השמש שוקעת, והחבורה מתכנסת כמוסכם בכניסה לאחוזת דה-לה נפטיס, כששירו-סנשאי עצמו מחזיק ביצור מעולף, קטן ואפור. לוקח להם רגע לזהות אותו, אך קאס הוא הראשון שמבחין בכך שמדובר בלושג - ננס המעמקים שליווה אותם בחזית הדרומית, ונמלט יחד עם איזי ושאר יצורי המעמקים לאחר שריבון הברק בגד מהם. הם נכנסים באחת, מוכנים לחלוק את אשר גילו ולהתכונן לקראת הפגישה עם דונאת'אר, כשהקולות מהטרקלין כבר נשמעים.
"לאחר מכן, בשנת מאתיים עשרים ושלוש לעידן הכיבוש, נולדה היידרליה דה-לה נפטיס, אשר ניהלה עסק רווחי של הפצת עלי תה. היידרליה ניהלה קשרי מסחר רבים עם גורמים באימפריית הדרקון, כמו גם עם בית ד'אמיל ברפובליקה. עסקת הסחר הכי גדולה שלה הובילה לרווח נקי של מעל שישים אלף מטבעות זהב לאימפריה, במהלך שהוביל להעלאת המכס כדי להגדיל את הרווחים העתידיים אף יותר. מהלך זה נתמך על ידי מועצת המושלים, בה היה בזמן זה טוביאס דה-לה נפטיס, אשר כזכור התמנה למושל הס לאחר מחאת הנרקיסים של-"
"לא, לא, די, אני לא מסוגלת לשמוע את זה יותר!" ונדריה קוטעת את מאוריציו, דופקת על השולחן בכוח. האנשים מסביב - קראנג, אנאבל, לוקרשיוס ואדמונד - מביטים בה, המלכה לשעבר מחניקה פיהוק קל ולוגמת מכוס יין כמעט ריקה שלצידה.
"זאת אכן קריאה רבה, אבל אם אנחנו רוצים להספיק ולנסות לגלות רמז כלשהו עד שדונאת'אר יגיע..."
"אני לא אשרוד עד שהוא יבוא בקצב הזה, בין אם כי אתפטר או כי אשליך את עצמי מצוק. והצוקים כאן רחוקים, אל תגרמו לי ללכת את המרחק הזה לחינם" ונדריה נאנחת ומטילה את ראשה אחורה, מביטה מעלה.
"סקרנו את הספרים והמגילות האלו במשך שעות. המשפחה שלנו סקרה אותם במשך שנים. אנחנו בחיים לא נצליח לגלות ככה משהו".
"אבל עכשיו, כשאתם יודעים שאתם מחפשים את המעיין, הדברים השתנו. המבט שלנו הפך לבוחן יותר" מייעץ קראנג, שומר על הרוגע האופייני לו.
"אתה חושב שאנחנו הדה-לה נפטיסים הראשונים שרוצים למצוא את המעיין? זה חלום נושן, עם או בלי השליחות שלנו. אני בטוחה שעשרות מאיתנו כבר ניסו לעשות זאת לאורך ההיסטוריה".
"אז מה את מציעה?" שואל לוקרשיוס. "אם מציפים בעיה, מביאים פתרון".
"אני מבינה למה אתה אוהב את המספרים שלך" ונדריה מחייכת אליו ונאנחת קלות, מושכת בכתפיה.
"לא יודעת. חופשה, אולי? שמעתי שמתגלים יותר איים סביב ת'נדיאן לאחרונה, עכשיו כשאנשים באמת טורחים לחפש. אני בטוחה שאחד מהם קיצי ושמשי מספיק".
החבורה נכנסת, מושכת את תשומת הלב של כלל הנוכחים בחדר. שירו מניח את לושג התשוש על אחת הכורסאות, בשעה שאדמונד מוזג לו מים מהקנקן שמונח במרכז השולחן, למקרה שיתעורר בקרוב.
"אתם פשוט מלאים בהפתעות. נותנים לכם לשוטט שעתיים בחוץ, ואתם חוזרים עם ננס מעמקים שמצאתם. הראשון שראיתי מעולם" ונדריה מתקרבת בעניין, סוקרת את לושג מקרוב.
"מדהים לדעת כמה מעט אנחנו יודעים על העולם, לא?" המושלת מצקצקת לעצמה בלשונה, מסדרת מעט את אחת הכריות ומשעינה אותה מאחורי ראשו של לושג.
"מצאתם משהו?" היא שואלת מיד לאחר מכן.
"אנחנו בטוחים לעת עתה מהקברן ומשלוחיו. אין כוחות סביב היישוב" מדווח טאק.
"כפי שניתן לראות, היצור הקטן הזה הגיע אלינו. הוא רוצה שנעזור לו להתמודד עם המצב הקשה שגורמות לו 'הבת הסובלת' ו'אם האפלה'. איזי ושות'-גוראג, אני מניחה, על פי הסיפורים שלכם" מתקצרת נישידי.
"ובאשר אלינו" לילוואנה מביטה לרגע באילידיה, ולאחר מכן מעבירה את מבטה להקטור. "הטקס של אילידיה עבד, והקטור הצליח לחוות את הרגע בו דנקן פגש בסא-אאגה ביער ריברווד. התברר שרסיס הזיכרון שהוא נתן לו היה הסרט הוורוד של בת'אני. בהתחשב באיך שהוא התנהג אחרי שהוא קיבל אותו, אני מאמינה שהסרט הזה מכושף. הוא מריץ את המוות של בת'אני שוב ושוב בפני דנקן כדי לדחוף אותו לקצה".
"זה... לא אנושי" אנאבל מביטה באלפית בהלם, פיה רועד לרגע. "כאם... אני לא יכולה לדמיין..." היא שולחת את ידה אל אדמונד, שאוחז בה בדממה.
"זה באמת נשמע נורא" מרצינה מעט ונדריה, "ואני לא מכירה את הריבון - אבל אתם בטוחים שהסרט לא פשוט שולט בו? למה לבצע מניפולציה על אדם אם אפשר לשלוט בו?"
"לא, הסיירת צודקת. זה מתאים בהרבה לאופן הפעולה של השוגון" נישידי משלבת את ידיה. "הוא נהנה לשבור אחרים. זה חלק ממי שהוא, ממה שהוא. ככה הוא פועל. הוא אפילו לא משתמש באשליות. הוא רוצה שאנשים ישמידו את עצמם רק על פי מוצא פיו".
"באמת, הוא לא משתמש באשליות?" קראנג מרים גבה. "הוא דווקא נראה בדיוק הטיפוס. את בטוחה?"
"זה ודאי" היא מהנהנת. "זה הישג עבורו, הוא מסרב לסטות מכך. זה חלק מהגאווה האישית שלו".
"מידע יעיל" משיב חצי האורק, מהנהן לאות תודה.
"כל זה טוב ויפה. זה חשוב, באמת" מציינת ונדריה, "אבל זה לא מקרב אותנו למצוא את המעיין. אני צודקת?"
"ייתכן שדווקא כן. אם סר הקטור צדק בדבריו והטרוגלודיטים באמת מעוניינים להשחית את המעיין, ייתכן ו..." טאק מביט לרגע בננס המעמקים.
"לושג" מציין קראנג בשקט.
"לושג..." טאק לא משיב לאביו, גבותיו מזדעפות, "יודע איך להגיע לשם. או לפחות יודע איך להגיע לאיזי הזאת".
"ייתכן" מציינת לילוואנה. "אבל לא הייתי מוותרת על כל סיוע שדונאת'אר יודע להעניק".
לושג משמיע אנקה חלושה, מניד את ראשו בעדינות. החדר משתתק כשננס המעמקים מרים את ראשו המורכן, סוקר בתדהמה רגעית את כל האנשים סביבו.
"הוא לא ציפה לכל כך הרבה" הננס מדבר במבטא כבד, אך מובן לגמרי.
"טוב לראות שאתה בסדר, לושג. התפללתי עבורך" קראנג שולח לו חיוך עדין, וטאק מגלגל את עיניו בדממה.
"הוא שמח שהאדמה לא בלעה גם אתכם" משיב ננס המעמקים. "והוא זקוק לעזרה כדי לגרש את האפלה שהגיעה הנה, לארץ היפה מכל".
