כמו שחלקכם יודעים, [mention]העוג הברברי[/mention] מנחה לי, לקווריון ולידס משחקים בעולם של הנשגבים. הדמות שלי באה מאיי הצוואר, וכדי להעשיר את הדמות (וכי משעמם לי), החלטתי לבנות את תרבות איי הצוואר. עוג המליץ לי לפרסם את זה כאן, אז... הנה! אני מפרסם כאן לפי נושאים, וכרגע אפרסם שלושה נושאים.
חברה ומשפחה:
החברה באיים שבטית מאוד, ומבוססת על קשרי דם. נאמנותו של אדם נתונה ראשית כל למשפחה - הוריו, אחיו ואחיותיו; דודיו, דודותיו וצאצאיהם; סביו וסבותיו; ילדיו, אחייניו, אשתו וקרוביה. עליו להגן על כבודם של קרוביו בנקמת דם אם נפגע, ועליו להשתתף בתשלום כופר-הדם אם קרוביו פשעו. עליו לעזור בפרנסת קרובים עניים, זקנים או חולים, והוא יכול לסמוך על קרוביו שיעזרו לו כשיהיה צורך. היחסים בין בני המשפחה קרובים מאוד, ואמרה ידועה באיים אומרת ש''בצוואר אין בני דודים, רק אחים''. בגידה במשפחה היא מעשה בל יעשה, והעונש עליו יהיה קשה ואכזרי. פעמים רבות, כפרים שלמים מורכבים מכמה חמולות בודדות, או אף ממשפחה מורחבת אחת ויחידה.
נישואין נחשבים לברית דם נצחית, ומטרתם היא ברית בין משפחות, הבאת ילדים ואיחוד קדוש של גבר ואישה. הם המסגרת היחידה בה יחסי מין מותרים. יחסים מחוץ למסגרת זו מוקעים כזנות, נחשבים לדבר המבייש את המשפחה, וללא ספק יסתיימו בנקמת דם. הומוסקסואליות לא נרדפת אך בהחלט לא מסתכלים עליה בעין יפה, והיא נחשבת לדבר לא גברי במיוחד. מכל מקום, גם מהומואים מצפים להינשא לאישה ולהביא ילדים, וכמובן שלא לקיים יחסים מחוץ למסגרת.
נשים, גברים ו... מה שביניהם:
כחברה שבטית, אנשי הצוואר פטריארכליים - לדעתם (ולדעתן), נשים הן מטבען רגשניות וביתיות, ותפקידיהם נמצאים בבית - הטיפול בילדים וחינוכם, המטבח, ומלאכות בית כמו ניקיון ואריגה. מקובל שהאישה תרחץ את רגלי בעלה במים חמימים כשהוא חוזר מיום ארוך בסירת הדיג. אמהות ונשים נשואות זוכות לכבוד רב מבעליהן על דאגתן לבית ולמשפחה. לעומתן, נשים צעירות ונערות נחשבות (ואולי גם בצדק) ל''מעופפות'', ולכן הקלאן דואג לשמור עליהן שלא יאבדו את כבודן ויביישו את משפחתן ב... מעשה זה או אחר.
במקום שבטי כמו הצוואר, מערכות היחסים בין גברים לנשים מוגדרים בנוקשות בידי חוקים עתיקים, שמטרתם למנוע נקמות דם. בעוד שבתוך המשפחה אין מגבלות, אסור לגבר (גם רווק) לעשות פעולות העלולות לפגוע בכבוד האישה שמולו והקלאן שלה - נשיקה מנומסת על היד, או מחמאה לאישה על יופיה או גזרתה, עלולות להתפרש לא נכון ולהוביל לנקמת דם. הטרדה מינית בוטה - אתה כבר יכול להתחיל לכתוב צוואה. בחלק מהאיים המחמירים יותר מקובל שגבר ואישה ממשפחות שונות לא יגעו זה בזו, ולפעמים אפילו מקובל לא לפנות לאישה, אלא לבעלה או אביה.
הטיה נחשבות ל''חסרות קלאן'' - מי שמוותרת על מעמדה כאישה מוותרת על משפחתה. כחסרות משפחה הן לא מחוייבות לאיש מלבד עצמן, מה שקוסם לחלק מהנערות, אבל אין מי שיגן עליהן חוץ מהטיות האחרות (שמסיבה זו נוהגות להתאגד). באופן כללי האבא הממוצע לא יתלהב מכך שבתו תהפוך לטיה - הוא יעדיף בהרבה שהיא תינשא ותביא ילדים - אבל יש מי שרצון בתם חשוב להם יותר מהאינטרסים של המשפחה.
נשים גם נחשבות לכוהנות שפונות אל האלים. הסיבה לכך היא שילוב של אגדה ומציאות מלוכלכת. נשים פונות אל הרגש, ולכן הפנייה שלהן מרככת את ליבן של האלים, והן יודעות להשתמש במילים וברגשות בצורה הנכונה. המציאות המלוכלכת, כמובן, היא הסיבה שיש כול כך הרבה דמי אלים ודמי יסודנים במערב. האלים של המערב חיים בעושר רב ועם מאמינים רבים, ונשים זה אחד מהתאוות הארציות של האלים שנפלו מן החוקים שנקבעו להם לפני אלפי שנים והידרדרו ללסחוט את בני התמותה על משאביהם. הגברים והנשים מתפללים יחדיו, אך רק הנשים הן הכוהנות המקודשות שנבחרות אישית על ידי האלים. כמובן, בהתחשב בטבעם של האלים, גם נשים מבוגרות לרוב מפנות את מקומן ככוהנות לנשים צעירות יותר. הכוהנות לרוב מוצאות מן הקלאן ומוגדרות כרכוש האל או היסודן, אך מי שסיימ ואת תפקידן לרוב מאומצות חזרה למשפחתן, ואם הן צעירות מספיק אפילו מתחתנות שוב (זה נחשב למזל טוב להינשא לכוהנת לשעבר).
שלטון, משפט ונקמה:
הקלאנים מונהגים בידי גבר זקן או בגיל העמידה, לרוב כזה שילדיו בגרו והוא פנוי לתפקיד ההנהגה. המנהיג אחראי על ייצוג המשפחה בפני השלטון, הכוהנות ומשפחות אחרות, והעלאת המסים לקיסרות ולאלים, כמו גם על פיתרון סכסוכים בתוך המשפחה ושמירה עליה מאוחדת. בצוואר אין מערכת חוק מסודרת מלבד נקמות הדם - שהמד היחיד להן הוא אורך הפתיל של האדם בו פגעת, אם כי פעמים רבות עורכים התייעצות במשפחה לפני יציאה לנקמה. בחלק מהמקרים מנסים המנהיגים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, לרוב בתשלום כופר דם, עליו מחליטים בוררים חיצוניים, לרוב זקנים משבטים נייטרליים.
*מובן שכל התרבות הזו נוגעת לבני האדם, ושהאלים והיסודנים הם מעל לחוק. עוד תוספות, בעיקר על חגים, פסטיבלים ותרבות חומרית, יבואו בהמשך.
חברה ומשפחה:
החברה באיים שבטית מאוד, ומבוססת על קשרי דם. נאמנותו של אדם נתונה ראשית כל למשפחה - הוריו, אחיו ואחיותיו; דודיו, דודותיו וצאצאיהם; סביו וסבותיו; ילדיו, אחייניו, אשתו וקרוביה. עליו להגן על כבודם של קרוביו בנקמת דם אם נפגע, ועליו להשתתף בתשלום כופר-הדם אם קרוביו פשעו. עליו לעזור בפרנסת קרובים עניים, זקנים או חולים, והוא יכול לסמוך על קרוביו שיעזרו לו כשיהיה צורך. היחסים בין בני המשפחה קרובים מאוד, ואמרה ידועה באיים אומרת ש''בצוואר אין בני דודים, רק אחים''. בגידה במשפחה היא מעשה בל יעשה, והעונש עליו יהיה קשה ואכזרי. פעמים רבות, כפרים שלמים מורכבים מכמה חמולות בודדות, או אף ממשפחה מורחבת אחת ויחידה.
נישואין נחשבים לברית דם נצחית, ומטרתם היא ברית בין משפחות, הבאת ילדים ואיחוד קדוש של גבר ואישה. הם המסגרת היחידה בה יחסי מין מותרים. יחסים מחוץ למסגרת זו מוקעים כזנות, נחשבים לדבר המבייש את המשפחה, וללא ספק יסתיימו בנקמת דם. הומוסקסואליות לא נרדפת אך בהחלט לא מסתכלים עליה בעין יפה, והיא נחשבת לדבר לא גברי במיוחד. מכל מקום, גם מהומואים מצפים להינשא לאישה ולהביא ילדים, וכמובן שלא לקיים יחסים מחוץ למסגרת.
נשים, גברים ו... מה שביניהם:
כחברה שבטית, אנשי הצוואר פטריארכליים - לדעתם (ולדעתן), נשים הן מטבען רגשניות וביתיות, ותפקידיהם נמצאים בבית - הטיפול בילדים וחינוכם, המטבח, ומלאכות בית כמו ניקיון ואריגה. מקובל שהאישה תרחץ את רגלי בעלה במים חמימים כשהוא חוזר מיום ארוך בסירת הדיג. אמהות ונשים נשואות זוכות לכבוד רב מבעליהן על דאגתן לבית ולמשפחה. לעומתן, נשים צעירות ונערות נחשבות (ואולי גם בצדק) ל''מעופפות'', ולכן הקלאן דואג לשמור עליהן שלא יאבדו את כבודן ויביישו את משפחתן ב... מעשה זה או אחר.
במקום שבטי כמו הצוואר, מערכות היחסים בין גברים לנשים מוגדרים בנוקשות בידי חוקים עתיקים, שמטרתם למנוע נקמות דם. בעוד שבתוך המשפחה אין מגבלות, אסור לגבר (גם רווק) לעשות פעולות העלולות לפגוע בכבוד האישה שמולו והקלאן שלה - נשיקה מנומסת על היד, או מחמאה לאישה על יופיה או גזרתה, עלולות להתפרש לא נכון ולהוביל לנקמת דם. הטרדה מינית בוטה - אתה כבר יכול להתחיל לכתוב צוואה. בחלק מהאיים המחמירים יותר מקובל שגבר ואישה ממשפחות שונות לא יגעו זה בזו, ולפעמים אפילו מקובל לא לפנות לאישה, אלא לבעלה או אביה.
הטיה נחשבות ל''חסרות קלאן'' - מי שמוותרת על מעמדה כאישה מוותרת על משפחתה. כחסרות משפחה הן לא מחוייבות לאיש מלבד עצמן, מה שקוסם לחלק מהנערות, אבל אין מי שיגן עליהן חוץ מהטיות האחרות (שמסיבה זו נוהגות להתאגד). באופן כללי האבא הממוצע לא יתלהב מכך שבתו תהפוך לטיה - הוא יעדיף בהרבה שהיא תינשא ותביא ילדים - אבל יש מי שרצון בתם חשוב להם יותר מהאינטרסים של המשפחה.
נשים גם נחשבות לכוהנות שפונות אל האלים. הסיבה לכך היא שילוב של אגדה ומציאות מלוכלכת. נשים פונות אל הרגש, ולכן הפנייה שלהן מרככת את ליבן של האלים, והן יודעות להשתמש במילים וברגשות בצורה הנכונה. המציאות המלוכלכת, כמובן, היא הסיבה שיש כול כך הרבה דמי אלים ודמי יסודנים במערב. האלים של המערב חיים בעושר רב ועם מאמינים רבים, ונשים זה אחד מהתאוות הארציות של האלים שנפלו מן החוקים שנקבעו להם לפני אלפי שנים והידרדרו ללסחוט את בני התמותה על משאביהם. הגברים והנשים מתפללים יחדיו, אך רק הנשים הן הכוהנות המקודשות שנבחרות אישית על ידי האלים. כמובן, בהתחשב בטבעם של האלים, גם נשים מבוגרות לרוב מפנות את מקומן ככוהנות לנשים צעירות יותר. הכוהנות לרוב מוצאות מן הקלאן ומוגדרות כרכוש האל או היסודן, אך מי שסיימ ואת תפקידן לרוב מאומצות חזרה למשפחתן, ואם הן צעירות מספיק אפילו מתחתנות שוב (זה נחשב למזל טוב להינשא לכוהנת לשעבר).
שלטון, משפט ונקמה:
הקלאנים מונהגים בידי גבר זקן או בגיל העמידה, לרוב כזה שילדיו בגרו והוא פנוי לתפקיד ההנהגה. המנהיג אחראי על ייצוג המשפחה בפני השלטון, הכוהנות ומשפחות אחרות, והעלאת המסים לקיסרות ולאלים, כמו גם על פיתרון סכסוכים בתוך המשפחה ושמירה עליה מאוחדת. בצוואר אין מערכת חוק מסודרת מלבד נקמות הדם - שהמד היחיד להן הוא אורך הפתיל של האדם בו פגעת, אם כי פעמים רבות עורכים התייעצות במשפחה לפני יציאה לנקמה. בחלק מהמקרים מנסים המנהיגים לפתור את הסכסוך בדרכי שלום, לרוב בתשלום כופר דם, עליו מחליטים בוררים חיצוניים, לרוב זקנים משבטים נייטרליים.
*מובן שכל התרבות הזו נוגעת לבני האדם, ושהאלים והיסודנים הם מעל לחוק. עוד תוספות, בעיקר על חגים, פסטיבלים ותרבות חומרית, יבואו בהמשך.