OUT
IN
המשרת מוביל אותו אל עבר הקומה השנייה של הארמון, ושירו-סנשאי שם לב לדיוקנות רבים המעטרים את הדרך: מלכים ונסיכים ממרבית ההיסטוריה הארוכה של ארוות', אותם הוא לא מזהה כמעט. פסלים נוספים מעטרים את שולחנות הנוי המוצבים בצידי המסדרון, והוא מזהה פסל אחד בצורת דרקון, עשוי אבן ירקן. הוא לא יתפלא אם מדובר במתנה שהגיעה מהאימפריה, אולי אפילו באמצעות סא-אאגה.
פריט אומנות אחד מצליח למשוך את תשומת ליבו, אולי דווקא בזכות חוסר היכרותו עם קו השושלת של בית פורלס - דיוקן מרשים של ארבעה אנשים, אחד מהם הוא מזהה כמעט מיד. במרכז הציור עומד, גאה ותמיר, אדם בעל זקן מרשים, עיניים נחרצות וכתר מלכות. הוא מזכיר מאוד את בנג'מין, המלך הנוכחי, אם כי הוא משוכנע שלא מדובר באותה אישיות. לצידו עומדת אישה נמוכה מעט, פניה חתומות. שירו לא מצליח לנער ממנו את התחושה כאילו היא מכווצת מעט בחשש. שני ילדים עומדים לפני הוריהם - הראשון גבוה בהרבה מהשני, מבוגר בלפחות שש שנים. לוקח לו רגע, אבל הוא מזהה את בנג'מין, בגיל שאינו גדול יותר מגילו הנוכחי של אדמונד, הגם שהם לא נראים דומים במיוחד. הדמות השנייה, אותה הוא מזהה בנקל, היא העוצר בכבודו ובעצמו - הוא ילד קטן כאן, בן שש או שבע לכל היותר, מחזיק את ידו של אחיו הגדול. היד של אביו מתחפרת בכתפו הימנית, במצג שנראה יותר תובעני מאשר אוהב.
המשרת קוטע את חוט המחשבה של דם הדרקון, משדל אותו להמשיך עד סוף המסדרון ונוקש בעדינות על הדלת. הוא פותח אותה קמעה, מקבל אישור בדמות הנהון שקט ומאפשר לשירו להיכנס.
משרדו של לוקרשיוס נראה כמקום עבודה אמיתי, הגם אם תפנוקי מלכות לא חסרים בו. זוג חלונות זכוכית עצומים נמצאים באחורי החדר, משקיפים לעבר החצר המרשימה שמתחת. וילונות בצבע אדום ניצבים לצידם, מוכנים לסוכך על החדר ולאטום כל שביב אור בו. כוננית ספרים עומדת בצידו הימני של החדר, ועליה מספר בקבוקי יין נדירים - רק על פי השנים הכתובות ניתן להעריך אם מחירם האדיר. מעל אותה כוננית ניצב, במסגרת מרובעת, איור של הוד מעלתו ולוקרשיוס בשנות העשרים לחייהם.
צד שמאל של החדר מכיל ארון בעל דלת הזזה. חצי ממנה נותרה פתוחה, ושירו-סנשאי מצליח לזהות שורה של ניירות וספרים בעל מראה מתמטי. ספרי עבודה, אם היה עליו לשער. מספר נרות שטרם הודלקו נח על הארון, בתוספת פסל אבן מסותת היטב ובו סמל של חרב על רקע להבות - סמלו של בית פורלס. לצידו, עומד בדממה דגם ספינה מרהיב אשר נראה כי נבנה בעבודת יד ארוכה ומושקעת.
במרכז החדר ניצב שולחנו של לוקרשיוס, מלבן ארוך ועשוי עץ טיק אשר מצטייר במהירות כליבו של החדר. ניירות פזורים עליו בכל מקום, ואף על פי ששירו חושב תחילה שמדובר בכאוס מוחלט - מבט שני, ארוך יותר, חושף שיש היגיון מסדר מאחורי ההצבה שלהם, הגם אם הוא אינו מצליח להבין אותו בשום צורה. שיטה אישית השמורה לעוצר, ככל הנראה. כורסה נוחה ניצבת בצד האורחים, זהה כמעט לחלוטין לאחת שעומדת לשירותו של העוצר. לא רחוק מהאיש עצמו ניצב פעמון נייד קטן, אף כי השימוש בו לא ברור. מעל השולחן עצמו נמצא דיוקן ענק ומרהיב של נופי הממלכה, גבעות ירוקות הגובלות בהר שממנו זורם נהר לעבר יער עבות. שילובם של כלל המרכיבים מעניק תחושה מרוממת - ויחד עם אור השמש הטבעי שבוקע מהחלונות ומסגרת העץ המקושטת שהוכנה לדיוקן, מדובר באחת מהיצירות היפות בחייו ביותר שראה דם הדרקון.
לוקרשיוס עצמו רכון על שולחנו, קצות אצבעותיו הדקות מוכתמות מעט מדיו. קערה קטנה ובה עגבניות שרי יושבת לצד קנקן מים זכים. זוג כוסות כבר מלאות בהן, וניכר שמשרתיו של העוצר כבר הכינו את המשרד לפגישה הצפויה. העוצר לא מרים את ראשו מהשולחן, דומם רגע ארוך עד שלבסוף גבותיו מזדעפות. הוא קם, אך לא נע אל שירו - במקום זאת, הוא נע לעבר ארון העבודה שלו, מנצל את העובדה שהדלת כבר חצי מוחלקת כדי לשלוף את הספר שרצה. הוא מניח אותו על השולחן, ושירו רואה שהספר לא הספיק אפילו לצבור אבק - למעשה, נראה שהדפים שלו בלויים מעט. לוקרשיוס פותח את הספר, נועץ את אצבעו בעמוד מסוים כדי להגיע אליו במהירות וקורא רגע ארוך. הוא מניח אותו לאחר מכן באחת מהערימות לצידו, ושירו רואה שהזווית בה הניח העוצר את הספר שונה מהזווית של רוב הספרים האחרים, כאילו הוא מעוקם מעט. האיש כותב לבסוף שורה בתחתית המסמך שעומד מלפניו ופותח את אחת המגירות בצד השולחן שלו. חותם אדום נשלף החוצה, וריח מוכר של ורדים עוטף את שירו, מזכיר לו את החותם המזויף של קושאן, אותו לא הצליחו למצוא. לוקרשיוס חותם על המסמך, מפזר מעט חול כדי שהוא יספוג את הדיו, ולבסוף לוקח את הפעמון הנייד הקטן שנמצא לידו, מצלצל בו מספר פעמים, הגם שאף משרת לא מגיע. לוקרשיוס מניח את הפעמון בזעף, שולח מבט נוסף למסמך בטרם הוא שם אותו בצד - באותה זווית שונה בה הניח את הספר - ונוגע קלות ברקתו השמאלית, כאילו כדי לזכור את הדבר שעומד מולו.
איש של טקסים משונים, אך לדם הדרקון יש תחושה שקצב העבודה שלו מתעלה בלי כל קושי על זה של שאר אנשי המועצה.
"בוקר טוב, שירו-סנשאי. איך השהות בבירה עד כה?" הוא לוגם מכוס המים שלו, חותך כמעט מיד מעולם העבודה לשיחה עם הלוחם. "הספקת להשתתף בפגישת מועצה, משתה והצבה לקראת מבצע נוסף. הספק מרשים".
