כשמדברים על משחק בעולם בן זמננו (לצורך הדיון - מהמחצית השנייה של המאה העשרים ועד היום) שחקנים ומנחים שמגיעים מרקע של פנטזיה נתקלים בבעיה קטנה אך משמעותית. הרעיון של "חבורת הרפתקנים" שמסתובבת בעולם ונלחמת בכל מיני יריבים די לא קיים בימינו. כשיש לך גבולות, דרכונים, מסמכים מזהים, רשיונות נשק ונהיגה וכמובן הרבה שוטרים, הרפתקנים לוחמניים והרפתקאותיהם הם משהו שפותח מבזקי חדשות ומסדר את החבורה האמיצה בתא כלא במקרה הטוב ובתוך שקיות ניילון שחורה במקרה הפחות טוב.
אז, איך יוצאים להרפתקאות ומקימים חבורת הרפתקנים בעולם שלא ממש מותאם לכאלה?
אפשרות אחת, היא משחק עם אופי שונה - הדמויות יכולות להיות אנשי ארגונים ממשלתיים, אכיפת חוק או צבא, שפועלים במסגרת גדולה והיררכית. אם בעולם פנטזיה היית פושט עם החברים על ארמונו של המכשף מלוכלך-הזקן כדי להשיג את חפצי הקסם שלו, עכשיו אתה חלק מ"מבצע חנית נפטון" לחיסולו של בן-לאדן!
למה אני מדגיש פה שזה משחק עם אופי שונה? כי אם בעולם פנטזייה עם מכשפים מלוכלכי-זקן ההרפתקנים הם עצמאיים לגמרי, כאן מדובר במבצע שכולל עשרות אנשים מסביב, עם מודיעין, לוגיסטיקה, תכנון - כשמלבד הכוח בשטח יש המון כוחות מעטפת, חמ"לים, חפ"קים ועוד הרבה כאב ראש שרוב המנחים והשחקנים לא ממש רוצים להתעסק איתו או יודעים להתעסק איתו (למרות שבישראל, בניגוד לארצות אחרות, הסיכוי שמישהו בקבוצה היה מעורב בצורה כזו או אחרת בעניינים כאלה במציאות גדול יותר).
משחק מציאותי של מבצעים כאלה יכול להיות נהדר, אבל מה אם בכל זאת רצית אווירה של "חבורת הרפתקנים" בלי לדווח לאחור, בלי לנהל כוחות של עשרות דב"שים ובלי לקבל שינוי משימה בקשר?
כאן, יש כמה אפשרויות.
נתחיל מנקודת הנחה ראשונית - משחק מציאותי בעולם מודרני מתאר דברים שיכולים להיות ולא בהכרח קיימים. גם אם במציאות אין בתזמורת צה"ל יחידת ריגול סודית או שהמושג היחיד שלכם על מבצעי הקומנדו הבריטי בעיראק הוא ספר מפוקפק שאהוד על מלש"בים, אם אתם יכולים לדמיין שזה כתוב בעיתון - כנראה שזה מספיק אמין למשחק שלכם.
מבצעים מיוחדים: כמו שהזכרתי בהתחלה, מבצע מיוחד הוא אירוע מורכב שכולל הרבה אנשים. אבל במשחק שלכם, זה לא חייב להיות ככה. אולי ההרפתקה התחילה כמבצע מיוחד מהסוג הזה, אבל אז משהו השתבש לגמרי (מאובדן קשר עד נפילת טיל על החמ"ל שאחראי עליכם) ועכשיו הכוח שלכם (שיכול להיות שחלק גדול ממנו נהרג מה שמצמצם את מספר הדמויות לזה של חבורת הרפתקנים "קלאסית") צריך להסתדר לבד, למצוא בעלי ברית מקומיים (מה שמאפשר לגוון את החבורה) ולחזור הביתה בשלום או לבצע את המשימה נגד כל הסיכויים.
סוכנים חשאיים ומרגלים: כאן המטרה היא בעיקר לא להתגלות וה"הרפתקה" יכולה להיות באורך של מערכה שלמה ולא רק מבצע אחד. העצמאות של החבורה מאוד מתאימה כאן כי סוכן חשאי שמרבה ליצור קשר עם המפקדה הממונה עליו מסתכן בהיחשפות ותפיסה. הרבה סרטים וספרים מציגים מרגלים כפועלים בזהות בדויה ותחת סיפור כיסוי, מה שבעצם מייצר לנו משחק תפקידים בתוך משחק תפקידים. החשאיות שמאפיינת את הפעילות הזו במציאות, גם נותנת הרבה חופש פעולה למנחה - משימות, ארגונים, בכירים - את כל אלה אפשר להמציא גם בלי "להכין שיעורי בית". אם אפילו האמריקאי הסביר לא מכיר את מבנה קהילת המודיעין המסועפת של ארצו, אז תרגישו בנוח להמציא עוד כמה סוכנויות ולטעון שפשוט לא פורסם עליהן כלום מרוב שהן סודיות.
שוטרים ובלשים: דומה קצת למשחקי הסוכנים והמבצעים המיוחדים. שוטרים שייכים לארגון מסודר אבל יכולים לעבוד תחת מסווה או להחליט לכופף קצת את ההוראות של הממונים עליהם (סצנה נפוצה בסרטי פעולה משטרתיים, כולל הקטע של "תחזיר את התג") בעוד שבלשים פרטיים עובדים בצד האפור של החוק, לפעמים מסייעים לאוכפי החוק הרשמיים ולפעמים קצת עוברים על החוק בעצמם. חבורת הרפתקנים יכולה להיות סוכנות בילוש שלמה וכמו בסרטים ובספרים לחקור כל מיני תעלומות מרגשות ומסעירות - גם אם במציאות חוקרים פרטיים בעיקר מנהלים מעקבים משמימים אחרי נואפים למיניהם.
מאפיות וקרטלים: סדרות וסרטים על קרטל הסמים נהייו מאוד פופולאריות בעשור האחרון ופושעים ומעשיהם הרעים ריתקו את הציבור מאז שיש עיתונים. כאן ההרפתקאות מקבלות גוון אפל והדמויות הן לא בדיוק טיפוסים חיוביים, אבל אם יש מישהו שבאמת יכול לקנות נשק (בשוק השחור) וללכת לירות באויביו ברחוב כדי לקחת את אוצרותיהם כמו הרפתקן פנטזיה מודרני, אז הוא כנראה אחד מהטיפוסים האלה. מצד שני, אפשר גם לשחק ויג'ילנטים - אנשים שלוקחים את החוק לידיים ויוצאים להיפטר מהפושעים בעצמם.
טרור וגרילה: מצבאות שלמים ועד תאים של כמה פעילים בודדים, דמויות שבחרו בדרך הטרור והגרילה משתמשות בנשק נגד הממסד או מתחריהן בלי יותר מידי עכבות. בניגוד למשחק של מאפיות וקרטלים, משחק כזה לא בהכרח מציב את הדמויות בצד השלילי של עולם המערכה, כי כידוע לכל הטרוריסט של מישהו אחד הוא לוחם חופש של מישהו אחר.
מדינות כושלות: לבנון למשל. מדינות שבהן סמכות השלטון חלשה עד לא קיימת והאווירה הכללית היא של "מערב פרוע" בו כל דאלים גבר. כאן "הרפתקנות" במובן המוכר לנו ממשחקי פנטזייה היא מצב די נורמלי וחבורת ההרפתקנים שלכם בהחלט יכולה לפעול באופן עצמאי למדי תוך שהיא מתחמשת במגוון כלי משחית נגד אויביה. משחק באווירה כזו יכול להתאים גם לעולם פוסט-אפוקליפטי, או למשחק של מלחמת עולם שלישית עם שרידי יחידות צבאיות שנלחמות זו כנגד זו במערכה שאבדה כבר.
משחק מודרני לא חייב לכלול הרפתקנים והרפתקאות, הוא יכול להיות משחק עם אופי של אסטרטגיה וקבלת החלטות, אבל אם אתם ממש רוצים הרפתקנים מודרניים, יש דרך לעשות זאת בלי להתפשר על ה"מציאותיות" שלו. כמובן שאם עולם המשחק שלכם כולל מאפיינים של פנטזייה אורבנית, קונספירציות, חייזרים ומדע-מוזר, ההזדמנויות להרפתקאות ולהרפתקנים מתרחבות פי כמה.
אז, איך יוצאים להרפתקאות ומקימים חבורת הרפתקנים בעולם שלא ממש מותאם לכאלה?
אפשרות אחת, היא משחק עם אופי שונה - הדמויות יכולות להיות אנשי ארגונים ממשלתיים, אכיפת חוק או צבא, שפועלים במסגרת גדולה והיררכית. אם בעולם פנטזיה היית פושט עם החברים על ארמונו של המכשף מלוכלך-הזקן כדי להשיג את חפצי הקסם שלו, עכשיו אתה חלק מ"מבצע חנית נפטון" לחיסולו של בן-לאדן!
למה אני מדגיש פה שזה משחק עם אופי שונה? כי אם בעולם פנטזייה עם מכשפים מלוכלכי-זקן ההרפתקנים הם עצמאיים לגמרי, כאן מדובר במבצע שכולל עשרות אנשים מסביב, עם מודיעין, לוגיסטיקה, תכנון - כשמלבד הכוח בשטח יש המון כוחות מעטפת, חמ"לים, חפ"קים ועוד הרבה כאב ראש שרוב המנחים והשחקנים לא ממש רוצים להתעסק איתו או יודעים להתעסק איתו (למרות שבישראל, בניגוד לארצות אחרות, הסיכוי שמישהו בקבוצה היה מעורב בצורה כזו או אחרת בעניינים כאלה במציאות גדול יותר).
משחק מציאותי של מבצעים כאלה יכול להיות נהדר, אבל מה אם בכל זאת רצית אווירה של "חבורת הרפתקנים" בלי לדווח לאחור, בלי לנהל כוחות של עשרות דב"שים ובלי לקבל שינוי משימה בקשר?
כאן, יש כמה אפשרויות.
נתחיל מנקודת הנחה ראשונית - משחק מציאותי בעולם מודרני מתאר דברים שיכולים להיות ולא בהכרח קיימים. גם אם במציאות אין בתזמורת צה"ל יחידת ריגול סודית או שהמושג היחיד שלכם על מבצעי הקומנדו הבריטי בעיראק הוא ספר מפוקפק שאהוד על מלש"בים, אם אתם יכולים לדמיין שזה כתוב בעיתון - כנראה שזה מספיק אמין למשחק שלכם.
מבצעים מיוחדים: כמו שהזכרתי בהתחלה, מבצע מיוחד הוא אירוע מורכב שכולל הרבה אנשים. אבל במשחק שלכם, זה לא חייב להיות ככה. אולי ההרפתקה התחילה כמבצע מיוחד מהסוג הזה, אבל אז משהו השתבש לגמרי (מאובדן קשר עד נפילת טיל על החמ"ל שאחראי עליכם) ועכשיו הכוח שלכם (שיכול להיות שחלק גדול ממנו נהרג מה שמצמצם את מספר הדמויות לזה של חבורת הרפתקנים "קלאסית") צריך להסתדר לבד, למצוא בעלי ברית מקומיים (מה שמאפשר לגוון את החבורה) ולחזור הביתה בשלום או לבצע את המשימה נגד כל הסיכויים.
סוכנים חשאיים ומרגלים: כאן המטרה היא בעיקר לא להתגלות וה"הרפתקה" יכולה להיות באורך של מערכה שלמה ולא רק מבצע אחד. העצמאות של החבורה מאוד מתאימה כאן כי סוכן חשאי שמרבה ליצור קשר עם המפקדה הממונה עליו מסתכן בהיחשפות ותפיסה. הרבה סרטים וספרים מציגים מרגלים כפועלים בזהות בדויה ותחת סיפור כיסוי, מה שבעצם מייצר לנו משחק תפקידים בתוך משחק תפקידים. החשאיות שמאפיינת את הפעילות הזו במציאות, גם נותנת הרבה חופש פעולה למנחה - משימות, ארגונים, בכירים - את כל אלה אפשר להמציא גם בלי "להכין שיעורי בית". אם אפילו האמריקאי הסביר לא מכיר את מבנה קהילת המודיעין המסועפת של ארצו, אז תרגישו בנוח להמציא עוד כמה סוכנויות ולטעון שפשוט לא פורסם עליהן כלום מרוב שהן סודיות.
שוטרים ובלשים: דומה קצת למשחקי הסוכנים והמבצעים המיוחדים. שוטרים שייכים לארגון מסודר אבל יכולים לעבוד תחת מסווה או להחליט לכופף קצת את ההוראות של הממונים עליהם (סצנה נפוצה בסרטי פעולה משטרתיים, כולל הקטע של "תחזיר את התג") בעוד שבלשים פרטיים עובדים בצד האפור של החוק, לפעמים מסייעים לאוכפי החוק הרשמיים ולפעמים קצת עוברים על החוק בעצמם. חבורת הרפתקנים יכולה להיות סוכנות בילוש שלמה וכמו בסרטים ובספרים לחקור כל מיני תעלומות מרגשות ומסעירות - גם אם במציאות חוקרים פרטיים בעיקר מנהלים מעקבים משמימים אחרי נואפים למיניהם.
מאפיות וקרטלים: סדרות וסרטים על קרטל הסמים נהייו מאוד פופולאריות בעשור האחרון ופושעים ומעשיהם הרעים ריתקו את הציבור מאז שיש עיתונים. כאן ההרפתקאות מקבלות גוון אפל והדמויות הן לא בדיוק טיפוסים חיוביים, אבל אם יש מישהו שבאמת יכול לקנות נשק (בשוק השחור) וללכת לירות באויביו ברחוב כדי לקחת את אוצרותיהם כמו הרפתקן פנטזיה מודרני, אז הוא כנראה אחד מהטיפוסים האלה. מצד שני, אפשר גם לשחק ויג'ילנטים - אנשים שלוקחים את החוק לידיים ויוצאים להיפטר מהפושעים בעצמם.
טרור וגרילה: מצבאות שלמים ועד תאים של כמה פעילים בודדים, דמויות שבחרו בדרך הטרור והגרילה משתמשות בנשק נגד הממסד או מתחריהן בלי יותר מידי עכבות. בניגוד למשחק של מאפיות וקרטלים, משחק כזה לא בהכרח מציב את הדמויות בצד השלילי של עולם המערכה, כי כידוע לכל הטרוריסט של מישהו אחד הוא לוחם חופש של מישהו אחר.
מדינות כושלות: לבנון למשל. מדינות שבהן סמכות השלטון חלשה עד לא קיימת והאווירה הכללית היא של "מערב פרוע" בו כל דאלים גבר. כאן "הרפתקנות" במובן המוכר לנו ממשחקי פנטזייה היא מצב די נורמלי וחבורת ההרפתקנים שלכם בהחלט יכולה לפעול באופן עצמאי למדי תוך שהיא מתחמשת במגוון כלי משחית נגד אויביה. משחק באווירה כזו יכול להתאים גם לעולם פוסט-אפוקליפטי, או למשחק של מלחמת עולם שלישית עם שרידי יחידות צבאיות שנלחמות זו כנגד זו במערכה שאבדה כבר.
משחק מודרני לא חייב לכלול הרפתקנים והרפתקאות, הוא יכול להיות משחק עם אופי של אסטרטגיה וקבלת החלטות, אבל אם אתם ממש רוצים הרפתקנים מודרניים, יש דרך לעשות זאת בלי להתפשר על ה"מציאותיות" שלו. כמובן שאם עולם המשחק שלכם כולל מאפיינים של פנטזייה אורבנית, קונספירציות, חייזרים ומדע-מוזר, ההזדמנויות להרפתקאות ולהרפתקנים מתרחבות פי כמה.
).
