לילוואנה מהנהנת, מתכוונת לסייע לה בכך, ולאחר שנראה שכל אחד ואחת זכו לתפקיד - הקרוואן ממשיך במהירות לעבר טוסון החדשה. הם מגיעים במהירות, פורקים מהקרוואן כשכל אחד ניגש למשימותיו: שירו-סנשאי ונישידי למצוא מחילות אפשריות מהן עולים הטרוגלודיטים, קאס וטאק לסייר מסביב ולוודא ששדי הקברן לא מגיעים, אילידיה, הקטור ולילוואנה לבצע את הטקס של ראשת האחווה המאגית השאר לעיין בכמה שיותר ספרים משפחתיים של בית דה-לה נפטיס, במטרה למצוא רמז כלשהו למעיין של סואולה, עכשיו כשקצת יותר ידוע עליו ועל מה מחפשים. הם יודעים שיש להם זמן עד הלילה, שכן בסביבות חצות דונאת'אר יגיע - ועמו כיווני פעולה ברורים להמשך. עד אז, עדיף להשיג כמה שיותר מידע.
הקטור ואילידיה -
קאס -
שירו-סנשאי -
הקטור ואילידיה -
הסימנים המאגים האחרונים כבר משורטטים על הרצפה. ונדריה נתנה להן לעבוד במחסן שכוח כלשהו, אשר מלא בעיקר בעורות מעובדים ובשקי תבואה. הריח לא מדהים, אבל אפשר לעבוד עם זה. לילוואנה מסיימת להדליק את הנרות האחרונים, והחשיכה שכבר מתחילה ליפול בחוץ הופכת את המקום לאינטימי למדי. האלפית דאגה להציב רוח בז כשומרת בחוץ, זהירה כתמיד, אך לא ניכר שמישהו מתקרב אליהן. האנשים עייפים לאחר יום עבודה נוסף בפיתוח ההתיישבות, מעדיפים לבקר באימפיריום - השם הרפובליקאי לפונדק המקומי, מסורת ששרדה גם במרוצת השנים ועל אף ההתנתקות החלקית מהמסורת של טרדנייה.
"הכל מוכן" היא מסתובבת אל האביר ואל החצי-אלפית, שמץ דאגה בעיניה.
"אבל אני עדיין לא בטוחה מה דעתי על הרעיון הזה. אנחנו לא באמת יודעים מה הלחש של אודסיה עושה לאנשים. זה מראה את העבר, אולי, אבל... אני בספק שאין לו השפעות צד".
"הכל מוכן" היא מסתובבת אל האביר ואל החצי-אלפית, שמץ דאגה בעיניה.
"אבל אני עדיין לא בטוחה מה דעתי על הרעיון הזה. אנחנו לא באמת יודעים מה הלחש של אודסיה עושה לאנשים. זה מראה את העבר, אולי, אבל... אני בספק שאין לו השפעות צד".
קאס -
הם יורדים מעט לפני שהקרוואן מגיע להתיישבות, למרות שטאק בבירור רוצה להגיע במהירות לטוסון החדשה. הוא מביט לעבר האופק, משלב את ידיו. קאס יודע מדוע חצי-האורק התעקש לעשות זאת, למרות רצונו המובהק. הגיוני בהרבה להתחיל את החיפוש מחוץ להתיישבות וללכת לעבר אליה, להפתיע כל אויב שאולי אורב להם. הם יצפו מהם להגיע מכיוון טוסון החדשה, לא ההפך.
אבל זה לא אומר שהוא מרוצה מזה, כפי שבבירור ניתן לראות על פניו.
הם מהלכים זה לצד זה, טאק מחזיק בחניתו בשתיקה, עיניו נשלחות ימינה ושמאלה. הוא מגניב מבט או שניים לעבר זל ולר - סקרן בינו לבין עצמו - אבל לוקח לו זמן לדבר.
"אז, למה אתה מהלך עם האיש שהרג את אמא שלך?" הוא שואל, ישיר כחנית ננעצת.
"אני מבין אם לא תרצה לענות. אתה לא חייב לי כלום. אבל אני לא רואה סיבה ללכת מסביב לזה או לעדן את השאלה".
אבל זה לא אומר שהוא מרוצה מזה, כפי שבבירור ניתן לראות על פניו.
הם מהלכים זה לצד זה, טאק מחזיק בחניתו בשתיקה, עיניו נשלחות ימינה ושמאלה. הוא מגניב מבט או שניים לעבר זל ולר - סקרן בינו לבין עצמו - אבל לוקח לו זמן לדבר.
"אז, למה אתה מהלך עם האיש שהרג את אמא שלך?" הוא שואל, ישיר כחנית ננעצת.
"אני מבין אם לא תרצה לענות. אתה לא חייב לי כלום. אבל אני לא רואה סיבה ללכת מסביב לזה או לעדן את השאלה".
שירו-סנשאי -
הם מסכימים שהמקום ההגיוני ביותר להתחיל הוא בנקודה בה נלחמו בעשרות הטרוגלודיטים, כיוון שכוח כה גדול שנע ללא שגילו אותו כנראה הגיע ממנהרה סמוכה, או לפחות כך יש להניח. השניים מהלכים בשתיקה למשך זמן מה, הדי הכפור שיוצאים מהפה של שניהם ניכרים אפילו לצד קרירות הסתיו, אשר מתקרב לאיטו לחורף.
"שירו-סנשאי...." נישידי פותחת, מביטה בו במבוכה קלה. הוא מזהה את המבט הזה - היא הביטה בו ככה עוד מהרגע שבו התעורר, ושוב ושוב בהזדמנויות שונות. בכל פעם רצתה לומר משהו, ובכל פעם עצרה בעצמה. ניכר שעכשיו היא סוף סוף נפתחת מעט.
"אתה... זוכר את זמנך באימפריה, נכון? זוכר את שירותך, אני מתכוונת" הוא מרגיש זהירות בקולה. הוא לא בטוח אם היא מכוונת למשהו או מגששת לגבי משהו. הוא ממש מרגיש אותה מהלכת על ביצים.
"שירו-סנשאי...." נישידי פותחת, מביטה בו במבוכה קלה. הוא מזהה את המבט הזה - היא הביטה בו ככה עוד מהרגע שבו התעורר, ושוב ושוב בהזדמנויות שונות. בכל פעם רצתה לומר משהו, ובכל פעם עצרה בעצמה. ניכר שעכשיו היא סוף סוף נפתחת מעט.
"אתה... זוכר את זמנך באימפריה, נכון? זוכר את שירותך, אני מתכוונת" הוא מרגיש זהירות בקולה. הוא לא בטוח אם היא מכוונת למשהו או מגששת לגבי משהו. הוא ממש מרגיש אותה מהלכת על ביצים.
