יצא לי לאחרונה לחשוב על הרעיונות והפילוסופיה שעומדים מאחורי הדרך שבה אני בונה הרפתקאות. באופן כללי, האופן שבו אני בונה ומריץ את ההרפתקה הוא לנסות לכתוב סיפור טוב עם השחקנים. זה מה שמנחה אותי כשאני מתכנן את מבנה ההרפתקה, וגם כשאני מריץ אותה.
באופן טבעי, זה אומר שאני בעד השחקנים ולא נגדם. אני לא חושב שזה דבר רע, אבל הבעיה היא שזה מקשה על השעיית הספק של השחקנים. לא משנה מה השחקנים יעשו, בסופו של דבר דברים יסתרו, כי המטרה של השה"מ היא ליצור סיפור טוב, וסיפור שבו הדמויות החליטו לעשות משהו טיפשי ומתו בגלל זה הוא לא סיפור טוב. גם אם יש השלכות, הן מידתיות ונבנות כך שהן לא ישפיעו על התוצאה הסופית.
לאחרונה אני מנסה ללמד את עצמי להכניס השלכות יותר חמורות למעשי הדמויות בהרפתקאות שאני מריץ, לטוב ולרע. אבל זה קשה. יש לי סיפור בראש, או אפילו כמה סיפורים, ואני אוטומטית נמנע מכל דבר שלא תואם את הסיפור שלי.
רציתי לפתוח את זה לדיון כאן. מה אתם חושבים על הגישה? מסכימים? לא מסכימים? זו בעיה בכלל? איך צריך לטפל בזה אם זו בעיה?
אשמח לדעות.
באופן טבעי, זה אומר שאני בעד השחקנים ולא נגדם. אני לא חושב שזה דבר רע, אבל הבעיה היא שזה מקשה על השעיית הספק של השחקנים. לא משנה מה השחקנים יעשו, בסופו של דבר דברים יסתרו, כי המטרה של השה"מ היא ליצור סיפור טוב, וסיפור שבו הדמויות החליטו לעשות משהו טיפשי ומתו בגלל זה הוא לא סיפור טוב. גם אם יש השלכות, הן מידתיות ונבנות כך שהן לא ישפיעו על התוצאה הסופית.
לאחרונה אני מנסה ללמד את עצמי להכניס השלכות יותר חמורות למעשי הדמויות בהרפתקאות שאני מריץ, לטוב ולרע. אבל זה קשה. יש לי סיפור בראש, או אפילו כמה סיפורים, ואני אוטומטית נמנע מכל דבר שלא תואם את הסיפור שלי.
רציתי לפתוח את זה לדיון כאן. מה אתם חושבים על הגישה? מסכימים? לא מסכימים? זו בעיה בכלל? איך צריך לטפל בזה אם זו בעיה?
אשמח לדעות.