-מערבי, ליד האגם הגדול. כשאנדור דורש לדבר עם המפקח שלו, השומר מציין שהיחיד שמפקח על המשמר הוא השריף רוקפר ווסטבורן, אדם מושחת ביותר בעצמו, ושהוא נוטה לשלוח את השומרים באופן אקראי לחלקי העיר, "לאיפה שניתן להרוויח יותר". אנדור משחרר את האיש בגועל, מאבד עוד יותר את האמון בזולת.
אחרון וחביב, זולצ'י תופס ננס שמנסה לכייסו. הוא לא מוכר אותו לאיש המשמר הקרוב, במקום זאת מבקש ממנו להיפגש בפונדק הקרוב לקראת ערב כיוון שאולי יוכל להשתמש בו. הם קובעים ב"סוס המהמר", ואשף הצללים ממשיך משם בדרכו, מרוצה למדי.

החבורה מתכנסת ומחפשת אחרי המחסן של בוורלי, נעזרת בפיסות המידע שהשיגו. לאחר חיפושים וסיוע ממספר אנשים נחמדים מעט יותר, הם מוצאים את המחסן ומתקרבים לשם. לוקאר שומע מספר קולות מגיחים מבפנים ומחליט לצעוד פנימה, לא טורח להתגנב.

"אני נשבע לך ביקר לי, בבקשה, אין לי מושג איפה המשלוח!" הוא שומע קול צווחני של אדם זקן.
"אני נראה לך כאילו באתי הנה לשמוע תירוצים?" עונה לו קול עמוק יותר, בעל מבטא פשוט, אם כי לא אחד המסמן על טיפשות. "או שגראוביין יצר אותי אתמול?"
"בבקשה, אני לא משחק צד במלחמה הזאת שלכם, אני רק רוצה ל-"
"כולם משחקים צד!" קולו של האיש הדורש מצליף כשוט. "בין אם הם רואים זאת ובין אם לא. אני לא מתכוון לשאול זאת שוב. איפה המשלוח?" בשלב זה לוקאר צועד קרוב מדי אל הקולות, שמשתתקים לרגע באחת.


שיח קצר למול האיש וחבורת הבריונים שלו מגלה שמדובר בבילי הוק, שמציין כי הוא ציפה להגעתם. לוקאר מנסה תחילה לזייף חוסר ידיעה לגבי המשלוח ואובי, אך הוק מציין ששילם לחצי-האלף לרגל אחריהם ולהוביל את המשלוח למארב, חושף פתק עם מספר פרטים מזהים על בני החבורה - לרבות הקשרים המשפחתיים של אנדור, על אף שהוא מנסה להתרחק מהם ככל הניתן. בשלב הזה אנדור מתערב בשיחה, דואג שעורבו יחטוף את הפתק. בילי מציין שאין לו כל דבר נגד החבורה, ושהוא מעוניין בכסף בלבד. הוא מסביר להם שבוורלי ואנשיה שייכים לקבוצה בשם "הלגיון השלושה עשר", אשר קרויה על שם הלגיון שניסה להכניע את המחוז החופשי בעת שמרד ברפובליקה. אותם אנשים מעוניינים להשפיע על המחוז לחזור לחיק הרפובליקה, מאמינים שהחופש בו זכה לא מסייע לו. בילי ואנשיו מתנגדים לכך, ועל כן מנסים לגנוב את הזהב. הם מכנים את עצמם "משמר החירות" ופועלים לסכל את פעולות הלגיון.

החבורה ברובה לא מעוניינת לתפוס צד בסכסוך, מתמקדים בכך שבילי מחזיק את המחסנאי האומלל כבן ערובה, ושהם רק רוצים את הכסף שלהם על המשימה. בילי שואל בציניות את היימרל אם יוכל להביא להם את התשלום, והמחסנאי חושף בחשש שלא קיבל כל הוראה לשמור להם כסף בצד. החבורה ובילי מניחים יחדיו שבוורלי השתמשה בהם ככיסוי למשלוח האמיתי שכן הבינה שאובי הנהג עובד בשירות המשמר, חשש שהופך לממשי כשהם פותחים את התיבה ומגלים אך ורק אבנים כבדות. במקביל, זולצ'י משתמש בקסמיו לגנוב מגילה קטנה מאזור המחסנאי הראשי ומגלה שהמשלוח נלקח על ידי מג המנוולת ואנשיה, חבורת שודדים נודעת באזור שטורדת סוחרים רבים.

בילי מציין כי העובדה שבוורלי הצליחה לגלות על מבצעו בטרם עת מצביעה על כך שיש לו חפרפרת במשמר, וכי ייאלץ להסתמך על כוח חיצוני לטיפול במשימה, מכיוון שעליו לבצע ניקוי אורוות. הוא מציע לשלם לחבורה סכום זהה לאחד אותו הבטיחה בוורלי בתמורה לכך שיגלו היכן מג ואנשיה שוכנים - היחיד שידע על כך הוא השריף רוקפר ווסטבורן, בתור אחד בעל גישה לגששים שמסיירים מסביב לעיר, אך הוא מחוץ לעיר. עם זאת, המשרד שלו כנראה מכיל את המידע... לאחר מכן, הוא מעוניין שילכו למג ואנשיה וישיגו מהם את הזהב.
החבורה מהססת להסתבך עם החוק והלגיון, ובילי מכפיל את הצעתו, מוכן לשלם חצי מראש תמורת עדכונים לאחר הפריצה למשרד השריף. לשאלתם בנוגע לגורלו של המחסנאי, בילי מציין שלא יפגע בו, רק ידאג שיחכה באחד מבתי המסתור של המשמר בכדי שלא ידווח מראש לאנשי השריף על המזימה. הם מסכמים שהחבורה תפרוץ עוד הערב למשרד השריף, כיוון שלא ניתן לדעת מתי יחזור, זאת בנוסף לסיכון שמג ואנשיה יבזבזו או יחביאו את הזהב. אנדור דורש שבילי לא יעסוק בקשרי משפחתו, והלה משיב שלא אכפת לו מכך והוא רק מעוניין בחופש המחוז.

לבסוף, ארבעת הגיבורים נפרדים מבילי הוק, שדואג לקחת את היימרל ומציין שיתחיל לדאוג לתשלום החצי מראש. הם מתכוננים לגשש סביב משרד השריף לקראת הפריצה, ולאחר מכן לטפל במג המנוולת.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
פרק טוב. הייתה לי הרגשה שיש בבוורלי יותר מן הנראה לעין. הדמויות מפגינים הגינות של שכירי חרב למופת - משנים נאמנות לפי מי שבאמת משלם להם.

מתכת אכילה. רעיון מעניין.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תודה. מסכים עם המצפון הנזיל של שכירי החרב - ניכר שהם מאמצים את אופי החבורה היטב.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
הגונב מגנב פטור
לאחר השיחה עם בילי הוק, החבורה נעה כדי לסרוק את בית השריף, אשר מתגלה כבית גבוה פרטי גבוה ומפואר. אנדור וזולצ'י משלבים פעולה כדי לגנוב את המפתח מהשומר, מעסיקים אותו באמצעות שיחה וצללים, ולבסוף כל הארבעה נסוגים לסוס המהמר כדי לשכור חדרים עד הלילה. המשלוח מבילי הוק מגיע, והחבורה יורדת לפונדק בערב כדי לחוות מעט מהאווירה המקומית, להשתחרר מהצרות שרודפות את כולם - אנדור מזהה עלמה שמוצאת חן בעיניו ומבלה עמה את הערב, גינדור חוגג עם עשיר חדש שמצא זהב בנהר באמצעות תחרות שתייה, ריקודים ושירים, זולצ'י פוגש את הננסים ומשכנע אותם לקבל ממנו משימה מחר (אני חשבתי שהוא ינסה להשתמש בהם לפריצה לבית השריף, אבל אני מניח שהוא חשש שהם יסרבו להפרה כל כך בוטה של החוק), ולוקאר נכנס לחדר האח"מים ומוצא את עצמו במשחק קלפים קשוח אך הוגן, מנצח לבסוף ומודה לכלל המשתתפים על הזמן.

הלילה מגיע והחבורה יוצאת לדרכה לעבר בית השריף (ועל הדרך נכשלים בכל גלגול התגנבות משמעותי, למעט זולצ'י) ומתכננת להיכנס פנימה. לוקאר מעסיק את השומרת בכניסה, מתחזה לשיכור ומתחיל איתה ללא רחמים עד שהוא מוצא את עצמו קשור על הרצפה. גינדור יוצא לעזרתו, מנסה לשכנע אותה שלא להסגיר את השיכור המסכן לשריף, אשר לדבריה "יפשוט ממנו כל מטבע זהב בתמורה לערבות". בו בעת, אנדור הולך לעבר שומר אחר שהתקרב לאזור, מצליח להתיידד איתו על אף השעה ואפילו מקבל ממנו הצעה לשתות מהבקבוקון שלו, אותו הוא נושא כדי להעביר את המשמרות בקלות. זולצ'י מנצל את ההמולה כדי להתגנב פנימה למבנה, עושה את דרכו לבסוף לספרייה. הוא מזהה ספרי אגדות וספרי חוק, וכיאה לשריף מושחת - בסוג הראשון נגעו בעוד שהשני מעלה אבק. זולצ'י מניח שהשריף לא ילד קטן ולא חובב סיפורי אגדות, פותח חלק מהספרים בתקווה למצוא בהם דבר מה חבוי... ואכן, פיקחותו של הננס עמדה לו. מכתב עם צופן בסיסי אותו הוא מפצח בקלות חושף אמת מטרידה:

העורק עליו התיישבנו באמת מלא בעגלות. חלק מהסוחרים גדולים, חלקם קטנים, אבל הזהב נופל מהגופות של כולם בצורה שווה. כמובן שחלק מהקרדיט הולך גם אליך, כפי שהוסכם. אנחנו עדיין בבית הרחצה הישן, אז תדאג לוודא שהגששים שלך לא מתקרבים לאזור, אחרת נאלץ להקריב אחד נוסף.
תענוג לעשות איתך עסקים, שריף.
מג היפה


הננס שמח בחלקו, חוקר עוד קצת את הבית ומגלה חדר מלא בכלי מוזיקה, וניכר שהשריף חובב אומנות, כיוון שהם נקיים ובבירור ראו שימוש. הוא יוצר יד מאגית שתנגן בפסנתר הקרוב, בורח דרך אחד החלונות כשהשומרת דוהרת לבית, בטוחה שתוכל לתפוס את הפורץ. גינדור משחרר את לוקאר מהקשרים והשניים בורחים משם, בשעה שאנדור דאג לשכר מספיק את השומר, חוזר יחד עם החבורה לפונדק. הבוקר עולה ובעת שהם נהנים מפלחי תפוז, ביצים וחלב, אישה מהמשמר החופשי נכנסת ודורשת את המידע שהם חייבים להוק. אנדור מתווכח, דורש לראות קודם את היימרל המחסנאי בכדי לוודא שהוא בסדר ושבילי הוק עמדו במילתו. לוקאר מצליח לבסוף לסייע לשכנע אותה והיא לוקחת אותם לאחד מבתי המחסה של הוק, מאפשרת להם להיכנס קודם.

"שלושה או שאתה מת״ נשמע קול.
״בחייך!״ עונה לו קול אחר.
״אני סופר אחורה. שלוש, שתיים-״
״רחמים!״
״אחת...״ הם נכנסים ורואים את היימרל, לצד שני אנשי משמר אחרים, יושבים על ארגזים סביב שולחן מרובע מאולתר, משחקים בקלפים. נראה שהאיש הזקן מפסיד כליל, מתמרמר כשהוא זורק את הקלפים על השולחן.


אנדור משתכנע שהוק שמר את מילתו, ואף על פי שאינו בוטח בו באופן מלא, הדבר מספיק כדי שלא יביע התנגדות לחלוקת המידע. זולצ'י מספר לאישה שמג המנוולת ואנשיה נמצאים בבית הרחצה הישן והיא מכווינה אותם לאזור, חצי יום הליכה מעמק העושר, מציינת שמדובר באחד מהשרידים מהתקופה בה הרפובליקה שלטה במחוז. החבורה מתכוננת לצאת לדרכה, זולצ'י נפגש פעם אחרונה עם הננסים ומבקש שירגלו אחרי בית המחסה של הוק. לבסוף הם ממשיכים לעבר בית הרחצה, מוכנים להתמודד עם המנוולים של מג.
 
עריכה אחרונה:

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
פרק טוב. נחמד לדעת שלחבורת שכירי החרב יש בכל זאת כמה סטנדרטים מוסריים.

הבדיחה עם ספרי האגדות וספרי החוק הייתה מבדרת. אני מניח שבעיני השריף ההבדל בין הספרים יחסי. עם זאת, היות ומדובר בעולם פנטסיה, אגדות בדרך כלל אמורות להכיל רסיסים של ידע שימושי. אני משער שמדובר בלא יותר מבדיחה שנועד להעיד על אופיו של הנבל.

אני הבנתי שאנדור הוא בלקגארד. במה זה מתבטא מבחינת הדמות? עד כה הרושם שעולה מדמותו הוא שמדובר בלוחם רגיל לכל הדעות.

נשמע שבית המרחץ הזה רחוק אם הוא נמצא במרחק חצי יום מעמק העושר.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תודה רבה.

הספרים אכן היה טאץ' קטן שהתייחס לאופיו של השריף, והשחקן (העוג הברברי) הבין זאת ובאמת הבריק פה. הוא חסך לעצמו סצנה שלמה של חיפושים מיותרים בזמן שההסחה בחוץ כבר נקלעה לצרות אמיתיות.

מבחינת אנדור - הוא בעל חוש כבוד אישי, ברמה שהוא היה למשל מוכן לחבור לאובי במידה והוא היה מבקש זאת ממנו מראש כיוון שלא חיבב את החמדנות של בוורלי ואנשיה. נקסטורל משחק אותו כיותר מאביר סטטי אקראי, יש בו חיים (לדוגמה מבלה את הלילה עם אישה) אבל גם עצבות מסויימת. זה יוצא מהסטריוטיפ בצורה טובה ואמינה.

לגבי בית המרחץ - כן, הוא רחוק. עמק העושר התפתחה בעיקר אחרי המרד, לפני כן הייתה באזור כמו וילה שבה יכלו לישון העשירים, להנות מתפנוקים וכמובן גם ללכת לבית הרחצה. הוילה חרבה ממזמן, אבל המבנה התשתיתי נותר על כנו.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
קונספט הדמות של אנדור הוא "אביר קודש שעבד בשירות לקוחות ואיבד את האמונה שלו באנושות". הוא היה אביר מכובד, פלאדין לתפארת, הוא האמין באנשים וניסה לעזור להם- אבל לאט לאט הוא נשחק, והלורד שסוחר בנתינים שלו כעבדים שבר אותו.
למרות זאת, אנדור כן רוצה להאמין במשהו. הוא עדיין מאמין בסטנמאר, שהקריב את עצמו כדי להציל את העולם מהלועט. הוא פשוט הגיע למסקנה שאולי, רק אולי, אם סטנמאר ישתחרר מכלאו כך גם התקווה של בני האדם תשוב. שאולי היא נכלאה יחד איתו ועם זייראניס (שהיא למעשה לא מלאכית אלא בת אדם, ולכן אנדור לא מופתע שהיא נשברה והפכה לאם המחלות).

לאנדור אכפת מאנשים. הוא יודע איך זה לעבוד בעבודה שבה לא מכירים לך תודה, ולכן- הוא תמיד מנסה להיות נחמד לאנשים סביבו, לעשות מעט טוב בדרך שלו. בהחלט יש לו חוש כבוד אישי, כמו שרוי כתב, אם אובי היה מבקש ממנו עזרה ומסביר לו את המצב, הוא כנראה היה עוזר לו- גם אם לא בלשדוד את הכרכרה, אלא בלוודא שהכסף מגיע למקום שבו הוא צריך להיות בדרך אחרת, פחות אלימה.
זו אחת הסיבות שהוא מוכן לעבוד עם הוק, למרות שהוא לא סומך עליו.

אני חושב שהמטרה של אנדור מעבר להרפתקה הקצרה הזו היא לנסות ולהחליף את רוקפר בתור השריף של העיירה, ולנסות להכניס בה קצת חוק אמיתי. בנוסף, אני לא חושב שזה מעניין מישהו חוץ ממני- אבל אנדור פאנסקסואל (כלומר נמשך לאדם ללא הבדל מין או מגדר) כנראה, הוא לכל הפחות לא הטרו. אני לא חושב שהוא יגדיר את עצמו בהגדרה קשיחה אבל.

תמונה של אנדור:
אנדור דה-אורסלו, שחור הכנף. תמונה הוכנה באמצעות Heroforge minis

אפשר לראות שהוא משתמש בחרב ח'ופש, שהלהב שלה מזכיר ירח- סימן לאמונה שלו בסטנמאר ובזיינאריס.
והנה אפילו דף הדמות שלו, למתעניינים. רוי הרשה לי לבצע אימון מחדש לכוחות הלפי-רצון של בלקגארד, שהם החיסרון העיקרי של המקצוע. אני מאוד מחבב את הבילד שלו, ואני בהחלט מחכה לראות כמה אצליח להשתמש בקומבואים שיצרתי בקרב הקרוב.
 

Nextorl

The Crescent Archmage
צוות הפורום
בלקגארד הוא אכן גרסה אפלה של פלדין. מבחינה מכאנית, מדובר בתת-מקצוע של פלדין מאסנשלז שבניגוד לפלאדין רגיל שהוא מגונן, הבלקגארד הוא סער. זה אומר שיש לי גישה לכוחות של פלאדין, אבל מאפיינים אחרים.

פלאפית, אנדור היה פלאדין, אבל הוא איבד את התקווה באנושות- וזה מתבטא בכוחות אפלים יותר.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
הקרב על הזהב
החבורה דנה קצרות ומגיעה למסקנה שלא יהיה ניתן לשכנע אנשים כמו מג והמנוולים שלה לשחרר את הזהב אז הם מחליטים להסתער כל עוד יתרון ההפתעה לצידם (החלטה נכונה ונבונה שהעניקה להם פתיחת קרב מצוינת בתוואי שטח קשה).
הקשתים של מג מתחילים ליפול לקסמיו האזוריים של זולצ'י בשעה שאנדור מסתער לעבר מג, מתחיל להיכנס איתה לדו-קרב. גינדור ממשיך קדימה בכדי להגיע לקשתים אך זונח את זולצ'י ולוקאר מאחוריו, אשר נאלצים להתמודד במהירות עם ויסקי העוג הזועם שהגיע אליהם מאיגוף במטרה לחסלם. הקרב מסלים כשויסקי מטיח נזק חסר פרופורציות בחבורה, אשר שורדת בעיקר בזכות אסים בשרוול שכל אחד מהם מסוגל למשוך ברגע האחרון, לרבות הגנות שונות, קסמי אי-נראות וכן הלאה. אנדור מצליח לבסוף לערוף את ראשה של מג, אך ויסקי מסרב לברוח ומכריז שהוא ראש החבורה החדש עכשיו. ארבעת הגיבורים מאחדים כוחות נגדו ובמאמץ משותף ולא פשוט מצליחים להכניע אותו בשעה שהשורדים עוד בורחים משם.

גינדור קובר את המתים בשעה שהחבורה מוצאת את התיבה הפרוצה עליה דיברו השודדים. כנגד כל הסיכויים, אכן יש שם זהב, וכמות עצומה ממנו - עשרת אלפים מטבעות! לוקאר מציע בשעשוע שיקחו את הזהב ויברחו, אך מסביר שאנדור לא יסכים לכך, ועל כן הקבוצה מעוניינת לחזור בזריזות למחסן של הוק ולתת לו את הכסף כיוון שכפי שהסאטיר מנסח זאת, "להסתובב במחוז החופשי עם כמות כזאת של זהב זאת לא פחות מהתאבדות".
עם זאת, בשלב זה הלגיון השלושה עשר מחליט להופיע, בדמות פופ ושלושה מאנשיו. הם מתקרבים לחבורה, ובעוד אנדור שולף חרב ומוכן להסתער, פופ מבקש אך ורק לדבר. הוא מציין שהיה בטוח שהמשמר יחסל אותם במארב, אך הוא שמח שהם בחיים, והוא מצפה מהם להשלים את העבודה ולתת לו וללגיון את הזהב. לוקאר מבקש מספר דקות להתייעץ על כך, ופופ מרים גבה.

״מה יש להתייעץ?״ פופ מושך בכתפיו. ״אתם לא בוטחים בי משום מה?״ הוא נראה נעלב לרגע. ״כי זה לא אני שניסה לחסל אתכם שם על אם הדרך. מבחינתנו, אם המשמר לא היה תוקף, הייתם מלווים עגלה ריקה, מגיעים למחסן, מקבלים תשלום וממשיכים בחייכם".

האיש מתהלך מעט, בועט באבן אקראית. ״הבנתי שדיברתם עם בילי הוק האגדי״ הוא מגלגל את עיניו בזלזול, ״אז הוא כנראה מכר לכם כמה שקרים על הלגיון השלושה עשר. אנחנו לא כלבים של הרפובליקה, פשוט נמאס לנו מהכאוס שיש במחוז הזה״ האנשים מאחוריו מהנהנים בהסכמה בשעה שהוא מדליק מקטרת.
"המצב הנוכחי של המחוז החופשי הוא כאוטי לחלוטין, מדובר בחופש רקוב מהיסוד. הרפובליקה למדה את שיעורה, היא תתייחס אל המחוז בצורה ראויה יותר, ותוכל להשליט בו סדר בשנית" הוא עוצר לעשן לרגע. "השינוי רק יעזור לאנשים. אין מה לפחד מסיפורי זקנים על הרפובליקה, לפני כמעט שבעים שנה. אין מה לפחד מהעתיד".


אנדור מטיח בפניו שהוא ובוורלי שיקרו לחבורה והובילו אותם למארב ביודעין, ופופ ממשיך לציין שזאת העבודה שהם נשכרו לעשות. לפני שהדיון ממשיך, מגיעים מהאופק בילי הוק ושלושה מאנשיו, אשר רכבו במטרה לוודא שהזהב מגיע לידיים הנכונות. לא עובר זמן רב עד שהן הלגיון והן המשמר נערכים לקרב, בשעה שפופ והוק פונים לבני החבורה, כל אחד מסביר מה הצד השני מתכנן לעשות עם הכסף. הלגיון מעוניין בהרחבת הפעילויות שלו, אך בשל העובדה שהדבר לא חוקי נכון לעכשיו בעמק העושר, הם מתכננים לשפץ את הבית של שריף רוקפר ולהוסיף לו קומת מרפסת בתמורה לכך. מצד שני, משמר החירות מעוניין להצטייד בנשקים ושריונות טובים יותר במטרה להתחיל לפשוט על עיירות בשליטת הספונסרים של הלגיון - אנשים כמו בוורלי איידה ועיירות כמו איידהטאון. הוק טוען שהלגיון עובד עם מושחתים ומעודד אותם להמשיך ולגזול מהאנשים, פופ טוען שהלגיון מייצר עבודות וכי הפשיטות שבילי הוק מתכנן יובילו רק למוות וסבל.

החבורה נחלקת לשניים - אנדור וזולצ'י עומדים לצידו של בילי, הראשון משנאה ללגיון והשני מסלידה מהשריף המושחת. לוקאר וגינדור, לעומת זאת, בוחרים לעזוב את המקום מבלי להילחם באיש. לוקאר מציין שהוא רואה את שתי הבחירות כשליליות ולא מוכן לתמוך באף צד מכיוון שאינם רואים את התמונה הרחבה, בה המרוויחים העיקריים מהקונפליקט הנצחי הם אנשים כמו שריף רוקפר, אשר מסוגלים לזכות בשוחד וכספים אודות סיוע כזה או אחר. גינדור נאמן לדבריו של האב הראשון, גראוביין, ולרצונו לשמור על הסדר בעולם ובכל מקום בו הוא נמצא - אביר הקודש שוקל זאת לעומק ומגיע למסקנה שהסדר הנוכחי במחוז החופשי הוא כאוס, על כל המשתמע מכך, ועל כן אין לו כל זכות להתערב בנעשה בין שני הצדדים שבו.

הוק, מגובה באנדור ובזולצ'י, מצליח להביס את פופ ואנשיו, אף כי פופ מצליח להימלט.

"זה לא נגמר, הוק" פופ אמר, מביט באנשיו המתים, שפתו חבולה ומדממת מהנגיחה של אנדור, גופו עייף ופצוע מהמאבק עם הוק, נפשו עדיין רועדת מקסמו האפל של זולצ'י.
"לא, זה לא" מסכים הוק, מביט באחד מאנשיו, שחור האוזניים, אשר נהרג בהגנה על השניים האחרים.
"בוורלי והלגיון יסייעו להחזיר סדר לאזור הזה. היא תדע על מה שעשית".
"אל דאגה. אני מתכנן להודיע לה בעצמי" משיב הוק, מצליף באוויר בשוטו. סוסו של פופ נבהל, מתחיל לרכב משם לפני שהלוחם מצליח להחזיר עקיצה או הלצה על חשבון משמר החירות.


לבסוף הוק מודה לאנדור ולזולצ'י, משלם להם את חלקם, וחוזר העירה עם הזהב.
אנדור מבקש את המסמכים המפלילים על השריף מזולצ'י, ולאחר שמקבלם נשבע שינסה להדיחו בכדי להכניס קצת סדר לעיר הזאת. זולצ'י נשאר זמן מה לנהל את המאפיה הננסית הקטנה שבנה לעצמו, בסופו של דבר חוזר לאקדמיית אלפטם לאחר שסמסטר החופש שלו נגמר. גינדור חוזר לבולאק רוב להרהר על מה שלמד במסעו, מעוניין לראות יותר מהעולם, ולוקאר מחליט באופן נדיר לחבר שיר אודות המאורע, אותו הוא מזמר אך ורק לסופות החול ולקקטוסים מסביבו, לא מעוניין להשמיעו לאיש.

בשבועות שלאחר מכן, עגלות מלאות בכל טוב החלו לעשות את דרכן. חלקן מהנסיכות החצויה, אחרות מאימפריית הדרקון, כמה מלאות בציוד גנוב מהרפובליקה עצמה. אנשים התחמשו, לוחמים נולדו.
חודשיים לערך לאחר שבילי הוק ואנשיו זכו בכל הקופה, איידהטאון נשרפה עד אפר. רוב האנשים הצליחו להימלט ללא פגע - חלקם נפצעו מהשריפה או משאיפת עשן, אך איש לא מת. לא הפעם, לכל הפחות. הם מוקמו בעיירות אחרות, במכרות אחרים, במקומות עבודה אינסופיים תחת בוורלי איידה או מי מטעמה. האבטחה תוגברה, המתיחות עלתה.
כל צד ביקש להשיג יתרון ולפעול מזירה מרכזית, וכך מצא עצמו השריף רוקפר מחרים סחורות אסורות, זוכה בערבויות משמעותיות על אנשים חשודים ומוצא דרכים אחרות להרוויח כהוגן. המשחק עוד ממשיך, אבל עכשיו כשלמשמר החירות יש זהב, יש להם גם סיכוי ממשי להתנגד לתוכניות הלגיון השלושה עשר. רק הזמן יגיד מי מהם ינצח, ומה תהיה המשמעות למחוז החופשי, בו מצד אחד האל הוא המטבע, ומצד שני לא כל הנוצץ זהב.


==================================================================================

ההרפתקה הקצרה שבחנה את העולם החדש נגמרה. כפי שציינתי גם בפני השחקנים, אני מודה להם מקרב לב על ההזדמנות לבחון את העולם והאזור ולהשתפשף שוב במה' 4. ההרפתקה תעלה בקרוב לפורטל הפונדק (ללא החלק של הסוס המהמר והפריצה לבית של השריף, אשר היו אלתור שלי במטרה להאריך מעט את המשחק ולהנות עם השחקנים).

אני מצרף פה את האפילוגים המלאים של כל אחת מהדמויות (אשר תוקצרו למעלה) למקרה שמישהו ירצה לקרוא. תודה לכל מי שקרא והגיב!

"תזכור מה אמרנו, הוק!" אנדור צועק לעברו בעוד הוא רוכב אל עבר האופק, לפני שהוא נאנח וחוגר את חרבו. "זולצ'י, אפשר את המסמכים שהשגת מרוקפר, בבקשה?" הוא שואל בעייפות, "הסיפור עם בוורלי עומד להתפוצץ, ועדיף שמישהו יהיה כאן כדי להשליט קצת סדר. אל תדאג, אני לא אתערב עם הפשע המאורגן שלך- כל עוד אף אחד לא נפגע.

זולצ'י מביא באמצעות היד המאגית את המסמכים לידו השמאלית של אנדור, לא מסוגל להגיע לגובה של האדם עם ידיו הקצרות. "זה היה מהנה, אנדור, גינדור. אבל יש לי עוד הרפתקאות לבקר" הוא נפרד גם מהזוג הנוסף, לפני שהוא מוריד את הכובע לבילי הוק על הניצחון, והולך, מתרחק אל בין הצללים של הרחובות, ונעלם כאשר מאחוריו הצללים מרקדים ריקוד מימים נשכחים, ממקומות בהם הצללים רגילים לרקד.
=====
למרות הפרידה, הננס נושא הצל לא עזב מיד- ובמקום זאת לצוות הננסי, ולו רק כהרפתקה מהנה. הוא הפך את הכייסים למאפיה הננסית, שהפכה לבולטת הרבה יותר מהצפוי. היא דאגה לבני הפיה בעיר, וגם לאוכלוסיות המוחלשות במידה קלה, כי כשיש הרבה עניים התחרות לכייסים מעצבנת. הם חלשו על הרובעים הזנוחים של העיר, כאשר הייתה להם יד בכול כיס שדוד. לא אלימים מטבעם, המאפיה הננסית שהופיעה בפתאומיות הפכה לכוח שעיצבן את כול הכוחות הגדולים, אבל אף פעם לא מספיק כדי למקד את המאמצים נגדם.

"אחרי כול מה שעברנו, ככה אתה עוזב אותנו?" שאל באטץ' במבט כועס, בהה בעין שלא הייתה מכוסה ברטיה. הוא מעולם לא איבד את העין, אבל הוא היה צריך איזשהו ייחוד במראה לאיום, והסיפור שבאטץ' איבד עין אבל הצליח להפיל ענק היה הסיפור שהופץ. הוא בהה בננס עם התיק והצל, שעמד ללכת. "כן, באטץ', זו המשפחה שלך, והמשפחה שלי בקרוב תבין שאני כבר לא באקדמיה". באטץ' גיחך, הוא כבר למד ששום דבר בזולצ'י לא היה צפוי. הוא שכר אותם לפני חודשים לרגל אחרי בילי הוק ואנשיו, כאשר הם השיגו מידע משמעותי שאיפשר את יצירת הארגון הננסי שלהם, ואז הלך וסייע לבילי הוק בקרב. הוא היה מוכן להבעיר את הפשע במחוז החופשי, רק בשביל לראות מה יקרה. הוא היה מאמין אמיתי של רוושור, והזכיר לכול הננסים את המעבר שהם שכחו. והנה, פעם נוספת, מתגלה שכול זה הוא סמסטר החופש של הבחור הזה.

"המשפחה לא תהיה אותו הדבר בלעדיך. בילי ואנדור אולי זוכרים לך חסד, אבל לנו הם לא זוכרים כלום. אנחנו עשויים למצוא את עצמנו נמחצים... אתה חייב להישאר עוד כמה חודשים, לפחות עד סוף המבצע" אבל זולצ'י הניד בראשו. "לא, אתם תשרדו. אתם תשרדו כי התוכנית מטורפת מספיק בשביל שרוושור יברך אתכם" אומר זולצ'י, והניח את ידו על כתפו של באטץ' "ואני תמיד אהיה פה, מהצד השני של כול צל" הוא אמר, ונתן חיוך אחרון לבאטץ', לפני שהוא נעלם אל הצללים. להרפתקה הבאה שלו.

גינדור לא עוצר להסתכל על הקרב. חבריו למסע הוכיחו את עצמם מספר פעמים והוא מאמין שהם חופשיים לעשות את הבחירות שלהם ומכבדים את הבחירה שלו.

הוא ממשיך להסתובב במחוז עוד תקופה קצרה אך לבסוף חוזר לביתו בהרים. הוא חוזר לבולאק רוב לא עם כעס או אכזבה מהמסע שעבר, אלא עם סיפורים. סיפורים על בני אדם שחיים במקום שבורך על ידי גראוביין בכבודו ובעצמו, אך עיוורים ליופיו בשל תאוות הבצע שלהם. על אנשים שתחושת השייכות שלהם כל כך נמחצה, שהם אינם מסוגלים להנות מעבודתם ומפירותה.

אך לא כל הסיפורים רעים. סיפורים על אנשים בעלי חזון, שרואים עתיד לאדמה שעליה הם חיים ומוכנים להילחם בשביל זה. על כל כך הרבה דעות שונות ומגוונות, האם אחת מהן יותר נכונה מהשניה? אפשר לדון בזה שנים. על אנשים שלמרות מצבם הקשה, מוצאים את התושיה לשרוד יום-יום, שעה-שעה. ולבסוף, סיפורים על ההרפתקנים. אנשים שבדיוק כמהו נמשכו למחוז הזה, כל אחד מסיבותיו שלו. ולמרות שאף אחד מהם לא הכיר, הם שילבו את ידיהם ועמדו כתף אל כתף כשהאוייב התסכל עליהם בעיניים.

יש עוד נשמות חופשיות בעולם, פוסק גינדור, והוא מקווה שבהמשך מסעותיו הוא יוכל לפגוש עוד אנשים כאלה ואולי אפילו את חבריו שוב. את סיפוריו גינדור מעלה אל הכתב ושומר את הספר במקדש של מסדרו. עוד קובץ ידע על האדמה הנפלא של גראוביין נוסף לארכיון, בתקווה פאלאדינים וכוהנים צעירים יום אחד יתקלו בספר הזה וימצאו בו עיניין, או שאולי הוא יעלה אבק עוד שנים אחרי שגינדור ישוב אל גראוביין? אותו זה לא מעניין. יש עוד הרבה ארצות בחוץ, הרבה נופים לראות, ועכשיו הוא יודע, נפשות להכיר.

לוקאר קם ממושבו, מסתכל על תוצאות הקרב. זולצ'י ואנדור יצאו מכל הסיפור בחיים, אז לפחות זה משהו. הוא מוציא מתיקו סט קוביות ושולף קוביה עם ארבעה צדדים, מגלגל אותה על הקרקע.

"נראה שאני הולך צפונה" הוא אומר לעצמו ומתחיל ללכת, הוא יעבור בעוד כמה מקומות במחוז הזה לפני שהוא עוזב, אבל הוא לא מתכנן להישאר פה יותר מחודש. זה שהזהב בידיהם של משמר החירות אומר שהבלאגן פה רק התחיל ובעוד לוקאר אוהב להמר, החיים שלו זה מחיר יקר מדי. אחריי בערך שעה של הליכה, לוקאר עוצר ונאנח, הדחף הסאטירי בו נעשה חזק מדי.

הוא מתיישב על אבן הקרובה לקקטוס ושולף את הלירה שלו. "איכשהוא אני תמיד כותב שיר בסוף" הוא ממלמל לעצמו ומתכנן לנגן, שר שיר שאף אחד לא שומע באמצע המדבר, שיר שמדבר על חירות והמחיר שהיא דורשת, מילים שמספרות על הרפתקה שהתחילה בנזיד מוזר והסתיימה עם הרבה יותר מדי ויסקי. וחשוב מכל, המסר שנובע מהשיר, מסר פשוט וקל שכנראה עדיף שאנשי המחוז יתחילו לשנן. "לא כל הנוצץ זהב" לוקאר אומר את השורה האחרונה של השיר, מנגן את המנגינה פעם אחת אחרונה בלירה שלו ואז מחזיר אותה למקום לצידו.

הוא אוסף את הדברים שלו וממשיך ללכת צפונה אל הלא נודע, היחידים שזוכרים את השיר שלו זה הוא, הקקטוס והנחש שחי מתחת לסלע. ובזאת, לוקאר ממשיך בנדודיו ובמשחקי הימורים אקראיים, מדי פעם עבודת הרפתקנות. אולי יום אחד הוא עוד יחזור למחוז, אולי לא. רק הגורל יודע.
 

הלדין

פונדקאי ותיק
משגיח/ה בדימוס
ובכן, אין ספק שזה היה כיף לקרוא את הסיפור הקטן הזה. יש כמה קצוות לא סגורים כמו החפרפרת בארגונו של בילי הוק אבל הסיפור הראשי סגור.
 

rui

The Storyteller Archmage
צוות הפורום
בצבא של ויני
תודה רבה על הקריאה והתגובות. השחקנים באמת הבריקו ויצרו פה סיפור נפלא ומגיע להם ח"ח משמעותי על כך.
עריכה: אמת, יש מס' קצוות לא סגורים והם נועדו להיות כך (חפרפרת, עימות עם השריף וכד') מתוך רצון להשאיר את הסוף פתוח יחסית. זה הרגיש לי מתאים סיפורית לרוח המחוז החופשי.
 
עריכה אחרונה:
Top Bottom